היה טוב. באמת שהיה טוב. אוחחח אני אוהבת ככה. והיה טוב שדיברנו. וסופסוף פתחתי את המנעול שכמעט ונחנק מרוב דמעות של שקט והסתגרות פנימה לתוך העצמי העצמ{א}י שלי.
ואני מרגישה שהוצאתי ממה שתקוע בגרון שגורם לי לבחילה כשאני חושבת על מה שתקוע לי בגרון שגורם לי לבחילה. אבל עכשיו זה פחות. בהרבה.

פ:

ולעזעזל. אני רוצה שיהיה טוב לאנשים. באמת באמת.
טוב אמיתי מתקתק כזה כמו הספרים של רבינו. כמו הסוכריות שקיבלתי מהגן.
כמו ילדה מתוקה מתוקה שדורשת אהבה מהעולם ושיאהבו אותה בחזרה.
כמו דבורה שבזה הרגע ליקטה את הצוף המתקתק ובזה הרגע מביאה אותו למלכה שלה. לאימאמא של הדבורות.
כמו המיץ פטל המתוק שאמא תמיד קנתה לנו בשבת והתענגנו על המיץ. ועל השבת. ועל המתיקות של המיץ ושל השבת.
כמו חבילת חמצוצים שאוהבים לקרוא לעצמם חמצוצים אבל בתכלס של התכלס, הם גם מתוקים. וטובים. כי כולם מתוקים. וטובים.
כמו נער טיפשעשרה שצועק וצורח ב01:20 לפנות בוקר לאבא שבשמיים שהוא אוהב אותו. הו כמה שהוא אוהב אותו. וכוסף אליו. הו. כמה שהמילה כוסף יפה. ומתוקה.



.

מבולגן לי. למה הגעתי בכלל?
אוף אוף. אני עייפה. ורגשות אשם. הרבה.
ובלאגן במדינה
מתי יגמר כבר ומשיח פשוט יגיע