כשמבקשים בשיעורי בית למחוק ערך ממערךחסוי מאוד
כל שאר האיברים זזים אחד לכיוון ה0, לא?הר ומדבר
מוכר לי משהו כזהחסוי מאוד
(ואם זה האיבר האחרון במערך? זאת אומרת להכניס זבל?)
אז האורך של המערך יורד באחדהר ומדבר
להזיז את כל האיברים הבאים אחד אחורה.משה
או אם זה האחרון פשוט לשנות את גודל המערך.
שכויחחסוי מאוד
דרך אגב, למה אתה לא משתמש ב-list ?משה
בדיוק בשביל זה הוא מיועד.
(או LinkedList במצבים מסויימים).
דרך אגב, זה לא בתיעוד של מדמ"ח אבל אם יש לך הרבה שינויים כאלה, לפעמים משתלם לשים ערך "זבל" (נגיד -1) מאשר לייצר מחדש את כל המערך בזיכרון, ורק אחרי תקופה לייצר מערך חדש.
תוכל לקרוא אם תרצה על StringBuilder שנועד לפתור בעיה דומה, רק במחרוזות.
(תזכורת, string הוא בעצם מערך של סימנים).
משתי סיבותחסוי מאודאחרונה
גם כי אני לא כ"כ זוכר, וגם כי אני לא בטוח שזה מותר בתרגיל
(זה בתרגילים הראשונים של הסמסטר, שרק עכשיו אני עושה ושטרם לימדו בהם את List).
שלוםזית שמן ודבש
אולי בימים הקרובים-המלקושזית שמן ודבשאחרונה
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס
חייב דחוף.
נסיון פעילקפיץ
שקט כאןליידי מאדם מיס
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
שלום בנצי 👋)
היימוריה19
פורום ישל"צהאר"י פוטר
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול