הרבנית ימימה מזרחי

פורום חשבתם שיהיה טוב?!

בהנהלת: סלט

מכתב פתיחה

הרבנית ימימה מזרחיכישוף כושל

תמיד הערצתי את היכולת שלה ללכת עם כובעים מגוחכים בגאוןבוז

הו סלטכישוף כושל

תודי שאני צודקת אבלבוז

הייתי מתחפשת אליה ויש לי גם כובע מתאים, אבל עוד לא מצאתי מחדד לפרצוף וכל עוד אני זורחת כלבנה במילואים זה לא ילך

תרגיעו ומהרפרח תלוש

לא יפה ככה לרדת על אנשים

מי ירד עליה בכללבוז

היא מרצה בחסד עליון

עריכה..פרח תלוש

*מזרחיתימ''ל

(סליחה)

פעם היא ניסתה לשכנע אותיט'

לוותר על חצאית שקניתי כשנפגשנו בקופה.
היא ראתה מה בחרתי ורצתה גם אבל זו היתה האחרונה.
הקופאית עשתה לי פרצופים צופני סוד ותקעה בי עיניים מפלבלות לכיוון הגברת שעמדה לידי...
התנצלתי בחיוך לא מבין וכשבאתי לצאת היא ברכה אותי בשפע וכל טוב סלה.
אמן. אל תהיי ברכת הדיוט קלה בעיניך.

כשיצאתי מישהי תפסה אותי בהתרגשות שזכיתי לברכה מאת גדולת הדור בכבודה ובעצמה..
ואז הסתבר לי מי הגברת וכמה היא לא הדיוט.

וול

חרשתי על החצאית הזו שנים ארוכות עד שפג תוקפה.

מזכיר ליימ''ל

הייתה לי חוברת נדירה של חידושים על מסכת קידושין, ראש הישיבה שלי ראה אותה ואורו עיניו (היא הייתה של הרב שלו) והוא ביקש שאמכור לו אותה. כשהוא ראה שאני חושב מה לומר יותר משנייה וחצי הוא אמר לי "עזוב עזוב, לא אשאל יותר".

"לא תחמוד" (לפחות לפי הרמב"ם) מוגדר כך: "כל החומד עבדו או אמתו או ביתו וכליו של חברו או כל דבר שאפשר לו שיקנהו ממנו והכביד עליו ברֵעים והפציר בו עד שלקחו ממנו אע"פ שנתן לו דמים רבים, הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר 'לא תחמוד'"

גם אני, כשקראתי את התגובהשום וחניכה

של ט' חשבתי על 'לא תחמוד'.

אבל אמרתי לעצמי שאולי אם המפגש היה בקופה, יתכן שט' עדיין לא קנתה אותה בפועל ולא ביצעה פעולת קניין, ובזה לכאורה אין לא תחמוד.

אלא שעדיין יש לדון מדין עני המהפך בחררה.

מזכרון, אפשר ויש בעיה גם מ'לא תתאווה'מאיר.

לכאורה אתה צודק.שום וחניכה

השאלה גם מתי הקנייןימ''ל

הרי לא מעות קונות.

שתי תשובות בדברשום וחניכה

א. גם אם מעות אינן קונות אלא משיכה, ודאי א"א לומר שהמשיכה בדרך לקופה קונה (שהרי לכאורה אין כאן דעת מקנה), אלא זו שאחריה.

ב. אפשר ובימינו מעות קונות מדין סיטומתא.

שתי תשובותימ''ל

א. לא ודאי לי, הרי ההלכה שאחרי הגבהה (שנעשתה על מנת לקנות, לכאורה זה המצב בתור לקופה) כופים את הקונה לשלם. ואם תאמר דעת מקנה - המקנה הרי עומד לקבל תשלום מהעומד בקופה, ההנחה היא ש'סיים קנייה' גם אם היום מקובל שאפשר להתחרט אפילו 14 יום אחרי הקנייה (ואפילו יש בזה נזק, כמו במקרה הזה שקונה אחר רצה לקנות).

ב. מסכים. שאלתי על זה פעם את הרב שלי ולא הייתה לו תשובה ברורה, ביקשתי מאבא שלי לשאול את הרב ערוסי וכזכורני הוא ענה שאנ"ה.

וכו'שום וחניכה

א. איני מבין, מכיון שהנוהג בימינו שהקנין נגמר רק בקופה, ודאי שאין כאן דעת מקנה בדרך לקופה.

ב. כך מוכח לכאורה בשו"ת הרמ"א סימן פז ע"ש.

אתה מכניס את ב' לא'ימ''ל

לא.שום וחניכה

ב' מסביר מדוע מעות קונות. א' מסביר מדוע הגבהה שלפני הקופה לא קונה. וזו טענה העומדת בפני עצמה, שאף אם נאמר שמעות אינן קונות מדין סיטומתא אלא משיכה או הגבהה, מ"מ לפי ד"ת בעינן דעת מקנה, ובימינו דעת מקנה אינה אלא לאחר הקופה, דהיינו הגבהה שלאחר הקופה (לפי צד זה שמעות אינן קונות).

אני חושבימ''ל

שהגבהה ע"מ לבצע קנייה, ודעת המוכר למכור למגביה שהתעניין - זה הקניין שהתכוונו אליו חז''ל.

והרמה הזו של גמירות הדעת קיימת היום כמו שהייתה בזמנם - על אף שמחוסרת מסירת מעות - כאז גם היום.

זה שחוקית/חברתית הקניין מתבטא במעות - זה שייך לב'. ואני מניח שתפיסתית זו הייתה הגישה גם אז (למשל אצל אומות העולם).

לדעתי לא נכון.שום וחניכה

בזמן חז"ל, ובכל הגבהה שקונה על פי דין תורה, ההגבהה היא לא על מנת לקנות לאחר מכן, או לשם התעניינות, אלא היא על מנת לקנות בהגבהה עצמה. וזוהי ג"כ דעת המקנה. משא"כ בזמננו שהגבהה היא רק פעולה טכנית שנעשית לשם הפעולה שאחריה שגומרת את הקנין.

ככה הבנת את זה?ימ''ל

כתבתי את זה למעלתה כי הסיפור שלה הזכיר לי את הסיפור עם הרב שלי.

("בשביל להראות את גודל מוסרך?" את זה בכלל לא הבנתי כי לא כתבתי כלום על עצמי)

אני מנסה להבין איך הבנת את כל זה מהסיפור שליט'

לא עשיתי את רצונה ולא נתתי לה את מה שהיא ביקשה וגם אם הייתי יודעת מי היא לא בטוחה שהייתי נותנת.

ולא יצאתי מרוצה, יצאתי משועשעת