הוא היה מינימום נביא וטען שהלידה לא תתפתח בקרוב. טוב אחי.

וסטריפינגים הציעו לי בשערי צדק, אבל ממש לא הכריחו. 

כל עוד זה בגדר הצעה נעימה, לא אכפת לי. 

אני זאת שיולדת, לא הם 

ואמרו לי מעקב עודף מעל שבוע 40 ואחכ בדיקה מוניטור והחלטה על זירוז.

רוצה כבר להיות אחרי

עושה המון הליכות אולי זה יעזור

איך אפשר לזרז אצלך עם את אחרי קיסרי, אאל"ט, לא?

אני נזכרת שבלידה שאחרי הקיסרי שלי גם הציעו לי סטריפינג וסירבתי.

בסופו של דבר התחילה לידה באופן עצמאי ב"ה.

שיהיה בקלות ובשעה טובה ומוצלחת. אמן.

בעיקרון מבחינת הבתי חולים זה תלוי מדיניות, זה נע בין 41+0 ל42, כשבסורוקה זה אכן 41+3. אבל יש כאלה שמציעים להם לפני, תלוי בפרמטרים שונים - אם יש סכרת, יל"ד, ירידה בתנועות, מיעוט מים, משהו לא אופטימלי במוניטור... אם הכל לגמרי תקין אז כמו שכתבתי בשורה הראשונה.

והסכמתי כי כבר נמאס לי לסחוב והוא לא רצה לצאת

אצל הקטנה הייתי 41+0 ובכיתי נשמתי שאין לי כבר כח לסחוב במקלחת כמו ילדה קטנה

בסופו של דבר נפל לי הפקק ביחד עם ירידת מים שניה אחרי שהתייאשתי

כאן בזיו מבחינתם לזרז ב40+0 סתם, הם לא מציעים, אבל הם ממש לא אוהבים לחכות. עקרונית הם ממש לוחצים מ41+0, וב42+0 הם כבר לא ממש מוותרים, וגם אומרים שבכל בתי החולים הכי טבעיים נותנים זירוז מ42.

בפועל לידה אחת הצלחתי למשוך עד 41+3 וילדתי טבעי, בשניה הגעתי לתחילת 42 והסכמתי לזירוז. אבל אולי בפעם הבאה אני אסרב גם אז, השליה שלי היתה במצב טוב.

סירבתי והוא המשיך להפציר... אח"כ התברר לי מנשים אחרות שהוא קצת ס.ו.ט.ה.

לי בלידה שאחרי הקיסרי, הרופא בקופה גם הציע לעשות סטריפינג..

והתייעצנו עם הרב שלנו והוא אמר שאם אין שום בעיה רפואית או סיכון- עדיף לחכות.

וחיכיתי.

למחרת התחילו כבר צירים באופן טבעי וילדתי (בואקום).

במהלך המעקב גילו שיש לי בעיה הורמונלית וצריך לזה נוהל מסוים בלידה. הם עשו מזה בלגן שלם (מעניין מה היה קורה אם לא הייתי מגיעה לפוסט דייט, אף רופא לאורך ההריון בכלל לא אמר לי שצריך התייחסות לזה...). אז ב40+3 אני יושבת לי בתמימותי בחדר המתנה שם, ומגיע ראש המחלקה יחד עם מיליון רופאים בסיבוב החלפת משמרות, מתאר להם את ה"מקרה" שלי ואז מציע בנחמדות: אולי פשוט נעשה לך עכשיו זירוז? בכל מקרה נעשה לך זירוז עוד שלושה ימים... לא הבנתי מאיפה זה נפל עלי ועדיין הצלחתי לאסוף את האומץ והכבוד העצמי שלי מהרצפה ולענות לו שבעוד שלושה ימים יציעו לי זירוז אבל זה לא אומר שאני אעשה אחד. ובאמת בלידה הזאת ילדתי טבעי ב41+3 לידה מהממת.

מנהל הבית חולים ניסה לעשות לי סטריפינג, למה רק ניסה?

כי באמצע הסטריפינג צרחתי את נשמתי מכאבים ואמרתי לו די

והוא יצא בבושת פנים.
 

חתמתי סירוב אשפוז והלכתי הביתה.

אבל כל הלידות אח"כ התחילו עם סטריפינג

לא כואב כמו שלו לפחות.

בפעם השניה שלי גם חתמתי שחרור והלכתי הביתה.

אמרתי לבית חולים עוד נתראה הערב.

ואכן כך היה

(לקחתי שמן קיק וסטריפינג ועיסוי פטמות- לא ממליצה לך , רק מספרת)

רופאים בשנים האחרונים מאוד מאוד מאוד חוששים מתביעות כי זה נהיה ממש עניין. ולכן הם עושים מבחינתם את המיטב כדי לא להגיע לסיכון. מכיוון שסטטיסטית ככל שההריון מתמשך יש סיכון גבוה יותר לנזק לעובר ותמותת עוברים, מבחינם הם מעדיפים מצב שיש להם לכאורה יותר שליטה בו. גם זירוז שיש בו פוטנציאל לירידות דופק ולמפל התערבויות מרגיש יותר שליטה מאשר למשוך בלי לדעת מה קורה לשליה בפנים. זה הרושם שנוצר לי לפחות. אז זכותם להילחץ וזכותנו לסרב...

בלידה השניה שלי שלקחתי בה זירוז ב+042, כשהשליה יצאה התלהבו איזה יפה היא. אז הערתי שאולי לא היה צריך לזרז והם ישר כזה "נו, יפה יחסית לשבוע". הבנתי את הראש.

ועדיין, אני באה יותר ממקום של הבנה לזה, אבל משתדלת לעמוד על שלי. בלידה שכן הסכמתי לזירוז זה גם היה ממקום שלא היו לי כוחות נפש לסחוב ולחכות עוד... בדיעבד לא הייתי עושה את זה, גם ככה כבר הייתי עם פתיחה קטנה המון זמן ולפני הזירוז עשו לי סטריפינג שהעלה אותה לשלוש, בתנאים כאלה אולי היתה מתפתחת כבר לידה טבעית.

בתור רופאת נשים זה ממש מעליב אפילו מגוחך לחשוב שזה מה שעובר למטופלות בראש. למה נראה לך שזה כייף לבצע בדיקה פנימית למישהי? מעבר לזה, לרופא נשים יש מספיק הזדמנויות לעשות את זה וממש לא צריך לחפש ולשכנע בכוח, גם אם נניח יש מישהו שמפיק מזה איזושהיא חוויה.... ממש לא מחפשים שליטה, תודה רבה. יש לנו מספיק מהצד השני שדורשות זירוז בכל מיני שבועות ואנחנו מסרבים. ממש לא מאפשרים ולא מציעים לכל אחת. באמת, קצת קרדיט אפשר לתת...

לא התכוונתי להכליל

לא יצאתי מובנת

גם לי עשו פעמים

הא זה הוא הנסיך שלך

אז באמת חמוד

בשתי הלידות שלי עשו לי סטריפינג כואב ברמות וכשהתקבלתי לחדר לידה אז המיילדת אומרת- למה עשו לך סטריפינג? זה בכלל לא מועיל כשאין פתיחה!

בשביל מה לעבור את הסבל הזה??

גם כשאני מקבלת יולדות לביקורת במיון בסורוקה אני מציעה להן בדיקה וסטריפינג במידה ומעוניינות. לא מכריחים אף אחת, אפשר להציע, יש כאלה שממש רוצות. לא מבינה למה כועסים מזה שמציעים. סטריפינג זה גם לא נחשב ממש זירוז, זה מאפשר לגוף להיכנס לבד ללידה בזמן נורמלי ולא להגיע לשלבים מאוחרים יותר שכרוכים בסיכונים ולזירוזים אגרסיביים.

שואלים אם האשה רוצה. את לא רוצה תגידי לא. מחקרים מוכיחים שהזמן הכי טוב לעובר להיוולד זה שבוע 39-40. לכן מציעים. מי שלא רוצה לא מתעקשים. זה ההריון שלך, רק מנסים לעזור.

זה לא בדיוק עובד ככה, סטריפינג זה כשאנחנו לא באמת ממליצים על זירוז. מי שבאמת יש המלצה לזירוז- כמו שבוע 41+3 למשל, לא נסתפק אף פעם בסטריפינג- אלא אם כבר יש לה פתיחה של 2.5-3 ס"מ וכבר ברור שאפשר להכניס אותה ללידה תוך שעות. סטריפינג זה "בקטנה", יותר מיועד לחסוך זירוז בהמשך, ולא בהכרח עובד. בלון זה כשמתחייבים לתהליך וחובה להישאר באשפוז, סטריפינג עושים והולכים הביתה, ואו שעובד או שלא.

ופשוט אפשר להגיד לא. לא צריך לכעוס כשמציעים משהו. זה כמו שיש כאלה שכועסות שמציעים להן אפידורל, כי הן באו מורעלות על לידה בלי, אבל אם לא מציעים גם יש כאלה שכועסות- למה לא מציעים להן וכמה שיותר מהר? פשוט אי אפשר לנצח כשעובדים עם אנשים. מה שלך לא מתאים מאוד רצוי למישהי אחרת. את לא רוצה, תסרבי וזהו. יודעת בדיוק איך סטריפינג מרגיש, עשו לי היום בדיוק.... וזה לא בהכרח אוסר.

זה בדרך כלל לא יעיל. אבל לא משנה, זו לא הנקודה שלי, לא צריך לנהל דיון על למה לא לעשות, אני מנסה לומר שלא חייבים להתרעם על עצם זה שמציעים משהו. 

באמת לא יפה שנזפו בך, אם הכל בסדר, זו זכותך המלאה. לפעמים נופלים על אנשים לא סימפטיים, על זה אין לי מה להגיד

ואחרי ניתוח אז עושה מאמצים ללידה רגילה הפעם ובתקווה בימים הקרובים. תודה!

גם לך!

את הראשונה ילדתי בשבוע 42+2, הופניתי לזירוז עקב מיעוט מים,

את השני ילדתי בשבוע 41+5 , שוב הופניתי לזירוז עקב מיעוט מים

אני מאמינה שאם לא היה לי מיעוט מים הייתי ממשיכה להמתין ללידה...

4 ילדים אחרי התאריך.

הראשון בקיסרי- זירוז, התחלתי לידה והמשכנו לקיסרי בגלל מיעוט מים ולידה שלא התקדמה...

ו-3 נוספים - ילדתי אחרי התאריך. הייתי במעקב הריון עודף בבי"ח כל יומיים- שלוש עד שילדתי... התפתח לבד ב"ה

ילד נוסף (הרביעי שלי דווקא) - ילדתי יום לפני התאריך. דיי בהפתעה 

אפילו לא הכנתי לי תיק כי התל"מ שלי היה ליום ראשון בשבוע ואמרתי לעצמי שמילא אני יולדת אחרי התאריך אז אכין תיק במוצ"ש...

גם ככה את רוב הדברים אני צריכה בבית...

בסוף, בליל שבת (יום לפני התאריך) כשהשעון שבת כיבה כבר את רוב האורות בבית ואני עם צירים כואבים ותכופים וללא הפסקה... ממתינים לאמבולנס - הדרכתי את בעלי מה לשים לי בתיק... מה שהצלחנו לראות ולהוציא מהארונות בחושך.. 

מסקנה: לפעמים יש הפתעות וכדאי להיות ערוכים מראש.....  

סומכת על הנס... 

וטוב שיש תיק מוכן 

איזה שבוע את? ומתי ילדת את הקודמים שלך?

את עושה מעקב במרפאה או בבי"ח?

גם אצלי הגדול היה במצוקה והלידה לא התקדמה ולכן המשכנו לקיסרי...

(הופניתי לבי"ח בגלל מיעוט מים ונתנו זירוז... וכו'..)

מאחלת לך ללדת בזמן הכי מתאים וטוב לעובר ולשעה שהוא אמור לצאת לאויר העולם

ושיהיה בקלות ובלי התערבות רפואית מיותרת....

לב שמח. ידיים מלאות ואמא ותינוק בריאים ושלמים, אמן

מתי הכנת?

הכנתי לפני התאריך של הלידות הקודמות

וילדתי יומיים לפניהם.

לא ילדתי מעולם לפני התל"ם.

גם אני לא ילדתי ב-3 הראשונים שלי לפני התאריך 

ולכן, ברביעי, לא הזדרזתי להכין תיק ו... הופתעתי.. הוא היחיד שילדתי יום לפני התאריך...

בחמישי כבר "חזרתי לסורי"  וילדתי בשבוע 41...

(האמת שגם הפעם מעדיפה ללדת אחרי... אבל מתפללת לה' שמה שהכי טוב לנו- שיקרה. בע"ה)

כשיש סיבה: עובר גדול, ריבוי או מיעוט מים.

כמעט השתחררתי הביתה ב41+2 אבל בחרתי להישאר ולעשות סטריפינג

איזה שבוע את? מתי ילדת בפעם הקודמת?

איך עף הזמן... מתפללת עליך.

(הייתי מתייעצת עם תומכת או רופאה שסומכים עליה האם לזרז או מה)

עם תחיה? כאלה נשים...

להתייעץ לשמוע מה קורה מה כסת"ח מה יכול לעזור.

ובאמת קונפילקט...

אישית

דווקא בגלל הפחד מאחריות אני סומכת על אחיות ליווי הריון ותומכות.

אין להן את הידע בתחום שיש לרופאים.

ממש לא. אם המליצו לך כנראה שהיתה סיבה והסיבה היתה דאגה לשלומך ולשלום העובר שלך. קחי בחשבון שלזרז זה רק יוצר לנו עבודה, ממש אין לנו אינטרס.

העובר הוא לא הפקטור היחיד, גם האשה. לא יודעת מה היה המקרה אצלך, רק אומרת שיש מגוון סיבות להמליץ על השראת לידה, חלקן קשורות לעובר, חלקן לאמא, לפעמים מדובר בסיבות חד משמעיות שיש לגביהן תמימות דעים ולפעמים זה תלוי גישה ויש מקום לדיון.

לכל בית חולים הפרוטוקול שלו, וזה לגיטימי בעיני. אצלי לא היתה שום סיבה מיוחדת לשום זירוז- ובשביל זה הרי הלכתי למעקב.כשראיתי שהכל בסדר בחרתי לא ללכת לסורוקה אלא לירושלים

לא אומר שהסיכונים לא קיימים באותה מידה כמו למישהי שיולדת לפני.

איך נתנו לך?

ואיזה קופה את, אם אפשר לשאול..

אצלנו (כללית) מיום אחרי התל"מ, המעקב הוא אך ורק דרך בי"ח..

ואני עוד הולכת ללדת בביץ חולים שהוא לא קרוב לבית בכלל.

אז זה ממש "טיול" ולשרוף בוקר שלם בשביל מעקב.

ולהפך..

בבית חולים זה לוקח כמה שעות טובות ובמרפאה נראה לי פחות, לא?

כי לי לוקח זמן בבי"ח.

יוצאת בסביבות 8+ מהבית וחוזרת לקראת 1 בצהרים.

כי גם שם יש הרבה נשים שממתינות לרופאה, לא"ס, למוניטור...

זה סכום יפה גם ככה

ולא חייב עציץ אפשר גם משהו מתכלה כמו שוקולדים

אגב כדאי שובר שאפשר לקנות במבצעים

ושיש לו אופציה דיגיטלית

דרים קארד יותר ספציפי לחנויות

וכרטיס פיזי זה עוד יותר מגביל כי צריך שהוא גם יהיה עלי ברגע הנכון

רק טלפון כשר, ונראה לי פחות נחמד להדפיס בבית דף עם השובר.

כאילו, עשיתי את זה בעבר אבל עכשיו חשבתי אולי שיותר חגיגי לתת כרטיס פיזי. 

יודעת כי קיבלנו

העברנו את הקוד לסמארטפון

אבל אפשר להשתמש בכרטיס הפיזי…

ולעומת זאת דרים קארד יש לי איפה לקנות קרוב לבית.

מעניין איפה קונים ביי מי באמת

רציתי רק להוסיף שלפעמים נשאר איזה עודף שלא יודעים מה לעשות איתו ומי שאוסף "נתקע".

כמובן שעדיף להשתמש בכל הסכום, אבל אם לא יוצא לדעתי לגמרי אפשר לקנות משהו קטן שלא יוצא בול בסכום, נניח שוקולד, ועם היתרה אפשר לקנות משהו קטן לילדים כמו שלוקים תוך שמעדכנים את ההורים..

סייעות 175, ואז זה בדיוק 550. אבל מתלבטת כי נראה לי שהסייעות בתכל'ס עובדות בדיוק כמו המורה אז זה לא יפה.

או בעצם פשוט אולי 175 לכולן ו 25 באמת לתרום למשהו/ לקנות שלוקים לילדים

הן לא עובדות אותו הדבר המורה מתכננת בבית אחראית על הכל וכו

אבל

היתי נותנת בסכומים שלמים

170 או 180

לפעמים יש הנחות על כרטיסי מתנה, ואז אפשר למצוא אפילו כרטיס במחיר טיפה גבוה יותר באותו סכום.

לא הייתי אוספת עוד כסף.

גם מתנה פיזית אם את מוסיפה - יש קופונים ומבצעים ואז יש קצת יותר אפשרויות באותו הסכום 

בהנחה שהיא על חשבונך האישי.

יש כל מיני מבצעים בחנויות וקודי קופון שלא מוגבלים לשימוש אחד לפי תז או משהו כזה

אמנם אפשר לרכוש עד 5 תווים כאלה, אבל אם זו ממילא לא הנחה שהיית משתמשת בשביל עצמך אז זה לא על חשבונך. מניחה שגם אם לך אין מועדון בטח תוכלי למצוא מישהו עם מועדון שלא משתמש בהטבה הזאת

כרטיס דרים קארד של 180₪

ולהוסיף צרור ברכות מהתלמידים וההורים אפשר להוסיף שוקולד מיוחד ולאסוף עוד כמה שקלים ממהורים בשביל זה לצרף הכל יחד

לשני הילדים אין כתמים.

אני בגישה שאם יש לך חשק לפיצה, כנראה הגוף רוצה את זה.

תאכלי ותהני.

אם לא יהיה חשק, אל תאכלי בכח. 

איך פיצה תרגום לכתם לעובר? מהכוונה בכתם?

סליחה, אבל נשמע כמו איזו אמונה תפלה.

וגם אם היה בזה שמץ של אמת- מה הבעיה בכתם בצורת פיצה? נראה לי מגניב ממש

אבל אם יש חשק אז למה לא לאכול?

בכל מקרה כתם לא יהיה את יכולה להיות רגועה

שלא מומשו

הרעיון זה פשוט לסלוח לעצמך כשיש לך חשק כי זה טבעי ואם בא לך ויש לך אפשרות - פרגני לעצמך ותאכלי אם את רוצה

זה הכל

אכלתי פיצה אחת

ועכשיו אכלתי עוד אחת

למזלי לפחות אין לי תאבון

כי לפני ההריון הייתי אוכלת אפילו 3

לפני עשור פלוס, אכן שילמתי.

הדיסק עלה 30 שקל אם אני לא טועה, וזה לכל הזמן, לא מנוי חודשי.

התזכורות היו בעצם דרך מיילים מתוזמנים. (לא זוכרת אם התוכנה יצרה אותם או בעלי, בכל אופן זה היה שניה וחצי להכניס לגוגל קלנדר)

כיום שאפשר ליצור בקלוד דבר כזה (כולל התזכורות) לא הייתי משלמת.

אם בא לך לעשות לזיכוי הרבים, אחלה.

אם זה בשביל הכנסה כלכלית לדעתי על תבני על זה לטווח ארוך.

מתזכרת אותי בעיקר על ימי פרישה

כי את השאר אני זוכרת מרוב שזה מעיק עלי...

לא רואה סיבה לשלם כשיש חינמי.

בעלי מחשב את הימים.

אני זוכרת.

לא מרגישה צורך במשהו נוסף.

נקודות שעולות לי שכדאי לקחת בחשבון:

* אנחנו מחשבים את ימי הפרישה בצורה אחרת מהמקובל. אז אם יש אפשרות לבחור שיטות שונות לחישוב.

* לא הייתי רוצה שהילדים שלי יראו תזכורות בטלפון ויתחילו לשאול שאלות. אז לחשוב איך אפשר לתזכר בצורה שתישאר דיסקרטית.

אני רושמת שם

זה נוח לי שלא צריכה לזכור פרישות

מקבלת תזכורות למייל אז זה דיסקרטי

ושלום

(משו כמו 20 לחודש, 18 אולי)

ומסתדרת סבבה

לא רואה צורך באפליקציה 

ספורט קבוע

קורס דיגיטלי או פרונטלי לפיתוח תחביב

לימוד תורה

השתלמויות אם יש דברים רלוונטיים

הכנה לשנה הבאה

לסדר או לעצב איזו פינה בבית

התנדבות

לקבוע עם חברות או משפחה או לנסוע למקומות מעניינים כי יש זמן

מזדהה עם הקושי לסדר לעצמי לו"ז ולא ללכת לאיבוד בזמן הפנוי, אולי בזה אני שמחה שאני לא מורה ;)

כל מיני פרוייקטים בבית כמו סידור ארונות וכו'

ספורט

התנדבות

קורס 

אבל אחרי שאני רואה את העבודה שלהן כל השנה, אוותר על החשק הזה...חחחח
 

האמת שבשלב הזה בחיים הייתי שמחה לעבודה עם פחות יציאות מהשגרה, אפילו שמדובר בחופש... אבל מניחה שעם הילדים החשק הזה יעבור

למשהו קבוע יותר עוד אין לי תוכניות. מחכה שבעלי יסיים את המילואים ואז נראה...

יש לך רעיון איפה יש השתלמויות לא יקרות מידי?

בד"כ קבוע מחכה לסדר אלבומים בקיץ

קורס

ימי עיון לנשמה - תנ"ך, בכל לבבך

לקבוע עם חברות/אחים/משפחה

להגיע לסדר דברים שאין לך זמן היומיום

ליצור

וכמובן להאט את הקצב ולהנות מהנחת

לפעמים באמת מקצרת ולא אומרת מהרחמן.

לא יכולה לומר שהברכה נעשית בכוונה של ממש

תפילות לצערי זה רק ברכות השחר ותהלים. (ברכות השחר זה לפני שהילדים קמים) פעם הייתי מתפללת תפילה אחת בשבת (בד"כ מנחה) אבל לאחרונה לצערי אין לי כוח אפילו לזה, כי זה דורש לעמוד, ובאמת הריכוז בתפילת עמידה חשוב יותר...

וגם לי נקיפות מצפון שאני מזכירה לילדים להתפלל או שולחת אותם לתפילה ובעצמי לא...

בכל אופן, בקשר לברכת המזון - זה חינוך טוב לילדים שרואים שאסור להפסיק באמצע הברכה גם אם לילד יש משהו דחוף. (גם בתפילה זה ככה, כמובן...)

אני משתדלת גם ללמוד פרשת שבוע, וזה משהו שאפשר להפסיק בו באמצע אם ילד צריך אותי, ומצד שני אני לרוב לומדת בקול, אז הילדים רואים ושומעים. אז אולי אפשר משהו כזה...

ברכת המזון אני מקפידה לברך מיד כשאני מסיימת לאכול, ברגע שזה נדחה קל לשכוח... משתדלת לברך מתוך ברכון ואז גם הילדים רואים שאני מברכת, וגם זה עוזר יותר לכוונה (לא תמיד מצליח🫣).

תפילה לצערי ביום יום בד"כ לא מגיעה, משתדלת בשבת שחרית/ מנחה לפחות, גם קורה שמתפספס לצערי. אבל הי כרגע אני במשימה אחרת בדיוק😉👶🏻 לא סתם נשים פטורות ממצוות שהזמן גרמן.

כדי להרגיל את עצמך בחזרה.

אם זה משהו שהיית רגילה אליו אז תוכלי לחזור להרגל הזה מאוד מהר.

תרגילי את עצמך לברך בקול, הילדים יקלטו שזו ברכה ולאט לאט יתרגלו לא להפריע. בעיניי זה ממש דרך פשוטה להחדיר אמונה בילדים ששם שמיים שגור בפה.

תקראי על המעלה של הברכה וכמה זה חשוב. תדמייני כמה התפילה והברכה שלך חשובה. דווקא, בתור אמא למשפחה, עסוקה ומוטרדת, שבתוך סדר היום העמוס את עוצרת ומתפללת.

אם היית בתוך זה בעבר, תוכלי לחזור לזה בקלות בסיעתא דשמיא.

תפילות, תתחילי ממנחה, היום ארוך ויש זמן. לא צריך לייחד יחודיים, זה ממש עצה של היצר הרע שאומר לך שעדיף לא להתפלל בכלל כי את לא מרוכזת . בניגוד לגברים שיש להם את המניינים שלהם אנחנו יכולות להתפלל כמעט מתי שרוצות אז זה יכול להתמסמס כי מרגיש שתמיד אפשר אח''כ. אז תקבעי לך שעה שבה את עומדת להתפלל והיא תהיה קבועה.

אני יודעת על עצמי שיש תקופות שיותר חסום לי להתפלל, ויש תקופות שיותר קל, אבל מה שקובע והגדרתי לעצמי אני עושה ומאוד משתדלת לא לפספס. ברגע שעולים על הגל זה הרבה יותר פשוט.

מעריכה אותך מאוד על הרצון הזה, שתראי ברכה !

לצערי גם לא כל כך מתפללת וזה כואב לי מאוד

מקפידה, זה ממש דאורייתא... אבל לא מלחיצה את עצמי להתרכז. התרכזתי- מה טוב, אבל בסוף החובה היא לברך עם או בלי כוונה.

תפילות- לצערי אני חלשה. משתדלת תפילה אחת ביום אבל בתכל'ס לא כל יום מתפללת, לפעמים כן ולפעמים לא.

אבל גם כשאני מתפללת אני לא במקום של "אם לא התכוונתי זה לא שווה " כל אחרת אני לא אתפלל לעולם... משתדלת כפי יכולתי, בנחת.

כן מנסה שהיו עוגנים לתפילה. למשל, אם אני מצליחה להקדים קצת לעבודה אז נכנסת לבית הכנסת של מקום העבודה ומתפללת שם כמה דקות 

נראה לי כדאי לחשוב איך בכל זאת אפשר.

הילדים לא יוכלו 2-3 דק' בלעדייך?

יותר עצלות.

על הרעיון של ברכת המזון, כדי להתחבר יותר, וככה העצלות מתגמדת...

בהצלחה יקרה!!!

זה לא פשוט להתחיל מה שלא רגילים.

לפני הרבה שנים קיבלתי החלטה שאין דבר כזה מבחינתי יום בלי ברכות השחר ועמידה.

אז כן, יש פעם ב.. איזה יום שפספסתי עמידה. אבל משתדלת ממש כי זה חשוב לי.

במבט שלי- עבודת ה' היא בראש סדרי העדיפויות והכל נובע משם. העצה שהכי עוזרת לי היא כל הזמן להוסיף עוד קבלה, להיות כל הזמן בתנועה קדימה.

לפני כשנתיים לקחתי על עצמי שברכת המזון תהייה מתוך הכתוב. באופן מעניין זה דווקא גרם לי לזכור יותר לברך.. (וברור שעדיין קורה לפעמים שאני שוכחת.. אבל משתדלת במיוחד שברכת המזון זה דאורייתא)

ובסוף, מרגישה ממש שזה לא בזכותי, אלא חסד ה' שאני מצליחה עם 8 ילדים ועבודה להגיע לזה...

בתפילה - יש אומרים שאשה שטרודה בענייני הבית יכולה לומר רק ברכות השחר ובתוכם ברכות התורה , ובזה יוצאת ידי חובת תפילה.

בברכת המזון גם אפשר לקצר, אני לא זוכרת בדיוק איך נכון לקצר . זוכרת שיש נוסח בלאדי ממש קצר .

בהצלחה !

ואני בסדר גמור עם זה. בשלב הזה בחיי זה לא הגיוני. לא סתם נשים פטורות מזה.

בשבת שיש לי קצת יותר נחת אז משתדלת יותר,אבל הרבה פעמים הסעודות שלי נקטעות בללכת להניק או להחליף טיטול...

(אני עם 2 מתחת שנתיים איתי בבית)

סיקרנת האמת

הולכת לשאול את הרב שלנו

מזדהה עם החוסר סבלנות.

אני כן מברכת וכן משתדלת להתפלל שתי תפילות ביום (משתדלת. לא אגיד שתמיד מצליחה)

אבל ממש מרגישה שזה בלי סבלנות. אני מברכת וחושבת על זה שאני רוצה כבר לשטוף את הכלים שאכלתי בהם, מתפללת וחושבת על מה צריכה לעשות אחרי התפילה.

זה קשוח כאמהות, אין לי מה להגיד חוץ מלחבק.

ואולי אוסיף, שאני כרגע ממשיכה להתפלל למרות חןסר הכוונה והסבלנות בדיוק כדי שזה ימשיך להיות הרגל ובעז"ה שיום אחד גפ תחזור הסבלנות.

אז מעודדת אותך להתרגל לזה חזרה גם אם זה לא יהיה בשיא הכוונה כרגע

ניסיתי להגיד לעצמי שאנסה אפילו רק ברכות השחר וברכת המזון קצרה של נשים..

אבל גם בזה לא מצליחה לעמוד

ומצטערת על זה מאד.. אבל לא מצליחה..

@יעל מהדרום*

נקרא "תפילת נשים"

זה סידור שיש שם בעצם את התפילות מסודרות לפי מסלולי זמן, את יכולה לבחור מסלול לפי הזמן שיש לך ביום, ולהתפלל מתוך הסידור הזה.

נדמה לי שיש שם גם ברכת המזון/ הלל / תפילות לחגים.

נגיד 5 דקות - תפילה מינימלית

7 דקות- עם תוספת קטנה  

10 דקות

15 דקות זה כבר קטעי תפילה יחסית ארוכים.

הבנתי שיש לזה ביקורות מעולות.

* (אם זה פירסום אפשר למחוק, אבל זה נראה לי פשוט לתועלת אז אני כותבת פה) 

איך משיגים את הסידור?

סידור תהילת נשים

טלפון לבירורים: 0502802092

ניתן גם דרך "הידברות" https://www.shops.hidabroot.org/items/8596006-%D7%A1%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A8-%D7%AA%D7%94%D7%99%D7%9C%D7%AA-%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A1%D7%9C%D7%95%D7%9C%D7%99-%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94-%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%97-%D7%A2%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%A8%D7%97

@יעל מהדרום*

נקרא "תפילת נשים"

זה סידור שיש שם בעצם את התפילות מסודרות לפי מסלולי זמן, את יכולה לבחור מסלול לפי הזמן שיש לך ביום, ולהתפלל מתוך הסידור הזה.

נדמה לי שיש שם גם ברכת המזון/ הלל / תפילות לחגים.

נגיד 5 דקות - תפילה מינימלית

7 דקות- עם תוספת קטנה  

10 דקות

15 דקות זה כבר קטעי תפילה יחסית ארוכים.

הבנתי שיש לזה ביקורות מעולות.

* (אם זה פירסום אפשר למחוק, אבל זה נראה לי פשוט לתועלת אז אני כותבת פה) 

תפילה/ ברכה/ זמן פנוי לעצמך/ זמן למקלחת וכו - כל הדברים האלה תלויים באיפה את ממקמת את הדברים האלה בסקאלת סדרי העדיפויות שלך ובמקום שאת רוצה להיות בו ולא בהכרח בזמן פנוי כמו שאנחנו תופסות

בתפילה לעומת מקלחת יש גם יצר הרע שמפריע, אבל עדיין אפשר לגנוב כמה דקות בבית בלי ילדים שיפריעו  רוב הזמן לדעתי.

פניות מנטלית לתפילה זה כבר משו אחר וזה תהליך מנטלי/ נפשי. כמו פניות לעשות כל דבר אחר. ולפעמים באמת קשה למקבל אבל אני חושבת שאם אנחנו חיות בתוך מרוץ עכברים שלא מאפשר לנו לפתח את הזהות שלנו בתור אמהות/ בנות זוג/ נשים יהודיות - משו לוקה בחסר בדרך

**האמור לא נכתב כתוכחה, גמני לוקה בזה.

ברכת המזון אף פעם לא מפספסת ב"ה אבל בתפילות יש לי על מה לעבוד לצערי

תפילה מלאה בשבת ככשולם איתי -לרוב לא מצליחה

אבל בסוף המעצור האמיתי

הוא זה

שכשהיתי רווקה הרגשתי חייבת והיה לי הרגל והיה לי ברור משתפלתת ובטח ובטח מברכת

לא היה לי מושג לש לקבל פטור והתרגלתי לזה כחלק טבעי מהחיים

עם האמהות..והפטורים וההקלות..קצת עליתי על זה טרמפ כדי להפטר מהמחויבות שלפעמים העיקה עלי

קשר עם ה' הכי חשוב לי בעולם ואני ממש לא מחפשת 'לא להתפלל''

אבל תפילה כל בוקר היא גם אתגר.. לפעמים מעי3 כי מעקב דברים אחרים וגם ככה הזמן קצר

ולרוב הבעיה היא שתוך כדי עשיה ושגרה אין כבר פניות נפשית לעצירה הזאת..למחויבות כאת..

אני במילא לא מונחת שם באותו רגע ומרגישה שזה רק כדי לסמן וי

וגם עד שיש לי כמה דקות שקט אז בא לי לשבת בשקט לעושת דברים אחרים שכיף לי נגיד

לעומת אז. לדבר עם ה' אני ממש בכיף מדברת כל המזן ופשוט תוך כדי

ואני לא ה

בעשיה כל הזמן

אבל תמיד יתחשק לי יותר לשבת על הספה לקרוא ספר מאשר לפתוח סידור

בשבת הולכת לתפילה בערב -וקא ומחוברת מאוד

אבל הערוץ של תפילה ביום יום מסידור ממש סגור לי כבר שנים

ונכון זה גם הילדים

אבל בעיקר משהו בי שלא מונח

אומרת תמיד ברכות השחר

ולתקופות מתפללת בשבת

וברכת המזון משתדלת לזכור

לפעמים שוכחת או אומרת לעצמי שבהמשך ותכף וושכחת

ויתרתי לעצמי על מים אחרונים כי זה עזר לי לברך מיד ולא להתעצל לקום

אבל מתבאסת על עצמי כי כבר לרוב לא עושה

ופעם זה היה ברור ומובן לי מאיו

קיצר מרגישה שאצלי זה סוג 'ל חוסר פניות קצת עצלנות ובעיקר חוסר חשק להתמודד עם חוסר כוונה בתפילה

רובם די גדלו ב"ה
זמן יש לי.
זה התחמקות במחשבה של ואם היא תבכה, אם הוא יצא עוד פעם לשכנים בלי לשאול וכו ווכו
ואם ואם ואם

טוב אז כבר לא נברך

לקפל את הנעל וכך תוכלי לדעת אם הסוליה גמישה מספיק

אני אוהבת את הנעליים של פאפיה

במבצע באתר ב75 שח

אם את צריכה מידה 19 שזה קטן כנראה יהיה לך מגוון גדול יחסית של נעליים שנשארו מהם מידות

כמה פעמים בודדות ולא ממש להליכה, אז תחפשי בחנויות ילדים כמו שילב, גולף קידס כזה..

אני מתכוונת למשהו כזה-

סניקרס בגוון חאקי

היא התחילה ללכת לפני כמה שבועות

אז היא צריכה כבר נעליים טובות

ויש לנו חתונה אז היא צריכה גם חגיגיות...

אם כבר אז שיהיו טובות לשבת

ובעיקרון לא צריך נעליים שדווקא מוגדרות כצעד ראשון, צריך שיהיו מספיק תומכות לרגל, ועם סוליה רכה אבל מניסיוני במידות פיצקיות קשה למצוא משהו שהוא לא צעד ראשון.

אם את צריכה יותר קטן ממידה 19 אז אני מצאתי רק בנמרוד מידה 18 של אלפנטן.

אני לא יודעת איזה מידה היא

נלך לחנות ונמדוד מקווה ש19 יהיה טוב

אלא אם כן את הולכת למשהו ממשלתי כמו תעשייה בטחונית וכד'

בקשר למקומות חרדיים לא ניסיתי אבל לדעתי זה דווקא המקומות שתהיה הכי פחות גמישות. כולן יוצאות לחופשות לידה, כולן יש להן ילדים, כולן רוצות חופש לפני חגים או בחופשות ביס וכו' לא תהיי יוצאת דופן בסטטוס שלך

יש הרבה מקומות כאלו שמתחשבים בהן להגיע ולצאת מוקדם. 
 

אבל השכר משמעותית נמוך יותר בכמה אלפי שקלים משאר האנשים באותה המשרה. 

עובדת בחברה ציבורית, 8 שעות תקן

יומיים בשבוע היברידי.

בימים שכן נוסעת, שעות הנסיעה נחשבות לשעות עבודה. אני מרוצה מההסכם.

אני בטוחה שהייתי יכולה לעשות יותר בחוץ, לי זה מספיק לשלב הזה בחיים. בעז''ה שתמיד תהיה ברכה.