אני מפחד ששרשור שלי יהיה בלי מענה

אני מתמודד בצורה שאני מגיב לעצמי 

לעתים הציפיה שלנו מתגובות מסוימות מאנשים,

מונעת מאתנו לומר את מה שבאמת רצינו. ואז אנשים אחרים מפסידים מכך.

ואם תוסיף לזה את ההבנה שכולם כולל כולם כאן ושם שרוטים בדיוק כמוך, אם לא יותר

אז יהיה לך יותר נח לא לתלות את ה'אמירה' שלך בהם.

זה כמו שפעם אחת היתה לי מפלצת מתחת למיטה וממש פחדתי..

וכך כל לילה.. 

עד שיום אחד שמעתי אותה בוכה :/

וזה עשה לי ים של דמעות. 

בשתי עיניי!

אז התכופפתי ושאלתי -מה קרה?

ואמרה שהיא פוחדת ממני :/

'תה מבין? לפעמים אנשים שאתה ככ פוחד שלא יגיבו, הם בעצמם פוחדים שלא תכתוב. 

(מה? מה? וואט?) 

אני מניח שמה שרציתי להגיד זה

תרגיש חופשי

ותרקוד כל יום כאילו זה היום האחרון של הבוס שלך. 

צירפתי לך סרטון, ממחזור 99, הוא מסביר את זה יותר טוב ממני. בתקווה שאתה מבין קצת אנגלית.

<כי אני אישית לא הבנתי אבל בניתי לי את התרגום שרציתי בראש :/>

מי שאין לו מה להפסיד, אין לו גם מה להרוויח.

רואים את התמונה הרחבה הכוללת, זה בדר"כ עוזר.

קודם כל להרגיע את התחושות הפיזיות.

אחר כך להגדיר את המצב הגרוע ביותר ומה צריך לעשות כדי להתמודד איתו

את המצב הסביר ומה צריך לעשות כדי להתגונן מולו.

בשלב הזה - מנסה להירגע וללכת לישון. לא תמיד זה עוזר אבל זה הכיוון.

פעם כתבתי שרשור על בעיות שינה שעוסק (גם) בזה. חפש אצלי בכרטיס.

זה חוזר בכל פעם בחיים. הפחדים אף פעם לא מרפים, הגעתי למסקנה שאי אפשר לברוח מהם (לפחות לא לנצח)

משלימים עם זה

כי אני לא משה רבנו

ובאופן כללי ממגע עם אנשים, כי בדור הזה החקירות הללו צפות כל הזמן וכדאי שיהיו לך תשובות.

נער הייתי וגם (קצת) זקנתי - צעירים מעל עשרים

התחלתי לעבוד בספטמבר. 

זאת עבודה שהייתי צריך בשש וחצי רבע לשבע להגיע להסעה שגם לה הייתי צריך להגיע באוטובוס עובד עד 17 ואז הדרך ההפוכה בחזרה. עבדתי בה גם באוקטובר, התחלתי את נובמבר ואז בוקר אחד זה היה ב-5 לחודש הגעתי להסעה ואז הבנתי שאני לא מוכן להמשיך ככה. עשיתי אחורה פנה, קדימה צעד והודעתי להם שאני לא ממשיך. 

ישבתי בבית חודשיים בלי משכורת ועם ילדה. לא הצטערתי לרבע שניה, אחרי חודשיים מצאתי עבודה הרבה יותר טובה.

לפעמים אני רואה דברים בילדה שלי כאילו היא מציבה לי מראה מול הפנים

הייתי ממש לחוצה בתחילת הקורונה משינוי השגרה והסדר יום

עכשיו אני מפחדת לחזור ללימודים הרגילים....

מתחבר לשורש נשמת האומה שהיא נצחית וככה לא מפחד משום דבר

האומה עדיין קיימת, ככה אני שייך לנצח, אני חלק מאומה נצחית

אני לא רוצה להישמע פסימי אבל..

הכל אבוד!

רואים שלא היתה לך מפלצת מתחת למיטה.

לא מתמודדת, מפחדת

מישו קם על הצד הלא נכון

לך לישון וזהו, חמודי

דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.

כדאי למצוא מטפל

זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

אם כי היא גדלה לאורך השנים

תחושות/ חוויות/ פצעי ילדות

מופעים בעיקר בסיטואציות עם הילדים

ויש את התחושות של הילדה היותר גדולה שזה בעצם גרסה צעירה יותר של עצמי

איתם אני בעיקר בתהליך

לקחת את הכאבים/ טעויות/ הצלחות ללמידה ולא לתת להם לנהל אותי

תודה