יש רגעים כאלה שבהם נוכח הגעגוע. הוא פשוט נמצא, כמו מנגינת רקע על וואליום נמוך. מדי פעם יש איזה בס שמקפיץ אותך ואתה מת לצלצל, ואין שום פעמון ואתה נשכב על הגב על הרצפה הקרה. ואתה לא מרגיש את הקור כי אתה עסוק כולך בגעגוע. הוא חלש נורא ואתה מנסה לתפוס אותו, אתה מכוון את כל החושים שלך לתפוס אותו ואתה ממש כבר מתקרב אליו, ופלופ, הוא נעלם.
ויש רגעים כאלה שאתה עומד סתם ככה, אולי מגהץ איזו חולצה והגלגלים בראש במסלולים הקבועים ופתאןם גלגל אחד זז ואתה מצליח לראות את המציאות ואתה מתמלא אושר. אתה מוצף באור, כל התאים שלך זורחים והעיניים בוהקות ואתה מרגיש את ההכרת טובה זורמת ממך החוצה ומהחוץ לתוכך, ואתה מוצא את עצמך נזכר בך של עכשיו ומתפעל עד לשד עצמותיך. איזה קסם זה להתפעל מעצמך, אתה צוחק. אתה יודע שאתה בכיוון טוב! ואיזה טוב ה׳.
ויש רגעים של בלבלות, אותם רגעים שאני נוהגת לכנות ביני לבין עצמי רגעים של אללה איסטור, אתה מרגיש את הלב שלך משתולל ואתה ממש רואה את עצמך מאבד שליטה על עצמך, ואתה יודע בראש שזה יעבור אבל אתה לא מצליח להעביר את התחושה הזאת לגוף שלך, והנפש לא רגועה.
וזה עובר.
ויש רגעים שבהם אתה פשוט בנוכחות, והם הרגעים הכי מתוקים ביום, אצלך זה תמיד בלילה. אבל לא סתם לילה, לילה שאין שום רחש ברחוב וכשאתה יוצא למרפסת אתה רק אתה ומיליוני הכוכבים, וכל יום אתה תופס כוכב אחר ומדבר איתו, אתה מספר לו על הגעגוע, כי זה גם השעות של הגעגוע. אבל געגוע שונה.
געגוע שונה מאד.
בגעגוע של היום אתה מתגעגע למלא דברים שאינם, אולי לאהובתך, אולי לעוד נפש חיה כזאת או אחרת ששברה לך את הלב, כנראה.
בלילה הגעגוע הוא כנה כל כך עד שהוא לא מרגיש צורך להתכסות באישה כדי לבקר.
הוא פשוט הוא. אתה יכול לשאול את עצמך או אותו, מי אתה? מאיפה באת. אבל הוא לא יענה. גם אם תשאל מאה פעם, הוא לא יענה. אז פשוט תהיה שם, אל תציק לו, אל תציק לך.
יום יבוא, והוא יענה לך, בכנות שלו, בפשטות. אתה לא מתגעגע אליה. הרי להתגעגע אליה זה טיפשות. שהרי היא, מה היא. סך מחשבות, רגשות וגוף. אולי גם ריח. הוא יגיד לך, אתה מתגעגע, לעצמך שהריח אותה. או אתה מתגעגע לעצמך שחשב איתה, שהרגיש אהוב, שהרגיש אוהב.
פתאום תבין את הקסם של הנוכחות. פתאום תבין איזה פלא זה להיות אתה. כן כן, אתה שאתה סך כל הרגשות והמחשבות וההזיות שלך. כל הפגמים שלך וכל המעלות שלך, כל הקללות שמקללים אותך כשאתה עוקף בכביש, וסך הברכות שסבתא שולחת לך כל שישי ביחד עם הקוסקוס.
אתה פלא גדול.
תבין את זה.
מותר לך להתגעגע לעצמך.
ויש רגעים כאלה שאתה עומד סתם ככה, אולי מגהץ איזו חולצה והגלגלים בראש במסלולים הקבועים ופתאןם גלגל אחד זז ואתה מצליח לראות את המציאות ואתה מתמלא אושר. אתה מוצף באור, כל התאים שלך זורחים והעיניים בוהקות ואתה מרגיש את ההכרת טובה זורמת ממך החוצה ומהחוץ לתוכך, ואתה מוצא את עצמך נזכר בך של עכשיו ומתפעל עד לשד עצמותיך. איזה קסם זה להתפעל מעצמך, אתה צוחק. אתה יודע שאתה בכיוון טוב! ואיזה טוב ה׳.
ויש רגעים של בלבלות, אותם רגעים שאני נוהגת לכנות ביני לבין עצמי רגעים של אללה איסטור, אתה מרגיש את הלב שלך משתולל ואתה ממש רואה את עצמך מאבד שליטה על עצמך, ואתה יודע בראש שזה יעבור אבל אתה לא מצליח להעביר את התחושה הזאת לגוף שלך, והנפש לא רגועה.
וזה עובר.
ויש רגעים שבהם אתה פשוט בנוכחות, והם הרגעים הכי מתוקים ביום, אצלך זה תמיד בלילה. אבל לא סתם לילה, לילה שאין שום רחש ברחוב וכשאתה יוצא למרפסת אתה רק אתה ומיליוני הכוכבים, וכל יום אתה תופס כוכב אחר ומדבר איתו, אתה מספר לו על הגעגוע, כי זה גם השעות של הגעגוע. אבל געגוע שונה.
געגוע שונה מאד.
בגעגוע של היום אתה מתגעגע למלא דברים שאינם, אולי לאהובתך, אולי לעוד נפש חיה כזאת או אחרת ששברה לך את הלב, כנראה.
בלילה הגעגוע הוא כנה כל כך עד שהוא לא מרגיש צורך להתכסות באישה כדי לבקר.
הוא פשוט הוא. אתה יכול לשאול את עצמך או אותו, מי אתה? מאיפה באת. אבל הוא לא יענה. גם אם תשאל מאה פעם, הוא לא יענה. אז פשוט תהיה שם, אל תציק לו, אל תציק לך.
יום יבוא, והוא יענה לך, בכנות שלו, בפשטות. אתה לא מתגעגע אליה. הרי להתגעגע אליה זה טיפשות. שהרי היא, מה היא. סך מחשבות, רגשות וגוף. אולי גם ריח. הוא יגיד לך, אתה מתגעגע, לעצמך שהריח אותה. או אתה מתגעגע לעצמך שחשב איתה, שהרגיש אהוב, שהרגיש אוהב.
פתאום תבין את הקסם של הנוכחות. פתאום תבין איזה פלא זה להיות אתה. כן כן, אתה שאתה סך כל הרגשות והמחשבות וההזיות שלך. כל הפגמים שלך וכל המעלות שלך, כל הקללות שמקללים אותך כשאתה עוקף בכביש, וסך הברכות שסבתא שולחת לך כל שישי ביחד עם הקוסקוס.
אתה פלא גדול.
תבין את זה.
מותר לך להתגעגע לעצמך.
