יש תאווה כזאת. זה כתוב מה שאני אומר, לא ממציא...

דחף להגיד הפוך מהשני, או אפילו לתקן אותו במעט - אבל לא להסכים לגמרי. 

בלי זה אנשים מזמן היו מגיעים אל האמת.

לכל אדם יש גאווה, אבל לא לכולם יש חשק לחלוק על השני.. מניסיון

נשמע לי מאד מוזר. לא הייתי חושבת שיש דחף כזה.

להפך, דווקא גם בוויכוח ודיון עם מישהו שאתה מאד לא מסכים אתו, תמיד יש תחושה של רצון למצוא את המשותף, לראות איפה יש את ההבנה בינינו, להרגיש הזדהות.

אולי לא הבנתי אותך..

אולי כן הייתי אומרת, שיש רצון להיות זה שאומר את המילה האחרונה.. לזה התכוונת? כלומר, להרגיש ולהדגיש שאתה מבין מצוין את מה שהצד השני אומר, ויש לך אפילו יותר מזה.

אני אביא לך ציטוטים

ליקוטי מוהר"ן עה 

"כִּי יֵשׁ מִדַּת נִצָּחוֹן וּמַחֲלקֶת וּמִלְחָמָה
וּמִדָּה זאת בָּאָה מִדָּמִים שֶׁעֲדַיִן לא עָבַד בָּהֶם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
כִּי עִקַּר מִדַּת הַנִּצָּחוֹן הוּא מֵהַדָּמִים כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְיֵז נִצְחָם", וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: 'דָּמִים'
וְצָרִיך כָּל אֶחָד לְבַטֵּל מִדַּת הַנִּצָּחוֹן וְהַמַּחֲלקֶת, וְלִרְדּף אַחַר הַשָּׁלוֹם
כִּי 'לא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה אֶלָּא הַשָּׁלוֹם'"

ליקוטי מוה"ן קמה

אֵין אָדָם מֵת וַחֲצִי וְכוּ'
זֶה בְּחִינַת מַחֲלקֶת, כְּתַרְגּוּמוֹ "וָרבּוּ בַּעֲלֵי חִצִּים", 'בַּעֲלֵי פְּלֻגְתָּא'
וּמִי שֶׁאוֹחֵז תַּאֲוָותוֹ מִמַּחֲלקֶת, בְּוַדַּאי כְּאִלּוּ לא מֵת"

עצות המבוארות מחלוקת ומריבה כז

"צריך לדעת שמחלוקת היא תאוה ככל התאוות"

נתקלתי בלא מעט מקרים כאלה

שאנשים סתם היה בהם איזה דחף לתקן את השני, להגיד קצת אחרת...

פעם חבר אמר לי,

שהוא שם לב בעצמו שמישהו אומר לו איזה הלכה שהוא קרא, יש לו דחף לחלוק ולהזכיר איזה פוסק שחולק על זה (שהוא בעצמו לא הולך לפי הפוסק הזה ואין בזה שום נפקא מינה כרגע) או סתם להגיד שאפשר להקל למרות ששניהם יודעים את זה... למרות שאין לו שום בעיה להסכים. 

ובין התכונות הבולטות של העם היהודי שהביאתנו עד הלום.

צריך אולי לצרוף את הסיגים ממנה, אבל לא לגדוע אותה כליל.

רגע אבל כשחושבים על זה.. היא אמרה לא מדובשה ולא מעוקצה

אז לכאורה אתה צודק, נצטרך לבטל גם את הטוב ואז יהיה בעיה 

אז היי, בוא נלך על פשוט..

אולי נבטל את זה שאנחנו חייבים לנשום, חבל..ממש בא לי צלילה בים לכמה שעות לראות דגים יפים חחח

הייתי גודע את התכונה שגורמת

לאנשים ללעוס מלפפון בקול דווקא כשאני לידם.

כאילו משהו בי משדר נוחות לעיסה

והם מנצלים את זה.

אנוכיות, ואז הייתי גודע את מה שרצית לגדוע את הקנאה.

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).

וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...

איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.  

בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.

יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.  

מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.  

מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.   

אם יש שם מזרן נוח? נקי?

כנ"ל שאר הדברים.

ואם הכל טוב שם

מה היא אוהבת?

יש לה תחביבים?

ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה

זה נראה לי פינוק נחמד 

לא הכל חומרי בעולם הזה

סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.

סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.