המשפטים האלה מעצבנים אותי.
כן, זה ילד ראשון, והלוואי שנשקיע בכל ילד כאילו הוא ילד ראשון!
כן, אני גאה בזה שאני מטפלת בו ככה, ובלי נדר אטפל בדיוק באותה דרך גם בשאר הילדים שיבואו.
כן, חשוב לי לבחור בפינצטה את המטפלת של הבן שלי ולעשות הרבה בירורים ולדאוג לו בעבודה איך הוא מרגיש במעון. חשוב לי לקום אליו בלילה כל פעם שהוא בוכה. חשוב לי לדאוג שהוא יאכל מספיק ובגלל זה ממש להזכיר לו לאכול, למרות שהוא יכול גם לבד. חשוב לי לדאוג לו כשהוא מתרטב ממטרה, שלא יהיה לו קר, ולהחליף לו חולצה. ועוד דברים כאלה.
המשפטים האלה.. בנימת ביטול.. "אצלינו אם הקטנה לא תאכל בעצמה היא תישאר רעבה" ועוד כאלה.
נשמע כמו גאווה של להיות עם פז"מ של 3/4/5/6 ילדים ולהגיד את זה.
מחרפן.
)