איזו תקופה זאת. אופ.

(איזה חוסר מעש, איזה כלום. איזה כאב.

אפשר עכשיו להגיד, הנה. אני לא צריכה שנמצאו לי תעסוקה אני יודעת בדיוק לחפש את התעסוקה אם הייתי רוצה. זה לא שאין לי אלף דברים לעשות וללמוד. זה לא. אני לא צריכה עצות. פתאום זה חונק אותי. פתאום זה חונק. אותי. ולא קורה כלום. פשוט לא קורה. אז גם לא לשאול מה קורה כי לאאאאא קורההההה. זהו. אפשר משהו יקשיב לשקט איתי? הוא אמר פעם שכל מה שצריך מחבר זה שיתוק איתך את הכאב. אופ. בערך זה היה המילים אולי אני מיפה אותן בזכרון. באלי לקלל. אל תגיבו לי בחיים שלכם על מה שכתבתי כאן אני לא אדבר איתכם לעולם. מבטיחה. אל תדברו ותעשו כאילו לא קראתם. איזה עולם זה בחיי, גם אתם רואים איזה עולם זה? הייתי במיון בפרות בלי שם כולן ממוספרות על האוזן. איזה יקום זה שיש כל כך הרבה פרות אבל אין להן שם. לסוסים יש שם. בדקתי. לפנדה בטח יש יומולדת היא יפה. היה לי כל-כך משעמם שם. אוף. אוף עם זה. איזה מקום מגעיל זה כאן. איך אני לא רזה עדיין איך.

הנה התמונה שלה ואפילו עשיתי מסגרת אבל הזר על הראש שלה אמיתי)

לא הבנתי בכלל. 

אני אוהב את הראב"ד... 

​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​