קושי בליזום יחסיםמצפה להריון.
אנחנו נשואים 8 שנים
מאז ומתמיד היה לי קשה ליזום יחסים, תמיד זה בא ממנו
אם הוא לא יזום זה פשוט לא יקרה, וכשזה קורה נורא כיף לנו , הוא קשוב לצרכים שלי והוא לא חושב רק על עצמו.
לפעמים ממש יש לי חשק , ואני פשוט מתביישת ליזום!!! המון פעמים דיברנו והוא מרגיש פגוע שאולי אני לא אוהבת אותו
אבל ממש קשה לי רגשית ליזום, יש מזדהות?!
מעתיקה לך מייל שקיבלתיעשב לימון

 

 

הפעם אני רוצה לדבר על נושא שמעניין הרבה נשים.

במסגרת ההרצאות, ובשיחות פרטיות

אני נשאלת שוב ושוב בנוגע ל"יוזמת האישה".

 

במסגרת חיי אישות מצופה מהבעל ליטול את היוזמה,

ומהאישה לקבל את העונג שבעלה כה משתוקק להרעיף עליה.

אך מה קורה כשהתהליך הרגיל לא קורה, והאישה שואלת את עצמה :

האם אני צריכה ליזום בעצמי?

האם אין בכך איזשהו ממד של השפלה?

והאם גם כשהכול זורם, והאשה רוצה להיות יותר פעילה, האם זה כדאי ?

והאם זה בכלל מותר ???

 

לפני שנתייחס לשאלות הנוקבות

אני רוצה לשאול אותך שאלה:

איפה בתורה מצאנו יוזמה של האישה?


היוזמה הראשונה בתורה מסופרת בבראשית ל'.

התורה מספרת על יעקב אבינו הנשוי לשתי נשים.

האחת רחל, בחירת ליבו, והשנייה לאה, איתה התחתן בעל כורחו.

לאה מרגישה כמובן ביחסו הקריר של בעלה הנערץ,

ומתפללת לאהבת יעקב.

תפילותיה וכמיהתה לאהבת יעקב מוצאות את ביטוין בשמות שנתנה לילדיה:

ראובן "כי ראה ה' בעניי כי עתה יאהבני אישי",

שמעון- "כי שמע ה' כי שנואה אנוכי וכו...


אישה היא לאה, וחפצה בכל מחיר באהבת בעלה.


ובאחד הימים מוצא ראובן בנה דודאים בשדה.

הדודאים הם צמח שמפיץ ניחוח משכר,

מעורר חושים ויוצר משיכה.

ראובן שראה בעצבותה של אמו, מביא לה את הדודאים.

לאה חשה שדרך הדודאים תוכל להשיג את הקרבה שהיא כה משתוקקת לה.

 

גם רחל רואה את הדודאים,

וחומדת אותם לעצמה מאותה סיבה.

 

לאה כועסת ואומרת:

"המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני...".

ורחל, שחפצה מאוד בדודאים,

מעניקה ללאה בתמורה לדודאי בנה –

את הזכות לקיום חיי אישות עם יעקב באותו הלילה

(זכות שהייתה שמורה לרחל).

 

עסקת החליפין מתבצעת לשביעות רצון השתיים,

וכעת – ניצבת בפני לאה משימה חדשה:
יעקב לא מודע לשינויי הרגע האחרון.

תפקידה של לאה הוא לעדכן אותו.

במילים אחרות – תפקידה של לאה ליזום...


לאה יוצאת לקראת יעקב ואומרת לו "אלי תבוא".

במילים אחרות היא אומרת ליעקב: "אני רוצה אותך...".


זה הרגע בו מתחולל השינוי.

בלילה הזה מגלה יעקב מחדש את אשתו.

הוא חש את תשוקתה ונפתח לאהבתה.

"וישכב עימה" מספרת התורה.

עד עתה שהה יעקב עם לאה מתוך חובה.

הלילה, רוצה יעקב להעניק לה ולאהוב אותה.

טוהר כוונותיה של לאה, תשוקתה הפנימית לבעלה,

- היו מדבקים ומקרינים,

והיא זכתה להארת פנים שמימית גלויה.


באמצעות הדודאים זכתה לאה בשני השבטים המעמידים את התורה בעם ישראל:

יששכר וזבולון (ע"פ מדרש רבה על הפסוק)


מה גרם לשינוי יחס יעקב ללאה?
היוזמה, התשוקה.
היוזמה מכילה הרבה כוח,

התעוררות, אינטימיות, השתוקקות, ציפייה.

 

עד כאן.

מי כתב?ליד ה'
ליאורה בוקסנבויםעשב לימון

אישה חרדית שכותבת, מרצה ומדריכה נשים בנושא זה.

למה את קוראת ליזום?ניצנוצי תקווה
את צריכה רק לרמוז. תתקלחי תלבשי קצת חשוף
גם זה קשה?
לא מזדהה, אבל רוצה לחזק את ידיךאוהבת טבע
לשנות את הענין הזה!
הלוואי שתצליחי לשנות, זה יוסיף לכם כ"כ הרבה!!!!
זה ממש חשוב!
את לא מצליחה ליזום אף פעם? אפילו פעם אחת?
אולי תסכמו ביניכם על סימן שכשאת לובשת/עושה אותו זה סימן מבחינתך שאת רוצה? - אולי בצורה כזו זה פחות יהיה לך "בוטה" מאשר לבקש מפורשות וככה תתרגלי...
ניסית לדבר איתו על זה? תסבירי לו שלגברבתי 123
יש שיעור למצוות עונה ולא סתם נתנו לו שיעור (כלומר מס פעמים) זה כדי להבטיח לאישה שיהיו לה יחסים בתדירות מסויימת גם אם היא לא מבקשת או רומזת.
זה אומר שהתורה מכירה בטבעה של האישה הוא מצדו מחוייב לנסות ורק אם את מעוניינת מעבר לשיעור העונה (וזה מאוד משתנה בין גבר לגבר ובין זוג לזוג) אז את כבר אולי תצטרכי לרמוז.
גברים לפעמים לא מבינים רמזים יכול להיות שתדברו על זה והוא יגיד לך באמת? למה לא אמרת? אולי יחשוב שאם את לא יוזמת סימן שאת לא רוצה והוא לא רוצה להעיק
השאלה למה קשה לך ליזוםתוהה לי
כי את חושבת שזה תפקיד של הגבר? כי את מרגישה שזה לא צנוע לאשה ליזום? כי את מתביישת ליזום בתחושה שזו בקשה נןעזת מדי? כי את חוששת מדחייה?
אם תשימי את האצבע על מה עומד מאחורי הקושי הזה יהיה לך יותר קל ליצור שינוי..
אני אישית חושבת ששני בני הזוג צריכים ליזום, כדי שהשני יחוש נאהב ורצוי, וזה מצויין שאת מודעת לקושי ומחפשת פתרונות
מעניין מה יקרה אם פשוט תנסי, אפילו בכוח ליזום. תעשי לך את זה הכי נעים שאפשר, לדוגמה בחדר חשוך, תדברי בשקט באוזן שלו, בכמה מילים פשוטות שמביעות את הרצון שלך בו, בביחד.
בהצלחה רבה!
עוקבתהמקורית
את כאילו מתפדחת לומר? נשמה שאת, באמת נשיםוואוו
הן צנועות, לפי הבנתי את דרך התורה, וכן יכולות להביע רצונן אך ברמיזה ולא ישירות.. אפשר לרמוז, ואפשר גם לסכם איתו על מושג או משחק מילים מסויים שמביע רצון מבחינתך.. סתם לדוגמה, אצלנו לפעמים אני קוראת לזה "לשרוף קלוריות" (קראתי שזו פעולה ששורפת קלוריות..) או "לדבר על המזגן"..
הבנתי שאסור ליזום במפורשהריון ולידה2
ולדרוש את זה, אלא רק דרך רמזים.
אני צודקת?
כנראה עוד סוגיה שהיא עניין למנהגים.קרן-הפוך
אני מבקשת כשבא לי מאוד והוא נניח עייף וצריכה להפעיל אותו...
ולפעמים מספיק שאומרת בא תחבק אותי וזה כבר זורם וממשיך.
כיף לך שזה עובד לך: -(ירושלמית טרייה
אצלנו יש בעיה חמורה בעניין. אני מתביישת לשתף מעבר לזה ודי מיואשת.
לכל דבר יש פתרון.קרן-הפוך
חבל להתייאש ולהחליט שאין סיכוי.

אני מקווה שאת צודקת.ירושלמית טרייה
אבל צריך רצון וכוחות לתקן, ואהבה.
💕מיואשת******
מכירה את הבעיה הזו.
זה כל כך מעודד לשמוע שזאת לא רק הבעיה שלי.ירושלמית טרייה
למרות שזה מטופש כי זה הרי לא פותר את הבעיה לאף אחת. אבל לפחות להרגיש נורמלית.


יש לי איזה תאוריה בעניין, שדווקא בחורים שחפשו כלה יפה במיוחד יש להם פוטנציאל להימשך פחות, כי המשיכה אצלם מאד תלויה ביופי או "מושלמות" על הנייר גם בתחומים נוספים.
טוב אני לא מתאימה לתיאוריה מיואשת******
אני לא יפה במיוחד ובעלי לא טיפוס כזה של בחור בכלל.
לכל אחד מקור הבעיה שונה. חיבוק!
וואוו!! לא להתייאש בנושאים האלה!אוהבת טבע
זה כ"כ קריטי ומהותי לזוגיות😣
בבקשה אל תתיאשי מזה!
את יודעת עד כמה האישות משליחה על כל רבדי החיים והזוגיות?!
אם תצליחו לפתור שם בעיות - הרבה דברים יפתרו , גם מעבר לזה...
הלוואי.ירושלמית טרייה
הבעיה היא שהאישות קצת תקועה בגלל דברים אחרים ואין איך לצאת מזה. לפחות לא דרך שאני רואה עכשיו. צריכה להתייעץ ולהשקיע בזה ולא עושה כלום.
אז הנני פה להאיץ בךאוהבת טבע
ועכשיו ברצינות!
את מודעת - וזה יפה וחשוב כ"כ!!!
את יודעת מה הבעיה ומה עליך לעשות - כל הכבוד לך! הרבה נשים לא יודעות אפילו על מה להצביע...
אז בבקשה בבקשה תנסי לקדם את זה! לשאול! להתייעץ! זה כ"כ חשוב ומהותי!
ושווה!!!!
ומשנה חיים!!!!
כדאי לך!!!!
את יודעת למי את יכולה לפנות?
כן, יש מישהי שרציתי להתייעץ איתהירושלמית טרייה
צריכה לאזור אומץ וכוחות.
אולי הפורום פה יעזור לי בזה. לפעמים חשוב לשמוע מחיים של אחרים כדי להבין כמה אני לא בסדר.
לפי ההלכה אסור לתבוע בפה במפורשבתי 123
אפשר ואפילו רצוי לרמוז ומותר ליזום אפשר מראש אפילו לקבוע סימנים או משהו כזה
שמעתי פעם על זוג אחד,קרן-הפוך
כשהבעל היה מעוניין - הוא היה שורק לאשתו.

כשהיא היתה מעוניינת, היא היתה ניגשת אליו ושואלת: "ינקעל, שרקת?"


או פשוט להניח ראש על הכתף שלו. לא נראה לי שיש גברים שלא ינצלו את ההזדמנות ויבדקו אם יש מצב להמשיך מכאן הלאה...
פשוט ממש חשוב להבהיר את הנושאבתי 123
כי הרבה נשים מתבלבלות בין רמיזה לבין תביעה בפה
מותר אפילו לשאול אותו בפירוש אם הוא רוצה או להראות שאת רוצה או לרמוז במילים ברורות וכו וכו
"ינקעל, שרקת".... השם בשימוש כבר
אגב כותבים יענקלהשם בשימוש כבר
חחחחחחח משמעת עצמית
אהבתי ממש! miki052


לא נראה לי שיש מישהי שרוצה ממש לתבוע בפהמיואשת******
באמת לבוא ולומר לבעל - עכשיו אני רוצה ל...
זה כזה לא רומנטי, כזה מוריד
נראה לי גם אין בעל שאומר לאשתו- בואי עכשיו אני רוצה.... (אשה שאומרים לה את זה לא תבוא בהנאה 😛)
באמת צריך להבין שמעבר לזה אפשר כל דבר ולא חסר דרכים....
למה?תוהה לי
אני נגיד בן אדם ששונא עמימות, אז אפשר לדבר על זה במפורש ועדיין בדרך יפה ומושכת. ואני האחרונה שארצה שיח מלא רמזים, כי זה ההפך ממושך אותי. זה מצמרר אותי🥵
לא התכוונתי לרמזים דווקאמיואשת******
אבל מניחה שאת לא אומרת לבעלך - אני רוצה עכשיו ל... איתך. או הוא לך. זה נקרא לתבוע. כמו שאמרת דרך יפה ומושכת, זה לא במילים מפורשות כאלו אז זה לא לתבוע
במפורשיעל מהדרום
לק"י

זה אומר ממש להגיד.
אבל לא צריך לרמוז ממש ברמז. אפשר להגיד "אני רוצה שאת הערב נקדיש לעצמינו/ שנהיה ביחד" וכו'.
מה זה אומרהריון ולידה2
להגיד במפורש, ואיזה אימרה זה רמזים?
ממה שאני מבינה שמפורש זה לומר- "אני רוצה ש..."
אז מה זה רמז? יש עוד משפטים שהם נחשבים "מפורשים" ויש להמנע מהם? מהם?
במפורש זה "בוא נקיים יחסים עכשיו" כל שאר המשפטיםבתי 123
הם רמז אפילו לומר אני רוצה.. זו הבעת רצון ולא דרישה מפורשת.
יש שאפילו אומרים שלשים סימן שאלה כבר הופך את המשפט למותר כלומר מה דעתך לקיים עכשיו?
או משפט מפורש אבל שיש לו דו משמעות כמו בוא אלי למיטה או נהיה ביחד זה יכול להתפרש גם אחרת למרות שמובן מה כוונת האישה
וכמובן כל רמז אחר מותר גם אם זה רמז מוסכם
תודה לכולןמצפה להריון.
אפילו ברמיזות קשה לי...
איך אתן רומזות ןמשל?
את יכולה להגידיעל מהדרום
לק"י

בוא נקדיש לעצמינו את הערב.
נעשה מסיבת פיג'מות
אני רוצה אותך הערב בשבילי.
🤫קרן-הפוך
אומרת לו תחבק אותי, או אומרת אני לא נרדמת...
ועוד דברים ורמזים שלא מתאים לפרט בפומבי
את האמת אני יותר מתחברת לאופציה שרשמתי לךבתי 123
אני חושבת שיש כח מני סוגי נשיות ואת צריכה להגיש שלימה עם עצמך שלא נוח לך לרמוז לו והבעל מצדו צרייך לדעת שלפי ההלכה הוא מחוייב לנסות גם אם את לא מראה רצון.
האם אתם מסוגלים לדבר על העניין בפתיחות?
לגבי רמיזות יש נשים שיש להן רמז מוסכם למשל תדליק את הדוד או משהו כזה יש נשים שפשוט מתחילות במגע חיבוק נשיקה או מבקשות מהבעל שיחבק אותן...
מנסה להבין אותךפה לקצת
הוא מחוייב למספר פעמים, נגיד 2 בשבוע
אז אם הוא מחליט שהוא מנסה בשני וחמישי מבחינתו הוא מקיים את המצווה (וגם את הבקשה שלה, בהנחה שדיברו על זה כמו שאת מציעה)
ואם היא רוצה דווקא בראשון או שלישי? את מצפה שהוא כל יום ינסה להציע?
אני לא חושבת שזה נכון ושכן צריך להיות רמז קל מצד האישה כדי שהבעל יידע לנסות
אותי אישית היה דיי מטריד אם בעלי היה מנסה כל יום כי אולי היום אני רוצה ומתביישת
התשובה היא .. צריך לדבר על זה ולמצואבתי 123
את האמצע הפותחת סיפרה שאם היא לא רומזת זה פשוט לא קורה אז כן הבעל מחוייב לפחות לנסות זה לפי ההלכה.
כמה פעמים? תלוי בזוג ובכל אחד מהם.
נכון יש נשים שלא ירגישו נוח אם הבעל היה מנסה כל יום אבל אם היה רק שואל בצורה עדינה? צריך למצוא את האיזון
אני ישנה עם שמלות בית קלילותהריון ולידה2
איכשהוא יצא שכל פעם שאני לובשת שמלה מסויימת אנחנו ביחד, מיוזמה שלי או שלו
אז זה פשוט הפך להיות הדרך שלי לעדכן אותו מה התכנון שלי הלילה
זה רמז שהוא לא דורש ממך יותר מידי, פשוט להחליט שיש בגדים מסויימים שמובילים לשם

ולרמוז זה לא אומר להגיד את זה ברמזים שהוא יצטרך להתאמץ לפענח
אצלנו אם בעלי שוכב איתי במיטה ואומר לי שהתגעגע אני מבינה שהוא מכוון ליחסים
אנונימית אחרת גם אצלי..הריון ולידה2
אני דוסית ממש, עם דימויי גוף שצריך לעבוד עליהם.
יום אחד אזרתי אומץ וקניתי בגד מאוד אינטימי (הפתעה ליום הולדת של בעלי🥰) ומאז זה רמז עבה במיוחד בשביל שנינו...

מה שגורם לי לחשוב שכבר מלאאאאאא זמן לא השתמשתי בו😔
הריון, הנקה וגלולות😬 פשוט זוועה!!
מזכירה לכולנו- בלי שיתופים אישיים מחדר המיטות.טארקו
"אפשר לעשות ככה וככה"-אחלה
"אני עושה ככה וככה"- לא.
רק מעירה-"אפשר לעשות ככה וככה וככה" לפעמים =השם בשימוש כבר
למה שאני עושה, בעצם, רק לא נעים לי לכתוב שאני עושה אז אומרת "אפשר".
אולי פשוט לכתוב מאנונימי, או באישי.
🙂
באישי צריך להזהריעל מהדרום
לק"י

לא תמיד מי שיפנה אלייך הוא דוקא אשה/ אשה נורמלית.
נכון. אני באמת חשדנית.. כתבו לי כמה באישי ועניתי תוך כדיהשם בשימוש כבר
מחשבה-"אולי זה גבר, אולי זה גבר, תעני עניינית וזהו"
יש מקום לחשוד גם בניק-אשה( לפחות כך מציגה את עצמה) ותיקה?
ברוררררה' אלוקינו


אוף אז מה, לחשוד פה בכולן?השם בשימוש כבר
כן. באופן עקרונימשמעת עצמית
כולנו חבורת גברים שעירים ומיוזעים שיושבים עם נרגילה וזוממים מזימות!

ראי הוזהרת!!
😆
השם בשימוש כבר
אולי אני בכלל גבר, מה אתן יודעות
את בטוח!!!משמעת עצמית
עם הסיפורי לידה המפורטים.
בוודאות גבר.
עם זקן!
👳‍♂️
הי... לא ספרתי כאן סיפורי לידה... רק על הקיסריהשם בשימוש כבר
וההפלות.. והקיסרי היה ממש מזמן...
לידה רגילה לא עברתי בינתיים🙂
אויששש סורימשמעת עצמית
יצאתי סתומה... 🙊

"אני גרועה בפרצופים" מכירה את הפדחניות שמנסות לצאת מזה?

אבל את מוחלת לי נכון?
טפשת וזה... 🤭
חחח ברור!! אין על מה לבקש סליחה, תקראיהשם בשימוש כבר
בכרטיס האישי שלי...
הכל בסדר🙂❤️🌷
סיפרת ממש על הניתוח וההפלות? פספסתי?אורוש3
על הקיסרי די פרטתי בתגובה למישהי ששאלה איך זה,השם בשימוש כבר
אבל זה היה ממש מזמן, הייתי צעירה ותמימה( לפני בערך חודשיים חחחח)
ועל ההפלות לא פרטתי, רק מדי פעם כתבתי שעברתי שתיים בשבועות לא מוקדמים.
אה נכון. חח אבל בכלל לא הכרנו אותך אזאורוש3
זוכרת עכשיו. ענינו ביחד לאופק המדבר.
?? איך את זוכרת? וואו... איזה זיכרון מעולה!!השם בשימוש כבר
אולי כי זה נושא שנוגע לליבי חחאורוש3
🙂-תזכירי לי-עברת רק קיסריים??השם בשימוש כבר
אחותי לא רק בגלל זה! 🙂השם בשימוש כבראחרונה
הרסת אותיחסוי בהחלט


חחח סתם מתוך עניין-אין לי הסבר

בי חשדת?

תמיד להיות עם עיניים פקוחותיעל מהדרום
לק"י

גם אם אשה שואלת שאלות שלא מתאים לך לדון בהן, רצוי להגיד לה שלא מתאים לך ולסגור את השיחה.

(ואם מישהו ממשיך לחפור, על אף שביקשת ממנו להפסיק, אז לחסום ולדווח למישהו מהמנהלים באישי)
לא, זה לא קרה..היה איזה נושא רגיש ששאלו אותי באישיהשם בשימוש כבר
אבל הסתכלתי בכרטיס קודם, עניתי עניינית והיא(כנראה.. ) הודתה ולא הוסיפה דבר, כך שהכל בסדר.
בכל מקרה לא כדאי לגברים או למי שלא יהיה לנסות לכתוב לי משהו טיפה... באישי. לא כדאי.
בחיי שבא לי לנסות משמעת עצמית
הזהרי לך!! השם בשימוש כבר
טוב, אימאלה😳משמעת עצמית
אני אנסה, טוב? מחי
מניק אנונימי מפחיד שאפתח במיוחד בשביל זה
בקושי מגיבהאופק המדבר
פה לאחרונה אבל הייתי חייבת,
תקשיבי את אחת הטובות פה
אני חייבת, אל תכעסי--עוד לא ילדת??? השם בשימוש כבר
האמת שאני כרגע כותבת פה תוך כדי הלידהיעל מהדרום
לק"י

אני מן סופרוומן שכזו

סתם, סתם...
אם במקרה מישהי פה האמינה לי.
לרגע האמנתי miki052


תראי, עם האפידוראל הגיוני שאכתוב פהיעל מהדרום
לק"י

בצירי לחץ פחות
רק שניה.. בדיוק אני מוציאה את השליה...חדשה ישנה
😅
ימות המשיח
תתכונני... בכל פעם שתגיבי לי או באיזה שרשור שאני אגיב,השם בשימוש כבר
אני אשאל אותך את השאלה הזאת....
את ממש במתח? miki052


לא... זו בדיחה כזאת... לעצבן אשה בהריון שמתה כברהשם בשימוש כבר
ללדת, ולהגיד לה בכל פעם שרואים אותה-עוד לא ילדת?...
לא מכירה את זה??לא עשו לך את זה?
האותיות לא עובדות לך במקלדת אה?!השם בשימוש כבר
נכון, ועדיין זה לא שיתוף אישי מחדר המיטות..טארקו
מה חוסם אותך?הריונית ותיקה
לצערי זה נפוץ , כי מחנכים ילדות מגיל 0 כמה הן שמורות טהורות ולא מסבירים איך נוהגים בזוגיות תקינה ואז הן חסומות , לא נהנות , מתביישת עם הבעל ועוד ועוד....
את יכולה להתחיל בלקנות הלבשה תחתונה מושקעת וללבוש אותה אחרי מקלחת , זה בהחלט רמז עבה .
וגם תביעי כלפיו חיבה של חיבוקים ואהבה...
הפותחת ציינה 8 שנות נישואיןאוהבת טבע
נראה לך הגיוני שיש בושה בין בני זוג לאחר רזומה כזה?
דבר ראשון כן דבר שני מי אמר שזה לא בסדרבתי 123
לא הבנתיאוהבת טבע
לדעתך זה בסדר שיהיה בושה בין בני זוג בדבר הכי אישי ופרטי שלהם?
הרי זה רק של שתיהם?!
או שאני התמימה כאן...
וכן, לדעתי זה לא תקין בכלל וחבל מאוד!
כן אם הבושה מגיע ממקום טוב מותר גם להתביישבתי 123
בין בני זוג זה בסדר גמור וזה טבעי
יש נשים שמרגישות חופשי ונוח עם בעלן כבר מהרגע הראשון ויש נשים שמתביישות גם אחרי 20 שנה
השאלה באיזו רמה והאם זה פוגע או לא בזוגיות
וואוואוהבת טבע
חולקת עליך ממש!
כנראה ההגדרה שלנו לזוגיות מאוד שונה...
אין! איןן!! אין! משו/נושא/רצון/חלום/ענין ולא יודעת מה - שאתבייש לשתף בו את בעלי! לא קיים!
בעלי זה החבר הכי טוב שלי! זה הנפש התאומה בכל מובן המילה! אם יהיה לי משו הכי קטן שאני רוצה להגיד לו ולא אגיד מכל סיבה אשר תיהיה - זה יפריע לנו מאוד! זה כמו חוצץ שעומד ביננו..
אז בנושא הזה?! שהוא ליבת הזוגיות?! שהוא המרחב הפרטי רק שלי ושלו?!
אבל למה את חושבת שאם את ככה וטוב לךבתי 123
משהו אחר הוא לא בסדר?
כל זוג הוא שונה כל אישה וגבר הם שונים
גם כשאין בושה בכלל זו יכולה להיות בעיה בזוגיות לפעמים.
אין משהו נכון לכולם וטוב שכך!
עונה לך ולמיואשת:אוהבת טבע
ברור שכל זוג הוא שונה. ולכל אחד הדינמיקה שלו.
אבל יש כללים ברורים שאמורים לחול, לפחות בשאיפה, על כל הזוגות שרוצים לבנות ביחד זוגיות תקינה. נכון?
למשל - להתפייס אחרי ריב, וכדומה.
אז לדעתי כלל בסיס בזוגיות- פתיחות מלאה, ללא סודות והסתרות!
ואם למשל אישה מתביישת במראה שלה, גם לי קורה לפעמים, או מכל סיבה אחרת היא לא מספיק פתוחה מול בעלה- לדעתי זה בעייתי! אנחנו לא אמורים לשאוף לזוגיות כזו. יכול להיות שאנחנו כרגע שם - אבל לא זו השאיפה.
גם אשה שמתביישת בגוף שלה למשל - אם היא משתפת את בעלה בענין, והם מסכמים למשל על קיום יחסים באור מעומעם עם לבוש חלקי או לא יודעת מה - אז זה כבר משו של שתיהם ביחד, וזה לא בעיה שלה שהיא מתביישת לשתף אותו. הבנת?
לבוא ולהגיד לאשה- את מתביישת, זה תקין, זה בסדר, לא חייב להיות אחרת. - זה לא נכון! זה רמה של זוגיות מסויימת שאפשר להשיג הרבה יותר ממנה.
קשה לך ליזום? את מתביישת? - הבושה פה היא לא נכונה לדעתי. נכון, כרגע הפותחת שם והלוואי שתצליח להתקדם ולשנות - אבל להשאר שם - ממש לא!
שבי עם בעלך, שתפי אותו בקושי הזה - אני מתביישת ליזום, מה עושים? - אל תשאירי אותה שם ותספרי לה שזה תקין ובסדר.
אפשר ליצור ולהגיע לזוגיות הרבה הרבה יותר עמוקה - ולכל אחת ואחת מגיע!
אמרת יפה... לדעתך זה בדיוק העניין את מסתכלתבתי 123
על עצמך ועל השאיפות שלך ושלכם בתור זוג בלי להבין שיכול להיות גם אחרת וגם זה טוב וגם זה תקין
וגם לא להיות מושלמים זה תקין ובסדר זה מה שעושה אותנו מיוחדים
וכמו שאמרת אם יש בעיה מדברים ומותאים פתרון לאו דוקא הפתרון הוא לשנות את האופי או הדינמיקה הזוגית אלא לפעמים פשוט פתרונות פרקטיים
אני מסכימה איתךמיואשת******
שצריך לשאוף ליותר. אבל זה במציאות שלי
מקבלת את זה שיש אנשים ביישנים יותר מטבעם ואם הביישנות הזו לא פוגעת בהתנהלות הזוגית זה בסדר. הפותחת כן מתארת שזה פוגע לה אז זה לא בסדר
דייקת. תודה!אוהבת טבע
דיברתן על שאיפות ממערכת זוגיתתיתי2
יכולים להיות זוגות שאוהבים
את הביישנות ביניהם
את הפרטיות של כל אחד מהם.
זה יוצר דינמיקה שהיא מעניינת, מושכת ולא פחות טובה מזוגיות שבה הכל פתוח ומדובר...

כלומר, לא חייבים לדבר על הכל כדי להיות חברים הכי טובים
או עם הקשר הכי קרוב
או הזוגיות הכי טובה.

זוגיות טובה היא הרבה יותר מורכבת ואינדיווידואלית...
ממממממ נקודה למחשבה🤔אוהבת טבע
בכל אופן, לפותחת זה לא כך...זה כן מציק ומפריע לה...
אבל התגובה שלך היתה כללית ונחרצתבתי 123
יש בזה מסר מאוד בעייתי לדעתי
אם את מתביישת מבעלך את לא בסדר או שהזוגיות שלך לא בסדר
אפשר לנסות לשנות האופי ואפשר ללמוד להתמודד איתו בדרכים אחרות
אז אני אמתן את תגובתי ואחדד:אוהבת טבע
הזוגיות יכולה להיות נפלאה גם ככה, עם אי אילו ענינים שאחד מבני הזוג מתבייש לפתוח מול השני.
אבל, ברמה גבוהה של *חברות* בין בני הזוג - לא רואה איך מסתדר כזה דפוס של יחסים...
אציין שאולי לא כולם שואפים לשם. אולי זוגיות טובה ומכילה ואוהבת מספקת אותם- וזה נפלא!
רמה גבוהה יותר של חברות בין בני הזוג, לדעתי, לא מאפשרת אי שיתוף מלא ופתוח...
אני חושבת שיש לך בלבול בין חברותבתי 123
ופתיחות לבין בושה
מסכימה איתך שמאוד חשוב תקשורת פתוחה ולדבר על הכל
ועם זאת עדיין יכולים לשמור על קצת בושה ומסתורין.
יש זוגות שלא מתביישים מכלום נכנסים אחד לשני לשירותים וחיים נפלא
ויש זוגות שהאישה מתביישת להראות את הגוף שלה או מתביישת ליזום כמו הפותחת והכל בסדר והזוגיות נפלאה
כשמתעוררת בעיה בזוגיות צריך לפתוח לדבר ולמצוא פתרונות משותפים.
אני חושבת שהיום נשים נמצאות בהרבה לחץ שהן צריכות להשתנות, שהן לא בסדר ..
אני חושבת שהצלחתי למצוא הגדרה קולעת!!!!מיואשת******

יש בושה של - לא נעים לי. בושה כזו לא מתאימה בין בני זוג

יש בושה של - לא מתאים לי. בושה כזו לזוג שזה נעים וטוב לו, מתאים להם.

מקווה שהבנתן אותי

חחחחח אני אוהבת את הדיוקים שלך!אוהבת טבע
אכן, ל"לא מתאים לי" - יש מקום גם באישות, תקשורת ובכל ההתנהלות הזוגית- מעצם היותנו בני אדם אינדיבידואלים בסופו של דבר.
לדעתי קושי בליזום יחסים כמו שהפותחת מתארת, יותר יושב על :לא נעים לי ליזום, מאשר :לא מתאים לי ליזום...
איפה הבעל בכל הסיפור? נשמעבתי 123
מהפותחת שלא לה יש את עיקר הבעיה עם חוסר היכולת ליזום אלא בעיקר לבעלה
יש בעלים שלא אכפת להם מי יוזם העיקר התוצאה. וגם ינסו לחפש ולדמיין בכל דרך רמזים.
ובעלה מרגיש שיוזמה זה בטוי של אהבה
פשוט איזשהו קצר בתקשורת
לא לגמרי מסכימהמיואשת******

אם אשה כותבת שהיא מרגישה זנותית ליזום , זה בעיה אוביקטיבית לדעתי. ולא משהו של מערכת יחסים.

מצחיק שאנחנו דנות במקרה של הפותחתאוהבת טבע
בלי מעורבות שלה בעצם. בלי שהיא תגיד ותכוון למה היא מתכוונת בדיוק...
לא סותר את זה שכיף ומלמד מאוד לדייק לעצמנו נקודות חשובות...
אני מסכימה איתך שפה יש גםבתי 123
בעיה אבל לא רק
קראתי שובאוהבת טבע
לא ראיתי שום בעיה שהיא ציינה על בעלה🤔
הפותחת פתחה שרשור נוסףבתי 123
אבל גם בשרשור הזה היא ציינה שאם היא לא יוזמת זה לא קורה
אז אני מבינה מזה בין השורות שחוץ מהעובדה שהיא מתביישת ליזום שזו בעיה אולי במקרה הזה אבל לא בהכללה
יש גם בעיה של תקשורת בינהם ושל הפירוש של הבעל כלפי ההתנהגות שלה
תיתי2 אני אוהבת את התשובות שלךרקלתשוהנ
יש לך תמיד זווית אחרת, חכמה, מעניינת להוסיף.
️⁩
תראי מותקמיואשת******
את סיפרת היום כמה שאת רזה ויפה וחתיכה(מפרגנת לך!!💕) ואיך בעלך לא היה מסתדר עם מישהי שלא כזו... בואי מבין שלא כולם כמוך ולא כולן מרגישות נוח עם הגוף אחרי לידות וכו וזה משפיע גם בנושא הזה.. אולי זה לא אידיאלי אבל זה כן מובן מאד
אבל לא על זה היה הנושא!אוהבת טבע
בכלל לא!
רק אמרתי שלהגיד שהודה בין בני זוג זה דבר תקין - לדעתי לא! והתכוונתי באופן כללי - לאו דווקא על היחסים ומה שביניהם...
וכמו שכתבת - זה אכן לא אדאלי.אוהבת טבע
ולבוא ולכתוב - יש בושה בין בני זוג זה בסדר ואין צורך לחתור להגיע לחיבור אמיתי וקרוב יותר - זה לא נכון בעיני!
מסכימה איתךהריונית ותיקה
הוא הנפש התאומה שלי אין סיכוי שאתבייש ממנו, הוא ראה אותי במצבים הכי קשים והכי שמחים שלי .
וכן גם במצבים בהם הגוף אחרי לידה ובמראה לא אידיאלי אני לא אתבייש קודם כל כי אין לי במה להתבייש ושנית כי זוגיות לא נמדדת רק באטרקטיביות ובמראה , צריך לקחת בחשבון את שינויי הזמן והגיל ואת העובדה הפשוטה שהכל חולף ואנחנו נשארים עם בסיס חזק ויציב .
מה זה בושה ממקום טוב?miki052

גם לי נשמע ממש מוזר להתבייש מבעל.

או שפשוט לא הבנתי

אני אגיד דוגמה מה זה ממקום לא טוב וכלבתי 123
אחת מרגישה אם הבושה שלה באה ממקום טוב או לא
למשל אישה שמתביישת להראות לבעלה את הגוף כי שלא נדע עברה טראומה כלשהי.
אבל יש נשים בישניות מטבען ומותר להן להיות כמו שהן גם עם הבעל יש גברים שאפילו אוהבים את זה והזוגיות שלהם נפלאה
וואי אני ממש ממש ממש מבינה אותךאון17
אני באה מסביבה לא חרדית אמנם אבל כן מאוד שמרנית במה אישה יכולה להגיד לבעלה ..
ובכלל הייתי בקבוצה של בנות עם כבוד בשמיים.
וכאן יש שתי נקודות שמאוד משפיעות על הענין הזה ספציפית.
מצד אחד את רוצה ואפילו יותר מחייכת וחביבה מקווה שיקלוט..מצד שני הוא לא קולט ולעשות את זה ברור זה כמו מחסום שאת לא יכולה לעבור..
ואני אישית לפחות מרגישה שזה נובע ממקום של כבוד קצת וחשש מפני דחייה בעיקר.
אם זה מדבר אליך נוכל להמשיך לדבר על הנושא בפרטי מרגיש לי נכון יותר שיתפתי יותר מידי בנושא
מתי יצאתן לחלד?הבוקר יעלה

או בעצם לחופשת מחלה שלפני?

אני שבוע 35 עייפה וכבדה, המצחיק שאני אחרי חודשיים חופש כי מורה. ובתכלס אמשוך עד אחרי החגים במילא אבל תוהה אם לצאת מיד אחרי.

ימי מחלה יש בשפע

להיות בבית זה מנוון אבל רוצה לנוח קצת לפני..

בקיצור ממש תוהה מה לעשות

אשמח לעצתכן ומה אתן עשיתן..

כשילדתי 🫣מוריה
עבר עריכה על ידי מוריה בתאריך ג' בתשרי תשפ"ז 16:51

ילדתי רגע לפני שבוע 37.

עבדתי עד הלידההשם שלי

חוץ מאחד ההריונות, שבאותה תקופה לא עבדתי.

אבל תמיד ילדתי לפני התאריך.

עבדתי עד הלידה, אבל אם יש לך מ"מ אז וימי מחלה בנחתשיפור

וזה יתקבל יפה, אז למה לא לצאת מיד אחרי החגים? בעיניי זה לא מנוון זה מאוורר...

משבוע 38, בהריון אחד גם בשבוע 37ואילו פינו

בהריון האחרוןoo

יצאתי בשבוע 35

קמתי בבוקר והבנתי שזה גדול עלי להיסחב לאוטו ומשם לעבודה

היו לי ממש מעט ימי מחלה ולקחתי על חשבוני

בשבילי זה היה מאד נכון

לנוח בבית להיות בקצב שלי

לא להטריד את הגוף במאמץ שגדול עליו

ולהגיע ללידה בנחת

בלידה אחת התארגנתי לצאת לעבודה ובסוף יצאתי לבי"חהשקט הזה

ובלידה אחריה ילדתי אחרי חודש וחצי בבית (עם כלביא שהתחבר כבר לחופש של התיכונים ולידה באמצע יולי😅)

יצאתי בתאריך המשוערתוהה לעצמי

אלא אם כן ילדתי לפני..

אני ניסיתי הרבה לפני וגם ממש לפני❤️

הכי טוב זה כמה ימים לפני

לא מידי הרבה

שיהיה בשעה טובה לידה קלה

כל לידה אחרתכורסא ירוקה.

בלידה הראשונה תכננתי לעבוד עד הלידה אבל בפועל כמה ימים לפני לא יכלתי כבר ולקחתי מחלה. תכננתי לחזור לעבוד אבל לא הספקתי...

אחכ בכל הלידות יצאתי מוקדם יותר מלכתחילה כדי לנוח לפני הלידה. בחלק ילדתי מיד וחלק היו לי כמה ימים בבית. אבל כחלד, לא מחלה

לרוב יצאתי קרוב לתל"מ. אבל ילדתי שבוע+- אחריויעל מהדרום

אני יוצאת קצת לפני בדכפרח חדש

בין שבוע לשבועיים

למה מנוון? גם לנוח כל היום זה מצויין לפני הלידה

תמיד הגעתי ככה מאוד רגועה ונינוחה ללידה..

בדכ השתמשתי בימי מחלה בימים האלו שלפני הלידה

אם אין לך אז אולי באמת השיקולים הם שונים

הפוך, יש לי מלאהבוקר יעלה

יודעת כל עובדת משרד החינוך שימי מחלה יש בשפע 🤣

אני אחרי חודשיים חופש ומרגיש שאני בקושי זזתי ועייפה. אבל התכלס אפשר לקשר את זה לסוף הריון, פריטין נמוך וכבדות כללית.

מהרגע שגיליתי על ההריון תכננתי את החלדהרמה

אני לא חושבת שמישהו ימחא לי כפיים אם אעבוד עד הסוף.

למדתי שאם את לא דואגת לעצמך אף אחד לא ידאג לך לצערי.

ולצאת הכי מוקדם שמתאפשר לך זו מתנה בעיניי למנוחה והכנת הגוף לקראת הלידה

וואי כ"כ נכוןהבוקר יעלה

איך יש לנו קטע דפוק לרצות אחרים, ואף אחד לא שם לב..

לקחתי לתשומת לבי.

אתן מחזקות אותי לצאת מיד אחרי החגים בע"ה

יצאתי בשבוע 40כחל

ילדתי אחרי שבוע

מבחינתי הייתי חייבת את הזמן קצת בבית לפני

בשתי הלידות תיכננתי לעבוד עד התל"מדיאן ד.

בפועל משבוע 38 כבר לא הייתי מסוגלת ללכת לעבוד וזה היה סיוט הפער בין הציפייה מעצמי ליכולת.

בעז"ה בהריון הנוכחי מתכננת מראש לצאת למחלה משבוע 38.

לדעתי הגוף צריך את הפסק זמן מנוחה הזה בבית.

ואם את יולדת מוקדם בדר"כ אז לצאת יותר מוקדםץ

ומתחברת מאוד למה שכתבו כאן שאף אחד לא ימחא לנו כפיים על מאמץ מעבר לגבולות היכולת שלנו אז ממש אין טעם לנסות לרצות...

אני יצאתי ב39נויה12345

אבל, בשבוע 37 לקחתי לי כמה ימי מחלה קצת לאפס את הבית, להכין בגדים לתינוק, לקנות דברים שרציתי, סתם לשבת בבית ולראות סדרה , לנשום לעשות דברים שאני אוהבת ואז ב39 כבר יצאתי לגמרי.

בסוף ילדתי ב41 אז הייתי בבית שבועיים חח אבל לא נורא;)

שבועיים לפניאמאשוני

והייתי זמינה מרחוק לבלתמים

זה ממש עזר שהיינו כבר אחרי חפיפה ורק היה צריך לעבוד לא הרבה

וגם יתרון שאחרי הלידה עוד יותר לא היו הפתעות כי היה להם שבועיים לפני הלידה לשאול את כל מה שהיה צריך.

הכנתי גם חפיפה כתובה אז היה יותר קל.

אני גם מתלבטתילד בכור

לידה אחת ילדתי בתאריך ולידה אחת בשבוע 38 ובה עבדתי עד הלידה כי לא דמיינתי שאני אלד לפני התאריך וזה היה ממש מבאס..

אז מתכננת לצאת ב38- אבל אם אני אלד ב38 שוב לא יהיה לי כמעט זמן בבית ואם אני אלד הרבה אחרי אז אני כבר אשתעמם בבית כמו שאני מכירה את עצמי

בלידהאפונה

חוץ מההיריון שבו עברתי את התאריך.

בפעם הראשונה בלידהרוני_רון

אבל ילדתי ב37

בפעמים השניה יצאתי שלושה שבועות לפני הלידה.

ובפעם השלישית באמצע 38, שבועיים לפני הלידה.

יצאתי כשהרגשתי את התחושות שלך, זה היה גדול עלי להמשיך לעבוד. פשוט לא הייתי מסוגלת.

הריכוז ממני והלאה, אני מלאת מכאובים, רוצה להגיע מתוך רוגע ללידה.

היו לי ימי מחלה, והכי הכי הכי מתאים אז לקחת אותם, הרופא רשם לי ימי מחלה בכיף. אם זה לא חולה, אז לא יודעת מה זה כן חולה.

בלידה האחרונה יצאתי מהעבודה והייתה לי ירידת מיםמתיכון ועד מעון

אני מעדיפה לצאת ברגע האחרון, לא מסוגלת לחשוב על להיות בבית צניחה שאטפס על הקירות

לרוב בלידהשומשומונית

יש לי 4 לידות שעבדתי בבוקר ובערב ילדתי.

אחת הייתי בשמירה בבית ואחכ באשפוז בביח

אחת לקראת סוף החופש, אז לא עבדתי

ואחת היתה לי דלקת מדבקת בעין, אז הייתי צריכה לקחת ימי מחלה וילדתי בסופם.

באתי לאזן את כל התגובות פה...אמא טובה---דיה!

תמיד יצאתי בתחילת תשיעי.

אומנם מסיבות רפואיות כי יש לי בעיות רציניות באגן ומתחילת שמיני כל תזוזה שלי היא כאבים מטורפים (לא סימפי, יש לי משהו אחר),

אבל אני רוצה להגיד שלמרות שהייתי חודש בבית ולא יכולתי לזוז כמעט בכלל החודש הזה היה לי כיף ומלא נחת, תכננתי לי בלו"ז הרבה דברים שלא דורשים תזוזה, הרבה הרפיות, הרבה נחת עם הילדים, הרבה דברים שאף פעם אין זמן לעשות.

הרגשתי שהגעתי ללידה ממש בנחת ועם הרבה כוחות.

אז אני ממליצה, ואם יש לך אפשרות לזוז - זה בכלל יכול להיות כיף.

תסעי, תבלי, זה זמן נהדר... עדיין אין תינוק שצריך לטפל בו, וזה זמן עם משמעות, כי את צוברת כוחות ללידה...

אה, בעצם מסייגת שאני גם עובדת מהבית בתור עצמאית,אמא טובה---דיה!

אז כן הייתה לי תעסוקה.

אבל שוב, אם את יכולה לזוז - תמלאי לך את הזמן בחוויות חיוביות וזה שווה ממש!

ואגב, יצאתי בלי ימי מחלה. פשוט ימי חופש על חשבוני.אמא טובה---דיה!

אז אם יש לך ימי מחלה - בכלל לא הייתי מתלבטת. (לא שאצלי התלבטתי, אבל בכל זאת...)

באה לאזן את התגובות😂אהבה.אחרונה

יצאתי ב37 וילדתי ב41++

הייתי עושה את זה שוב אם כי כנראה שהפעם אני כן אמשוך יותר בקטע כלכלי

הקטנה שלי חוגגת עוד יומיים יום הולדת שנתייםמתואמת

ואני רוצה לקנות לה מתנה

לשם שינוי אני רוצה מתנה שתועיל לה, ולא רק שיהיה לה כיף איתה.

מתלבטת אם לקנות לה בובת פרווה נוספת (יש לה דובי שהיא מחוברת אליו ברמות קשות) - כשהמטרה היא שהיא תתחבר גם אליה וקצת תרחיב את "מעגל הידידות" שלה עם בובות. (היא מתלהבת מאוד כשרואה בובות אחרות, אבל בסופו של דבר תמיד חוזרת לדובי האהוב)

כמה זה באמת נורא שיש לה בובה אחת שהיא מחוברת אליה נורא? (קלינאית התקשורת שהלכנו אליה עד לפני חודשיים רמזה לי שזה בעייתי, לפחות אם זה ימשיך כך גם בגיל גדול יותר)

לחלופין - אולי בכלל כדאי לקנות לה משחק מעודד התפתחות כלשהו? (יש לה עיכוב בדיבור, וגם קצת עיכוב בגיוון משחקי)

אם כן - אז איזה משחק כדאי?

אם יש כאן מומחיות ומבינות דבר - אשמח לשמוע...

(ואולי אני צריכה לזרוק בצד את השכל שאומר שצריך מתנה שתסייע לה, ופשוט לקנות לה מתנה לפי הלב כמו תמיד?...)

תראיאורוש3

חפץ מעבר זה דבר טוב בעיקרון בעיני כאמא. עוזר להרדם, להרגע, להיפרד. בלי להרוס את הפה ואת נשימת האף למשל כמו מוצץ או בקבוק.

פשוט אצל המתוקה שלך זה נשמע קצת קיצוני. בפארק ובכל מקום. אז אפשר לעשות איזו חשיבה כמו שאז דובר בשרשור ההוא.

אני לא בטוחה שבובה חדשה תועיל לזה ספציפית. אין עוד בובות בבית? אפשר לעודד אותה להרחיב ולשחק גם איתן. לשחק איתה קצת ואז לשחרר אבל לא מאמינה שזה יתקרב לאיך שהיא עם הדובון...

לגבי מתנה אני בעד מה שכיף לגיל שנתיים- בובה ילדה ועגלה קטנה, מגנטים, כלי מטבח, פירות לחיתוך, אפשר ערכות כאלה של מליסה ודאג של גלידה, פיצה וכד'. ממש אוהבים בגיל הזה. וזה מעודד דיבור בשפה באופן טבעי משחקי ונכון לגיל... עם מגנטים אפשר לבנות בתים לחיות. בגיל הזה העבודה טבעית וכיפית עם כל האמצעים שהילדים אוהבים. את יכולה להכין איתה ארוחה לדובי ולעוד כמה בובות. להתחיל לשחק שהן משמיעות קולות או מדברות אם היא בשלה ואם לא אז עדיין לפעול עליהן בלי לתפעל אותן.

חשבתי שאם היא תבחר בעצמה בחנות בובהמתואמת

אז זה יעזור לה להתחבר אליה טוב יותר מאשר בובה שקיימת בבית... (אבל לא בטוח שזה יעבוד - לפני כמה זמן הלכתי איתה ועם אחותה הגדולה יותר, שרצתה בובה של חתולה, ואחרי שבחרתי בשבילה הצעתי לקטנה שתי בובות קטנות וזולות שתבחר אחת מהן, והיא בחרה בדובי קטן בהתלהבות - אבל כמה רגעים אחר כך זרקה אותו לרצפה בחוסר אכפתיות...)

אני אתייעץ גם עם קלינאית התקשורת שיש לה עכשיו, אבל בכל זאת - יש לך רעיונות איך למתן את הקשר שלה עם הדובי? והאם באמת צריך לעשות את זה כבר בגיל הזה?

תודה על שאר הרעיונות!

מגנטים יש לנו בבית והיא לא ממש מתעניינת בהם. עגלה ובובה היא אוהבת מאוד (יש לנו עגלה אחת, קצת מפורקת, אולי באמת אפשר לקנות חדש), אבל היא לא מגוונת את המשחק בבובה ככה (ולרןב שמה בעגלה את הדובי שלה). שאר המשחקים שהכרת באמת פגשנו אצל קלינאית התקשורת והיא נהנתה. החשש שלי שהחלקים של המשחק יתפזרו מהר מאוד ולא יהיו שמישים למשחק, כמו שקרה להרבה משחקים אחרים שקניתי במהלך השנים...

אבל אולי באמת צריך להשתדל עם זה באופן מיוחד, ולקנות משהו ולשמור עליו באדיקות בשבילה... (זה או ר גם לשמור עליו מפניה לפעמים🙈)

לכן אמרתיאורוש3

שאם זו מטרה איתה אז צריך איכשהו לעבוד על להרחיב גם אם לא קורה לבד. קצת להאכיל, לנדנד, לתת בקבוק... כמובן עם מלל מתאים וחזרתי. העבודה בעצם על השפה משולבת בעבודה על המשחק בגיל הזה. אם היא לא מוותרת על הדובי אז לגוון בסוג המשחק איתו. אם מוכנה לבובה אחרת אז אפשר אותו דבר כמו שעשתה עם הדובי, הבנת את הרעיון? לגוון בדבר אחד שישאיר אותה באזור בטוח שהיא תוכל להתפתח בו.

יכול להיות שאם היא תבחר בובה יפה בעצמה היא יותר תשחק. וגם עגלה זה אחלה לגיל הזה אם מה שיש כבר עשה את שלו. ומגנטים, שוב, צריך קצת ללמד, קצת לשבת, לתת ביטחון... נגיד בשבת אפילו קצת להקדיש לזה. לא צריך שעות.

לגבי הדובי בכללי, היא באמת קטנה... פשוט כמוך הייתי נגעלת מזה בפארק בקופ''ח או בקניון. אז משאירה באוטו או בתיק. או דברנו אז נראה לי על שקית מיוחדת שתהיה ''הבית שלו''. ברמה הזאת. לא צריך גמילה בגיל שנתיים. בעיני לפחות.

יכול להיות שבעבר משחקים נעלמו כי היו לך הרבה קטנים? אולי זה יהיה שונה עכשיו. ברור שזה קורה אבל אצלי נגיד לא בקצב וברמה שאת מתארת. אבל זה גם הרבה פחות ילדים. בכל מקרה גם בובה ועגלה עובד. ובלי קשר לשפה גם בימבות כיפיות לגיל... לכי עם הלב.

לבן שליoo

(6.5) יש בובה שהוא מאד אוהב ושמיכה שהוא מאד אוהב

לא רואה בזה בעיה

כן הרחבנו את מעגל השמיכות והבובות

אבל הוא שומר אמונים לאלה האהובים

ולפעמים אנחנו צריכים לחפש אותם כשהם נאבדים והוא לא יכול לישון בלעדיהם

נראה לי קצת דרמטי לדבר על בעיות כאלה בגיל שנתיים

זה טבעי שיש בובה אהובה

אלא אם היא הולכת איתה כל הזמן צמוד גם נניח לגן

היא אכן הולכת איתו לגן...מתואמת

כרגע זה טוב מבחינתי, כי היא עדיין בשלב ההסתגלות.

באמת זו שאלה, אם זה באמת לא טוב...

(יש לי עוד בת שהייתה לה בובה מסוימת אהובה בגיל הזה, אבל לאט לאט נוספו לה עוד בובות. ובגיל חמש בערך היא איבדה בהן עניין לגמרי... ועוד בת שאהבה לישון עם חיתול טטרה מגיל צעיר מאוד, ונגמלה מזה רק בגיל שמונה בערך. אני לא ראיתי בזה רע, אבל חמותי ששמעה על זה הייתה בהלם... וגם הילדונת שמעליה מכורה לכרית מסוימת, אבל בעיקר בשינה או כשהיא צריכה התפנקות, היא לא צריכה אותה בגן למשל... מעניין שאצלי רק הבנות התמכרו לחפץ מעבר🙃 ויש אחת שלא...)

השאלהoo

אם היא עוזבת אותה לפעמים או ממש צמודה אליה

אצלי רק הוא עם חפצים כאלה

(ועוד אחד היה מחובר למוצצים שלו)

אבל הוא אף פעם לא לקח לגן את השמיכה/ בובה

היא עוזב אותו לפעמים, אבל רוב היום הוא בידיים שלה.מתואמת

היא כן מסוגלת להסכים לעזוב אותו כשחייבים, למשל כשנוטלים ידיים בבוקר או כשמתקלחים (אבל לפעמים קשה לה).

זהoo

נשמע קצת יותר מדי

אבל היא עדיין קטנה

יש לזה הרבה זמן להתאזן לבד

תודה! מקווה...מתואמת

יש לה עגלה לבובה?רקאני

אני לא מבינה בזה

אבל הבת שלי בגיל שלה וכרגע היא מאוד מאוד אוהבת עגלות של בובות

ימים שלמים היא משחקת בזה

גם בימבה היא אוהבת

כן, יש לה (קצת מפורקת), גם בימבה ישמתואמת

אבל אולי צריך לגוון לה את יכולות המשחק, וזה מה שאני מתלבטת...

עונהקל"ת

אני חושבת שזה ממש לגיטימי וטוב להתפתחות הרגשית שיש בובת מעבר בגיל הזה ואף לא רואה חשש שזה ימשיך לגיל מאוחר יותר. בסופו של דבר אף ילד לא ימשיך להידבק לדובי לעולמי עד, זה עובר לבד..(בניגוד למוצץ שכן יש חשיבות להפסיק עד גיל מסויים כי זה משפיע על תפקודי הפה).

את אמא שלה ומכירה את הבת שלך הכי טוב, תקני לה מה שהיא אוהבת כל משחק יכול לשרת אותה שפתית, זה הכל תלוי באיך המבוגר שלידה מעשיר אותה שפתית תוך כדי המשחק ונותן לה מודל לחיקוי.

בגיל הזה לאט לאט מתפתח משחק דמיוני. לכן אני מאד אוהבת בגיל הזה לקנות כלי מטבח, כלי רופא, אמבטייה לבובה, כלי עבודה (יותר לבנים..).

בהצלחה!

תודה רבה!מתואמת

ואם המבוגר שלידה לא תמיד זמין כדי להעשיר לה את המשחק?...🙈

(ועכשיו אני קולטת שראשי התיבות שלך הם בעצם קלינאית תקשורת! נכון?)

אכן😉קל"ת

הכל טוב, ברור שההורים לא תמיד יושבים צמוד לילד ומשחקים איתו, אבל כשכן יש את הזמן איכות אחד על אחד אז זה משמעותי- ומההיבט של קלינאית זה משמעותי איך משחקים ופחות במה משחקים..;)

וחוץ מזה שלא חייב לשבת לשחק כדי להעשיר את השפה, אפשר גם בשגרת היומיום- בזמן אוכל, זמן אמבטייה וכו'

את זה אני עושה כל הזמן, כמובןמתואמת

אבל כנראה שבשבילה זה לא מספיק... (היא מתקדמת ב"ה, אבל לאט...)

למה חפץ מעבר בעייתי?מתיכון ועד מעון

ממש לא מסכימה.

חפץ מעבר זה צורך נפשי בסיסי שממש לא הייתי נלחמת בו, ואף להפך. חפץ מעבר נושר מעצמו שהצורך מגיע לסיפוק

תודה! אין גבול לרמת החיבור הבריא לחפץ המעבר?מתואמת

בגיל שנתיים לדעתי ממש נדיר שחורג מהתקיןמתיכון ועד מעון

אני גם אגיד בעדינות שקל''ת היא מומחית לתחומה, בתחום בריאות הנפש לא כלול בתוכו.

האם היא עסוקה רק בחפץ ולא פנויה לפעילות אחרת או שהוא מלווה אותה בפעילויות שונות?

כן, זה מה שקלינאית התקשורת אמרהמתואמת

שבדובי מפריע לה לפעמים לשתף פעולה בטיפול. גם השנייה אמרה את זה (אף שהיא לא אמרה שהדובי לא טוב בשביל הילדה).

ונכון, צודקת. נתייעץ על זה באמת גם עם מדריכת ההורים שלנו, שהיא פסיכולוגית...

לא שאלתי על הטיפולמתיכון ועד מעון

שאלתי על איך את מתרשמת ממנה כאמא שלה.

האם היא עסוקה כל הזמן בדובי, או שהיא נגיד משחקת והדובי נמצא איתה, זו כוונתי.

אני יכולה להבין שבטיפול הנוכחות של חפתץ המעבר עשויה להפריע, השאלה אם הוא מפריע להתנהלות היום יומית שלה, האם רק הוא מעסיק אותה, או שהוא חלק מהמרחב

הבנתי עכשיומתואמתאחרונה

אני חושבת שהיא פשוט עושה את כל הדברים ביום יום עם הדובי (כמעט, לא ממש הכול), כלומר - הוא מתלווה אליה בכל מיני פעולות, וזה לא שהיא רק מתעסקת בו. יש לה עוד "תחומי עניין".

צום גדליהאנונימית בהו"ל

ב"ה לא צמתי הרבה שנים בעקבות הריון והנקה.

כביכול אין לי סיבה לא לצום השנה, סיימתי להניק לפני חודש ומחכה לראות אם בע"ה נקלטתי להריון.

תינוקי מתקרב לגיל שנה.

אבל גם מרגיש לי מוזר ולא שייך לצום..

לא שואלת בקטע הלכתי, יותר מסקרנות.

אתם צמות? מתי יודעות אם לדחוף את עצמכם לצום או לפחות להתחיל את הצום ומתי לשחרר?

אני מכירה שכל עוד יש תינוק מתחצ לגיל שנתיים לא חובאור עולה בבוקר

להבנתי יש בסיס הלכתי משמעותי לא לצום כל עוד יש לך תינוק מתחת לגיל שנתיים.

יש בזה מלא פסקים ושיטות שונות...מחי

הרב שלנו פוסק להתחיל לצום ואם מרגישים קושי שוברים, בלי קשר לגיל התינוק. צום גדליה זה הצום שהכי קל להתיר לשבור

אני עושה לפי הפסיקה שלנוהשם שלי

לא צמה בהריון ועם תינוק עד גיל 24 חודשים, בלי קשר להנקה.

יצא לי לצום עם יונק בן יותר משנתיים.

אחרי הרבה שנים שבהן לא צמתי בכלל את הצומות הקלים, בגלל רצף של לידות.

היה לי מוזר לחזור לצום.

בפועל הצום עבר לי ממש בסדר ולא הרגשתי אותו בכלל.

אני מכירה לא בהריון ולא בהנקהאמא לאוצר❤

וגם לא עד גיל שנתיים של התינוק בלי קשר להנקה..

אבל אם את מניקה תינוק בין יותר משנתיים אז לא צריכה לצום

זאת הפסיקה שלנוהשם שלי

עד 24 חודשים מהלידה, בלי קשר להנקה.

אף פעם לא היה לי מצב עם ילד בן פחות משנתיים שלא יונק ובלי הריון.

אבל צום עם הנקה של בן יותר משנתיים יצא לי.

עד גיל שנתיים לא משנה מה, והנקה לא פוטרת מהצום?אמא לאוצר❤

וואלה

עד 24 חודשיםהשם שלי

אם היתה שנה מעוברת ועברו 24 חודשים לפני גיל שנתיים, אז כבר צריך לצום.

כן???אפונה

ווי הקטנה שלי חגגה שנתיים לפני שבוע ובעלי אמר שראוי שאצום

וואלה לא צמתי צומות קלים שניייים....

טוב

אולי אצום עד חצות אם כבר הגעתי עד הלום.

בעלי אמר שכל עוד מניקה ברור שלא צריכהאמא לאוצר❤

גם אם הוא יותר משנתיים.. חשבתי שזה ברור אבל אולי לא חח כנראה תלוי פסיקה

אצלי יש גם פוסט טראומה ובעיתיות לצום בגלל העבר בהריון אבל זה לא קשור כל עוד אני מניקה גם ככה אמרו לנו שלא צריכה ושכשאני אפסיק אז לפרט ולקבל פסיקה ספיציפית..

אני לא צמהשומשומונית

עד גיל שנתיים, בין אם מניקה ובין אם לא.

יצא לי לפעמים לצום בין הריונות. כשהתינוק היה בן שנתיים ועוד לא הייתי בהריון...

אבל יודעת שלא כולם ככה...

מנסה להניק שנתיים בלי קשר ויוצאת בכל הדעות חחאורוש3

אבל יש גם דעה שבכללי שנתיים. ויש שרק בהנקה.

היו כמה שנים טובות שצמתי עד שמשהו קרה עם הגיל ואולי קצת בגלל הורמונים של טיפולים ונהיה לי קשה מדי. אח''כ אני כמה ימים מרגישה לא טוב בגלל זה אז הפסקתי בהתייעצות עם רב.

בשלב שלך לרוב אני מניקה אבל לרוב הגוף גם לא במצב לצום, עדיין עוד לא עברה שנה. יש לך את מי לשאול?

בכל מקרה אם בצום את עם התינוק והילדים ומתחילה להרגיש רע אז אישית הייתי שוברת בכל מקרה, בצומות הקלים. כי 'חולה' פטור. וזה לא יו''כ שאת אמורה לעשות הכל כולל לשכב ושהבעל לא יתפלל כדי לצום.

אני צמה..שקדי מרק

אם אני לא מניקה ולא בהריון

אני במקרה כזה צמה...מתואמת

וזה אכן מוזר, גם אחרי כמה צומות כאלה (במיוחד שתכננתי להיניק שנתיים לפחות, אבל הקטנה הנוכחית וגם זו שלפניה לא השתתפו איתי ברצון הזה)

אני גם בשיטה של לא לצום אם התינוק מתחת לשנתייםאיזמרגד1

ואני לא רואה שום עניין בצומות, אם יש לי אפשרות לא לצום אני לא יצום. לתפקד עם הילדים זה לא כל כך קל גם כשאני לא בצום ובצומות אני אמורה לתפקד גם במקום בעלי...

אני צמהכנה שנטעה

בהריון ובהנקה עד שמרגישה חולשה ואז שוברת. בהנקה אם התינוק מבוסס רק על זה ולא אוכל עדיין גם מוצקים גם אז יותר קל לשבור.

לא רואה סיבה להקל על עצמי (הצומות שלי סבבה בדכ) ומשתדלת לצום כמה שיכולה..

אני לא צמה בכל מקרהאונמר

באמת שלא יודעת, אבל צומחת קשה לי בטירוף. אני נהיית שבר כלי.

אז יש פעמים שהייתי מתחילה שוברת. הפעם הרגשתי מראש הגדול עלי ממש. כל החסידים בעיקרון הבנות לא צמות צומות קלים, אז מסתמכת על זה.

וואי ממש הכללה🤭Doughnut

ממש לא כל החסידים, נכון שיש הרבה שהבנות לא צמות אבל מלא חסידויות שהבנות צמות את כל הצומות.

מחילה. אז סומכת על המלא שלא צמות..אונמר

גם אני מכירה ככהפרח חדש

עבדתי עם סוגים שונים של חסידות וכולל לא צמו, גם רווקות

נכון עבדתי גם בעבר והופתעתי...אורוש3

האמת תמיד הנקתי עד אחרי גיל שנהבוקר אור

אני לא צמה בהריון ובהנקה, בלי קשר לגיל של התינוק

לפי הפסיקה שלנוכחל

מי שבהריון או שעדיין לא עברו שנתיים מהלידה, לא משנה אם מניקה או לא, לא צריכה לצום צומות קלים

אני הפסקתי להניק בגיל כמה חודשים ועדיין לא צמתי עד שהגיעו לשנתיים

במצב כשלך אני לא צמתי צומות קלים...ממתקית

עד גיל שנתיים- לא צמתי

מגיל שנתיים- עם הנקה- לא צמתי

כמובן כיפור ו 9 באב צמתי גם צמתי בתחילת הריון, בסוף הריון בהנקה מלאה ובלי.

אבל בקלים- יש מקום להקל לידיעתי.

תודה!אנונימית בהו"ל

אז באמת ב 11 כבר שברתי את הצום.

עם קטנטנים בבית ואני כבר בלי כוחות

עוד לא התאוששתי מעייפות של החג, הייתי ערה רוב הלילה כי תינוקי חולה, כאב לי הראש וחלשה אז הרגשתי שזה הדבר הנכון. וילון כיפור נתכונן יותר!

בדרכ צמתי בסדר. נראה לי פשוט שילוב של החג והיום יום.

היה לי משמעותי לשמוע אותכם.

תודה❤️

זו בדיוק הסיבה שאמא לקטנטנים וכו...לא צמה צומות קלממתקית

לא פשוט...

לפני כיפור נערכים מראש, הרבה מים, ענבים, הכנה נפשית...

אצל המשפחה של אמא שלימקרמה

נשים לא צמות צומות קלים...

לא משנה מה הסטטוס שלהם

אני השנה פעם ראשונה מזההרבה זמן שאני לא מניקה/הריון... אבל החצי במילואים

אז הולכת לפי מנהג אמא...

שמעתי פעם על זה.ממתקית

מישהי ממש דתיה שעבדתי איתה בעבר

שאלתי אותה אם צמה, באיזה צום (לא כיפור או 9 באב)

אמרה לי אני אמא, אימהות לא צמות

מעניין אם זה מבוסס על משהו (הלוואי...)

אני צמהרק לרגע9

למה מרגיש מוזר ולא שייך לצום?

האמת שאני תמיד מרגישה שאני אחת הנשים הבודדות שצמות ולא מבינה למה זה. אם אני לא בהריון או מניקה למה שלא אצום?

זוכרת תמיד את אמא שלי צמה בכל הצומות ואת כל הנשים שהכרתי. אני חושבת שכל עוד לא הוחלט לבטל את הצומות הקלים אין סיבה שמי שיכולה לא תצום.

כמובן שכל אחת תעשה את המנהג שלה, נראה לי שבציבור החרדי מאוד רווח שנשים לא צמות צומות קלים.

כי סביבך כולן צמואונמר

בילדות שלי אמא שלי מעולם לא צמה צומות קלים,

חמותי לא תמיד צמה, היה לי מורות שנהגו לא לצום.

אז לא כזה טבעי לי כמו שלך.

וכמובן אפקט ההשפעה של הצום.

הדרך היחידה שלי לצום זה למות בערך. לא מסוגלת לעשות את זה על צום קל. התאומות הלא קלים זה מסירות נפש בשבילי.

זה מקרה מיוחדכנה שנטעה

אם כל-כך קשה לך לצום אז זה דין אחר. מי שאין לה בעיה לצום, או שיש לה קושי רגיל כמו כולם אז אני מסכימה עם @רק לרגע9 , אני גם לא מבינה למה כל-כך רווח שנשים לא צמות.. אני תמיד צמה מה שיכולה ולא עושה לעצמי הקלות. גם יש גברים שקשה להם לצום, אז הם יגידו שהם פשוט לא צמים? כמובן במקרים רגילים ולא קיצוני כמו שאת מתארת על עצמך.

אני רואה את זה אחרת. מה לעשותאונמר

כן אני עושה הקלות וכן אני לא צמה כל עוד יש לי סיכוי לעבור את זה.

המכון יש גברים שקשה להם ואני לא מודדת את עצמי מול אף אחד.

וכן מבינה את זה שבקהילות רבות נשים לא צמות באופן גורף חוץ מצומות כבדים יותר.

אישה יש לה בית לנהל וחייבת לתפקד. הגוף שלה עובר מליון תהליכים ומעברים וזה קשה יותר מגבר.

לא באה לשכנע, רק מסבירה איך אני רואה את זה.

אני חושבת שזה שינוי בחשיבהמתיכון ועד מעוןאחרונה

עד שהתחלתי לעבוד בסביבה חילונית לא היה לי ברור איך אפשר לצום ביום עבודה.

היום הגעתי לעבודה ב8:00, יצאתי טיפה מוקדם אז ב16:00 כבר הייתי בבית, אבל צמתי תוך כדי עבודה בלי הקלות.

אז נכון שאם הייתי בהריון או מניקה לא הייתי בכלל מנסה לצום כי זה משהו אחר, אבל אישה בריאה ללא בעיות רפואיות וקשיים מיוחדים בד"כ מסוגלת לצום. כמובן שיש חריגות שבאמת צמות גרוע, אבל אני לא חושבת שזה הרוב.

כמו שיש הרבה הבדלים במצוות בין גברים לנשיםפרח חדש

וכמו שכתבה @אונמר

אנחנו הנשים עוברות בכל יום תהליכים ושינויים בגוף מה שגבר לא עובר כל חייו

אז איך אפשר בכלל להשוות..?!

אישית אני צמה רק כשאני מרגישה 100 אחוז טוב (בלי קשר לצום) וכשאני יודעת שאוכל לנוח ולא להתאמץ כל היום.

אם כבר מדברים פה על צומות... אני בחרדותבאתי מפעם

מיום כיפור!

יצא לי לצום בחודש שביעי, שמיני, בהנקה מלאה וגם כמה ימים אחרי לידה ולא פחדתי כ"כ מהצום כמו עכשיו... כעת בתחילת הריון והבחילות זה נוראי! אם אני רעבה אני כאילו חייבת מיד לאכול, איך אצום עם הבחילות? אני גם מקיאה ואז....עעע... אי אפשר לשטוף את הפה . זה נורא.

תשאלי רב כיצד לנהוגמתיכון ועד מעון

אני לא רב ואין לי מושג, רק זוכרת שבאמת ממש ממש קשה צום בתחילת הריון

אוי תתייעצי באמת עם רב,שיפור

גם אם יש מקרים שמותר לשבור את הצום וגם אם יש דרך מותרת לשטוף את הפה

אני צמה שנתיים מהלידה וכשלא בהריוןהבוקר יעלה

זה קטע לא ידעתי שאצל חרדים לא נהוג

אני מהבת מצווה עד הריון ראשון לא פספסתי צום אחד..

וכולם צמו אצלי בבית, אמא שלי תמיד צמה. דתיים לאומיים רגילים אם המגזר משנה.

אגב היום יהיה לי הרבה יותר קשה לחזור לצום. אבל אם יש היתר כלשהו אני לוקחת אותו, שזה שנתיים מהלידה

אשמח ממש להמלצה למגן שמיכה וטיפים איך להתנהל עםאוהבת את השבת

3 ילדים מפספסים

אולי חלק בגיל שעדיין עדיף לישון עם טיטול?לב לבן

לא.. הקטן מפספס חצי מהלילות רק חבל לי לשים טיטולאוהבת את השבת

שלא יתרגל..

משתמשת בשמיכות שלא צריך לצפותפאף

אלא ישר מכבסים...

אצלנו עדיין הוא עם שמיכות קיץ, אבל בחורף שעבר קניתי פוך קטן היחסית דק שנכנס למכונה יחד עם המתים, ואני לא מצפה, נוח ממש.

גם כרבולית עבה עובדת.

ואנחנו גרים במקום קר, והיה לו סבבה בחורף

אבל זה גם המוןןאוהבת את השבת

לכבס את הסדין, מגן מזרן, שמיכה*3 פלוס הכביסות מהחג היום זה יוצא לי מלא...

והפעם גם אחת הרטיבה 2 שמיכות

ואני מכבסת את המגן מזרן כי הוא עם בד מצד אחד

והפעם גם עברה למיטה לשי ופספסה גם שם אז בכלל יצא הרבה.....

להחליף למגן מזרן שהוא רק ניילוןאפונה

מגן מרופד לא עובד עם מפספסים... וגם הניילון שלונסדק ומתחורר בכביסות מרובות ופתאום תגלי שהוא חדיר לנוזלים.

איפה קונים מגן שהוא רק ניילון?~מרמלדה

כבר הרבה זמן מחפשת

אשמח גם, וגם הבעיה שבכמות גדולה זה נוזל לצדדים, למאוהבת את השבת

למזרן

ברמי לוי, במכולת, בבזאר שטראוס...אפונה

קניתי בבייביסטארנועה לה

לגמרי. למפספסים רק ניילוןיראת גאולה

הם ילדים, הרשרוש לא מפריע להם לישון...

רק לגדולים שלא מפספסים בכלל אני שמה מגן מזרן עם בד למעלה.

תקני סדינית הקסם ולא תצטרכי לכבס מצעיםהמקורית

אני באמת גם שמה סדינית,פאף

הבן שלי לא מסכים מעל הסדין-אבל זה חוסך את המגן מזרון, אבל כשיש הרבה זה נוזל גם....

והייתה לי חברה שלא הייתה שמה סדין, רק מגן מזרון עם מגבת.

ובאמת זה שלב מתיש ולי יש אחד שמפספס...

קנינו מעליאקספרס הרבה סדיני ילדים שהם נגד פיפיבת מלך =)

ככה שגם קל להציע את המיטות וגם זה משהו אחד לכבס במקום 2.

יש הרבה צבעוניים ועם ציורים חמודים.

מאז שעברנו לזה, הרבה יותר קל. ושמיכות בקיץ מכבסים..

את מנסה לקחת אותם לשרותים לפני לכתך לישון?ממתקית

אצלנו זה עזר ברוב הפעמים עם חלק מהילדים.

כל בוקר לגלגל את כלי המיטה על סדיניה וכו ולמכונה ישר, שלא יספג הריח.

ולתלות בשמש

אין מה לעשות

רק תפילה ולחכות שיגדלו. (כמובן לשלול אם זה רפואי או נפשי- שינוי, גן חדש וכו' ואז לחישות לילה יכול להועיל.

תודה! אין לנו מקום נוחי לתלות..אוהבת את השבת

הולכים לפני השינה

ואת הגדולה גם לוקחת לפני שאני הולכת לישון

זה גנטי ממש.......

קודם כל חיבוק, זה באמת ממש מתיש~מרמלדה

אני שמה כרבולית מתחת לשמיכה פוך, ואז רק היא סופגת את הרטיבות ואני מכבסת רק אותה כל יום.

בנוסף, ממליצה בחום על סדינית הפלא, זה משנה חיים! חוסך את הכביסה של הסדין והמגן מזרון, וגם את ההחזרה שלהם למיטה אח"כ שזה החלק השנוי עלי.

הופך את כל הכביסה להרבה יותר קלילה!

אני הייתי מכסה בשמיכת פליזחילזון 123

ובחורף מעל הפליז עם פוך. ככה לפעמים מספיק לכבס רק את הפליז.

וסדין ניילון. בלי ציפויים. ככה רק מנגבים.

ושמיכות פוך בגודל של תינוק (גם לילדים שכבר בגן). כי שמיכה גדולה לא נכנסת בקלות למכונה, ושמיכת תינוק כן נכנסת למכונה.

חוץ מזה אפשר כבר ללמד אותם מגיל מסויים להוריד את הסדין, להניח במקלחת עם הפיז'מה הרטובה. זה חוסך קצת התעסקות

מקפיצה לישמעונהאחרונה

לנשיםהריון ולידה
עבר עריכה על ידי הריון ולידה בתאריך ג' בתשרי תשפ"ז 19:57

עבר עריכה על ידי הריון ולידה בתאריך ג' בתשרי תשפ"ז 19:56

אני לא מסוגלת לריב איתו על כל דבר

מרגישה שהוא שולט ברגשות שלי

בוחן אותי בלא ידיעתי ואז בא בטענות אין סוף

נכון אתה עוזר

וזהו! זה הבית שלך זה הילדים שלך

גם אם קשה לי איתם כשהם נזרקים עלי בלי תיאום ציפיות כי החלטת ללכת למניין עכשיו בלי לדבר על זה כמו בני אדם

ואז הוא מתפלא שיש לי אנטי עצום מהדת

נכון שזה לא התפילה, זה יכל להסתדר עם התפילה

זה אתה, כי אתה לא מתווך ולא מתאם

למרות שכבר דיברנו בלי סוף על זה שאני צריכה תיאום ציפיות כי אני בן אדם אכזר

ואם אתה שואל ואני אומרת לא זה לא מעניין אותך בכלל

כבר עדיף שלא תשאל

לא מסוגלת להכיל יותר את זה

בא לי לזרוק אותו לפעמים

לקחת פסק זמן מהזוגיות הזאת בגלל משפטים כמו "בוא נראה אותך עושה את מה שאני עושה בבית גם בלי צום"

חצוף

נכון, ואז יוצאת ממני מפלצת

ואז אני מרגישה כישלון כבן אדם כאישה וכאימא

ולא מעניין אותי שכלפי חוץ אתה הבעל המושלם עאלק

איכס

יש עוד כמה דברים חשובים שלא יכולה לכתוב מאאוטינג

אין אופציה כרגע לטיפול זוגי אז אל תציעו

אז לפחות תקבלו בהבנה ותנו לי חיבוק

כי את החיבוק וההערכה על כל מה שאני כן -אני לא מקבלת מבעלי

אז לפחות מנשים זרות עם לב של אישה שמבין אותי וסליחה על הבלבול בין הגופים השונים

מוזמנות לתת עצות קטנות כדי שאחיה איכשהו

חיבוק!ואני שר

נשמע כואב ממש.

אוףאפרסקה

נשמע קשה ממש. שלא מתייחסים ולא מעריכים.

אין לי עצות, אז רק נותנת חיבוק ומקווה שתמצאי נחת 🙏

חיבוק ממשאונמר

לדעתי תחשבי רגע על משהו קטן שיעשה לך נעים כי את דואגת לעצמך. משהו שניתן לך חיבוק לעצמך.

שוקו חם.

עוגיה.

איזה שיר שמרגש אותך.

משו קליל שניתן לך חיבוק. מגיע לך.

ואחרי זה אני היתי יושבת לחשוב מה יעשה לזה סוף. משו כלשהו חייב להיות.

♥️

חיבוק גדול!רק טוב=)

את ראויה להרבה טוב 😘

זה הכי כואבoo

כשיש פער בין איך שזה נראה

לבין המציאות

שאי אפשר להתלונן

שיוצאים קטנים

קשוח

חיבוק!ניקזמני

דבר ראשון חיבוק, זה הרגשה נוראית לריב עם הבעל ולהרגיש לא מוערכת וכישלון..

שאלה מעצבנת מוזמנת לערוף לי את הראש וירטואלית - מה המצב ההורמונלי שלך?

שואלת רק! כי מזדהה כ"כ עם ההרגשה שהכל שחור ושהבעל מעצבן עד כדי רגשות הרהורי בריחה מהבית, ואז שבוע אחרי המחזור מגיע ואת כזה - אהה לכן הרגשתי ככה!

הרבה פעמים המצב בשעתו מרגיש נורא ואיום ושאין תקווה וש*הוא* כך וכך וכך

ובסוף בא הבוקר (או המחזור) והכל נראה יותר נורמלי

נשמע לימתיכון ועד מעון

שהוא עושה לך מניפולציות, אולי אפילו על גבול הגיזלייטינג, ממה שאת מתארת זה נשמע שהוא מסובב את הכל וגורם לך להיות אשמה.

זה נשמע לי קצת מטריד.

אני יודעת שזה קלישאתי אבל ממליצה על טיפול או זוגי ואם לא אז לפחות לעצמך, לקבל כוחות, שלא תכתבי על עצמך שוב שאץ אכזרית חס וחלילה

אם טיפול זוגי לא אופציהאיזמרגד1

מציעה ממש לחשוב על טיפול אישי... וחיבוק לך🫂

חיבוקרק רגע קט

מצטרפת ל @מתיכון ועד מעון , גם לי נשמע שיש פה מניפולטיביות לא בריאה שהוא מפעיל עלייך.

מחזקת אותך ללכת לטיפול אישי ולקבל כוחות.

בהצלחה❤️

דברהראשון למצוא את העוגן שלך בתוכךיום שניאחרונה

את טוב גדול, יש בך כוחות.

בלי קשר למה שאת עושה, בהשוואה אליו או מול הילדים או במדידה של כמה מטלות.

שבי עם עצמך, עם דף או בעל פה

היית אישה מדהימה גם לפני שהתחתנת

גם לפני שהפכת לאמא

(לא סותר את זה שאת כנראה אמא נהדרת)

להיאחז בנקודות הכוח הפנימיות.

להיזכר מי את.

תמצאי משפטים חיוביים שמגדירים אותך

תיאחזי בזה, תשנני לעצמך ברגעי הקושי

או כל ערב

מתי שאת צריכה.

להגיד כל בוקר בכוונה "אלוקיי נשמה שנתת בי טהורה היא"

אחר כך יהיה לך כוח לבדוק מה מניפולציות, מה טעויות, מה חולשות שלו ומה אולי תקופה קשה.

כי זה נשמע שאת מודדת את עצמך רק בהשוואה אליו

יש אותך ויש בל הרבה טוב, אני בטוחה.

קודם כל את

למצוא את הכוח שלך

להאמין בעצמך.

אני מבינה שאני כנראה לא זכאית לדרגהשירה_11

כי ההכנסה שלנו גבוהה בגלל כל מיני לוספות של בעלי בחודשים האחרונים

המינוס שלנו גבוה גם הוא אבל את מי זה מעניין.

ואני ארלץ להוציא אותו מהמעון עם כל הקושי שבדבר ובאמת שקשה לי

ודבר שלישי והכי מעצבן!!! שאני משלמת מחיר שלקבוצת גיל 0-15 חודשים בגלל הפרש של חודש בלבד!!! בוא הוא יהפוך מ14 ל15 חודשים!!

למה הכל כל כך לא פייר כאן????

אם זה תוספות זמניותהשם שלי

אולי אפשר לקבל דרגה על סמך חודשים אחרים?

תנסי לבקש שיסתכלו על ממוצע שנתי או על חודשים אחריםכורסא ירוקה.

תפני לחריגים

זה בטח יהיה סיפור ארוך עד שיתייחסו אליישירה_11

ואני לא אשאיר אותו כשאני משלמת 4,500 לחודש

מבאס ממש ממש!!כורסא ירוקה.

איך 4500?שלומית.

מעניין אותי אם זה סכום אחיד בכל המעונות תמת כי אצלינו גם כששילמנו על תינוק קטן בלי הנחה זה היה 3700... ( לא שזה זול אבל זה פער משמעותי)

השנה? זה עולה כל שנה.. המחיר בתמת אחידכורסא ירוקה.

ומשתנה בין קבוצות גיל

והקבוצות גיל האלהשירה_11

על חודש הפרש אני משלמת 1,000 שח יותר

וואי מטורףשלומית.

אני בשוק איך המחיר קופץ!!

זה היה שנה שעברה

יש אם הבדלים אם המעון למטרות רווחשיפור

ואם זאת תקינה מורחבת

אמלינו זה מתחלק ל11 חודשי תשלוםשירה_11

ובחודשים הראשונים גובים עוד כ200-300 שח לא יודעת על מה

או ביטוח או על אוגוסטכורסא ירוקה.

לגבי החודש, מבינה אותך....

תחשבי שילדים שמחכים בבטן עוד 5 דקות במקום לצאת כבר משלמים על עוד שנה שלמה במעון 🙈

מה האפשרויות האחרות שלך?דיאן ד.

כמה עולה אצלכם מעון/ מטפלת פרטית?

אני גם לא שולחת לתמ"ת כי אין לי הנחה והמחירים שלהם פשוט מטורפים בעיניי...

יש כל מינישירה_11

משפחתון או מעון פרטי עולה בערך 3,000

ויש גם באיזור ה2,000

ויש חצי יום ב1,000+ לא יודעת מה המטפלת נותנת שם שזה הסכום שהיא מבקשת

מזל שהפרטי אצלכם זול יותר מהציבוריכורסא ירוקה.

איפה שאנחנו הפרטי עולה עוד יותר וגם אין הבדלי גיל אז שילמתי בגיל 3 3800 לחודש לפני שנה, וזה הזול באזור שלנו

אוייי זה נוראאשירה_11

למה אף אחד לא עוצר את זה זה מזעזע

והם עוד קוראים לעצמם אגף לעידוד תעסוקת הורים

איזה מבאסים התמת האלו יאללה איתם.ממתקית

מה עכשיו תעשי?

מעצבן.

מחפשת משו פרטי אחרשירה_11

מבאס ממש

משתדלת להאמין שהכל משמים לטובה אבל קשוח

רק אומרת ששילמתי שנה שלמה מחיר של תינוקהשקט הזה

בגלל הפרש של 5 ימים.

אין מה לעשות, הגבול צריך לעבור איפשהו ומי שעל הגבול נדפק🙄

כדאי לך לנסות להגיש בקשה להנחהשואלת12

אנחנו קיבלנו דרגה ממש מהר ואז תדעי בוודאות אם אתם זכאים או לא.

כמה מהר קיבלתם?שירה_11

ממש כמה ימיםשואלת12אחרונה

פחות משבוע. ועוד חברות שהגישו איתי

מחפשת המלצה לחנות של חולצות/ גופיות בסיסשלומית.

בצבעים מיוחדים וספציפיים.

יש לכן?

אזור ירושלים.

מבחינתי אפשר גם אונליין אבל מתלבטת אם אפשר לראות ככה את הצבע מספיק טוב

בייסיק יונפש חיה.

תודה, אשמח לעודשלומית.

יש שמיז במרכזים של חרדיםאונמר

the shell station בירושליםבית פרטי

אזור ירמיהו. המליצו לי, לא התנסיתי

תודה רבהשלומית.

בשמיים וארץעוד מעט פסח

יש להם אתר וגם סניף ביפו.

איפה יקר אבל אני מאוד אוהבת את הבדים 'להם והמגוון.

בדיוק אמרו לי שיש בירמיהו חנות עם מגוון גוונים ענקאחת כמוני

בלורד קיטש יש מלא צבעיםלב לבןאחרונה

אשמח לשעת איסוף ולו"ז אחרי צהרון-כיתה א'אובדת חצות

עד עכשיו בהסתגלות הוצאתי בצהריים מוקדמים,

אבל אחרי החגים אני אחזור מאוחר מהעבודה ואשמח לנוח.

  1. מתי מוציאים מהצהרון של כיתה א'? הוא עד 16.45 עקרונית. בגן היינו מוצאים סביב 16.30. האם גם צהרון של בי"ס הוא מהנה באותה מידה או שמוציאים מוקדם?

  2. מה הלו"ז שאפשר לדחוס לפי הזמן שמוציאים? איך מספיקים גם גינה גם שיעורים (כשיש) וגם חוג?

  3. איך אתן מאווררות אותם אחרי יום הלימודים?

תודה

אני ממש לא מספיקה גם וגם וגםמכחול

אצלנו עושים ש"ב בצהרון (לפחות אמורים. לא תמיד זה קורה. וזה בכל אופן לא כולל דפי קריאה שצריך להקריא להורים).

בעיניי ילדים שחוזרים בארבע וחצי - חמש מהמסגרות, לא צריכים חוגים ולא צריכים גינה, אלא רק בית..

במיוחד שעוד מעט יהיה חורף, וקצת אחרי זה כבר חושך.

אם חשוב לך לצאת איתם עוד, אני מציעה שתצאו לגינה רק בימים שאין חוג. אל תעמיסי עליהם ועלייך יותר מדי, יהיה לשלושתיכם יותר קל.

בהצלחה ♥️

בכיתה א' כשהם גם בצהרוןקופצת רגע

מיותר גם לדעתי חוג. לא צריך. זה ממש מאוחר ולחוץ.

ש.ב גם אצלנו היו עושים בצהרון. בכל מקרה בגיל הזה זה לא אמור לקחת יותר מ 10-15 דק'. ואם זה יותר לעשות רק חלק ולכתוב פתק למורה.

בעיני עדיף לא להיות לחוצים מדי משיעורי בית, אם יש לך כוח וזמן צאו לגינה, ותנסו להקדים ארוחת ערב ומקלחות, להכנס מוקדם למיטה, ולהאריך קצת את הזמן שיושבים איתם לפני השינה, זה הזמן שפתאום הם רוצים לספר מה היה היום.

לא כדאי לדחוסשיפור

אוורור זה יכול להיות זמן נחת בבית עם סיפור, חומרי יצירה או משחקי דימיון, ויכול להיות יציאה לגינה.

ביום של חוג לא הייתי הולכת לגינה.

אפשר לשאול את צוות בצהרוןהשם שלי

מה התוכנית, ומתי כדאי לאסוף אותם.

וגם לראות אם הילדים נהנים רוצים להישאר, או שהם רוצים לחזור מוקדם.

לפעמים יש בצהרון- חוג/ פעילות, ואולי הם לא ירצו להפסיד.

אצלינו בצהרונים עד 16:00 ולא יותר.

התוכן של הצהרוןעוד מעט פסח

משתנה ממקום למקום.

בין בייביסיטר באיכות ירודה, להעלות, חוגים הוראה מתקנת לשיעורי בית...

ממליצה לך לברר עם נשים מהאזור ששמו הצהרון שנים קודמות.

למה לדחוס לו''ז? לדעתי אחרי ארבע זה כבר לחזור ישר הביתה לאכול פרי, קצת זמן אמא (משחק, יצירה, סיפור), וכבר ארוחת ערב.

אם יש הצהרון חוגים- אל תעמיס עליהם חוגים נוספים. חבל עלייך ועליהם. אם אין, אפשר יום אחד בשבוע ללכת. לא יותר. שיהיה לך בנחת.

שיעורי בית אני הייתי אוהבת להכין איתם אחרי מקלחת וארוחת ערב, כשזה או להכין שיעורים או ללכת לישון... ואז הם שמחים להכין, כי זו האופציה הטובה מבין האפשרויות...

לא אצל כולם זה עובד, כי יש ילדים שקשה להם להתרכז כשהם עייפים. ב''ה לילדים שלי זה התאים (למרות שעכשיו אני אוכלת עם זה חצץ, כשהבת בכיתה ז' נזכרת בעשר בערב שיש לה שיעורים שלוקחים שעה...).

קודם כל לא הייתי מעמיסההבוקר יעלהאחרונה

אנחנו נגיד יןצאים לגינה רק בשבתות ופעם ב.. באמצע שבוע. אנחנו מגיעים הביתה אחרי מסגרות וזה הכי נכון לנו במיוחד שהמסגרות מאוחרות והילדים מוצפים מכל היום.

חוגים אני נותנת מגיל שהילד רוצה ומבקש ולא דוחפת לזה, וגם אז פעם בשבוע בלבד. חוג אחד. כשניסיתי אחרת זה היה לי ולהם נורא.

בנימה אישית אתן לך עצה כי נשמע שהילדים מאתגרים אותך והם במסגרת חדשה ומציפה. אם יש לך אפשרות הייתי מוציאה הכי מוקדם שאני יכולה. לי יש ילדה באלף עכשיו ואני משתדלת בימים שאני מסיימת מוקדם לאסוף גם אותה מוקדם כי מסגרת חדשה זה קשה. והכל חדש. וקל וחומר לילדים שמאתגר להם בכללי.

כשהייתי בהדרכת הורים בגישה ההקשרותית ממש דובר שם על הרעה החולה של הדור הזה שזה צהרונים. ובואי גם אני עובדת ואין ברירה וכו.

אבל בגלל שכתבת שאת צריכה את הזמן שלך הייתי במקומך לוקחת יום בשבוע בו אני מוציאה מאוחר ובכל השאר מוקדם, אם זה כמובן מסתדר לך בלוז.

לגבי אוורור, ההפך הוא הנכון. אחרי יום עמוס ילדים צריכים רק בית. משחקים, שב אם לא הספיקו, מקלחת וארוחת ערב בנחת

בהצלחה.

אולי יעניין אותך