רק פורקת כאן את כל מטען היום
(הפלה נדחית עובר ללא דופק מתאים לשבוע 10+6 בשבוע 11+4, לפני חודש נצפה דופק)
# אין לי קול אין לי מילים
נכנסת לרופא בבוקר. קורונה ארורה- הוא לא מסכים שבעלי יכנס איתי
מנסה להסביר לו למה אני מבקשת שיתגמש
אין מילים. חנק. דמעות מתפרצות.
הוא שאל כמה פעמים- מה? רצית לומר משהו?
הצלחתי רק לזרוק אלי את תוצאות הא״ס, שיבין לבד...(הוא הסכים לו להיכנס)
מגיעה למיון (יבורך בי״ח הדסה שהפנו אותי למיון רגיל ולא מיון מיילדותי) האחות שואלת מה סיבת הפנייה
אני:אה....אה....אה... (איך אומרים את המילה הזו? איך קוראים לזה?) הפלה.
דמעות זה חיובי. זה קשה כשהן מגיעות באופן בלתי רצוי.
קשה לי לא לדבר כשאני רוצה לדבר. קשה לי לדבר כשרוצים שאני אדבר ואני לא רוצה.
# אמפתיה
בימים האחרונים פגשתי הרבה אנשי מקצוע, רופאים , אחיות, מזכירות, טכנאיות... כולם מנסים להיות ערניים לקושי להביע אמפתיה
יש כאלו שפשוט אין להם את זה. הנסיונות לנחם לעודד להיות עם... פשוט לא נשמעים טוב באוזן, לא נעימים. מוטב שלא היו את גיבובי המילים הנלעגות הללו.
ולעומתם כאלו שרק ממבט העין מבעד למסכה ניתנה הרגשה טובה. מילה אחת שמרימה. אפילו הומור קטן שגרם לי לצחוק מבעד לדמעות. יבורכו!
# ״לא היית רוצה לגדל ילד כזה״
אני מבינה שחשוב לדעת שככל הנראה העובר היה פגום, חולה, ומוטב לו ולהוריו שלא נולד- משנולד.
יש מין פרוטוקול כזה, אצל כל אנשי המקצוע, לחזור על המנטרות הללו בכל מפגש:
״את מבינה שטוב שהוא לא התפתח. הוא לא היה נולד תקין. זה הטבע שעושה את זה. אם הוא היה נולד הוא היה חולה...״
בניסוחים וחזרתיות כזו או אחרת
אוקי. הבנתי פעם אחת. חשוב לדעת את זה
האם זה עוזר לי?
למה נראה לכם שזה מנחם אותי?
כל ילד שלי הוא ילד שלי! גם ה״פגום״ ה״לא תקין״ ה״חולה״ הוא חלק ממני. ועוד בכלל לא הגעתי לשלב של חלום על לידה ותינוק. רק הריון תקין ושלם. ועכשיו הוא איננו.
אז הוא היה (אולי) חולה. והוא היה שלי. והוא אפילו עוד לא ממש היה....
אז זה היה יום רפואי אחד. בעוד שלושה ימים תור לגרידה. עוד יום רפואי ארוך ומייגע לפני מלא במוות ואבדן.
הכנתי רשימת דברים שאפשר לעשות בינתיים....
אין לי כוח לכלום.
