"איכה הייתה לזונה קרייה נאמנה"

"לוֹא אֲלֵיכֶם, כָּל-עֹבְרֵי דֶרֶךְ--הַבִּיטוּ וּרְאוּ, אִם-יֵשׁ מַכְאוֹב כְּמַכְאֹבִי אֲשֶׁר עוֹלַל לִי"

מכירים ירושלים?

העיר בה אברהם אבינו עקד את יצחק בנו על המוריה.

העיר בה ה' בחר לשכן שמו שם בבית הראשון והשני

העיר בה הילך דוד המלך ושלמה אחריו

העיר בה שיחקו ילדים ברחובותיה

העיר בה העיר העתיקה שוקקת חיים יותר מכל מקום אחר

העיר בה גדולי ישראל הולכים והלכו בה יחד עם תלמידיהם

העיר בה סמלי האומה שלנו מהעבר ומההווה נמצאים בגאון

העיר בה בניינים, מלונות, קניונים ושווקים הם מהטובים בארץ ובעולם!

כן, זו העיר שמשפילה מבט, מסרבת להודות בכל אלה והולכת כאישה זונה ומושפלת להתחנן לאנשים שיבואו כי ירושלים היא החו"ל של הארץ.

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול