למות פשוט
לכבוד שבת הכנתי עוגיות שוקוציפס. טעמתי מנגלה ראשונה שיצאה מהתנור דוחהההה ברמות על חלל. מלוח. טוב אשכרה שמתי כפית מלח שלמה כי ככה היה כתוב במתכון אבל תמיד אני שמה הרבה פחות. בגלל זה כנראה. באסה, כל העוגיות והבצק שנשאר קומפלט לפח.
יום שני, התחלתי להכין את אלפחורס אהובי שאני מפנטזת עליו כבר חודשים מספר. נגלה ראשונה יוצאת מהתנור, מלוח ברמות של להקיא. כן כן כמו שניחשתם מההתחלה אך שיפחתכם הנרצעת אפילו לא חשבה לבדוק: הכלי של הסוכר היה עם מלח בתוכו (נחשו מי מילאה). גם כל הבצק של האלפחורים החמודים הובל ביגון לפח.
היום השארתי את האיש בבית עם ניש' כי המטפלת הודיעה שבוע שעבר ששבוע הבא היא לוקחת חופש ביום רביעי. ב9 אני מקבלת ממנה הודעה מה קורה. מה קורה מה קורה אני אגיד לך מה קורה!!!! מוח!! זה היה השבוע. היתה הודעה עם תאריכים, ורק אני ברוב טמטומי הקדמתי את זה בשבוע.
ועכשיו טרי חם מהמקלחת: האיש צריך להסתפר. לגיטימי. אשתו עייפה, גם לגיטימי. ביקשתי שיארגן הכל ויקרא לי. הגעתי, לקחתי את המאכלת בידי וקישטתי לו קישוט-מרחק-אפס מפואר במקום שלא הכיפה ולא הכובע מכסים.
זהו, אין צורך להוסיף דבר


סורי אחותי שאת מצחיקה אותי נורא



