לארוחת בוקר אכלתי עוגיה, לארוחת צהריים פלאפל ולארוחת ערב פיצה. שתיתי מים במהלך היום אבל לא מספיק
הבוקר היה יחסית בסדר, ניקיתי את המטבח והפעלתי מכונת כביסה, תרגמתי והעליתי סיפור לבלוג וצפיתי רק בפרק אחד, אבל הצהריים והערב...
הלכנו לאיבוד שמונה פעמים בכבישי המרכז, הדרך התארכה ביותר משעה, כשהגענו ישבתי לבד, המוח נכבה ולא הצלחתי להיות אדם, צעקו עליי לא בקטע רע אבל בקטע צועק וזה מספיק כדי להכאיב לי מאוד, כמה אנשים חשובים הראו לי שהם מאוכזבים ממני, כלום לא הלך לי, בדרך חזור מישהו החליט לסטות לנתיב שלנו דרכנו אז קפא לי הלב ועכשיו, סוף סוף בבית, כואבת לי הבטן.

אני רוצה לבכות אבל אחותי בחדר ואחים שלי ראו אותי מתפרקת יותר מדי פעמים, אני אחות גדולה רעה ואני לא מבינה למה בכל הטוב חייב תמיד להיות גם רע
למה לא לתת לי לחיות