אחותי הקטנה התחתנה לפני 8 חודשים ולא קיימו יחסיםהריון ולידה2
שלום

אחותי הקטנה התחתנה לפני 8 חודשים.

אני מפעם לפעם מדברת איתה בנוגע לקיום יחסים והם עדיין לא הצליחו. היא אמרה שהם גם לא ככ מנסים ואם כן אז רק סמוך לקבלת המחזור הבא כדי שלא יהיו אסורים הרבה זמן.

אמרתי לה שזה סתם עיכובים ועובר זמן וזה יהיה קשה יותר וצריך לטפל בזה.
הצעתי לה שתלך לרופאת נשים ותעשה את התהליך אצלה אבל היא עקשנית כל כך!!! וביישנית. היא ממש ממש מתביישת ללכת לרופאה ולפתוח לפניה את הסיפור וגם כל הצד הפיזי אצל הרופאה מדאיג אותה.(לא ההליך עצמו, אלא אופן הישיבה אצל הרופאה).

אני מדברת איתה מדי פעם ואין התקדמות ותכלס שניהם סובלים מזה. מה שאני לא מבינה זה איפה בעלה ומה הוא עושה בעניין כדי לעזור להם.. איך הוא יכול להשאר ככ אדיש לזה ??

חשבתי לדבר איתו ישירות. כלומר להגיד לו שישכנע אותה ללכת לרופאה ולטפל בזה כי הזמן עובר ואין התקדמות .. השאלה היא האם זה סביר ללכת לדבר איתו או חוסר צניעות ממש???

תודה !
לא הייתי פונה לבעלהטארקו
כן אולי מנסה לרמוז למדריך חתנים שלו, או לרב שקרוב אליו..
אין לי אפשרות להגיע לרב שלו כי אין לי מןשג מי הרב שלוהריון ולידה2
ואם יש לו בכלל רב
הם חלק מקהילה?טארקו
היא שיתפה אותך מה הבעיה?קרן-הפוך
כאבים עזים?
מנין לך שרופאת נשים רגילה תפתור את הבעיה?

האם את זו שחושדת שמדובר בחסימה פיזית?

אולי הכיוון הוא חשד לוגיניסמוס, ואז רופאת נשים רגילה לא מתאימה?

לא חושבת שאת בתור אחות שלה / גיסה שלו צריכה להגיע לשיחה ישירה עם בעלה.
כן היא אמרה שכואב לההריון ולידה2
אבל היא גם אומרת שהוא ממש בקושי נוגע וכואב לה מאוד והיא מפסיקה.
אני רוצה שהיא תתייעץ עם רופאת נשים שאולי פשוט תעשה את החיתוך של הקרום ואחרי זה טיפול מתאים.

אני עצמי הייתי אצל דר אחינועם לב שגיא שהצילה אותי. אבל הצלחנו לקיים יחסים אחרי חודש על אף הכאב . ולא 8 חודשים.
תיאור כזה נשמע כמו וסטבוליטיסושוב אתכם
ממליצה ממש להגיע לרופאה שמומחית בתחום. לא סתם רופאת נשים- כי היא גם יכולה לומר לה שהכל בראש שלה, ולעשות לה עוד יותר רע.
היא עברה איזו שהיא טראומה?כי לעולם חסדו
פותחת השרשור שיתפה נקודה מסויימת.קרן-הפוך
היא עצמה נזקקה לסיוע רפואי באותו עניין. חודש וחצי אחרי הנישואים.
ונראה שאצל אחותה הסיבה דומה.
רק שאחותה מאוד חרדה להגיע לבירור וטיפול.
את חושבת שזה גנטי?כי לעולם חסדו
נשמע ככה.קרן-הפוך
אם יש דימיון בין שתי אחיות בדברים הניכרים לעין - תוי פנים, צבע שיער, גודל אצבעות ידיים, מבנה רגליים - אז אין להוציא מכלל אפשרות גם דימיון פיזי בליקוי אינטימי.
אנונימית אחרתהריון ולידה2

לא הייתי מדברת איתו בשום פני ואופן. הוא יודע שהיא מדברת איתך? כי ממש לא כדאי שהוא יגלה את זה דרכך. יכול להיות שהוא סגור וביישן וזה רק יגרום יותר נזק.

 

בעיקרון אם לא נעים לה ללכת לרופאה, אולי כדאי להפנות אותה לייעוץ אצל גורם מקצועי אחר. נגיד לייעוץ מיני או משהו כזה. כי אם הם כבר שמונה חודשים לא הצליחו, יכול להיות מאוד שזה יושב על עוד דברים ולא רק משהו רפואי.

 

אני ממליצה על מרכז יהל, אפשר לפנות אליהם בטלפון ולהתייעץ והם יכווינו הלאה. ואם היא לא רוצה, את יכולה את לפנות למרכז יהל כדי להתייעץ מה את אמורה לעשות. זה נושא כל כך אינטימי ופרטי, שאמור להיות שייך לבני הזוג בלבד. אם יש קושי כדאי מאוד לפתור אותו, אבל תוודאי שמתוך הדאגה שלך את לא פוגעת בקשר שלהם. בסוף עם כל הכאב, הם אנשים מבוגרים ואת הבחירות שלהם הם צריכים לעשות לבד.

 

וגם לגבי בעלה, בכלל לא בטוח שזו אדישות. לפעמים זו הדרך של גברים להתמודד. אולי כואב לה והוא לא רוצה להכאיב? אולי הוא מרגיש שהגבריות שלו נפגעת כי הם לא מצליחים? אולי הוא מרגיש אשמה?

לא אומרת שלהתעלם יעזור, אבל אולי זו לא אדישות אלא דרך התמודדות כי זה פשוט גדול עליו, אז הוא מתכנס פנימה מתוך חוסר אונים וכאב.

וגםהריון ולידה2

אם את ממליצה לה על רופאת נשים, תמליצי לה על כאלו שמתמחות בתחום. שלא תלך לרופאת נשים שלא מספיק רגישה ואז היא לא תעז ללכת עוד פעם.

 

אני יודעת על אחינועם לב שגיא, חנה ספיר, אושרית ברט

ממש לא לפנות לבעלהריון ולידה2
אם את לא מצליחה לשכנע אותה למה את חושבת שהוא יצליח???

אני בטוחה שהוא מנסה לפתור את הבעיה.. שכן בסופו של דבר הבעיה שלו ולא שלך...

גם לא בטוח שאצל רופאה הפתרון ממליצה לנסות לעזור לה לשחרר מהלחץ לגבי זה
להמליץ על שימון טוב ואם לא עוזר להפנות לעזרה מקצועית.

בהצלחה
תודה רבה, האמת שכן המלצתי לה מה לעשותהריון ולידה2
ואפילו לקחתי אותה וקנינו יחד גל סיכה והכל . נראה לי שזאת היא כי היא מקובעת כזה בראש ומאוד ביישנית ולא "מתלהבת" לקיים יחסים.. הרושם שאני מקבלת זה שמבחינתה שישאר ככה והיא אומרת כל עוד כואב אני לא עושה כלום.

אבל הסברתי לה שהכאב הזה לא עובר מעצמו וצריך לטפל כי זה מחמיר.
היא צריכה שינוי תפיסה בנוגע לקיום יחסים לדעתי
אם הבעיה היא כאבים עזים, שיכולים לאותת על חשד לוגיניסמוס,קרן-הפוך
אני ממליצה להפנות אותה לקריאה של חומר רב שכתבה ד״ר אחינועם לב שגיא.

מאוד פוקח עיניים ועוזר לנשים להתמודד בצורה נכונה ומקצועית, ולא למרוח זמן בין המתנה שיסתדר לבד ובין טיפולים לא מתאימים בידי רופאי נשים שלא מבינים בתחום בכלל.


מאידך - אם ״סתם״ קרום בתולין חסום וקשה, זה אכן ניתן לטיפול פשוט בידי רופאת הנשים.
טיפה אי נעימות - אך ההשפעה מיידית !

נכון אני אמרתי לה ללכת אל דר אחינועםהריון ולידה2
אבל היא לא מוכנה לקבל את האופן הפיזי בו יושבים אצל רופאת נשים אפילו לרגילה היא לא מוכנה ללכת. כמה הסברתי לה ודיברתי איתה וכלום

נראה לי ארים ידיים וזהו. בעיה שלהם ושיסתדרו
אולי תציעי שתלווי אותה ותלכי איתה לבדיקות והטיפול?קרן-הפוך
אם את גם עברת את התהליך, יכול להיות שיש משהו משותף לבנות המשפחה. גנטיקה.

ואת תהי איתה, תלווי אותה, תתמכי בה, תאחזי לה את היד, תחבקי אותה.

יכול להיות לה פחות מפחיד, בנסיבות הקיימות, במקום ללכת לבד ובמקום עם בעלה.

וככה ביחד איתך היא תתחיל להתגבר ולטפל בעצמה.
כן הצעתי לבוא איתה בתור התחלה לרןפאה רגילההריון ולידה2
ולאן שצריך אבל אין ככ שיתוף פעולה מצידה ..
אם אתן מדברות בתדירות גבוהה, ״תשבי לה על הראש״.קרן-הפוך
תטפטפי לה שוב ושוב שככה היא הורסת לעצמה את החיים ואת הנישואים.

היא חייבת לטפל בעצמה.
היא לא ילדה קטנה שיכולה לטמון את הראש בכרית ולהתכסות בשמיכה.
נכון זה בדיוק הדעה שליהריון ולידה2
וזה משגע אותי שהיא לא מבינה . אמרתי חה זה טבעי ואת תהני מזה ושכולם מצליחים בסוף ושהיא פוגעת בבעלה וכשהיא תהיה בעה בהריון היא בכל מקרה תעשה אלף בדיקות ודברים והגיע הזמן להתגבר כל המחסום הזה
יותר משהיא פוגעת בבעלה - היא פוגעת בנישואים שלה.קרן-הפוך
נישואים ללא יחסי אישות, בגלל התחמקות של האישה לטפל בעצמה, עלולים להידרדר, לא עלינו, לפירוק.

הם לא זוג חברים.
הם זוג נשוי.
זה לא משחק ילדים.

חריף לכתוב זאת - אך היא מתנהגת כמו ילדה קטנה.

היא ממש צעירה, בת 18-19?
אוי, מסכנה!!! אני ממש מבינה אותה. גם אני כל כך שקשקתיהשם בשימוש כבר
ללכת לרופאת הנשים בפעם הראשונה לבדיקה פנימית, אני ממש מבינה אותה!!!
הייתי רוצה לעזור לה,
אולי תרצה לדבר איתי בפרטי?
היא לא בפורום חחהריון ולידה2
והיא גם לא יודעת שאני קוראת פה מדי פעם .. עדיף להשאיר את המצב ככה כדי שארגיש פה בנוח. אבל תודה רבה !!
תארתי לעצמי שלא, יכולה לפתוח ניק מה הבעיה?השם בשימוש כבר
גם אם הייתה, כדי לדבר על זה ודאי הייתה פותחת ניק חדש...
האמתחדשה_פה

שבד"כ קוראת פה ולא מגיבה אבל משהו בשאלה ממש הציק לי...

למה את מעורבת בעצם?

נראה לי כמשהו אישי מאוד של בני זוג

אז אם היא משתפת אפשר לכוון בשתי מילים למי אפשר לפנות,

אבל אם היא לא משתפת פעולה עם כל הכאב זה ממש לא משהו שקשור אליך...

אם היא מספיק גדולה כדי להתחתן היא מן הסתם תצטרך להתמודד עם סיטואציות כאלו ואחרות בכוחות עצמה..

כמובן כמובן שממש לא הייתי מדברת עם הגיס...

היא זרקה לי כמה משפטים על זה שהם לא מצליחיםהריון ולידה2
ואני מנסה לעזור ומדי פעם מתעניינת איך היא בעניין כי אני יודעת ומכירה אותה שהיא סגורה מאד והיא ביקשה את עזרתי. וניסיתי לעזור אבל אין לי עוד מה לעשות מעבר למה שעשיתי
מה הבעיה שתשתף את אחותה?הבוקר יעלה
אני מאוד פתוחה עם אחותי, לא משהו שיביך את בעלי אבל כן התייעצתי איתה על נושאים אינטימיים.
אם האחות כ"כ ביישנית וסגורה ובכל זאת פנתה לאחותה- יש כאן קריאה לעזרה. וטוב מאוד שעשתה כך.
מה הלאה - לא יודעת איך גורמים לה להיפתח בנושא הזה..
ה ישמור רק לא עם בעלהמיואשת******
באמת נראה לך שהוא לא משתגע מזה? וכל הכבוד שהוא לא לוחץ. ממש גדלות. אני בטוחה שהוא מנסה בדרכי נועם. הדבר האחרון שאמור לקרות שתדברי איתו יתפוצצו את היחסים בינהם, את
היחסים בינכם האחיות, ושאף
פעם לא תוכלי להסתכל לו בעיניים. בחיים בחיים לאאאאאאא.

מה כן? להמשיך לעודד את אחותך ללכת למישהו שיעזור לה, אולי לקנות לה ספר בנושא, לקבוע לה תור לרופאה ולומר לה שאת באה איתה והכל יהיה בסדר.
היא לא מוכנה ללכת לרופאה בגלל הפן הפיזי של הענייןהריון ולידה2
לא משנה כמה אסביר

נראה לי באמת שעדיף שאני לא אעשה כלום וזה בעיהשלהם ושיתמודדו
אז למה לאהריון ולידה2

להציע לה לפנות לייעוץ? יש הרבה מטפלות / יועצות בתחום הזה, דתיות ונעימות. לפחות שתתחיל ממשהו. לנו גם היה איזשהו קושי בעניין, וקודם פנינו לייעוץ ורק אחר כך כבר הלכתי גם לרופאה ולפיזיותרפיה.

 

אני הייתי אומר לה יפה פעם אחתמיואשת******
יקירתי, בשביל לקיים יחסים ולנהל חיים נורמליים וללדת תינוק תצטרכי ללכת מתישהו בחייך לרופאה . מוטב להבין את זה כעת מאשר להיות גרושה. כי אם את לא מנסה לפתור את זה יש נקודת סיום לכמה הבעל שלך יסכים ככה. אם יש לך קושי ללכת לרופאה עד כדי כך שאת מוכנה לסכם את הנישואים שלך אז כדאי ורצוי מאד ללכת לפסיכולוגית וזה לא בושה. כל או כך משהו את חייבת לעשות. אם תקצי את עזרתי- אני פה. ואם לא אז לא.
וזהו. אל תדברי על זה יותר
צודקת. נראה לי שזה מה שאעשההריון ולידה2
כי באמת כואב לי שזה המצב אצלם אבל מה יש לי לעשות חוץ ממה שעשיתי
היא לא הלכה למדריכת כלות לפני החתונה??הריון ולידה

שתפנה אליה

מה היא תעזור לה,תשכנע אותה ללכת לבירור רפואי? לה היא תשמע?קרן-הפוך
מדריכת כלות טובההריון ולידה

יכולה לבדוק מה חוסם אותם בלקיים יחסים תקינים ונורמלים ויכולה לכוון.

שוב, מדריכת כלות טובה!! לא כל אחת.

 

מניסיון של כמה כאלה שאני מכירה והמדריכה ממש כיוונה.

וגם מדריך חתנים של בעל יכול לכוון.

 

לנו היו שאלות שהתביישנו לשאול הורים/ אחים וכאלה ובעלי שאל את המדריך חתנים שלו והוא אמר לו מה לעשות. היה לו מדריך מעולה!

זאת הדרכה להתחלה. לא לכל החיים.

 

היום אין לנו קשר. לא עם המדריך ולא עם המדריכה.

הלכה. לא השתנה משהו קריטי בעקבות זאתהריון ולידה2
אם היא כל כך ביישנית איך היא מספרת לך דברים כל כך אישייםים...

בכל אופן, תגידי לה שלא יחשבו על להיות אסורים ויבנו את הקשר שלהם ושיש גבול לביישנות ואם היא צריכה ללכת לרופאה שתלך ובמיוחד אם יש לה כאבים שבגלל זה הם אולי לא מצליחים. 

או שתפנה ליועצת בתחום כנראה שזה יושב גם על דברים אחרים

או שהם צריכים ייעוץ מיני- יש זוגות שלוקח להם המון זמן כי הם לא יודעים מה לעשות, לפעמים יש כאבים כי הגבר הולך בדוך למטרה ללא משחק מקדים וכו

 

כמה נקודות...לעניין0
א. צאי מנקודת הנחה שאת לא יודעת מה קורה ביניהם, מה קורה אצלה בלב, מה קורה באופן טכני. כתבת עכשיו שהיא הלכה לרופאה ושום דבר לא השתנה - את לא באמת יודעת.
יכול להיות שגם היא לא באמת יודעת.
יכול להיות שהיא יודעת הרבה יותר ממה שנראה לך...
קיצור, זה עניין אישי ומורכב וסביר שאדם מבחוץ לא מודע למה שקורה באמת.
וכמובן יש השפעה על מידת היכולת לעזור.
ב. חלק מהקושי הנפשי הוא הצורך לקיים יחסים עבור *מישהו* או עבור *ההצלחה* (להצליח כבר)
ולא עבור עצמי. ולא בחיבור אל עצמי. ולא בקצב של עצמי.
ועוד בנושא כזה אינטימי
וזה קיצוני והפוך לכל מה שהיה בחיי עד עכשיו.
הלחץ החיצוני, עם כל כמה שהוא בא מדאגה כנה, מניסיון, מידע, יכול לעשות את הפעולה ההפוכה.
להלחיץ ולכווץ ולחסום...
וגם אם נפתור את "הבעיה" והם "יצליחו" - בחוויה שלה לאורך שנים היא תקיים יחסים "בשבילו" כי אחרת "הוא יתגרש"
ועוד לא דיברנו על תחושת האשמה העמוקה שהיא מרגישה כעת ותרגיש לאורך שנים....
ג. לכל אחד יש בחירה בחיים וזו נקודה מהותית.
כשאנחנו רואים את היקרים לנו מתנסים וטועים (לפעמים טעויות פטאליות) זה קשה, מאוד, כואב,צורב
ולוקח אותנו **להציל**
להראות את האמת
לשכנע
לדחוף
לקחת אחריות במקום.
בדרך כלל זה לא עוזר, לפעמים רק מזיק,
והתחושה שלי שבתחום האינטימי בזוגיות זה עשוי להיות קטסטרופה... כמו פיל בחנות חרסינה עדינה עדינה...
אין דרך אחרת, מלבד לתת לה להתמודד.
לעמוד מהצד ולעשות עבודה אישית של נתינת מרחב, אמפתיה, נוכחות שהיא לא נוכחת - לא ממלאת לה את החיים אלא שם בשבילה כשתרצה לפנות, והמון תפילות.
וכנראה בסוף להשאר בחוסר ודאות. אולי הם יפתרו את העניין ולא יגלו לך לעולם...

מה הייתי עושה?
מעבירה לה מסר פעם אחת בלבד -
את נורמלית
זה קורה
את לא אשמה
יש מה לעשות
הכי חשוב שיהיה לכם נעים וטוב ביחד
בקצב שלך ושלכם.
גם אם קשה לך כרגע לטפל בזה פיזית
יש כלים רגשיים שיכולים לעזור
וכמובן כלים הלכתיים.
שיאפשרו למיניות להתפתח ולהיות מהנה גם כעת.
מצרפת טלפונים של רב (מכון פועה), רופאה, פיזיותרפיסטית, מטפלת רגשית, פורום אנונימי שיש פה לנושא הזה.
בהצלחה.
מעכשיו אני לא פונה אלייך - שומרת על הפרטיות שלך. אם את רוצה, את תמיד מוזמנת בשמחה לפנות אלי, אפילו ברמז, אני אהיה שם בשבילך איפה שתרגישי צורך.

ומפה ואילך לסתום.



יכולה לומר לך שיש לי אח עם אתגרים גדולים בזוגיות. נחשפתי לזה בסיטואציה מאוד קיצונית ולא נעימה. עשיתי לו שיחה כזו, אמרתי שידבר מתי שיראה לנכון, מאז סתמתי.
מדי פעם הוא פונה בשאלה קונקרטית, או מעבר.
אבל מבטיחה לך שהמוח שלי לא עסוק בזה בשאר הזמן, וגם לא כשאני רואה אותם, ולא מחפשת רמזים או סימנים למה שקורה. אין לי מושג...
מאמינה שהוא מרגיש את זה וזה מה שמאפשר לו להיעזר כשהוא צריך.
וגםלעניין0
מציעה לך להתחבר למקום הרגשי בו את היית כשהיה לך קושי.
אך ורק למקום הזה.
לא למה עשית, איך פתרת, כמה זמן לקח לך.
לבוא אליה ממקום שמתחבר לחווית הבלבול, הקושי, המצוקה...
וזהו.
אמרת שהיא ביישנית, אולי את היחידה שיודעת
היחידה שיכולה לתת לה אמפתיה, הבנה, הקשבה, שותפות. אפילו הזדהות מתוך חוויה אישית דומה.
לפני העצות וההוראות...
מאוד מתחברת לתגובה שלך, כתבת נפלאמק"ר
כל מילה.קמה ש.
כתיבה נהדרת. להיות במקום מכיל ומאפשר - בלי ללחוץתפוחים ותמרים
בלי לפתור
אפילו אם נדמה לך שאתן דומות
אתן לא

לך החיים שלך
לה החיים שלה

אני באה מחברה חילונית
וזה לא נושא מדובר גם שם

במיטה כל זוג עם עצמו
זה מאד מאד פרטי
לא עניינו של אפחד מה הולך שם
כן, כולל האחות הגדולה
תני לה למצוא את הדרך ***בקצב שלה***
ותזכרי שהפתרון לא אצלך

לדבר עם הגיס -
מובן מאליו שלא.
חס וחלילה.
בשום פנים ואופן.
לא משנה מה יהיה.
חייבת להגיב (אנונימית שניה בשרשור)הריון ולידה
הייתי במצב הזה.
הצלחנו לקיים יחסים מלאים רק בערך אחרי חצי שנה.
ממש עצוב שהיא לא מטפלת בעצמה,
ורק לגבי הפחד שלה מלהיות אסורים הרבה זמן-
אנחנו נאסרנו יום אחרי טבילה. לא כיף בכלל, אבל באמת שלא כ"כ נורא!
יש היום אפשרויות נפלאות לדחות את המחזור הבא...
אני באמת לקחתי פרימולוט נור כדי לדחות את הוסת הבאה שלא נהיה אסורים חודש וחצי.
עבר בשלום.
והיום (כשלוש שנים אח"כ) אנחנו במצב כל כך הרבה יותר טוב מהבחינה הזאת, שחבל ממש שהיא לא מוכנה ללכת לטפל בעצמה.
אם כואב לה זה אפילו קל יותר כי לפחות יודעים שהכתובת היא רופאה שמבינה בתחום.
הי, נשמע ממש לא פשוט.הקולה טובה
את יכולה להפנות אותה אליי, אני מדריכת כלות ויש לי ניסיון עם כלות שהיו להן קשיים אחרי החתונה.

קודם כל- זה קיים וזה קורה והיא ממש לא היחידה.
ויש לזה פתרונות.
אבל בשביל זה צריך שהיא תרצה למצוא פתרון ותהיה מוכנה לצאת מאיזור הנוחות שלה.

נראה שכרגע היא לא מספיק רוצה ומרגישה טוב המצב הקיים.
אני אשמח לדבר איתה ולהבין מה המחסומים שלה. יש לי ניסיון בזה.

תשלחי לי מסר/ש.א. ואני אתן לך מספר טלפון.

(אני מוכרת כאן, את יכולה לדבר עם מנהלות הפורום כדי לודא שאכן אני מי שאני טוענת)
מהי הסיבה שהיא לא רוצה ללכת לרופאה?כי לעולם חסדו
אם זה רק הישיבה אצלה, אז את או בעלה יכולים ללכת איתה.
האם יש לה כאבים? האם הם ניסו אי פעם? האם הם צריכים הדרכה נוספת? יודעים מה צריך לעשות?
האם הם מדברים על זה בינם לבין עצמם? האם יש פה חוסר רצון או עניין יותר "טכני"?

כמובן שאל תעני לי על השאלות, זה רק כיוון לחשיבה.

לא הייתי פונה לבעלה. מה עם ההורים? הם מעורבים? אולי להגיד לה שתדבר עם מדריכת הכלות או שידברו עם הרב שלו?
בשום אופן אסור לך לערב את ההוריםמכחול
וגם לא אף אחד אחר.
היא סומכת עלייך, ואסור לפגוע באמון שלה.
כמובן אחרי ששואלים אותה אם זה מתאים להכי לעולם חסדו
וברור שתלוי איזה הורים...
ממש לא ההורים.. זה לא מתאיםהריון ולידה2
מצד אחד אני מבינה את המצוקה שלה ואת העניין שהיא פונה אלי בנושא כי אין ככ למי. מצד שני היא די אטומה לעניין הזה וזה קשה לי לעזור במצב הזה
יש לי משהו ממש חשוב לכתוב לך - אבל לא פה. בפרטי אם תרצי.ה' אלוקינו

אז אם בא לך לשמוע תכתבי לי מהניק האישי שלך ולא הכללי ....

אפשר לשכנע אותה לעשות תרגילים לבד?הריון ולידה
לי גם היו כאבים מטורפים. למזלי החלטתי בכל זאת להתאמץ וללכת לרופאת נשים והיא הפנתה אותי לפיזיותרפיה
היה ממש לא נעים אבל שווה!!!

רעיונות: (מקווה שכתבתי בצורה עדינה מספיק אבל ברורה מספיק. אם לא בבקשה תערכו/ תמחקו)
1. ממכון פועה - לנסות במקלחת בעדינות להכניס אצבע, ועוד אחת, לסובב ... כמה שאפשר בצורה שלא כואבת. אמור לעזור לקרוע את הקרום.
2. מהפיזיו - לכווץ ולשחרר את השרירים שם.
3. גם מהפיזיו - במקלחת להכניס 2 אצבעות בעדינות ולכווץ עליהן.
אפשר לחפש בגוגל תרגילים לרצפת האגן ולמצוא הסברים מפורטים יותר (לא רציתי לכתוב כי זה פורום פתוח). אם זה ממש חשוב אולי אסכים להזדהות באישי.

למדתי מהפורום שיש המון סוגים של בעיות ויכול להיות שגם אם היא תנסה יקח לה זמן למצוא את הבעיה אבל אם היא ממילא לא מוכנה ללכת לאנשי מקצוע אולי את מה שכתבתי היא תסכים לעשות. אולי זה מתאים לבעיה שלה וזה יעזור.
המון חיבוקים. זה לא פשוט בכלל!!
ישבת איתה פעם להסביר לה מה היא מפסידה?קרן-הפוך
לשתף אותה מהי הנאה אינטימית ועונג עם בן הזוג?
כן במסגרת הצניעות כמובןהריון ולידה2
תודה רבה לכולן!!הריון ולידה2
מוסיפה עוד דבר שלא נאמרחמניה
אצל רופאת נשים, אם כ"כ לא נעים לה צורת הישיבה, אפשר לבדוק גם על מיטה רגילה.. עם כרית מתחת לישבן במידת הצורך
יש רופאה אחת לפחות שאני מכירה שמטפלת ככה באופן קבוע
יש מרפאה למתבגרותאמאשוני
שיש שם רופאות ממש ממש רגישות!
אני בנערותי הלכתי מסיבה מסויימת לרופאת נשים וחוויתי טראומה נוראית.
אח"כ פתחו את המרפאה ועברתי לשם ויש אחיות ועובדות סוציאליות מדהימות מדהימות שנותנות את כל המעטפת הנפשית.
נשמע שמאוד יעזור לה ללכת למקום כזה. והיא יכולה לקיים שיחה עם רופאה בלי בדיקה רפואית. הם מכירים, יודעים ומורגלים במקרים כאלו.
היא לא הראשונה ולא האחרונה עם חסם מבדיקה כזאת.
תחשבי שמגיעות לשם ילדות בנות 12-13 בהריון או לא עלינו בנות שעברו פגיעה מינית...
אז יש להם את הכלים לפעול נכון וברגישות.
לא קראתי תגובות אבלאמא ל6 מקסימיםאחרונה
אני מציעה להפנות אותה למדריכת הכלות שלה, או לפנות למדריכה בעצמך
עוגות שמביאים לקידוש או לאחריםואני שר

אשמח לשמוע אתכן

אני מוצאת את עצמי מסתבכת בסיטואציות של קידוש קהילתי או להכין עוגה ליולדת/מגויסת,

בגלל שלא נעים לי להכין סתם עוגה בחושה פשוטה, אני מרגישה שזה צריך להיות מספיק שווה ואז אני נתקעת....

לקידושים יצא לי להביא בעיקר עוגת שוקולד עם קרם וסוכריות ואז זה מרגיש לי גם פשוט וגם אטרקטיבי (למרות שמקווה שהורים לא מקללים אותי בלב על הלכלוך;),

ולמשפחות זה רק כשיש לי זמן וכוח להכין עוגיות יותר מושקעות.

בכללי מלחיץ אותי להביא אוכל לאחרים כי מי יודע איך יצא, למרות שאפיה זה בגדול דבר שאני טובה בו...

אשמח לשמוע מה מקובל להביא אצלכן,

מה תרגישו בנוח להביא או תשמחו לקבל

כדי לקבל איזו תחושה מה נורמלי ואולי רעיונות לעוד אפשרויות שיקלו עלי את החיים.

תודה

אני מכינה בד"כ עוגת פירורים וחותכת לריבועיםשימושית

גם יפה וגם קל וגם כמעט אף פעם לא מתפקשש

אשמח למתכוןשיפור

עוגת פירוריםשימושית

מצרכים

לשכבה הבסיסית

  • 3 כוסות קמח

  • ¾ כוס סוכר

  • 1 ביצה L

  • 1 שקית אבקת אפייה

  • 1 כוס שמן קנולה

לשכבת השוקולד

  • 2 כפות שטוחות אבקת קקאו

  • ½ כוס מים

  • ½ כוס שמן קנולה

  • ¼ כוס סוכר

  • 2 ביצים L

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל־180 מעלות.

  2. מכינים את השכבה הבסיסית: מערבבים בקערה את הקמח, הסוכר ואבקת האפייה.

  3. מוסיפים ביצה ושמן ומערבבים עד שמתקבלת תערובת אחידה.

  4. מעבירים חצי מהתערובת לתבנית ומשטחים החצי השני מכניסים למקפיא.

  5. מכינים את שכבת השוקולד: מערבבים בקערה את הקקאו, המים, השמן, הסוכר והביצים עד לקבלת תערובת חלקה.

  6. יוצקים את תערובת השוקולד מעל השכבה הבסיסית ומשטחים בעדינות.

  7. מפוררים מעל המלית שוקלד את החצי השני של השכבה הבסיסית

  8. אופים בתנור שחומם מראש עד שהעוגה מתייצבת וקיסם יוצא עם מעט פירורים לחים.

  9. מצננים היטב לפני החיתוך.

תודה רבה!!שיפור

אני מביאה מה שאני טובה בוהמקורית

אגב שבוע שעבר שלחתי עוגת תפוזים לשכנה בערב שבת כדי לשמח אותה והיא עפה עליה לדבריה

אם קשהלך עוגה אפשר עודיות

אבל כל מה שכתבת נשמע מעולה ואל תזלזלי בעוגת שוקולד עם קרם שוקולד מלמעלה!!! זה מעדן מלכים ובאופן אישי זה הגילטי פלז'ר שלי ומזל שאת לא בקהילה שלי🤭

אני מהסיבה הזו לא מביאה...מתואמת

כי יודעת שלא אצליח להכין משהו טעים ושווה מספיק. (וגם כי קשה לי אפילו להכין לעצמנו דברים, אז אני לא יכולה להתחייב לאחרים...)

אני לא שמחה מהמצב הזה, אבל זה מה יש🤷‍♀️

בעיניי כל עוגה שנטעמת ונראית בסדר מתאימה.שיפור

ובתור מגויסת ויולדת הייתי שמחה לקבל, אבל כן מעדיפה כמה שפחות מלכלך ומתפורר.

אני אם אני מביאהרקאני

זה את הטורט הפשוטות

הכל מתקבל בברכה

יש כאלה ששולחות אלפחורס ועוגות גבינה

מה הבעיה בעוגה בחושה?השקט הזה

אפשר לקשט קצעת מלמעלה בשקדים פרוסים אם זה מתאים לעושה או אבקת סוכר תמיד משדרגת את המראה.

אני אוהבת לסדר במנגטים.טארקו

וככה עוגה הכי פשוטה שיש נראית מרשימה בהרבה.

הרבה פעמים במקום בחושה ממש אני עושה בחושה משודרגת

נגיד עוגת שוקולד פירורים/ריבה פירורים

בראוניז עם אגוזים למעלה

....

וליולדת/מגויסת פס עוגה זה הכי מפנק בעולםטארקו

וממש לא צריך עוגה מתוחכמת, פס עוגה בחושה זה מהמם

את יכולה לקנות תבניות פס מקרטון שהן יותר יפות

ואם את שמה בשקית צלופן אז בכללל...

רעיון מעולה- אימצתידיאט ספרייט

בעטיפות אני מעולה 😂ואני שר

יש לי מאגר עטיפות שלא מתקרב לקצב השימוש

ואני יודעת כמה זה משדרג 😊

אבל עדיין לא נעים לי להכין איזו עוגת וניל ב5 דקות, מרגיש לי כזה פשוט...

אני הייתי שמחה לקבל!!! לי לא לוקח 5 דקות.שיפור

ואם את רוצה לשדרג אז תפוזים, מייפל או שוקולד, או להוסיף ציפוי.

נראה לי שהבעיה שליואני שר

היא שהתרגלתי לרמה גבוהה בבית לעצמנו, אני כמעט לא מכינה בחושות, רק עוגיות (גם יותר טעים וגם יותר מותאם למשפחה צעירה כי אפשר להקפיא ולאכול לאט לאט),

ואז נראה לי לא מספיק שווה ומכבד להכין לאחרים פחות מזה...

תודה על הפידבק הזה, זה מעודד אותי שאני כנראה סתם מגזימה 🙃

לגמרי מגזימה❤️ הלואי והייתי מכינה בחושותירושלמית במקור

ואם תביאי צלחת עוגיות?טארקו

אם יש לי אני אעדיףואני שר

למשפחות לפחות, לא לקידוש.

פשוט זה דורש יותר זמן התעסקות ואז זה גורם לי פחות לרצות לקחת את זה על עצמי...

(בדיוק השתבצתי לארוחת ערב ליולדת, דורש ממני אומץ ועבודה על פחדים. כל הכבוד לי

💪יעל מהדרוםאחרונה

נו אז את סתם מקטינה את עצמךטארקו

זה לא מיועד עכשיו לעוגת רושם, אם זה חשוב להם זה משהו שמזמינים

הכי כן עוגת וניל ב5 דקות, עטופה יפה, אם את מספיקה פתק קטן אז בכלל.

המטרה היא לא העוגה

העוגה במקרה כזה היא אמצעי להגיד "חשבתי עליכם ואני אוהבת אתכם"

תוסיפי על אגוזים, או ממרח לוטוס. מהמם.באתי מפעם

ובתור מגויסת/ יולדת קיבלתי גם דברים דוחים ובאמת שעיקר היחס, מישהו רואה אותי, הייתי מאושרת גם כשהביאו לי חלה שהכל בפנים היה בצק (!) וזה מאוד שימח אותי שחשבו עליי.

כשאני אופה עוגות ומביאה לאחריםמישהי חדשה:)

אני אופה גם עוגה קטנה בתבנית מאפינס, וטועמת אותה. אם יוצא טוב, אני מביאה את הגדולה למי שרציתי.

ומסכימה עם מה שטארקו אמרה

מצטרפת לעוגיות פירורים. קל ונראה מרשים, וגםמבורכת

עוגת קפה בחושה עם קרם מעל (אבקת סוכר מעורבבת בקצת מים חמים וטיפה קפה) נראית וואו.

עוגת בראוניז תמיד מתקבלת בברכה (ונח לחתוך אותה לקוביות קטנות במנג'טים)

עוגיות שוקולד צ'יפס חתוכות לרצועות

קאפקייקס שוקולד או שוקולד צ'יפס

אני מביאה את מה שאני יודעת להכיןדיאט ספרייט

עוגה אחת בלבד- עוגת שוקולד עם סוכריות מעל.

אני לא רואה בעיה לשלוח עוגה כזו ותמיד קיבלו אותה בברכה (ממה שאמרו לי).

ואני עצמי קיבלתי:שמרים, בחושות, פעם אחת קיבלתי עוגת גבינה.

בדכ מכינה בראוניזרק לרגע9

גם קל, הכל בקערה אחת בלי מיקסר וגם קצת יותר טעים מעוגה בחושה רגילה.

יש לך מתכון?רקאני

של ניק ב. הפרווה ממש טוביעל מהדרום

מה הבעיה בבחושה?מקקה

אני תמיד מביאה פשוטות. הכי הרבה עם ציפוי שוקולד

עוגת ביסקויטיםרינת 24

אצלינו בבית העוגה המועדפת זו עוגת תפוזים בחושהיעל מהדרום

לק"י

אז אם במקרה תשלחי לנו עוגה אי פעם, אז זה מעולה😅

אצלנו מאוד הולך עוגות בחושותנעמי28

בעייני זה מספיק לגמרי.

את יכולה לעשות מאפינס בקערה אחת (של בננה ושוקולד הולך אצלנו טוב) או לחתוך ולשים במנג'טים או לעשות עוגיות ברמת קושי וזמן כמו עוגה בחושה.

לא רואה בעיה בבחושההבוקר יעלה

ואני אחת שאוהבת לאפות ולהשקיע. אבל כשאין כוח או סמן אז בהחלט בחושה

מה שאני עושה זה בלילה אחת לארבע פסים, וכל פס. שמה משהו אחר כמו מייפל ושקדים, שיש, אגוזים וקינמון. זה משדרג ממש.

עוגות אחרות אפשר שמרים או פירורים כמו שהציעו

לא מפחיד אתכן להביא ילדים?מישהי חדשה:)

אנחנו רוצים בקרוב לנסות, אבל מפחיד לחשוב על מה עלול לקרות לילדים שלנו פה…

אני מפחדת שמישהו יפגע בהם, מפחדת שהם יפגעו באחרים, מפחדת שלא אצליח לחנך אותם בדרך שאני מאמינה בה. לא רק מבחינה דתית, מבחינת להיות בני אדם. מפחדת שלא אהיה אמא מספיק טובה בשבילם.

וכן, יש את הפחד של ההריון והלידה וכל זה, אבל בעיקר על החינוך שלהם… אז כן, מתפללים על זה המון. ונעשה הכי טוב שאפשר.

מה אתן חושבות?

אמoo

אני כבר הרבה אחרי השלב הזה

אבל באופן כללי

פחד זה לא דבר שמנהל את חיי

כי פחד יכול להיות המחסום הכי גדול להגשמת חלומות ורצונות

הבאת ילדים לעולם היא לא רציונליתמתואמת

כלומר, הרצון להבאת ילדים לא יושב על ההיגיון הפשוט, אלא על הלב ועל יצר החיים.

זה טבע העולם.

ואם אדם לא מרגיש את זה באופן טבעי, אז אני חושבת שכדאי לטפל בזה, לבדוק מה יושב שם בעומק, למה הפחד משתלט על יצר החיים הטבעי.

בכל אופן, תפילות הן הפתרון הכי טוב לכל דבר שלא תלוי רק בידיים שלנו

מסכימה איתךמישהי חדשה:)

ואני מאוד רוצה, זה מרגיש כבר צורך מרוב שאני רוצה.

אבל הפחד כן קיים ואני מנסה להבין מה עושים עם זה. כי תכלס, אנחנו מביאים ילדים לעולם רע. כן, יש אנשים טובים. אבל גם הרבה אנשים רעים, שפוגעים באחרים, ומפחיד להביא אותם למקום כזה. מעבר באמת לזה שמי אמר שיצאו מחונכים כמו שצריך?

זה בדיוק העניין, שצריך לזרוק את השכל במקרה הזהמתואמת

ולא לחשוב יותר מדי. כלומר, לחשוב רק על האושר שבהבאת ילדים לעולם, על האמונה שבע"ה הגאולה קרובה והילדים שלך יגדלו בעולם טוב ושלם, על זה שהם ואתם מושגחים בידיו של הקב"ה...

ואם לא מצליחים לעשות זאת לבד - אז הולכים לטיפול...

אני לא חושבת שהעולם הוא רעשיפור

יש בו המון דברים קשים, וזאת כן התמודדות בשבילי. אבל במהותו הוא טוב. הוא גילוי של ה'.

אני מאמינהכורסא ירוקה.

שהמחשבות האלה הן דרך של הנפש לאותת לנו שאנחנו לא בנויים כרגע לילד או לעוד ילד.

אם את כבר רוצה אולי יעזור לך טיפול סביב הנושא אבל מאמינה שכשתוכלי נפשית את פשוט לא תהיי מוטרדת מזה

אני יכולה לומררקאני

שלמרות כל הטעויות שההורים שלי עשו בגידו שלי

ולמרות הקשיים שעברתי בחיים

אני שמחה שהם בחרו להביא אותי לעולם...

מאמינה שכל אחד שתשאלי יגיד לך ככה

גם כאלה שעברו דברים יותר קשים ממני

זה באמת מפחיד אם חושבים על זה יותר מדישיפור

אני משתדלת להחזיק בראש שאני עושה את ההשתדלות שלי ומתפללת לה' שיעזור, ובסופו של דבר מה יקרה זה בידיים שלו.

לא פחדתי. רציתי בזה.ניק חדש2

אבל אחרי שיש לי אני יכולה להבין על מה את מדברת

וזה לא פשוט. בכלל

אבל זה ממלא אותי באושר גדול.

לא יודעת אם עוזר לךירושלמית במקור

אבל הזכרת לי מאד את החששות שהיו לי.

בסוף, אצלי, רק כשהרגשתי שאני מוכנה גם לתרחיש תיאורטי שבו הילד הופך למבוגר בעייתי מוקצן, נניח חלילה מתמכר לסמים קשים ובמובן מסויים אני מאבדת אותו, והשלמתי עם תרחיש כזה, הסכמתי להתחיל.

כן היה לנו ברור שאם אחד אז שניים כי לא פייר לגדול לבד.

לי זה קרה אחרי השביעי לאוקטובר. חשבתי שזהו שאין מצאביגיל ##

שאביא ילדים לעולם כזה

מאז יש לנו עוד שתיים.. ברוך ה'

מה שאני מנסה לומר- שבסוף יצר החיים גובר על ההישרדותיות

בסוף רוב העולם הוא טוב, ולתת חיים זו מתנה

לי גם עזר שקראתי איפשהוא שהנשמה מחכה לרדת לעולם. היא מחכה ואת גואלת אותה

לא עושה לה רע שהורדת אותה לעולם, אלא הטבת איתה

לא זוכרת מקור, אולי מישהי כאן תדע

האמת שלאאיזמרגד1

מפחיד אותי דברים אחרים כמו שמשהו יקרה להם וכזה, אבל לא מפחיד אותי שהם יהפכו לאנשים רעים או שהחינוך שלהם לא יצא טוב.

אני משתדלת להיות האמא הכי טובה שאני יכולה להיות, ולחנך אותם למה שאני מאמינה בו. אני מכירה בזה שחינוך והורות טובה זה תהליכים שקורים לאורך כל החיים, ואני משתדלת להתקדם ולהשתפר כל הזמן.

ואם כשהם יגדלו הם יבחרו אחרת, בחירות שאני לא מאמינה בהם או חושבת שהם פוגעות בהם, אני מקווה שאני יצליח להכיר בזה שהם בני אדם נפרדים ממני ויכולים לבחור אחרת, ולהמשיך לאהוב אותם ולתמוך בהם בכל מצב.

יש משפט יפה שמסכם את התחושה שתיארת-גלי מטר

"להביא ילד לעולם זו החלטה משמעותית. זה לבחור בכך שלנצח הלב שלך יתהלך מחוץ לגוף שלך"

(אליזבת סטון, סופרת אמריקאית)

אני מרגישה שזה ממש נכון, ורק תכפילי את התחושה במספר הילדים. ואני לא אמא חרדתית בכלל, אני מקבלת את זה שזה הטבע, ככה ה' התכוון, שנאהב את הילדים שלנו כ"כ, והוא נותן לנו כוחות-

לסמוך עליהם שילכו בדרך טובה

ולסמוך על עצמנו שאנחנו נותנים להם כלים טובים ונכונים שמאפשרים להם להתמודד,

ולסמוך עליו כמובן, שהוא שומר עליהם ואוהב אותם. לי עוזר לזכור ברגעים של פחד שהילדים שלי הם גם הילדים שלו ואנחנו בעצם בהורות משותפת. זה נותן לי הרבה ביטחון ורוגע ומזכיר לי שהם מושגחים ושהוא משגיח גם עלי שלא אעשה יותר מדי שטויות ושאהיה אמא מדויקת לילדיי.

אני מפחדת מדברים אחריםטארקו

אבל כן זה בהחלט מפחיד וקיים ונוכח

גם אחרי שהילדים נולדים כמובן אבל אצלי יש פחד מאוד גדול גם מהתהליך עד הלידה כולל..

בכל מקרה, מה שגורם לי בסופו של דבר כן להפסיק מניעה/לעשות פעולות שבע"ה יובילו להריון ולתינוק

זה כשהרצון גובר על הפחד.

אני לא מחפשת לא לפחד. זו לא אופציה שקיימת מבחינתי ולא משהו שאני שואפת אליו, הפחדים הם חלק מהסל שיש לי בחיים ואיתם אני עובדת.

אבל בשלב שבו הפחדים לא מוחקים את הרצון, אני מבינה שאני בשלה להריון נוסף..

גם לי היה את הפחד הזה לפני ההריון הראשוןרוצה לשאול שאלה

ממש כעסתי על עצמי שאני כ"כ אגואיסטית שמביאה את הילד לעולם שכולו עבודה קשה, ושאפילו הלידה שהיא תחילת החיים מתחילה בכזה קושי פיזי (כי אני לא יודעת מה תינוק מרגיש בכל התהליך הזה של הלידה, גם פיזית וגם רגשית הכל מבלבל וחדש)

אבל אני חושבת שטוב לילדים שלי, ברור שיש קשיים וגם יהיו להם בעתיד כי זה העולם, אבל ברוב הזמן טוב להם, והם שמחים. וגם לי עם כל הקשיים שהיו לי בילדות (והיו הרבה, וב"ה שהילדים שלי לא עוברים אותם) עדיין טוב לי ואני שמחה שנולדתי.

הם גם מרחיבים לי את הלב כל יום מחדש שאחרי תקופה בלי תינוק הרצון פשוט משתיק לי את כל הפחדים והופ מגיע עוד ילד....

לפעמים אני ממש פוחדתדיאט ספרייט

אבל אני תמיד זוכרת שתפקיד של אישה יהודיה זה להביא ילדים והשותף השלישי מלווה אותי ואותם בכל התהליך הזה.

במצרים הנשים ידעו שהילדים שלהם יישלכו ליאור והן עדיין הביאו ילדים.

התפקיד שלי זה להביא אותם ולסמוך על הקב"ה שיעזור לגדל אותם בנחת, בשלום, ברווחה.

אהבתי את הדוגמה שהבאתמתואמתאחרונה

באמת עמרם היה מאוד רציונלי והגיוני כשגירש את יוכבד אשתו, כי באמת איך אפשר להביא ילדים לעולם של עבדות ואובדן?

אבל נשות ישראל במקורן ניחנו ביכולת להתעלות מעל השכל, ולהמשיך להביא ילדים לעולם.

והנה - בזכותן אנחנו קיימים היום

בשעה טובה ילדתי בן מתוק! שאלות בפניםהבוקר יעלה

היתה לידה מהממת ב"ה, ועם אפידורל למתלבטות 🙃

כמה שאלות.

  1. כאבי הנקה. אין פצעים בה אבל בדקה הראשונה של ההנקה מאוד כואב עד שמתרגלים. אין בעיה בתפיסה וזה משהו מוכר בהיסטוריית ההנקות שלי. זה שאין פצעים זו התקדמות. אבל מה יכול להקל בינתיים? שמה לנסינו ו קונכיות לסירוגין..

  2. לתינוק המתוק יש יובש, ממש קילופים בגוף. לא היה לי לפני. מה יכול לעזור?

  3. מתי נגמרות ההפרשות מהברית? שבוע זה תקין?

עונהרוני_רון

מזל טוב!!!! תרגישי טוב והרבה נחת!!!!!

  1. בדיוק בדיוק ככה היה לי, בשניות הראשונות של ההנקה, פשוט כאב מפלח. עבר אחרי שבוע/שבועיים... תחזיקי מעמד

  2. תקין לגמרי היובש, העור מתקלף ותיכף יחזור להיות עור בייבי חלק ונעים

  3. איזה סוג הפרשות? הייתי שואלת את המוהל...

תודה! שאלתי את המוהל לפני כמה ימיםהבוקר יעלה

זה היה בסדר, אבל אני מציקה לו מלא אז חשבתי להתייעץ אתכן, נשמע שתקין ב"ה

מנסה גם לענותיהלומה..
  1. לעשות לו אמבטיה עם שמן תינוקות לאמבט, בלנאום או של ד"ר שיפר. זה עוזר במיידי! גם למרוח בקרם (אני מעדיפה טבעי או שמן שקדים אבל אפשר גם של ד"ר פישר למשל)

  2. ההפרשות אחרי הברית עדיין תקינות, ממה שזכור לי עד שבועיים זה יורד בהדרגה..

    כמובן להמשיך לשטוף ושהאיזור יהיה תמיד נקי

מזל טוב והרבה נחתממתקית

ולגבי 2

זה עובר לבד

אם ממש מפריע לך אפשר למרוח בפנים (או בכל הגוף אם תרצי...) חלב שלך.

מזל טוב!!!רקאני

לגבי 3 תמיד כדאי לשאול את המוהל,

אבל ממה שזכור לי לקח איזה שבועיים עד שהיה נראה רגיל לגמרי

מזל טוב!באתי מפעם
  1. כן, זה כאבי תופת, אבל משתפר אחרי שבועיים בע"ה, ואחרי חודש כבר לא כואב כמה שאני זוכרת. מה שאת עושה זה מצוין.

  2. זה בסדר גמור, מחליף את העור לעור של תינוק נעים ורך 😌

  3. האמת לא זוכרת. אבל הייתי תמיד שולחת תמונות למוהל עוד מלא זמן אחרי הברית 🫣

אז להשאיר ככה ולא לעשות כלוםהבוקר יעלה

לגבי פ2?

מזל טוב! את מכבסת לו את הבגדים עם מרכך כביסה?יום שני

נסי לכבס בלי

ואולי חומר כביסה עדין

לפעמים הבישום עושה להם קילופי עור

וואלה זה חדשהבוקר יעלה

רק גל תינוקות?

אני מכבסת עם אבקת כביסה רגילהיום שני

משתדלת לא לשים יותר מדי

ובלי מרכך בכלל

מזל טוב! ❤️אפרסקה

מזל טוב!שנהב
  1. היה לי גם ככה. לנשום עמוק זה עבר אחרי כמה ימים.

לגבי 3 גם שבועיים שלוש זה תקיןעל הנס

תודה לכולן, עוד שאלההבוקר יעלה

בהמשך ל1

יש לי כאב חד בשד אחד. לא בפטמה, כמו דקירות כאלה פנימיות. כואב מאודדד ולא יודעת ממה זה יכול להיות?

חיבוק, ההתחלה ככ קשהאחת כמוני

לא יודעת בדיוק מה זה אומר..

יש לך יועצת הנקה להתייעץ איתה אפילו טלפונית?

אצלי עם כאבים שונים הרפידות הטיפוליות של ארדו מאוד עזרו

יכול להיות גודש מקומייום שני

צריך לעסות בעדינות איפה שכואב , אפשר תוך כדי שהוא יונק

גם מקלחת חמה יכולה לעזור אם זה באמת גודש

אולי פטריה?באתי מפעםאחרונה

תשאלי בגיפיטי. אם לא ישתפר עד אחרי שבת תנסי משחה של פטריה.

אני אדם רע אם מעצבן לי שהיא יולדת לפניי?!אנונימית בהו"ל

גיסתי (לא בדיוק, האישה של גיסי)

ואני

משוערות לאותו שבוע אני ליום ראשון והיא לחמישי

כבר בתשיעי אבל יש עוד קצת עד המשוער

אנחנו חברות טובות דווקא

אבל הבוקר כתבה לי שיש לה צירים מהלילה ימחכה שיצטופפו לראות אם זה לידה

וואלה עצבן אותי חח

כזה אופ נו מה נו

גם כי אני גם רוצה כבר ללדת

וגם כי, סיבה מטופשת אבל מה אני אעשה, אני מפחדת שאז לא חתייחסו אליי כשאלד… אופ

אני גם הייתי צפויה ללדת יחד עם גיסתידיאן ד.

והיא ילדה 3 שבועות לפני 🤭🤭

זה שלב כזה שאת מתה ללדת...

ויוצאות לך העיניים מכל מי שכבר סוף סוף אחרי זה.

ממש לא רעה, זה מובןכורסא ירוקה.

אבל אם קשה את יכולה להגיד לה שזה מלחיץ אותך

ממש מובן. בסוף תשיגי אותה...חחחממתקית

העיקר בעיתו ובזמנו.

ולהיפך, את תלדי אחריה אז היחס יעבור אלייך לא?

ממני שלא רצתה ללדת ותמיד רציתי שישארו עוד בבטן, בשביל ההרגשה והכיף, בעיקר באחרון.

וכולם נולדו רגיל וטבעי עם צירים בשבוע 37...

וואי הכי מובןאונמר

גם לי זה היה.

משמים בסוף כל התיזמונים האלה...

השם ישלח לך מה שהכי טוב לך ❤️

ממש ממש מובן!קטנה67

בשלב הזה את רק רוצה כבר להיות עם תינוק מתוק ביד וכל מי שעוקפת אותך זה מעצבן😅

בקיצור, תכילי את עצמך, מותר לך

ותחשבי איזה כיף יהיה לבני הדודים עוד כמה שנים להיות כל כך קרובים בגיל

קרה לי גםהבוקר יעלה

גיסתי היית צריכה ללדת שבועיים אחרי וילדה כמה ימים לפני.

וכן התעצבנתי חח

כשאת מוצפת הורמונים הכל הגיוני

קרה לי גם אבל הפוךשימושית

הייתי אמורה ללדת חודש אחרי התל"מ האחרון של גיסתי (כאילו שבוע 42) בסוף ילדתי יום אחריה

ושתינו עשינו ברית.

האמת היה קצת מעצבן כי מהצד של בעלי רק חמי וחמותי הגיעו כי כולם הרגישו שיצאו ידי חובה בברית יום לפני

איזה מבעס זה.....יעל מהדרום

לי ולאחותי היה שבוע הפרששומשומונית

אבל בפועל הם נולדו 3 שבועות הפרש. כך שהייתה ברית ויום אחכ פידיון. כולם הגיעו גם לזה וגם לזה (אבל אולי גם בגלל שפדיון זו מצווה שלא תמיד עושים, וזה גם היה אחהצ, בניגוד לברית שהיא בבוקר)

כיף לכם זה יכול להיות גם עניין של משפחות ומיקוםשימושית

וכו'

יש גם בריתות לא בבוקר....יעל מהדרום

לא יפה, לפחות היו מתחלקים....שיפור

גיסתי אמורה ללדת 4 ימים לפנייהר את יש

נחיה כנראה מה יקרה בסוף

מהצד זה משעשע... כי ברור שזה לא נובע משנאהיעל מהדרום

לק"י

(אני דוקא לא מאלה שרק מחכות ללדת כבר. אבל מבינה את החלק הרגשי המשוגע בהריון....).

גם אני ככהשומשומונית

אףפעם לא הגעתי לתאריך ותמיד יולדת מוקדם.

הפעם גיסתי הייתה צריכה ללדת שבועיים וחצי לפני וכולם אמרו שבטח אלד לפניה. אז נכון שכבר הייתי בביח יום לפני שילדה אבל בסוף שחררו אותי. ילדתי 5 ימים אחריה וממש הייתי רוצה הפרש גדול יותר.

נראה לי באף לידה לא רציתי ללדת אבל מסתבר שהילדים שלי כבר רוצים לצאת...

טוב לשמוע על עוד כאלה😅 (אני תמיד יולדת אחרי...)יעל מהדרום

כולם אומרים לישומשומונית

שאני רוצה לסחוב כי אףפעם לא הגעתי לתאריך ואני לא יודעת איך זה...

כבר לא בטוחה שאוכל לנסות ולבדוק איך זה ..

אבל כנראה שאת ממש מיוחדת, כי גם כשעברת את התאריך, את עדיין אוהבת😉

את גם כמוני שבשבוע 37 מרגישה בפוסט דייט? 😂😂😂שימושית

וואו אני יולדת ב41 פלוס ותמיד מקנאה באלה של 43דיליה

אני כל כך אוהת להיות בהריון....

תמיד מרחמת על מי שכבר ילדה חחח.

הכי מושלם כשהם בפנים שמורים ומוגנים.

ואני כל כך יפה וסקסית...

גם אני לא מחכה ללדתבאתי מפעם

לא כי כ"כ כיף לי להיות בהריון פשוט כי אני *מפחדת* להגיע לרגע הזה, אז כמה שאני סובלת וכאובה בהריון, אני לא מחכה להגיע לרגע הלידה, אבל מי שואל אותי? כשזה מגיע זה מגיע.

תמיד אני אומרת לעצמי שאיזה מזל שיש 9 חודשים מאז שנכנסת להריון עד הלידה, אם זה היה קצר לא הייתי מעיזה להכנס להריון.

אבל להיות אחרי זה כ"כ כיף לדעת שעברתי את זה!

בגלל זהרקאניאחרונה

אני לא מחכה ללדת

אני מחכה להיות אחרי

חחחח

כל תחושה היא נורמלית בשלב שלך ;)קנקן שבור

לגבי השורה האחרונה שלך, קרה לי גם, ילדתי כמה ימים אחרי גיסתי וזה גרם רק להתרגשות שיא מצד המשפחה של בעלי. זה לא הוריד להם מההתרגשות בכלל

מצטרפתהשם שלי

ילדתי פעמיים כמה ימים אחרי גיסתי, ולא הרגשתי שזה. השפיע על היחס של המשפחה.

ממש לא אדם רעטארקו

זה מאוד הגיוני לרצות כבר ללדת ולקנא במי שכבר יולדת...

לא הבנתי למה הסקת מזה שאת אדם רע

את לא רוצה שלא יהיה לה

את פשוט רוצה כבר גם..

אבל נשמע שזה פחות עושה לך טוב התקשורת האינטנסיבית איתה כרגע, אז תכתבי לה משהו נעים שיאפשר לך מרחק

(אגב היא לחלוטין כן גיסתך חח)

תודה לכולן❤️ נירמלתן לי חחאנונימית בהו"ל

והיא מסכנה עבר לה…

כל היום היתה עם ציר כל שעה ובערב הפסיק…

גם לי היו ימים כאלה מ37 ובסוף ילדתי בשבוע 40שיפור

בנות שעושות לק ג'ל, שאלה ליעדינה אבל בשטח

מה אתן עושות במקווה?

סתם עלתה לי מחשבה להתחיל להרגיש נשית יותר, אז איך זה הולך ? לפני המקווה צריך להוריד? לחדש? נראה לי מלחיץ ממש..

אני לא עושההשם שלי

ממה שאני מכירה, בדרך כלל מתזמנים את החידוש של הלק ללפני המקווה.

יש כאלה שעושות רק בתקופה שאין הרבה טבילות, כמו הריון או הנקה.

מותר לטבול על לק ג'ל במקווה- בתנאי שהוא שלם, מסודקאלישבע999

ונקי ללא פגמים, סדקים או קילופים. כזה שהיית הולכת איתו לאירוע נחשב.

אם את עושה לק חדש סמוך ככל האפשר למועד הטבילה, לא צריכה להיות בעיה לטבול ככה.

מסודרנפש חיה.

לחדש לפני המקווהשירה_11

פ

אני עושה רק בהריוןשלומית.

ואם בתקופה "רגילה" אז מיד אחרי טבילה כדי שעד הטבילה הבאה זה ירד (לא מחדשת כל פעם רק באירועים מיוחדים)

אני יודעת שיש דעות שמתירות לטבול עם לק ג'ל שלם.

אישית אני מעדיפה להדר ולטבול בלי לק בכלל אבל כן יש גם את השיטה הנ"ל...

תלוי פסיקהכחל

יש פסיקה שאם זה ממש לפני המקווה שאז הלק שלם לגמרי מותר לטבול ככה

אבל זה לא לפי כל הפסיקות

לפי הפסיקה שלנו אסור, אולי רק בדיעבד

אבל לכתחילה בלי לק, גם אם הוא ממש שלם

זאת הסיבה שעשיתי רק בזמן הריון, כי לא בשבילי כל פעם ללכת להוריד ואז לחזור שוב לעשות חדש

(עכשיו כבר עושה לעצמי לק מתי שרוצה)

תבדקי מה הפסיקה שלכם

אם מותר עם לק שלם, אז אחלה

תעשי יום לפני

תשאלי את הרב שלכםרקאני

אני מורידה לפני המקווה ועושה חדש אחרי

יש הרבה שאני מכירה שטובלות עם חדש אז עושים צמוד למקווה

אני טובלת עם לק ג'ל ומקפידה לחדש סמוך ככלסטודנטית אלופה

הניתן לטבילה. (כשיצאה לי טבילה בחול המועד, שאלתי רב והוא אמר שעד שבוע זה בסדר, בתנאי שהלק שלם)

ועשיתי זאת גם בתקופה שהייתי טובלת כל חודש והיה בסדר גמור.

גם לי אמרו ככהיערת דבש

ו- @שלומית. לק ג'ל לא יורד לבד

צריך ללכת להוריד אותו כי קשה מאוד להוריד בבית

אולי התכוונת ללק רגיל

לא לאשלומית.

אצלי יורד בבית לבד, עשיתי כמה פעמים לק ג'ל אני יודעת מה זה.

אבל אולי יש לי ציפורניים מיוחדות (;

( עשיתי כמה פעמים כל פעם אצל מישהי אחרת אז זו לא בעיה של מישהי ספציפית או משהו כזה)

זה לא כ"כ קשה להורידשימושית

10-15 דק' לכל יד וסיימת סיפור, אפשר אפילו פחות אבל עדיף להיות סבלניים

מספיגים כדורי צמר גפן במסיר לק או אציטון, שמים על הציפורן ועוטפים עם נייר כסףאת האצבע יחד עם הצמר גפן

מחכים 15 דק' ואז שפשפים או מקלפים את הלק

כן, נכוןשלומית.

פשוט אצלי זה בד"כ יורד לבד בלי כל ההליך

כנראהקל"ת

שהלק לא מאד איכותי🫣

אגב אולי הלק עצמו יורד אבל גם שכבת הבסיס?

הייתי בודקת כי זה בעייתי הלכתית ומהווה חציצה. לרוב שכבת הבסיס יורדת רק בשיוף

אני מקלפת לעצמירקאני

אבל באמת הלק לא הכי איכותי

יורד לי יחד עם הלק גם שכבה דקיקה של הציפורן....

המכשיר שמורידים איתו עושה לי צמרמורות שאני לא מסוגלת🙈

את יכולה לבקש עוצמה עדינה יותרניק חדש2

אצלי קבוע הייתי סובלת בזה.

עד שהגעתי למניקוריסטית שראתה שהעור שלי עדין אז היא עושה לי בעוצמת נמוכה ובעדינות כזו שלא כואב לי בכלל.

כשלפני זה סבלתי כל פעם🤦‍♀️

זה לא כואב לירקאני

הרעש עושה לי צמרמורות

כמו ברופא שיניים

אני מתפתלת כולי חחחח נושכת שפתיים

😅😅 כן זה אותו מכשיר מסתבר.ניק חדש2

😵‍💫😵‍💫😵‍💫רקאני

אולי, אבל כל עוד זה מחזיק עלי יפהשימושית

שלוש וחצי-ארבע שבועות לא אכפת לי שהוא לא הכי איכותי

מכירה את השיטהיערת דבש

וגם ניסיתי פעם

סיוט

מעדיפה חד משמעית ללכת קוסמטיקאית

והיא במילא מורידה לפני ששמים חדש

לי זה לא סיוט שימושיתאחרונה

ואם את הולכת לפי פסיקה שמתירה לטבול עם לק חדש מצוין, אבל אם את הולכת לפי פסיקה שצריך לטבול בלי לק זה אומר ללכת פעמיים לקוסמטיקאית

עונהקל"ת

אני עושה קבוע לק גל.

ממה שאני יודעת מהרב שלנו אפשר לטבול עם הלק גל כאשר הוא חדש ולא רואים תוספת ציפורן שגדלה ואז זה מהווה חציצה. אז לרוב אני מסנכרנת את התור ללק גל שיהיה ממש יומיים גג שלושה לפני הטבילה.

יש פסיקות שאומרות שגם אם הלק לא חדשהשקט הזה

אבל הוא במצב שאת לא מקפידה עליו ואת מסתובבת ככה בחוץ זה בסדר.

אישית יצא לי עד עכשיו לעשות רק בתקופות שמותרים. לא יודעת מה אעשה בהמשך.

אני ךא הייתי עושה אלא רק בהריונותניק חדש2

בחודשים האחרונים התחלתי.

עושה יום יומיים לפני המקווה.

ביום המקווה מקפידה לנקות מתחת לציפורניים.

זה ממש עושה לי טוב

יש הרבה קוסמטיקאיות שמורידות לפני המקווהיראת גאולה

ומחדשות אחרי. הן מכירות את זה...

אבל זה באמת מייגע ללכת פעמיים, וגם צריך לתזמן את התורים ולא תמיד מסתדר.

^^ אני אישיתיערת דבש

עושה לפי הפסיקה הרווחת

מחדשת לפני המקווה

כמה קרוב שאפשר

אבל גם כמה ימים לפני זה בסדר אם זה שלם, יפה והייתי הולכת כך לאירוע

זה עושה לי ממש טוב אוהבת את ההתחדשות של זה לפני מקווה 🤭

אני מורידה לבד בביתשימושית

ואחרי המקוה הולכת לשים

תודה רבה לכולן!עדינה אבל בשטח

מגיבה לעצמי כדי להגיע לסוף השרשור..

עזרתן לי מאוד להחליט ש...

כרגע אין לי כח להיכנס לזה, זה כן די כאב ראש , כמובן תלוי פסיקה אבל עדיין..

מזדהה ומתבאסתשמחה כפרוייקט

נושא לא פתור אצלי

מבינה אותך ממשרקאני

אני עושה בעיקר בתקופות ארוכות שמותרים

או לכבוד אירועים מסויימים או חגים

יצא לי כבר לעשות לחתונה ולהוריד אחרי פחות משבוע למקווה...

אבל בסוף זה כן כיף ועושה תחושה טובה

(עד שאחרי שבועיים הציפורן מתארכת ונהיה רווח חחח)

זאת אחת הסיבות שאני לא עושה…מרגול

אני לא מאורגנת מספיק בשביל שזה באמת יקרה בזמן

ואין לי איך להוריד לעצמי בבית בלי להרוס את הציפורן במקרה ששכחתי.

וגם זה לא מחזיק אצלי חודש אף פעם (ציפורניים שומניות, קרה עם כל מניקוריסטית)

אז די.

מקפידה לגזוז בבית כדי שתמיד יראה טוב ולא יהיו לכלוכים מתחת הציפורן או משהו. אם היא קצרה אז אין. ושלום על ישראל.

אבל גם חושבת שזה מהמם ונותן הרגשה של טיפוח (עד שזה חצי מקולף ואז זה הרגשה של הזנחה)

ורעיון- הלחמת ריסים. עושים פעם בכמה שבועותמרגול

ולמיטב ידיעתי לא משפיע על מקווה

זה עושה שהריסים נראות יפות, קצת כמו מסקרה

אולי יתן לך את התחושה הנשית אבל עם פחות השקעה והתארגנות

מנצלת את הנושאפינק ליידי

בלי קשר למנהגים ולטבילה.

האם חק ג'ל זה בניה או רק שגבה של לק משובח?

מה קורה לציפורניים הטבעיות? האם נשמרות טוב? נפגעות?

כמה זמן מחזיק לק ג'ל באופן יפה

זו לא בניהניק חדש2

זה לק מיוחד שמקבעים לציפורן.

לי אישית מחזיק נגיד שבועיים

אבל יש לי צמיחה מהירה של הציפורניים.

אחרי חודש אני כבר חייבת להחליף לק.

הציפורניים נחלשות.

משייפים קצת את הציפורן לפני כל מריחה, לא?עדינה אבל בשטח

כאילו מורידים שכבה

מורידים עם המכשיר של רפואת השיניים😅ניק חדש2

עם מה שמשייף את השן. מורידים את השכבה העליונה.

אח"כ משייפים עם משייף את השכבה השניה.

ואחרי כל מריחת לק שמים את האצבעות בתוך מכונה שמקבעת את הלק על היד.

המכונה קצת חמה

את הציפורן עצמה לארקאני

לפעמים משייפים טיפה עם משייף שתהיה מחוספסת

אבל אם היה לך לק קודם ורק מחליפים אז זה גם ככה מחוספס

התייעצות לגבי ילדלא לדעת

יש לי ילד מתוק בן 5. כשהיה פעוט היה הכי דבש בעולם, ילד קופצני ומאושר, היה לו קשר ממש מיוחד עם המטפלות במעון והיה ממש אוהב את הילדים במעון כשפגש אותם היה מתרגש, צוחק איתם, מתחלק בדברים שלו. מאז שהתחיל גן דברים התחילו להשתבש. היו לו גננת חמודות אבל לא מקבלות אותו בחיבוק ונותנות תשומת לב כמו במעון. הוא לא יצר איתן קשר, לא התחבר לילדים בגן. נהיה כזה שקט ומסוגר. באותה תקופה בעלי היה במילואים כמעט חצי שנה רצוף וגם אני עברתי תקופה רגשית מורכבת וברור לי שמאוד השפיע עליו. התחילו להיות לו פחדים, הוא התחיל להיות כזה מחורפן חלק גדול מהזמן בבית, להציק לאחים כל הזמן, ולצחוק מזה, לצחוק כשצעקו עליו. חשבתי שזה תקופה ויעבור. אבל בתחילת שנה הבאה הגננת סיפרה שהוא מציק לילדים בגן והחלטתי שצריך לעשות משהו. שלחתי אותו לשחייה טיפולית והלכתי להדרכת הורים קצרה, שם היא נתנה דגש על עצות איך לגרום לילד להרגיש יותר משמעותי ושייך בבית. והוא התחיל להיות יותר רגוע ושמח. הרבה פחות להציק, הוא גם התחיל ליצור קשרים חברתיים בגן, אבל עדיין הגננת ראתה שקשה לו ליזום משחק עם חברים. בשחייה הטיפולית המדריכה ראתה שיש לו קושי בויסות חושי ושהוא מאוד אימפולסיבי והמליצה ללכת לריפוי בעיסוק. אז התחלנו תהליך לקראת אבחון ריפוי בעיסוק (אנחנו עדיין מחכים). בחופש ילדתי ברוך ה', והייתי מאושפזת שבוע בגלל זיהום. מאז שחזרתי הביתה, הרגשתי שחזרתי לילד אחר, מחורפן ברמות על. כל היום מרביץ ומציק בלי סוף וצוחק, וצוחק עוד יותר אם כועסים עליו. רק עם התינוק היה עדין ברוך ה'. עם החזרה לשגרה הוא נרגע קצת וכבר פחות מחורפן, אבל עדיין מציק לאחים ואומר להם דברים לא יפים כל היום והתחיל גם להיות קצת אגרסיבי כלפי התינוק. בגן לא יוצר קשרים חברתיים, מתבייש לפנות אל הצוות. אומר שכולם בגן לא נחמדים, הוא לא רוצה שיהיו לו חברים, מספר שמציקים לו כל יום והוא בוכה ומתבייש לספר לגננות וגם ככה לא עוזרות לו. דיברתי עם הגננת והיא אמרה שבסה"כ נראה שהוא בסדר בגן, אבל אחרי שהארתי את תשומת ליבה היא אמרה שהוא באמת לא פונה אליה, ובאמת נמצא עם הילדים אבל לא ממש משחק איתם. אמרה שתנסה לעודד אותו למשחק עם חברים ולפנות לנשות צוות. והציעה שתביא את פסיכולוגית הגן לתצפית ונראה מה הלאה. אני ממש חושבת עליו כל היום איך לעזור לו. מנסה לתת לו יותר תשומת לב, להשתמש בכלים שקיבלנו בהדרכת הורים פעם קודמת אבל זה לא ממש עוזר. כשהוא פוגש ילדים בגן שעשועים נראה שהם משחקים וצוחקים ביחד אבל כשאני שואלת אותו הוא אומר שרק הציקו לו, אז אני לא יודעת אם הוא חווה כל דבר בצורה שלילית, או אולי מתקשה בהבנת סיטואציות, או אולי זאת תגובה לדאגה שלי. וזאת השנה האחרונה שלו בגן ואני כל כך רוצה לחזק אותו לקראת כיתה א'. מתלבטת איך לפעול, אני חושבת ללכת להדרכת הורים אבל מתלבטת איזה. ואולי לרשום שוב לשחייה טיפולית למרות שהוא לא רצה להמשיך, נראה לי שזה כן עשה לו טוב. ואולי כדאי ללכת לרופא התפתחות לקבל מבט יותר רחב על כל הקשיים ביחד, עוברות לי בראש גם מחשבות על בעיית תקשורת, למרות שזה נראה לי יותר רגשי, אבל אני לא בטוחה. והכל דורש כוחות ואו בירוקרטיה או כסף... ולא יודעת מאיפה להתחיל...

את נשמעת אמא מאוד דואגת ומסורהיראת גאולה

תודה רבה!לא לדעת

אני חושבת ששווה לפנות להתפתחות הילדדיאט ספרייט

ובגדול אני גם ממליצה לנסות להתקרב לצוות.

אני ממש רואה בחוש שכשמפנקים גננת,

מרימים לה, מפנקים אותה, קינוחים מילים טובות- זה משפיע על היחס לילד.

אפילו אם על הגננת למשל לא, אבל אפילו הסייעת או אפילו מלווה רפואית של ילד אחר פתאום אוהבת את הילד שלי קצת יותר מהרגיל, זה משפיע על כל היום בגן.

איך עושים את זה?לא לדעת

הגשתי פניה לריפוי בעיסוק ולא הייתה שם אפשרות לרופא התפתחות.

ובאמת רעיון יותר לפנק את הגננותלא לדעת

רוב הדברים שתיארתוהרי החדשה

נשמעים לי כמו משהו שמתאים לילד רגיש שעובר דברים. לא נשמע תקשורת אלא ילד במצוקה משלל סיבות. הוא הבכור שלך? כי אם כן אז עוד יותר ברור לי המקום שלי.

אני חושבת שהדרכת הורים טובה שתחזיק אותך/אתכם תעזור לו מאוד. אם לפי מה שאת רואה הוא כן משחק עם ילדים ולך אומר שלא כיף לו אז יכול להיות שזה לא מול הילדים אלא מולך, כי זה מפעיל אותך. לא כל כך הבנתי מה הגננת אומרת על נמצא עם ילדים ולא משחק איתם. רק קצת בא לי להגיד שאני ממש לא מתלהבת מכל הניתוחי התנהגות שעושים בגנים וכו ואם את כל רוצה ללכת למקומות של לבדוק את זה מקצועית בבקשה תראי שמי שבודק את הילד הוא אם הכשרה רלוונטית בתחומים הטיפוליים.

בסוף מכל מה שאמרת הדבר שהכי מטריד זה מה שהגננת אמרה. ואת זה הייתי בודקת- אולי באמת תייצרי אינטראקציות אחרי הגן, משחקים באחד על אחד שתיזמי (להזמין ילד לשחק בבית שלכם) ושם תראי איך מתנהל המשחק והאם עולה לך שם שמשהו לא תקין.

זהו באמת נראה לי שזה יותר הכיווןלא לדעת

למרות שהוא לא בכור. אני גם מתלבטת כמה זה החוויה שלו וכמה זה כדי להפעיל אותי. אבל לא נראה לי שהוא משקר ממש. ונגיד בגן שעשועים הוא צוחק ומחייך כשילד מנדנד אותו בנדנדה. או שהם רצים ביחד וצוחקים, או מסתובבים ביחד בקרוסלה. אולי זה לא משחק בעיניו. אבל כשהוא אומר שהציקו לו אני מתלבטת אם אולי היתה איזו הצקה באמצע וזה מה שהוא זוכר (נגיד בנדנדה עוד ילד הצטרף וכששניהם נידנדו אותו ביחד זה הציק לו והוא צעק שיפסיקו) או שזה כדי להפעיל אותי.

ובגן יש פסיכולוגית חינוכית, לא מנתחת התנהגות.

והוא לא מוכן להזמין חברים הביתה! כשחבר מהגן מגיע מעצמו הוא לרוב שמח מזה, אבל זה לא קורה הרבה והוא ממש מתנגד לרעיון של להזמין. לפעמים אני מתלבטת אם להזמין בלי ידיעתו, אבל בינתיים לא עשיתי את זה. אני כן רואה שכשחבר מגיע הוא יותר נוטה להראות דברים מגניבים שיש לו וצריך עידוד כדי ממש לשבת ולשחק עם החבר.

ולגבי הדרכת הורים אני מתלבטת בין אישית לסדנהלא לדעת

כי בעבר כשהייתי באישית הרגשתי שיותר מתייחסת לכל התנהגות בפני עצמה, ובסדנה ייותר התייחסו לכל המכלול של הילד וזה יותר עזר. אבל אולי האישית סתם הייתה לא מוצלחת, ואלי הסדנה לא תתן מענה לבדיוק מה שאני צריכה.

לדעתי את צריכה אישיתאפונהאחרונה

את יכולה לקחת גם סדנא, יש שפע של סדנאות בעלויות ממש לא גבוהות (גם אני פותחת בקרוב אבל באמת שלא חסר).

יכול להיות שסדנא תקצר לך ותחסוך חלק מהמפגשים האישיים.

לגבי הנסיון שלך אולי ההבדל היה בין הגישות ותפיסת העולם של מי שהעבירה את הסדנא?

נשמע לא פשוט בכללנעומית

לפעמים יש התנהגויות וקשיים שמופיעים עם העלייה בגיל.

אנחנו נוטים לייחס אותם לאירועים חיצוניים, אבל ייתכן שהקשיים היו צפים בכל מקרה.

(לפעמים, כמובן שהרבה פעמים הקשיים הם תוצאה של אירועים שונים)

ממליצה לפנות להתפתחות הילד

בנוסף, אולי כדאי לבנות קשרים חברתיים באופן יזום? להזמין חבר מידי פעם הבייתה, לקבוע עם חבר ספציפי ללכת לגינה?

להתפתחות הילד את מתכוונת לרופא התפתחות?לא לדעת

אפשר רופא התפתחותי ופסיכולוגנעומית

תקין שמנהלת מעון לא מגיעה מלא ימים?עד חצות

כבר המון פעמים שאני מגיעה כל כמה שבועות למעון והמנהלת לא שם.. לא מרגישה טוב או יש לה משהו..

גם היא לא מגיעה על הבוקר כמעט אף פעם..

יש בכלל פיקוח למנהלות מעון?

אני סגורה על זה שאם המשכורת היתה עוברת דרך גיהוץ כרטיס בכניסה היא היתה מגיעה כמו שעון.

הבן שלי בן שנתיים כמעט במעון שם והם 23 ילדים עם 3 אנשי צוות, ש2 מתוכו לא נשואות, צעירות.

אני רואה שכל ההורים בסבבה שלהם, מעריצים את המעון את ההנהלה, אני ההורה בערך היחיד שנשאר כמה דקות, ששואל שאלות, שיכול להישאר מעל שעתיים ולדבר עם הצוות, להסביר על הילד שלי, להנחות, מסתכלת המון מהצד וכמה שאולי הצוות לא סובל שנשארים - זה לא שאלה!!!! אני כהורה אשאר כמה זמן שצריך, אסתכל, אסיק מסקנות, אני עם יד על הדופק..

כמובן שאני אפרגן, אתנהג בנעימות כמה שניתן,

וזה לא סותר את זה

לא מצליחה להבין איך זה סבבה שצוות מטפלות נשאר בלי פיקוח של המנהלת ימים שלמים, ואף אחד לא מפקח גם על המנהלת וזה עובר בסבבה

ניסת לשלוח הודעה למנהלת? לקבוע איתה פגישה?מנגואית

גם אני לא רואה את המנהלת רוב הימים )לא מחפשת)

בבוקר בטח שלא, אני מגיעה מוקדם

בצהרים לפעמים

לפעמים נמצאת בתוך החדר אז מאמינה שלפעמים אני לא רואה כי נמצאת בחדרים אחרים

נשמע לי מוגזם להישאר שעתיים במעוןדיאן ד.

נראה לי עדיף שתבואי באמצע היום לראות איך הולך.

פעם פעמיים ואם הכל רגוע ובסדר אז אפשר לסמוך עליהם.

לגבי המנהלת, מוזר שהיא לא נמצאת.

וזה באמת קריטי שתהיה מנהלת שתסתובב בשטח ותוודא שהכל תקין

מה הגודל של המעון?שבעבום

לא לכל המנהלות יש משרה מלאה במעון. במעון שלנו שהיה בסביבות 50 ילדים המנהלת השלימה משרה בחלק מהימים בלהיות מטפלת קבוצה ביום החופשי של המטפלת. היום אני יודעת שמנהלת שם מנהלת 2 מעונות במקביל.

בתור מישהיא שעבדה במעוןקל"ת

אין דבר כזה שהורה נשאר מעל שעתיים בשגרה כדי לשאול על הילד שלו. זה מפריע להתנהלות והמשך סדר היום.

לגבי המנהלת האמת לא יודעת להגיד. אני אף פעם לא חיפשתי את המנהלת אלא אם כן יש איזה נושא חשוב שרציתי להעלות.

לגבי להשאר שעתייםSeven

ולהסביר המון..לא נשמע תואם..וזה גוזל זמן יקר שהמטפלות אמורות לדאוג לילדים בומולא לדבר עם כל אמא

תחשבי שכל אמא דאגנית תדבר עם המטפלת שעתיים?

לגבי המנהלת מאוד תלוי בגודל מעון.

כן, יש פיקוח על המנהלת.הגברת מהירח

אני לא יודעת מה קורה במעון פרטי. במעון שהוא חלק מרשת יש לכל קבוצת מעונות מפקחת (יש כאלה שקוראים לה "מדריכה" או "יועצת" או משהו כזה. זה אותו תפקיד, רק עניין של טרמינולוגיה). היא מעל המנהלת, מטעם הרשת.

לפעמים בתחילת השנה מקבלים מהמעון כל מיני טפסים, וכתוב שם גם את שם המפקחת עם מספר טלפון. אם לא, תחפשי באתר האינטרנט של רשת המעונות - או שכתוב שם את כל המפתחות לפי איזורים, או שתכתבי להנהלה של הרשת ותשאלי אותם.

אני אבהירעד חצות

כשאני מגיעה לשעתיים זה פעם ב.. לא כל יום.. יש לי חיים אחרי הכל.. וגם כשאני שם אני לא כל הזמן מדברת עם הצוות.. רק שהן פונות אלי או מספרות לי משהו. בכל אופן הנקודה בעיני זה האדישות שאני מרגישה כלפי המקצוע.

אחרי המקרה המזעזע במעון באריאל כבר נגמרו לי המילים. מקרה רודף מקרה ואף אחד לא מרעיד את המערכת..

אם הלב שלך לא רגועSeven

אני בעד להקשיב לאינטואציה..

לגבי השעתיים גם פעם ב..הז פשוט לא חלק ממה שאמורים לעשות

ותמיד הייתי אמא מאוד מעורבת במעון ומהועד וכו...כן מדי פעם מדברת עם הגננת אבל שעתיים זה לא לגיטמי אפילו לא יום אחד

נשמע מוזר שהיא לא נמצאת כמעט. בדרכ יש להן יום חופשאביגיל ##

אחד ופעם בשבועיים שלושה גם יום השתלמות

אולי היא נמצאת בחדר שלה בזמן הזה עובדת שם?

או אולי היא במטבח?

אצלנו המנהלת לפעמים בבקרים נמצאת בתוך אחת הכיתות ומתגברת שם עד שכל המטופלות מגיעות

אני מסתכלת בחדר שלה קבוע והיא לא שם ואני גם שואלתעד חצות

ואומרים לי בוודאות שהיא לא הגיעה...

אז אולי היא לא אמורה להיות? אולי יש לה אחוז משרהאביגיל ##

נמוך במעון הזה

וואי ממש מבאס, מבינה אותך

לא מאמינה שהיא פשוט מברישה, זה עלול לדפוק אותה

גם לה יש מפקחת

לעניות דעתיכנה שנטעה

לא הייתי משאירה את הילד שלי במעון שאני לא סומכת על המטפלות כשהן בלי פיקוח של מנהלת. ובאמת מספר הפעמים שראיתי את המנהלת במעון אצלנו יכולה להיספר על יד אחת.. לא מטריד אותי כי אני סומכת על המטפלות, וגם אני אמא דאגנית שנשארת כשצריך ועם יד על הדופק.

לא תקיןדיאט ספרייט

ויש מלא מנהלות מעון כאלו מהיכרות.

כדאי לפנות לפיקוח ואם את לא סומכת פשוט לעזוב.

אני תמיד שמה מקליט ומעודדת לשים מקליט.

אני רקשושנושיאחרונה

יש מעונות שיש מנהלת נוכחת 8-16, ובתוך הכיתה מזעזע (ככה היה אצל הגדול)

הקטן במעון אחר, המנהלת גם לא נוכחת יותר מידי, ב 8 אף פעם, ב 16 אני רואה אותה פעמיים בשבוע נגיד. אבל אני מרגישה שהמעון ממש מנוהל טוב.

אני סומכת על המטפלת למרות שהמנהלת לא תמיד נמצאת.

אם את לא רגועה, ממליצה לשלוח מקליט לכמה ימים ולא להיות תלויה בנוכחות של המנהלת שכן / לא מעורבת.

עוברים גדולים וניטור סוכרהרמה

יש מישהי שיודעת שבטבע שלה העוברים שלה גדולים? מעל 3.8?

בית החולים בדרך כלל מבקש לעשות בדיקות סוכר כל שעתיים מעל משקל לידה מסויים ולי זה מרגיש מיותר לאור העובדה שהמשקל גנטי אצלנו. במצב כזה לא נותנים לתינוק ביות מלא לגמרי ולא נותנים לעלות איתו ל למלונית. מישהי סירבה? יש אופציה כזו?

אצלי עשו בדיקה אחת אחרי הלידהאשת בעלי

אחת לי ואחת לתינוק

לא זכור לי שביקשו כל שעתיים כי הערכים של הסוכר היו תקינים

היתי בביות מלא

אצליפולניה12

ילדתי 3.8

3.9

4

לא זכור לי שעשו ניטור סוכר

פעם אחת ילדתי במשקל מעל 3.8 ולא זוכרת שבדקו סוכריעל מהדרום

לק"י

אולי פספסתי ובדקו פעם 1.

בטוח לא כל שעתיים.

אולי תלוי בשבוע של הלידה. אני ילדתי ב41+2יעל מהדרום

אוליפולניה12

אבל ילדתי שניים ב40+5 ואחת ב41+3

זה היה נראה לי תגובה להודעה שליפולניה12

עד שזה התעדכן

לכן כתבתי לך חח

ילדתי משקל ענקראשונית

אזור הארבע וחצי קילו

ולא בדקו אותו כל כך הרבה, רק לאחר הלידה

וחבל

כי כמה שעות אחרי הלידה הייתה לו נפילת סוכר מאוד משמעותית שהובילה לסיטורציה נמוכה ולאישפוז בטיפול נמרץ יילודים לשבוע (הסוכר הסתדר מהר אבל החמצן עשה בעיות כמה ימים+ימי מעקב)

היית עם סכרת היריון? הנקת אחרי הלידה ?אשת בעלי

יכול להיות שזה משתנה

לא היה סכרתראשונית

הנקתי

וואו אז למה ככה?הרמה

אני גם הבנתי שזה לא קשור לסכרתשיפור

אצליטל אורי

יש לי כמה ילדים שנולדו מעל 4 קילו, כן זוכרת מעקב סוכר צפוף יותר (לא כל שעתיים).

ונתנו לי ביות מלא בלי בעיה

לנו עשו ניטור סוכר בביות מלאשיפור

עשו לתינוק פעמיים בדיקת סוכררוני_רון

הייתי בביות מלא

העמסת סוכר 50 תקינה שלי ממהלך ההריון.

נולד כמעט 4רוני_רון

מוסיפה שאלה- איפה ילדתן? והאם נתנו לעלות למלונית?הרמה

בסורוקה, אין מלונית, אבל היינו בביות מלאיעל מהדרום

לק"י

אגב, לא יודעת אם זה אותו הדבר, אבל חלקית אולי.

הקטן שלי נולד פחות מ-3 ק"ג בשבוע 41 בדיוק, ובדקו לו סוכר בגלל זה. אבל הוא היה איתי בביות מלא.

אני עם סוכרתשומשומוניתאחרונה

והייתי מטופלת בהריון האחרון עם אינסולין.

אףפעם לא בדקו כל שעתיים. עשו 2-3 בדיקות אחרי הלידה (אחת בחדר לידה, השניה בלילה ונראה לי שהייתה עוד אחת בבוקר)