טעות היתה בידך עת חשבת לצערך
שלדרכים יצאת לבדך
כשעזבתי את ביתי

נטשתיו גם אני

כיסיתי פניי וגנזתי אורי
בכדי שאהיה איתך ואיש לא יוכל לראותי

ובלילה
כששכבת בוכייה בשדות
הסתרתיך בצל כנפיי מפני הרוחות
וכשלבסוף נרדמת בשלולית דמעותייך
נשאתיך על כפיי וארחץ את פנייך
ואת הקוצים שליתי מתוך שיערך

וזה יהיה לך האות
שמעולם לא רחקתי ממך
שלחי ידך אל ראשי וראי
כמה רטוב הוא מטל
וקווצותי
מלאים רסיסים
של הלילה

ויזרח האור ועלה ואראה אלייך
והשבתי את שבותך וגאלתיך מכל ייסורייך
ואת השמחה אחזיר אל עינייך.

- - - 

איזה שיר מדהים.

בזמן האחרון השירים של ביני נכנסו לי ישר ללב, ונשארו שם. 

הקול שלו בשילוב המילים הללו פשוט פותחים את כל השערים. 

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול