את הפסוק "ויאמר אלוקים יהי אור" הפשטנים לומדים על האור הגשמי, אבל מצד הפנימיות מדובר פה על אור רוחני. ז"א שהקב"ה קובע כאן כמטרה שצריך להיות אור בנפש האדם. וצל"ד שכיון שמדובר כאן על ענין של ימי בראשית, ע"כ כל מאמר ומאמר הוא למעשה אחד מהיסודות שיסד הבורא בבריאה.
בפסוקים שלפני כתוב "והארץ היתה תוהו ובוהו", דהיינו שהרצונות של האדם (הארץ מרמזת על רצון) נמצאים במצב של תוהו ובוהו, של בילבול. "וחושך על פני תהום". תהום נקרא חיסרון, מקום חסרון, החסרונות של האדם נמצאים במצב של חושך, של ריקנות, וזהו מצד הטבע. כשהאדם חי את החיים שלו מצד הטבע זה יהיה המצב- תוהו ובוהו, דהינו בלבול וערבוב, אדם לא יודע מה חשוב ומה לא חשוב, מה טפל ומה עיקר. "וחושך על פני תהום"- חשיכה גדולה בנפש האדם, שנמצאת בתהומות הנפש, בחסרונות של הנפש. אין החסרונות ממוקדים בעיקר, אלא נעים ונדים, מגשמיות לרוחניות, מקבלה להשפעה.
לקריאת המשך המאמר- פרשת בראשית על פי הקבלה
