לכאורה שאלמלא העזרה המצב הוא לא מאוזן, לא כוחות - 'הוא מאש ואני בשר ודם' כדברי המשורר המושרה מרב עמרם חסידא בשלהי קידושין. ונמצא שדווקא אילולא העזרה, אין בחירה. והעזרה לא מטה את הכף, אלא אדרבה מאזנת את המצב ומאפשרות בחירה הוגנת.
ואם תאמר 'אפוכי מטרתא למה לי'? כלומר, למה מלכתחילה לברוא יצר שיהיה גדול עלינו בכמה רמות והקב"ה יצטרך לעזור לנו כדי לייצר בחירה, הלא היה יותר פשוט שמלכתחילה ייברא יצר שקול לכוחות שלנו.
ניתן להשיב על זה בכמה אופנים. ואחד מהם הוא על דרך מה שאמרו חז"ל עוד בבסיס בריאת האדם - 'שלא תזוח דעתו עליו'. כלומר שהקב"ה רוצה שיישמר המצב העדין והמאוזן, שהאדם יתוודע למעלותיו,או יתגבר על היצר, אך מנגד 'לא יעוף על עצמו', ולא ידבק בידו מאומה מן הגאווה.
ולכן גם כאן, היצר נברא בכמה מידות מעלינו, וגם כאשר אנחנו מתגברים עליו, יש לנו נוגדן לגאווה הממשמשת ובאה, והיא הידיעה שעצם האפשרות להתגבר היא על ידי עזרת הקב"ה.
וכמו שפירשו המפרשים את מה שאומרים 'והסר השטן מלפנינו ומאחרינו': מלפנינו - לפני החטא, שלא נחטא. 'מאחרינו' - לאחר שהתגברנו, שלא יכנס השטן ויטפח לנו על השכם יותר מדיי.