אבל פעם מישהו סיפר לי שהוא עשה את זה חחח

בטח קטעים בדייט של חסיד עם מרוקאית....

מה לעשות לא הספקתי לעשות הבדלה בבית

היא שלפה בקבוק, כוס, נר.. חח

אבל היא בסוף הביאה מיץ ענבים ולא יין... נראה לי בהשפעת אבא שלה

וברצינות: אני כמובן נגד שתיית אלכוהול, בפרט במצב של ערבוב מינים (עיין רבמ"ם שביתת יו''ט פ"ו הכ"א).

(נ"ב אני גם נגד שתייה בהתוועדויות )

בכמות קטנה האלכוהול גורם לשמחה ואפילו לחידוד המוח (ראיתי פעם גרף שמראה על פרודוקטיביות בעבודה אחרי צריכת אלכוהול - בכמות קטנה הפרודוקטיביות עולה אבל אחריה היא יורדת מאוד), אבל קצת יותר מזה זה גורם לערפול חושים ול'שחרור' שכביכול 'פותח את הלב' אבל למעשה הכוונה היא שהוא מנטרל את השכל (ברמה שתלויה בכמות האלכוהול, אבל גם ברמה נמוכה זו התוצאה) - וזה לא דבר יהודי. זה מתאים לגויים בבתי מרזח, לא ליהודים בבית מדרש.

מזכיר לי את דברי הרמב''ם:
''אבל ההתוועדות לשתיית המשקאות המשכרים תהיה חרפתם בעיניך יותר גדולה מהתקבצות בני אדם ערומים, חשופי ערווה, הנִפנים (=עושים צרכים) ביום במקום אחד''.

א. גם בכמויות קטנות יש הבדל בין כמות שמשמחת ומחדדת לבין כמות שמדכאת את המוח ו'משחררת', השתייה בהתוועדות בהגדרה נועדה לשחרר ולכבות את השכל.

ב. קצת זה יחסי. בעיקרון שותים שם 4 כוסיות (אם כי לא כולם מקפידים על זה) אבל זה משקה של 40% אלכוהול שזה שווה ערך לבקבוק יין לא מזוג (כלומר מעורב במים, בתקופת חז''ל היו שותים יין מזוג בהרבה מים שזה למעשה כמו מים בטעמים).נדמה לי שזו כמות שלא מביישת שתייני ברים.

ולגבי מה שכתבת בתגובה למטה:

אני מבין את הרעיון של לכבות את השכל כדי להשתחרר ולהגביר את הרגש (זו גם הסיבה שחילוניים שותים).

אני מתנגד לזה עקרונית כי לדעתי לא זו הדרך שיהודי צריך להגיע לרגש - הרגש צריך להיות על גבי השכל ובנוסף לו ולא על ידי דיכוי שלו.

יותר מזה: רגש כזה שצריך לדכא את השכל כדי להגיע אליו הוא רגש חסר, רגש מזויף. כמו מישהו ששותה כדי לדכא את חוסר הביטחון שלו - זה לא באמת הופך אותו לאדם חסר ביטחון אלא לשיכור או מבושם. ככה מי ששותה כדי לדכא את השכל (שברמה הרוחנית שלו מונע ממנו להרגיש קרבה לה') וכך להרגיש קרוב לה' - הוא לא באמת יותר עובד ה' עכשיו, למרות שחיצונית נראה שהוא לכאורה בדבקות, אלא פשוט שיכור. לעומת זאת מישהו שלומד ומעמיק ומתוך זה מגיע לרגש בעבודת ה' - הוא באמת עובד ה'.

לא כ"כ הבנתי מה אתה קורא "לא מזוג", כי הסמכת שבזמן חז"ל היו מוזגים בהמון וזה כמו יין בטעמים, ובכן, אז היין היה כ"כ חזק, ולכן הוכרחו למוזגו, ועדיין היה יותר חזק מיין שלנו, וממש לא "מים בטעמים"...

אז אם התכוונת ב"לא מזוג" לכמו היין שלנו - אז בקבוק שלם הוא בסדר גמור להרבה אנשים, ולא מתקרב לרמה של ברים, (אני לדוגמא, מנסיוני בפורים - פחות משנים וחצי בקבוקים אני נשאר רגיל לגמרי.)

אז לא להתחתן איתו. 

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳