אחותי הקטנה התחתנה לפני 8 חודשים ולא קיימו יחסיםהריון ולידה2
שלום

אחותי הקטנה התחתנה לפני 8 חודשים.

אני מפעם לפעם מדברת איתה בנוגע לקיום יחסים והם עדיין לא הצליחו. היא אמרה שהם גם לא ככ מנסים ואם כן אז רק סמוך לקבלת המחזור הבא כדי שלא יהיו אסורים הרבה זמן.

אמרתי לה שזה סתם עיכובים ועובר זמן וזה יהיה קשה יותר וצריך לטפל בזה.
הצעתי לה שתלך לרופאת נשים ותעשה את התהליך אצלה אבל היא עקשנית כל כך!!! וביישנית. היא ממש ממש מתביישת ללכת לרופאה ולפתוח לפניה את הסיפור וגם כל הצד הפיזי אצל הרופאה מדאיג אותה.(לא ההליך עצמו, אלא אופן הישיבה אצל הרופאה).

אני מדברת איתה מדי פעם ואין התקדמות ותכלס שניהם סובלים מזה. מה שאני לא מבינה זה איפה בעלה ומה הוא עושה בעניין כדי לעזור להם.. איך הוא יכול להשאר ככ אדיש לזה ??

חשבתי לדבר איתו ישירות. כלומר להגיד לו שישכנע אותה ללכת לרופאה ולטפל בזה כי הזמן עובר ואין התקדמות .. השאלה היא האם זה סביר ללכת לדבר איתו או חוסר צניעות ממש???

תודה !
לא הייתי פונה לבעלהטארקו
כן אולי מנסה לרמוז למדריך חתנים שלו, או לרב שקרוב אליו..
אין לי אפשרות להגיע לרב שלו כי אין לי מןשג מי הרב שלוהריון ולידה2
ואם יש לו בכלל רב
הם חלק מקהילה?טארקו
היא שיתפה אותך מה הבעיה?קרן-הפוך
כאבים עזים?
מנין לך שרופאת נשים רגילה תפתור את הבעיה?

האם את זו שחושדת שמדובר בחסימה פיזית?

אולי הכיוון הוא חשד לוגיניסמוס, ואז רופאת נשים רגילה לא מתאימה?

לא חושבת שאת בתור אחות שלה / גיסה שלו צריכה להגיע לשיחה ישירה עם בעלה.
כן היא אמרה שכואב לההריון ולידה2
אבל היא גם אומרת שהוא ממש בקושי נוגע וכואב לה מאוד והיא מפסיקה.
אני רוצה שהיא תתייעץ עם רופאת נשים שאולי פשוט תעשה את החיתוך של הקרום ואחרי זה טיפול מתאים.

אני עצמי הייתי אצל דר אחינועם לב שגיא שהצילה אותי. אבל הצלחנו לקיים יחסים אחרי חודש על אף הכאב . ולא 8 חודשים.
תיאור כזה נשמע כמו וסטבוליטיסושוב אתכם
ממליצה ממש להגיע לרופאה שמומחית בתחום. לא סתם רופאת נשים- כי היא גם יכולה לומר לה שהכל בראש שלה, ולעשות לה עוד יותר רע.
היא עברה איזו שהיא טראומה?כי לעולם חסדו
פותחת השרשור שיתפה נקודה מסויימת.קרן-הפוך
היא עצמה נזקקה לסיוע רפואי באותו עניין. חודש וחצי אחרי הנישואים.
ונראה שאצל אחותה הסיבה דומה.
רק שאחותה מאוד חרדה להגיע לבירור וטיפול.
את חושבת שזה גנטי?כי לעולם חסדו
נשמע ככה.קרן-הפוך
אם יש דימיון בין שתי אחיות בדברים הניכרים לעין - תוי פנים, צבע שיער, גודל אצבעות ידיים, מבנה רגליים - אז אין להוציא מכלל אפשרות גם דימיון פיזי בליקוי אינטימי.
אנונימית אחרתהריון ולידה2

לא הייתי מדברת איתו בשום פני ואופן. הוא יודע שהיא מדברת איתך? כי ממש לא כדאי שהוא יגלה את זה דרכך. יכול להיות שהוא סגור וביישן וזה רק יגרום יותר נזק.

 

בעיקרון אם לא נעים לה ללכת לרופאה, אולי כדאי להפנות אותה לייעוץ אצל גורם מקצועי אחר. נגיד לייעוץ מיני או משהו כזה. כי אם הם כבר שמונה חודשים לא הצליחו, יכול להיות מאוד שזה יושב על עוד דברים ולא רק משהו רפואי.

 

אני ממליצה על מרכז יהל, אפשר לפנות אליהם בטלפון ולהתייעץ והם יכווינו הלאה. ואם היא לא רוצה, את יכולה את לפנות למרכז יהל כדי להתייעץ מה את אמורה לעשות. זה נושא כל כך אינטימי ופרטי, שאמור להיות שייך לבני הזוג בלבד. אם יש קושי כדאי מאוד לפתור אותו, אבל תוודאי שמתוך הדאגה שלך את לא פוגעת בקשר שלהם. בסוף עם כל הכאב, הם אנשים מבוגרים ואת הבחירות שלהם הם צריכים לעשות לבד.

 

וגם לגבי בעלה, בכלל לא בטוח שזו אדישות. לפעמים זו הדרך של גברים להתמודד. אולי כואב לה והוא לא רוצה להכאיב? אולי הוא מרגיש שהגבריות שלו נפגעת כי הם לא מצליחים? אולי הוא מרגיש אשמה?

לא אומרת שלהתעלם יעזור, אבל אולי זו לא אדישות אלא דרך התמודדות כי זה פשוט גדול עליו, אז הוא מתכנס פנימה מתוך חוסר אונים וכאב.

וגםהריון ולידה2

אם את ממליצה לה על רופאת נשים, תמליצי לה על כאלו שמתמחות בתחום. שלא תלך לרופאת נשים שלא מספיק רגישה ואז היא לא תעז ללכת עוד פעם.

 

אני יודעת על אחינועם לב שגיא, חנה ספיר, אושרית ברט

ממש לא לפנות לבעלהריון ולידה2
אם את לא מצליחה לשכנע אותה למה את חושבת שהוא יצליח???

אני בטוחה שהוא מנסה לפתור את הבעיה.. שכן בסופו של דבר הבעיה שלו ולא שלך...

גם לא בטוח שאצל רופאה הפתרון ממליצה לנסות לעזור לה לשחרר מהלחץ לגבי זה
להמליץ על שימון טוב ואם לא עוזר להפנות לעזרה מקצועית.

בהצלחה
תודה רבה, האמת שכן המלצתי לה מה לעשותהריון ולידה2
ואפילו לקחתי אותה וקנינו יחד גל סיכה והכל . נראה לי שזאת היא כי היא מקובעת כזה בראש ומאוד ביישנית ולא "מתלהבת" לקיים יחסים.. הרושם שאני מקבלת זה שמבחינתה שישאר ככה והיא אומרת כל עוד כואב אני לא עושה כלום.

אבל הסברתי לה שהכאב הזה לא עובר מעצמו וצריך לטפל כי זה מחמיר.
היא צריכה שינוי תפיסה בנוגע לקיום יחסים לדעתי
אם הבעיה היא כאבים עזים, שיכולים לאותת על חשד לוגיניסמוס,קרן-הפוך
אני ממליצה להפנות אותה לקריאה של חומר רב שכתבה ד״ר אחינועם לב שגיא.

מאוד פוקח עיניים ועוזר לנשים להתמודד בצורה נכונה ומקצועית, ולא למרוח זמן בין המתנה שיסתדר לבד ובין טיפולים לא מתאימים בידי רופאי נשים שלא מבינים בתחום בכלל.


מאידך - אם ״סתם״ קרום בתולין חסום וקשה, זה אכן ניתן לטיפול פשוט בידי רופאת הנשים.
טיפה אי נעימות - אך ההשפעה מיידית !

נכון אני אמרתי לה ללכת אל דר אחינועםהריון ולידה2
אבל היא לא מוכנה לקבל את האופן הפיזי בו יושבים אצל רופאת נשים אפילו לרגילה היא לא מוכנה ללכת. כמה הסברתי לה ודיברתי איתה וכלום

נראה לי ארים ידיים וזהו. בעיה שלהם ושיסתדרו
אולי תציעי שתלווי אותה ותלכי איתה לבדיקות והטיפול?קרן-הפוך
אם את גם עברת את התהליך, יכול להיות שיש משהו משותף לבנות המשפחה. גנטיקה.

ואת תהי איתה, תלווי אותה, תתמכי בה, תאחזי לה את היד, תחבקי אותה.

יכול להיות לה פחות מפחיד, בנסיבות הקיימות, במקום ללכת לבד ובמקום עם בעלה.

וככה ביחד איתך היא תתחיל להתגבר ולטפל בעצמה.
כן הצעתי לבוא איתה בתור התחלה לרןפאה רגילההריון ולידה2
ולאן שצריך אבל אין ככ שיתוף פעולה מצידה ..
אם אתן מדברות בתדירות גבוהה, ״תשבי לה על הראש״.קרן-הפוך
תטפטפי לה שוב ושוב שככה היא הורסת לעצמה את החיים ואת הנישואים.

היא חייבת לטפל בעצמה.
היא לא ילדה קטנה שיכולה לטמון את הראש בכרית ולהתכסות בשמיכה.
נכון זה בדיוק הדעה שליהריון ולידה2
וזה משגע אותי שהיא לא מבינה . אמרתי חה זה טבעי ואת תהני מזה ושכולם מצליחים בסוף ושהיא פוגעת בבעלה וכשהיא תהיה בעה בהריון היא בכל מקרה תעשה אלף בדיקות ודברים והגיע הזמן להתגבר כל המחסום הזה
יותר משהיא פוגעת בבעלה - היא פוגעת בנישואים שלה.קרן-הפוך
נישואים ללא יחסי אישות, בגלל התחמקות של האישה לטפל בעצמה, עלולים להידרדר, לא עלינו, לפירוק.

הם לא זוג חברים.
הם זוג נשוי.
זה לא משחק ילדים.

חריף לכתוב זאת - אך היא מתנהגת כמו ילדה קטנה.

היא ממש צעירה, בת 18-19?
אוי, מסכנה!!! אני ממש מבינה אותה. גם אני כל כך שקשקתיהשם בשימוש כבר
ללכת לרופאת הנשים בפעם הראשונה לבדיקה פנימית, אני ממש מבינה אותה!!!
הייתי רוצה לעזור לה,
אולי תרצה לדבר איתי בפרטי?
היא לא בפורום חחהריון ולידה2
והיא גם לא יודעת שאני קוראת פה מדי פעם .. עדיף להשאיר את המצב ככה כדי שארגיש פה בנוח. אבל תודה רבה !!
תארתי לעצמי שלא, יכולה לפתוח ניק מה הבעיה?השם בשימוש כבר
גם אם הייתה, כדי לדבר על זה ודאי הייתה פותחת ניק חדש...
האמתחדשה_פה

שבד"כ קוראת פה ולא מגיבה אבל משהו בשאלה ממש הציק לי...

למה את מעורבת בעצם?

נראה לי כמשהו אישי מאוד של בני זוג

אז אם היא משתפת אפשר לכוון בשתי מילים למי אפשר לפנות,

אבל אם היא לא משתפת פעולה עם כל הכאב זה ממש לא משהו שקשור אליך...

אם היא מספיק גדולה כדי להתחתן היא מן הסתם תצטרך להתמודד עם סיטואציות כאלו ואחרות בכוחות עצמה..

כמובן כמובן שממש לא הייתי מדברת עם הגיס...

היא זרקה לי כמה משפטים על זה שהם לא מצליחיםהריון ולידה2
ואני מנסה לעזור ומדי פעם מתעניינת איך היא בעניין כי אני יודעת ומכירה אותה שהיא סגורה מאד והיא ביקשה את עזרתי. וניסיתי לעזור אבל אין לי עוד מה לעשות מעבר למה שעשיתי
מה הבעיה שתשתף את אחותה?הבוקר יעלה
אני מאוד פתוחה עם אחותי, לא משהו שיביך את בעלי אבל כן התייעצתי איתה על נושאים אינטימיים.
אם האחות כ"כ ביישנית וסגורה ובכל זאת פנתה לאחותה- יש כאן קריאה לעזרה. וטוב מאוד שעשתה כך.
מה הלאה - לא יודעת איך גורמים לה להיפתח בנושא הזה..
ה ישמור רק לא עם בעלהמיואשת******
באמת נראה לך שהוא לא משתגע מזה? וכל הכבוד שהוא לא לוחץ. ממש גדלות. אני בטוחה שהוא מנסה בדרכי נועם. הדבר האחרון שאמור לקרות שתדברי איתו יתפוצצו את היחסים בינהם, את
היחסים בינכם האחיות, ושאף
פעם לא תוכלי להסתכל לו בעיניים. בחיים בחיים לאאאאאאא.

מה כן? להמשיך לעודד את אחותך ללכת למישהו שיעזור לה, אולי לקנות לה ספר בנושא, לקבוע לה תור לרופאה ולומר לה שאת באה איתה והכל יהיה בסדר.
היא לא מוכנה ללכת לרופאה בגלל הפן הפיזי של הענייןהריון ולידה2
לא משנה כמה אסביר

נראה לי באמת שעדיף שאני לא אעשה כלום וזה בעיהשלהם ושיתמודדו
אז למה לאהריון ולידה2

להציע לה לפנות לייעוץ? יש הרבה מטפלות / יועצות בתחום הזה, דתיות ונעימות. לפחות שתתחיל ממשהו. לנו גם היה איזשהו קושי בעניין, וקודם פנינו לייעוץ ורק אחר כך כבר הלכתי גם לרופאה ולפיזיותרפיה.

 

אני הייתי אומר לה יפה פעם אחתמיואשת******
יקירתי, בשביל לקיים יחסים ולנהל חיים נורמליים וללדת תינוק תצטרכי ללכת מתישהו בחייך לרופאה . מוטב להבין את זה כעת מאשר להיות גרושה. כי אם את לא מנסה לפתור את זה יש נקודת סיום לכמה הבעל שלך יסכים ככה. אם יש לך קושי ללכת לרופאה עד כדי כך שאת מוכנה לסכם את הנישואים שלך אז כדאי ורצוי מאד ללכת לפסיכולוגית וזה לא בושה. כל או כך משהו את חייבת לעשות. אם תקצי את עזרתי- אני פה. ואם לא אז לא.
וזהו. אל תדברי על זה יותר
צודקת. נראה לי שזה מה שאעשההריון ולידה2
כי באמת כואב לי שזה המצב אצלם אבל מה יש לי לעשות חוץ ממה שעשיתי
היא לא הלכה למדריכת כלות לפני החתונה??הריון ולידה

שתפנה אליה

מה היא תעזור לה,תשכנע אותה ללכת לבירור רפואי? לה היא תשמע?קרן-הפוך
מדריכת כלות טובההריון ולידה

יכולה לבדוק מה חוסם אותם בלקיים יחסים תקינים ונורמלים ויכולה לכוון.

שוב, מדריכת כלות טובה!! לא כל אחת.

 

מניסיון של כמה כאלה שאני מכירה והמדריכה ממש כיוונה.

וגם מדריך חתנים של בעל יכול לכוון.

 

לנו היו שאלות שהתביישנו לשאול הורים/ אחים וכאלה ובעלי שאל את המדריך חתנים שלו והוא אמר לו מה לעשות. היה לו מדריך מעולה!

זאת הדרכה להתחלה. לא לכל החיים.

 

היום אין לנו קשר. לא עם המדריך ולא עם המדריכה.

הלכה. לא השתנה משהו קריטי בעקבות זאתהריון ולידה2
אם היא כל כך ביישנית איך היא מספרת לך דברים כל כך אישייםים...

בכל אופן, תגידי לה שלא יחשבו על להיות אסורים ויבנו את הקשר שלהם ושיש גבול לביישנות ואם היא צריכה ללכת לרופאה שתלך ובמיוחד אם יש לה כאבים שבגלל זה הם אולי לא מצליחים. 

או שתפנה ליועצת בתחום כנראה שזה יושב גם על דברים אחרים

או שהם צריכים ייעוץ מיני- יש זוגות שלוקח להם המון זמן כי הם לא יודעים מה לעשות, לפעמים יש כאבים כי הגבר הולך בדוך למטרה ללא משחק מקדים וכו

 

כמה נקודות...לעניין0
א. צאי מנקודת הנחה שאת לא יודעת מה קורה ביניהם, מה קורה אצלה בלב, מה קורה באופן טכני. כתבת עכשיו שהיא הלכה לרופאה ושום דבר לא השתנה - את לא באמת יודעת.
יכול להיות שגם היא לא באמת יודעת.
יכול להיות שהיא יודעת הרבה יותר ממה שנראה לך...
קיצור, זה עניין אישי ומורכב וסביר שאדם מבחוץ לא מודע למה שקורה באמת.
וכמובן יש השפעה על מידת היכולת לעזור.
ב. חלק מהקושי הנפשי הוא הצורך לקיים יחסים עבור *מישהו* או עבור *ההצלחה* (להצליח כבר)
ולא עבור עצמי. ולא בחיבור אל עצמי. ולא בקצב של עצמי.
ועוד בנושא כזה אינטימי
וזה קיצוני והפוך לכל מה שהיה בחיי עד עכשיו.
הלחץ החיצוני, עם כל כמה שהוא בא מדאגה כנה, מניסיון, מידע, יכול לעשות את הפעולה ההפוכה.
להלחיץ ולכווץ ולחסום...
וגם אם נפתור את "הבעיה" והם "יצליחו" - בחוויה שלה לאורך שנים היא תקיים יחסים "בשבילו" כי אחרת "הוא יתגרש"
ועוד לא דיברנו על תחושת האשמה העמוקה שהיא מרגישה כעת ותרגיש לאורך שנים....
ג. לכל אחד יש בחירה בחיים וזו נקודה מהותית.
כשאנחנו רואים את היקרים לנו מתנסים וטועים (לפעמים טעויות פטאליות) זה קשה, מאוד, כואב,צורב
ולוקח אותנו **להציל**
להראות את האמת
לשכנע
לדחוף
לקחת אחריות במקום.
בדרך כלל זה לא עוזר, לפעמים רק מזיק,
והתחושה שלי שבתחום האינטימי בזוגיות זה עשוי להיות קטסטרופה... כמו פיל בחנות חרסינה עדינה עדינה...
אין דרך אחרת, מלבד לתת לה להתמודד.
לעמוד מהצד ולעשות עבודה אישית של נתינת מרחב, אמפתיה, נוכחות שהיא לא נוכחת - לא ממלאת לה את החיים אלא שם בשבילה כשתרצה לפנות, והמון תפילות.
וכנראה בסוף להשאר בחוסר ודאות. אולי הם יפתרו את העניין ולא יגלו לך לעולם...

מה הייתי עושה?
מעבירה לה מסר פעם אחת בלבד -
את נורמלית
זה קורה
את לא אשמה
יש מה לעשות
הכי חשוב שיהיה לכם נעים וטוב ביחד
בקצב שלך ושלכם.
גם אם קשה לך כרגע לטפל בזה פיזית
יש כלים רגשיים שיכולים לעזור
וכמובן כלים הלכתיים.
שיאפשרו למיניות להתפתח ולהיות מהנה גם כעת.
מצרפת טלפונים של רב (מכון פועה), רופאה, פיזיותרפיסטית, מטפלת רגשית, פורום אנונימי שיש פה לנושא הזה.
בהצלחה.
מעכשיו אני לא פונה אלייך - שומרת על הפרטיות שלך. אם את רוצה, את תמיד מוזמנת בשמחה לפנות אלי, אפילו ברמז, אני אהיה שם בשבילך איפה שתרגישי צורך.

ומפה ואילך לסתום.



יכולה לומר לך שיש לי אח עם אתגרים גדולים בזוגיות. נחשפתי לזה בסיטואציה מאוד קיצונית ולא נעימה. עשיתי לו שיחה כזו, אמרתי שידבר מתי שיראה לנכון, מאז סתמתי.
מדי פעם הוא פונה בשאלה קונקרטית, או מעבר.
אבל מבטיחה לך שהמוח שלי לא עסוק בזה בשאר הזמן, וגם לא כשאני רואה אותם, ולא מחפשת רמזים או סימנים למה שקורה. אין לי מושג...
מאמינה שהוא מרגיש את זה וזה מה שמאפשר לו להיעזר כשהוא צריך.
וגםלעניין0
מציעה לך להתחבר למקום הרגשי בו את היית כשהיה לך קושי.
אך ורק למקום הזה.
לא למה עשית, איך פתרת, כמה זמן לקח לך.
לבוא אליה ממקום שמתחבר לחווית הבלבול, הקושי, המצוקה...
וזהו.
אמרת שהיא ביישנית, אולי את היחידה שיודעת
היחידה שיכולה לתת לה אמפתיה, הבנה, הקשבה, שותפות. אפילו הזדהות מתוך חוויה אישית דומה.
לפני העצות וההוראות...
מאוד מתחברת לתגובה שלך, כתבת נפלאמק"ר
כל מילה.קמה ש.
כתיבה נהדרת. להיות במקום מכיל ומאפשר - בלי ללחוץתפוחים ותמרים
בלי לפתור
אפילו אם נדמה לך שאתן דומות
אתן לא

לך החיים שלך
לה החיים שלה

אני באה מחברה חילונית
וזה לא נושא מדובר גם שם

במיטה כל זוג עם עצמו
זה מאד מאד פרטי
לא עניינו של אפחד מה הולך שם
כן, כולל האחות הגדולה
תני לה למצוא את הדרך ***בקצב שלה***
ותזכרי שהפתרון לא אצלך

לדבר עם הגיס -
מובן מאליו שלא.
חס וחלילה.
בשום פנים ואופן.
לא משנה מה יהיה.
חייבת להגיב (אנונימית שניה בשרשור)הריון ולידה
הייתי במצב הזה.
הצלחנו לקיים יחסים מלאים רק בערך אחרי חצי שנה.
ממש עצוב שהיא לא מטפלת בעצמה,
ורק לגבי הפחד שלה מלהיות אסורים הרבה זמן-
אנחנו נאסרנו יום אחרי טבילה. לא כיף בכלל, אבל באמת שלא כ"כ נורא!
יש היום אפשרויות נפלאות לדחות את המחזור הבא...
אני באמת לקחתי פרימולוט נור כדי לדחות את הוסת הבאה שלא נהיה אסורים חודש וחצי.
עבר בשלום.
והיום (כשלוש שנים אח"כ) אנחנו במצב כל כך הרבה יותר טוב מהבחינה הזאת, שחבל ממש שהיא לא מוכנה ללכת לטפל בעצמה.
אם כואב לה זה אפילו קל יותר כי לפחות יודעים שהכתובת היא רופאה שמבינה בתחום.
הי, נשמע ממש לא פשוט.הקולה טובה
את יכולה להפנות אותה אליי, אני מדריכת כלות ויש לי ניסיון עם כלות שהיו להן קשיים אחרי החתונה.

קודם כל- זה קיים וזה קורה והיא ממש לא היחידה.
ויש לזה פתרונות.
אבל בשביל זה צריך שהיא תרצה למצוא פתרון ותהיה מוכנה לצאת מאיזור הנוחות שלה.

נראה שכרגע היא לא מספיק רוצה ומרגישה טוב המצב הקיים.
אני אשמח לדבר איתה ולהבין מה המחסומים שלה. יש לי ניסיון בזה.

תשלחי לי מסר/ש.א. ואני אתן לך מספר טלפון.

(אני מוכרת כאן, את יכולה לדבר עם מנהלות הפורום כדי לודא שאכן אני מי שאני טוענת)
מהי הסיבה שהיא לא רוצה ללכת לרופאה?כי לעולם חסדו
אם זה רק הישיבה אצלה, אז את או בעלה יכולים ללכת איתה.
האם יש לה כאבים? האם הם ניסו אי פעם? האם הם צריכים הדרכה נוספת? יודעים מה צריך לעשות?
האם הם מדברים על זה בינם לבין עצמם? האם יש פה חוסר רצון או עניין יותר "טכני"?

כמובן שאל תעני לי על השאלות, זה רק כיוון לחשיבה.

לא הייתי פונה לבעלה. מה עם ההורים? הם מעורבים? אולי להגיד לה שתדבר עם מדריכת הכלות או שידברו עם הרב שלו?
בשום אופן אסור לך לערב את ההוריםמכחול
וגם לא אף אחד אחר.
היא סומכת עלייך, ואסור לפגוע באמון שלה.
כמובן אחרי ששואלים אותה אם זה מתאים להכי לעולם חסדו
וברור שתלוי איזה הורים...
ממש לא ההורים.. זה לא מתאיםהריון ולידה2
מצד אחד אני מבינה את המצוקה שלה ואת העניין שהיא פונה אלי בנושא כי אין ככ למי. מצד שני היא די אטומה לעניין הזה וזה קשה לי לעזור במצב הזה
יש לי משהו ממש חשוב לכתוב לך - אבל לא פה. בפרטי אם תרצי.ה' אלוקינו

אז אם בא לך לשמוע תכתבי לי מהניק האישי שלך ולא הכללי ....

אפשר לשכנע אותה לעשות תרגילים לבד?הריון ולידה
לי גם היו כאבים מטורפים. למזלי החלטתי בכל זאת להתאמץ וללכת לרופאת נשים והיא הפנתה אותי לפיזיותרפיה
היה ממש לא נעים אבל שווה!!!

רעיונות: (מקווה שכתבתי בצורה עדינה מספיק אבל ברורה מספיק. אם לא בבקשה תערכו/ תמחקו)
1. ממכון פועה - לנסות במקלחת בעדינות להכניס אצבע, ועוד אחת, לסובב ... כמה שאפשר בצורה שלא כואבת. אמור לעזור לקרוע את הקרום.
2. מהפיזיו - לכווץ ולשחרר את השרירים שם.
3. גם מהפיזיו - במקלחת להכניס 2 אצבעות בעדינות ולכווץ עליהן.
אפשר לחפש בגוגל תרגילים לרצפת האגן ולמצוא הסברים מפורטים יותר (לא רציתי לכתוב כי זה פורום פתוח). אם זה ממש חשוב אולי אסכים להזדהות באישי.

למדתי מהפורום שיש המון סוגים של בעיות ויכול להיות שגם אם היא תנסה יקח לה זמן למצוא את הבעיה אבל אם היא ממילא לא מוכנה ללכת לאנשי מקצוע אולי את מה שכתבתי היא תסכים לעשות. אולי זה מתאים לבעיה שלה וזה יעזור.
המון חיבוקים. זה לא פשוט בכלל!!
ישבת איתה פעם להסביר לה מה היא מפסידה?קרן-הפוך
לשתף אותה מהי הנאה אינטימית ועונג עם בן הזוג?
כן במסגרת הצניעות כמובןהריון ולידה2
תודה רבה לכולן!!הריון ולידה2
מוסיפה עוד דבר שלא נאמרחמניה
אצל רופאת נשים, אם כ"כ לא נעים לה צורת הישיבה, אפשר לבדוק גם על מיטה רגילה.. עם כרית מתחת לישבן במידת הצורך
יש רופאה אחת לפחות שאני מכירה שמטפלת ככה באופן קבוע
יש מרפאה למתבגרותאמאשוני
שיש שם רופאות ממש ממש רגישות!
אני בנערותי הלכתי מסיבה מסויימת לרופאת נשים וחוויתי טראומה נוראית.
אח"כ פתחו את המרפאה ועברתי לשם ויש אחיות ועובדות סוציאליות מדהימות מדהימות שנותנות את כל המעטפת הנפשית.
נשמע שמאוד יעזור לה ללכת למקום כזה. והיא יכולה לקיים שיחה עם רופאה בלי בדיקה רפואית. הם מכירים, יודעים ומורגלים במקרים כאלו.
היא לא הראשונה ולא האחרונה עם חסם מבדיקה כזאת.
תחשבי שמגיעות לשם ילדות בנות 12-13 בהריון או לא עלינו בנות שעברו פגיעה מינית...
אז יש להם את הכלים לפעול נכון וברגישות.
לא קראתי תגובות אבלאמא ל6 מקסימיםאחרונה
אני מציעה להפנות אותה למדריכת הכלות שלה, או לפנות למדריכה בעצמך
בן 6 שמדבר על רצון למות ..חדשה ישנה4

היי יקרות. סליחה מראש על האורך

בני בן 6 ילד מאד חכם לגילו, כריזמתי, סקרן, עקשן ביותר, דעתן, רגיש ופגיע מאד, אהוב ביותר.

ההתנהלות איתו ביומיום מאד מאד מתישה מעייפת ומאתגרת, ממש כמו לטפל בעשר ילדים - מבחינה נפשית. הוא מאד מאתגר שובב היפר אקטיבי וגם מאד מאד רגיש

משקיעה בו המון בשיחות בהתאם לגילו על כל מיני נושאים שמעניינים אותו, בהסברים, בזמן איכות יחס חם ותשומת לב.

לאחרונה, על כל דבר שלא הולך לפי איך שבאלו ,או שלא מקבל מה שרוצה או שאני לרגע מאבדת סבלנות ולא האמא המכילה והסבלנית,  ובמיוחד כשמשעמם לו הוא ישר משתמש במילים- משפטים

"אני רוצה למות"

"אני לא רוצה לחיות בעולם הזה"

ובימים האחרונים זה הסלים ל-

"כשלא תראי אני יקח סכין וידקור את עצמי"

"נמאס לי כבר מהחיים האלו"

"אני יתפלל לאלוקים שאני רוצה למות כבר ולא להיות פה יותר"

התגובות שלי הן-

"אנחנו לא נתן לך למות אנחנו אוהבים אותך וצריכים אותך איתנו אתה חשוב לנו מאד"

"ה' הביא לך את החיים כי הוא רוצה שתחייה אותם ושיהיה לך טוב ותיהיה מאושר בריא ושמח"

"חס וחלילה זה מילים שלא אומרים אותם, אתה תיהיה בריא וה' ישמור עלייך"

ואז ממשיכה כרגיל בשגרה

וכמובן שהוא מתעקש בחזרה

"אני רוצה אבל למות" "אני יהרוג את עצמי"

(מציינת שהוא מבין את מלוא המשמעות של המילה מוות.)

יש לציין שבוודאות הוא לא שומע את המשפטים/מילים האלו מהסביבה הקרובה.

לדעתי דרך המשפטים האלו הוא מחפש ויתורים לגבולות שמציבים לו ולגיטמציה להתנהגות שלילית שלו.

דוגמא למשל כל ערב הוא מסרב להכנס למיטה ולישון, הוא ממש מתעקש להשתולל ולהציק לאחיות שלו, אני כועסת עליו ומסבירה לו שזה זמן לישון ושאחיות שלו עייפות ורוצות שקט, והוא כתגובה מאיים עליי שהוא ישן כל הלילה על הרצפה. אני אומרת לו בסדר תשן על הרצפה, רק תעלה לישון כבר עכשיו.

ואז הוא באמת שוכב על הרצפה וכל רגע אומר "איי כואב לי הגב איזה כואב לישון על הרצפה"

"קר לי ברצפה"

"אני סובל כלכך"

"אני ימות אמן"

וכשאני מזכירה לו את האפשרות לעלות למיטה שלו ולישון ברוגע ובחום הוא ממשיך להתעקש שהוא מעדיף לסבול על הרצפה.

(כל לילה יוצא שאנחנו מעבירים אותו מהרצפה למיטה🥵)

(ובבוקר הוא כועס ורב איתנו על זה שהעברנו אותו למיטה שלו)

בחזרה לנושא- ב"ה בפועל כרגע הוא ילד ששומר על עצמו מאד, די פחדן מאד זהיר ושקול במעשיו.

מה לדעתכן ראוי להגיב לו?

האם צריך איש מקצוע או לתת לזה עוד קצת זמן אולי יחלוף?

בגיל הזה זה כן נדירמתיכון ועד מעון

בגיל בוגר יותר זה כבר הרבה פחות

הכוונה האמירות הספציפיות

למה אנשים כאלה רשעים???אמא טובה---דיה!

מי שזוכרת את השרשורים שלי על השוכרים שלא משלמים - אז ב"ה הם עזבו את הדירה לפני כמעט שנה,

ובחיפוש שלנו אחרי שוכרים חדשים ממש הקפדנו לחפש שוכרים שישלמו בזמן.

 

גם ככה השכרנו בהרבה פחות ממחיר השוק, כי זה היה אמצע שנה והם עוד ביקשו עוד הנחה, וכמובן ביקשו מלא תיקונים בדירה שעשינו להם באלפי שקלים.

 

והם הבטיחו שהם ישלמו בזמן כל חודש, והיו נראים אנשים אמינים.

 

ואיפה כל ההבטחות שלהם? הם לא משלמים, בקושי עונים לנו לטלפונים ולהודעות.

 

בקיץ אמרנו להם שאם הם לא מבטיחים שזה יסתדר תוך חודש שיעזבו עכשיו, כדי שנוכל למצוא שוכרים חדשים.

אז הם הבטיחו שזה יסתדר.

 

אז הבטיחו, אבל לא הבטיחו לקיים.

 

די, פשוט אנשים רשעים. נמאס לי.

 

אנחנו משלמים על הבית הזה משכנתא ממש גבוהה כל חודש. מה הם חושבים לעצמם?!?!?!?!?

למה אתם לא מחייבים תשלום בהוראת קבעבורות המים

או פשוט סליחה שאומרת..לוקחים מהצ'קים שהביאו לכם מראש

אפשר להתיעץ עם עו''ד מה אפשר לעשות אבל ברור לי שאתם לא יכולים להמשיך ככה לספוג זה מממש מתסכל

מממש

כי הצ'קים חוזריםאמא טובה---דיה!
ממש הזוימקקה
תדרשו ערבים
מצטערת בשבילכם. נראה לי שאתם חייבים ללמוד לקחקופצת רגע

ולבטח את עצמכם. יש סיבה שדורשים ערבים או ערבות בנקאית וכדו'.

שווה התייעצות עם עו"ד אם אתם לא מבינים בתחום.


מקווה שיסתדר במהרה על הצד הטוב ביותר!


ואגב, לא מבינה בזה אבל צ'קים חוזרים הם לא סיבה לערב הוצאה לפועל? 

בעיקרון כשצקים חוזרים פעם אחר פעםפרח חדש

זה מאוד מסבך את בעל החשבון, עוד לפני ההוצאה לפועל

הם לא יכולים במשך שנים להחזיק כרטיסי אשראי, לקחת הלוואות בנקאיות ועוד

וואו איזה הזוי. אבל אתם חייבים ללמוד לקחפרח חדש

ולהשכיר רק עם ערבות + הוראת קבע

אתם לא יכולים לסמוך על טוב ליבם של אנשיםעדיין טרייה

אתם צריכים לבטח את עצמכם.

בחוזה הבא תקחו עורך דין שיקח את כל הפקדונות הדרושים.

יש חברות כמו ויצ'ק שעושות בדיקות מקיפות על הדיירים ומבטחות אותכם במצב שלא משלמים שכירות.

צ'קים שחוזרים אפשר לקחת להוצאה לפועל אחרי התראה. תגידו להם שאם לא ישלמו עד תאריך מסויים אתם פונים להוצאה לפועל.

אין שום סיבה ריאליתהמקורית

להשכיר פחות ממחיר השוק. לדעתי גם לפחות שיכסה את המשכנתא

קודם כל גשו לדירה לשוחח איתם ותראו לאן הרוח נושבת

בנוסף להבא תבקשו תלושי שכר + ערבות בנקאית

ותכתבו בחוזה שבמידה ולא ישולם שכד יותר מחודש אחד,יש לכם זכות לפנות את הדירה (לא יודעת כמה זה חוקי אבל ירתיע)

והאמת, אם לא משלמים - הייתי מפנה להם את החפצים ומוציאה אותם.

שיסתדרו על חשבון מישהו אחר

זה דטרש מידה מסוימת של אכזריות, נכון, אבל אתם מפסידים מזה. אז הייתי שולחת את בעלי לפנות את הדירה ולהחליף מנעול כשהם לא נמצאים. ושיסתדרו עכשיו.

לא ישלמו שילכו להורים

תופעה שצריך להוקיע

אני מסכימה איתך בעיקרון זה מה שמגיע לדייריםקופצת רגע
אבל חוקית זה אסור נראה לי
חוקית גם אסור להם לא לשלםהמקורית

שוב, כתבתי מה אני הייתי עושה

הפותחת לא חייבת לקיים אבל זו דעתי


אפשר לפתוח בקשה לפינוי צושכר אבל זה יימשך נצח. רק בכח לפעמים זה עובד🤷

אגב, התמהמהתם גם אתםהמקורית

מהקיץ הם לא משלמים כבר.. יכלתם כבר לפתוח הליכים לפינוי

חבל שאתם מחכים עם הדברים האלה. ברגע שלא משלמים חודש אחד, ישר לטפל בזה ולא להאמין לטוב ליבם של אנשים. מי שחשוב לו לשלם פונה מעצמו לבעל הדירה ומבקש ארכה ומתנצל

הם כן שילמו מידי פעם...אמא טובה---דיה!
את זה לא כתבת אבל בהודעה הפותחתהמקוריתאחרונה
וואו איזה הזיהדיאן ד.

כואב הלב

מקווה שתסתדרו איתם במהרה ושיעזבו את הדירה

 

לשוכרים הבאים תדרשו:

1. תלושי משכורת - 3 חודשים אחרונים

אם השכר נמוך פשוט אל תשכירו להם.

2. דירוג אשראי של השוכרים, אם הדירוג נמוך כנראה שהם לא עומדים בתשלומים ובהתחייבויות

3. צ'קים לשנה קדימה

4. צ'ק ערבות של קרוב משפחה בגובה 3 חודשי שכירות

 

בהצלחה!!!!

חתמתם איתם חוזה של דייר לא מוגן?Seven
שאלה שעלתה לי במחשבות עם עצמי ועניין אותיכנה שנטעה

לשמוע דעתכן-

מה ההבדל, אם יש כזה לדעתכן,  בין חיי שותפות של חברים שגרים יחד לחיי זוגיות של איש ואישה?

את מתכוונת נשואים לעומת לא נשואים?oo
כןכנה שנטעה
שותפות של חברים שגרים יחד (נגיד דירת סטודנטים או סתם חברות ששוכרות יחד דירה) לבין זוג נשוי . בשניהם יש חלוקה נגיד של עבודות משק בית וכזה, אז מה עושה את ההבדל?
האמת שאני מופתעת לנוכח השאלההמקורית

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

אכןoo

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

חלוקת משימות זה הדמיון היחיד אם בכללואני שר

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

 

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

מה הדמיון בניהם?מתיכון ועד מעון

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

אני אולי אדייק קצתכנה שנטעה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

נראה ליאנונימית בהו"ל

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.


ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה


כןoo

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה


בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה


רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

דווקא המחויבות לשותפות הזוהמקורית

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.


לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

אולי הרבנית אמרהדיאט ספרייט

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

לא היא אמרה נדיבותהמקורית

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

בעלי חשב שאני איזו למדניתדיאט ספרייט
והוא קנה לי סדרה שלמה בשם מכתב מאליהו בת 4 כרכים, כשקראתי רק את הכרך הראשון (שם קראתי את מה שכתבתי) וזהו לא התקדמתי מעבר, אז אין לי מושג 🫣
גם לי יש אותההמקורית

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

יואו איזו מלכה!דיאט ספרייט
המקורית
את בעצמך! 
המממ זמן זוגי בתוך השגרה זה חשובמרגול

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.


ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.


בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.


נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לדעתי הכי חשובאהבה.

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

אני נמצאת עם בעלי פחות מזה כל יום, וזה בסדר גמןר .אמא טובה---דיה!

זה לא בהכרח קצת.

אני מרגישה שקודם כל ביומיוםשלומית.

זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".

למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.

חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.

ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית

בעיני התשובה היא אינטימיותתהילנה
עבר עריכה על ידי תהילנה בתאריך כ"ט בכסלו תשפ"ו 1:29

גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.

מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.

וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.

כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.

אניoo

כנה עם הרבה אנשים שאני בקשר

והשיח שלי איתם הוא שיח נטול מסיכות נטול אגו וריצוי


זה לא חייב להיות רק בזוגיות

בעיניי זה נכון וטוב לכל קשר

לדעתי, זה מאוד שונהתהילנה

להיות בשיח כזה עם מחוייבות וברית נצחית. גם לי יש מערכות יחסים קרובות ומיטיביות, ועדיין, יש חלקים והיבטים ששמורים לזוגיות.

זה כמו להגיד- מה ההבדל בין להיות מורה ללהיות אמא. גם אם תהיה המורה הכי טובה בעולם אוהבת ואכפתית ומסורה, בסוף למחוייבות ולאהבה שיש לנו לילדים ולבן הזוג אין תחליף

חלקים והיבטיםoo

ברור שהם שונים בזוגיות

אבל

השיח לא חייב להיות שונה

אם רגילים לדבר בכנות בפתיחות ובזרימה

זה יכול להיות עם הרבה אנשים אותו דבר

אז מה ההבדל בעינייך?תהילנה
או שאין הבדל?
בשיח אין הבדלoo

לי לפחות

בקשר ההבדל

במגע ויחסים

במחויבות

בחלק שלו בחיים שלי

מעניין, אני חושבת יותרכנה שנטעה

כמו @תהילנה, השיח שלי עם בעלי הרבה יותר פתוח מאשר עם הסביבה שלי וגם עם החברים הקרובים ואפילו עם המשפחה וההורים. יש דברים שלא אגיד לאנשים סביבי ,לפעמים דווקא בשביל לשמור על המרחב שלנו לבד.

תודה על התגובות, העלה לי נק' למחשבה טובה 

אני חושבתשומשומ

שהתשובה בגוף השאלה ..

שותפות מול זוגיות.

לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך

כשאנחנו זוג זה שלנו.


אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.

גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.

גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..

בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון 

תודה לכן על התגובות! קראתי את כולןכנה שנטעה

כמה פעמים ועלו לי נק' למחשבה.

בינתיים עוד שאלה בהקשר -

מרגיש לכן שיש פער בין האווירה וה'זוגיות' שהאישה רוצה שתהיה ביומיום לבין מה שהאיש רוצה?

לדוגמא עלה פה כמה פעמים לגבי לשבת יחד על כוס תה/קפה או מחוות קטנות במהלך היום. מרגיש לי שלי זה חשוב הרבה יותר מלבעלי, לא בקטע רע, פשוט זה לא חסר לו. הוא לא צריך את ה'דייט' הזה בסוף יום כששנינו עייפים ואם אני מבקשת ישב איתי כמובן אבל לא ביוזמתו. כנ''ל מחוות קטנות במהלך היום. כמה אתן מצפות מהאיש שלכן שיעשה משהו כזה ואולי בכלל זה בסדר שזה בא רק מצד אחד..?

ברור שיהיה פעראיזמרגד1אחרונה

אתם שני אנשים שונים שמביעים ומרגישים אהבה בדרכים שונות.

בעיני זה בסדר גמור שזה מגיע רק מצד אחד, ואם יש משהו שאת מרגישה צורך שיהיה מצידו פשוט לבקש...

אני עם ילד 1 בן 9 חודשים ומרגישה קושי ענקאנונימית בהו"ל

תוהה לעצמי שוב ושוב איך אנשים מביאים עוד ונושמים.

אני באמת מרגישה שזה מאוד קשה לי כרגע ככה עם התינוק שלי ולהוסיף עוד 1 ועוד 2? וואו... מפחדת לקרוס עוד

קודם כל אם קשה לך אפשר להמתיןדיאן ד.

וחוץ מזה כשהם קטנים זה יותר קשה

כשהוא יגדל אפילו קצת זה כבר יותר קל

 

ולדעתי בילדים הבאים קצת יותר קל כי קודם כל הגדול קצת מעסיק את השני

וגם יש לך יד נוספת, נגיד את צריכה משהו מהשולחן את מבקשת עזרה מהגדול שיביא לך (כמובן אם הוא זורם חח)

אז לא נהיה יותר קל, אבל זה לא הקושי הנוכחי כפול שתיים.

אני גם הרגשתי ככהאיזמרגד1

אבל- גם כשהם גדלים הקושי פוחת, וכשהגדולה הייתה בת שנתיים הרגשתי שאני מסוגלת לעוד הריון

וגם עשיתי תהליך מאוד משמעותי עם ההורות שלי, לקבל את זה שהחופש שלי הלך ושהורות זה אתגר ועכשיו עם שניים הרבה יותר קל לי ממה שהיה לי עם אחת לפני התהליך שעשיתי...

אל תשווי את עצמך לאחריםמתואמת

לכל אחד יש כוחות אחרים, וגם התינוקות שלהם אחרים.

יכולה לומר לך שאם הבת השמינית שלי הייתה הבכורה - הייתי מרגישה כמוך... אבל ה' בירך אותי בילדים רגועים בהתחלה וגם בלידות קלות בהתחלה.

אם את מרגישה שאת קורסת, כנראה שהילד שלך יחסית קשה לגידול, אז אל תשפטי את עצמך❤️

ובינתיים תנסי לבדוק איך את יכולה לא לקרוס ואיך אפשר גם לעזור לילד שלך, שיהיה קל וכיף יותר לגדל אותו...

כל אתגר בחיים שמתמודדים איתו פעם ראשונהאמאשוני

נראה גדול מאוד,

ואם הקושי גדול, לא נראה שאפשר לעבור את זה שוב.

תזכרי באתגרים שהיו לך פעם, תנסי להיזכר בתחושות.

הפעם הראשונה שנסעת בתחבצ לבד

הפעם הראשונה שעשית בגרות

הפעם הראשונה שעלית על ההגה..


כרגע הקטן שלך תינוק ממש, כדאי להשקיע את האנרגיות בלהבין האם ניתן, ואיך ניתן להקל עכשיו, ולא להתעסק באיך עושים זאת שוב

זה שיש כאלה שיולדים צפוף, זה לא הסטנדרט, רוב העולם החופשי שמתכנן ילודה, לא בוחרים ללדת במרווחים קטנים וזה מעיד שאכן לגדל ילד דורש הרבה משאבים ולא מהר נכנסים להרפתקה הזו שוב.


הבדל נוסף הוא כשיש כבר גדולים אז גם מקבלים הרבה פידבק על חווית ההורות מעבר לחיוכים וזה גם נותן כוחות לעוד.

(למשל תהליך שעושים עם ילד והתהליך מצליח, זה מאוד מחזק)

הגיוניoo

להרגיש קושי ענק עם תינוק קטן


חלק מהאנשים שמביאים ילדים צפופים קורסים/ חיים בהשרדות


יש נשים שמוכנות להיכנס לסחרחורת של חיים סביב ילדים ולידות

ויש שלא


הסטנדרטים והציפייה מהחיים

יכולים להיות שונים מאוד מאישה לאישה

כדאי לך לתכנן את החיים ככה שיתאימו לרצונות והצרכים שלך ולא לפי מה שמתאים לאנשים אחרים 

אני יכולה לספר על עצמיפרח חדש

שילד ראשון היה קשה מאוווווד

זה שינוי כל כך גדול מכל מיני בחינות

וגם התינוק שלי לא היה תינוק הכי קל ונוח

היום עם 5 ילדים אני לא מרגישה ככה!

לעיתים נדירות אני מגיעה לקצה אבל זה בדכ בשילוב הרבה דברים יחד.

למדתי להתאים את החיים שלי למצב הזה, אמא לילדים

זה לוקח זמן אבל אפשרי.


חיבוק! מתמקדים בכאן ועכשיו... ממשיכה לכתוב בפניםליני(:
כל אחד והחבילה שלו... והחיים שלו. והיכולות שלו... אני ממש בעבודה לקבל את עצמי עם זה. כי לא קל לי לא להיות בהיריון ולא האחרי... אני מגיעה ממש לקצה שלי וזה חלק מהשיקול אצלינו אם ומתי אפשר לחשוב על עוד היריון/ילד. ולפעמים הייתי רוצה שזה יהיה לי פשוט יותר אבל זה לא... וזה בסדר. ואת נורמאלית. ויש עוד המון כמוך. מקווה שיש לך תמיכה לעכשיו... ושאת לא לבד עם הקושי והרגשות השונים...♡
מזדההשמ"פ

גם אני הייתי בתהייות האלה

והייתי עם יחסית ילד נח מאוד, הרבה עזרה ועדיין הרגשתי חנוקה ממש וקורסת גם פיזית ונפשית

לקח עבודה עצמית להבין שאני לא כמו אלה שמביאות צפופים  ( אולי בעתיד, מי יודע ) ואולי גם יהיה לי פחות ילדים ממה שחשבתי

בפועל רק שהוא היה בן שנתיים יכלתי לחשוב על עוד הריון ולקח עוד כמה חודשים עד שהיה לי אומץ להפסיק מניעה.

לדעתי המעבר לילד ראשון קשוח ממש

גם פעם ראשונה שהגוף עובר את הכל וגם פתאום את כבר לא "חופשייה" וצריך להסתגל לאמהות.

מוסיפהשמ"פאחרונה

לא ציינת דכדוך וכו' אבל יכול להיות שזה דכאון אחרי לידה?

לי היה התפרצות אחרי הלידה של חרדות וגם דיכאון קל וזה היה חלק גדול מהקושי ( אומרת את זה במבט לאחור )

את איתו בבית?המקורית

את עובדת?

מניקה?

ישנה טוב? מתאווררת?


 

תנסי קודם כל לחפש את הנקודה של הקושי ולתת לה מענה. יכול להיות שזה דכאון אחרי לידה?

אם מאוד קשה לך לא חייב לחשוב על זה עכשיו. אפשר להשאיר את המחשבות האלה לזמנים אחרים


 

אני יכולה לומר שלא סבלתי בכלל ב"ה בילד הראשון. אז יש גם חוויות כאלה. ואיך עוד? כי באמת רציתי מזה עוד, אבל אז כן הגיע קושי ועצרתי

ממרחק של שנים יכולה לומר שהשנים הראשונות באמת הכי קשות אבל בדיעבד במחשבה שלי היה לי עדיף הקושי בשביל שניים ולא להישאר עם אחד כי הגיע שלב שהם מעסיקים אחד את השני וזה משמעותי אבל באמת רציתי את זה. וגם הקלתי על עצמי ככל הניתו

חיבוק❤️


 

 

 

מבואסת ממש מהמשקל שלי!פרח חדש

כתבתי פה לפני כמה זמן שאני חושדת אולי יש קשר בין זה להתקן מירנה

מרגשיה שמשהו לא הגיוני

לא עשיתי שום שינוי בתזונה שלי

אוכלת קצת כמו תמיד

והמשקל שלי רק עולה ועולה!!

תמיד הייתי רזה בלי להתאמץ בכלל, משקל לא היה נושא בכלל.

עכשיו אני במשקל שלא הייתי בו מעולם!! (מלבד בהריונות כמובן)

נהייתה לי בטן מזעזעת

ואפילו בעלי הסכים שאולי אני צריכה לבדוק שמא אני בהריון מרוב גודלה (הוא מעולם לא העיר לי על מראה חיצוני, אני ששאלתי אותו מה דעתו לגבי הבטן 🫣)


לא יודעת מה לעשות!!


מתחילה לשקול לעבור למניעה אחרת..

יש לכן רעיונות?

טבעת נוברינג עלולה לגרום להשמנה?

יכול להיות קשורשוב חוזר הניגון
רק אומרת שיש קשר גם לגיל. לא יודעת בת כמה את אבל קצב חילוף החומרים מאט עם השנים ומה שעבד לך עד היום עלול להשתנות..
אני בת 35פרח חדש

תמיד הייתי רזה בלי להתעסק עם זה בכלל

ממש מבאס וגם מבלבל אותי האם לעשות שינוי במניעה או לא

איזה ביאוסהבוקר יעלה

מניחה שקשור להורמונים.

אבל בהחלט יכול להיות קשור לגיל וריבוי הריונות

זהו.. מנסה להבין באמתפרח חדש

האמת שתמיד מנעתי בלי הורמונים

פעם ראשונה שמונעת עם הורמונים (בתחילת הנישואין כן לקחתי קצת הורמונים אבל לא תקופות ארוכות ככ)

כדאי לבדוק בלוטת התריסתהילה 4
הרבה פעמים משפיע
נכון, זכרתי את זה.. ובדקתי והכל תקין ב"הפרח חדש
ברוך השם. מקוה שתעלי על הגורם במהירותתהילה 4
רופאי נשים מתים על התקן הורמונלי אבל בטח שברמת הפרט זה לא מתאים לכולן. אז טוב שאת מודעת לעצמך.... 
אולי התקן לא הורמונלי?דיאן ד.

אני מצטרפת לבאסה שלך על המשקל

גם אצלי אני חושבת שזה תוצאה של שינויים הורמונליים (הפסקת הנקה)

ובלי שום שינוי באורח החיים פשוט עליתי ועליתי ועליתי

וכמה שניסיתי לעצור את העליה לא הצלחתי.

ועכשיו תקועה במשקל גבוה ולא יודעת מה לעשות עם זה...

קראתי עכשיו בפורום של רדיט לא יודעת אם את מכירהפרח חדש

יש שם מלאאא עדויות מנשים שעלו ועלו ועלו בגלל ההתקן

הרופאים מכחישים קשר (מעניין למה... 🤨) אבל נשים מספרות שהורידו את ההתקן ותוך זמן קצר ירדו שוב

אני קיבלתי החלטה להוריד

יש לי תור ביום ראשון

והולכת להעיף את זה ממני בעז"ה (אלא אם כן בעלי ישכנע אותי שלא במהלך השבת 😉)

ההתקן מעולה לי בכל בחינה אחרת

אבל המשקל זה ממש משמעותי

במיוחד שאני רוצה בבוא היום להוציא ולהיכנס להריון

לא יכולה להתחיל הריון באובר משקל!!


 

אצטרך לחשוב מה לעשות בתקופה הקרובה

לא כ"כ באלי לשים התקן לא הורמנלי בגלל ההסתגלות וגם המחיר

אבל אולי אין ברירה..

מעניין. ניסית פעם התקן לא הורמונלי?דיאן ד.

לי היה תקופה והיה די סבבה

הדבר היחיד שהתבאסתי זה מחזורים קצת יותר קשים וכואבים.

לדעתי זה שווה

 

בכללי אני נמנעת מאוד מהורמונים מלאכותיים

ניסיתי תקופה גלולות הורמונליים ופשוט הפכתי להיות מפלצת בלתי נסבלת

אז הפסקתי.

 

ואגב לגבי מניעה,

אם יש מחזור קבוע אני חושבת ששווה לנסות שמ"פ

 

כמה פעמים הייתי עם התקן רגילפרח חדשאחרונה

היה בסדר גמור

רק היה קשה לי המחזור כל חודש למרות ההנקה

לכן הפעם שמתי את מירנה ואין מחזור

הוא כבר בן שנה וחצי ולא יונק


המחזורים שלי מאוד קבועים ובעיקרון אני יכולה למנוע בשמ"פ כי אני מאוד מודעת לגוף ויודעת בדיוק מתי אני פוריה

הבעיה שזה מקצר מאוד את הימים שאפשר להיות יחד

ואם כל חודש יש וסת ועוד כמעט שבועיים עד למקווה ואז זהירות עד הביוץ וכמה ימים אחרי.. כמה ימים נשארו..?

איך אתן מורידות חוםשירה_11

אני פחות בעד משככי כאבים ויותר בעד לתת לגוף לעבוד

אבל בלילה מלחיץ אותי לישון כשהחום עולה ואני לא בשליטה

ואני תוהה מה נכון לעשות 🤔


עם בגדים רטובים במים קרים?בשורות משמחות
התייעצתי פה לפני כשבועיים על כוויות שהתינוקת קיבלהמתואמת

ב"ה רוב השלפוחיות שנוצרו לה נעלמו מעצמן אט אט, אבל עכשיו באחת הידיים יש לה נפיחות במקום שהייתה שלפוחית וגם מוגלה כזו. (זו היד שהיא משתמשת בה להתקדמות בישיבה על הרצפה, אז הגיוני שנכנס שם משהו☹️)

מה צריך לעשות עם זה?

הנטייה שלי היא 'לפוצץ' את המוגלה במשהו מחוטא ואז לחבוש ולקוות שהיא לא תוריד את התחבושת, אבל אני לא יודעת אם אני צודקת...

(לכאורה זה לא מפריע לה, רק אם נוגעים בזה זה כואב לה)

הייתי מתייעצת עם רופאהמקורית

אולי צריך משחה אנטיביוטית וחבישה

ולא הייתי עושה שום דבר בבית כדי לפוצץ לה את המוגלה. זה יכול חלילה להזדהם

תלכי איתה דחוף לרופאאישהואימא

כנראה זה זיהום. טוב וחלילה שלא יתפשט.

(לבעלי היה זיהום ביד ואישפזו אותו כמה ימים כדי שיקבל אנטיביוטיקה דרך הוריד)

זה נשמע שהזדהם וצריך אנטיביוטיקה. ללכת לרופאבאתי מפעם
תלכי לרופא. בנתיים תמרחי לה משחה אנטביוטית שישאמהלה

בבית כמו מופירוסין. אם אין לך אופציה לראות רופא בקרוב תתיעצי עם רופא טלפונית ושיתן לך מרשם.

חשוב מאד לטפל בזיהום לפני שמחמיר ומתפשט חלילה.

ו-בשום אופן לא לפוצץ מוגלה!!! זה ממש עלול להחמיר את המצב במיוחד שהיא עם היד על הרצפה

תודה לכן!מתואמת

היינו איתה אצל הרופא לפני כשבוע וחצי כי חשבנו שאולי זה הזדהם, והוא אמר שלא אבל שליתר ביטחון נשים לה פולידין/יוד.

קנינו את זה באמת, אבל הרוקח אמר שזה רעיל במאכל, וקצת נלחצנו שהיא תכניס את היד לפה אחרי שנשים לה, אז בפועל שמנו לה פעם אחת בלבד...

יעזור אם נשים עכשיו?

לא נראה לי שנצליח היום להגיע לרופא...

כן. ותחבשוהמקורית
תודה! בסוף בעלי הלך איתה לטר"םמתואמת

נקווה שישתחררו משם מהר עם הוראות מה לעשות...

(יש לי נקיפות מצפון שלא אני הלכתי איתה, אבל רציתי לסיים לארגן לשבת...)

כל הכבוד שהלכתם עוד לפני שבת. וממש בלי נקיפותאמהלה

מצפון. עשית בדיוק מה שנכון לעשות במצב הזה.

בשורות טובות

תודה רבה!מתואמתאחרונה
ב"ה השתחררו מטר"ם, עכשיו צריך לקנות תרופה...
אני גם מעדיפה שבעלי יילך כשאפשר... רפו"שיעל מהדרום
איך עוברים את שבוע 41 בלי להשתגע?מדפדפת

רשמית התחלתי היום שבוע 41, הריון ראשון

מרגישה כבר עצומהה

לא ישנה בלילה בכלל

כולי נפוחה

איך עוברים את הימים האלה בלי להשתגע? עצות יתקבלו בברכה

עושים כל יום משהו שאוהביםרק טוב!

ופחות תוכלי לעשות אחרי הלידה. ואם אפשר עם הבעל אז בכלל נחמד. ערב זוגי כל יום.

וגם מכינים דברים שיעזרו לך אחרי הלידה. הזמנה אינטרנטית של קניות סופר ובכלל. מאכלים שאפשר להקפיא. כביסות לתינוק וכו. 

תודה!מדפדפת
מנסה להיות על זה
קשה מאודבאתי מפעם

מה שהכי עוזר, תגידי לעצמך אני יולדת ב42.

זהו, תשחררי מ- אולי זה יקרה היום? אולי עכשיו? אולי מחר?

פשוט להתכוונן ל42, רק זה מה שעזר לי לא להשתגע 

הולכים ליםממשיכה לחלום

והולכים יחפים על החול

שומעים מוזיקה שמרגשת אותך

נחיםםם

מדברים עם חברה

רואים סרט מעניין

מסתכלים על תמונות מרגשות של המשפחה

משתגעים!!😜חוזרת בקרוב

ומנסים להשתגע עם חיוך....

מה עוד את מסוגלת לעשות שאת אוהבת?

להשתגע עם חיוך זה גם פתרוןמדפדפת
מנסה לנצל את הזמן למנוחה ולזמן זוגי ביחד אבל הכאבים גומרים עליי ממשששש
מנצלים כל רגע לזמן זוגיראשונית
אחרי הלידה גם אסורים וגם הכל אינטנסיבי
יוצאים לחופשות לידהתוהה לעצמיאחרונה
ועושים דברים שעומדים לך ומשמחים אותך. משקיעים התחביבים, נפגשים עם חברות יוצאים מידי פעם לאבעעו לבית קפה. במקום לחכות ללידה תארגני לך ימים נחמדים.

אולי יעניין אותך