~~~
יש משהו מתסכל בלקרוע את עצמך (פיזית/מנטלית/שניהם) בתחום מסוים ואז לראות אחרים שזה בא להם בקלות. את רוצה לצעוק שזה לא הוגן אבל למי זה יעזור? הדבר היחיד שאפשר הוא דמעות מתחת לשמיכה, מחליקה את האצבע על החוט של האוזניות ומוצאת את הכפתור, אולי הרעש הזה יצליח למחוק את כל השאר. לא. הוא לא.
~~~
כמה שיחות עם חברות, וכמה דברים שנזכרתי בהם השבת בגלל דברים שקרו או שדיברנו גרמו לי לקלוט פתאום שתיכון בשביל רוב האנשים הוא לא כזה מקום נוראי, הוא לא אמור להיות כ"כ נוראי. רק אני הייתי במקום כזה.
יש משהו שובר בזה שחברה טובה אומרת לך שקשה להאמין למשהו שסיפרת לה. לעזאזל, סיימתי איתם לפני שנה, למה עוד אכפת לי?!
~~~
איך מסבירים כזה דבר? אוף.
אולי מעכשיו יהיה קצת יותר קל, גם זה קורה בסוף.
איך מסבירים?
(הגוף רועד, ונסיון להתרחק, ואי אפשר לנשום, והדמעות עולות. "כן. הכל בסדר, לא קרה כלום.")
זה נהיה כבר לא שפוי הקטע הזה. אני שונאת את הצורה הדפוקה שהמוח שלי עובד בה.
- לקראת נישואין וזוגיות