כי אחרי ככלות הכל - הקב"ה רחמן, והוא מסתכל על המאמצים ולא על התוצאה, וכו' וכו' וכו'.
אבל בעולם הזה - נגיד ( - היפוטטית לחלוטין - ) יש לי קורס שאין לי שום סיכוי לעבור. ורק אם יארע נס והקב"ה ישתיל לי במח ברגע אחד את כל החומר בלילה אחד) וזה לא קרה כי ה' לא מרבה לעשות ניסים חוץ לגדר הטבע בכזו צורה -
אז האם אסור להתייאש?
אם אסור, למה?
וזה הכל יפה וכו' -
אבל לאמיתו של דבר, אנחנו לא צדיקים כ"כ שמרגישים כל רגע שכל דבר שהוא רק בשביל לעבוד את ה'.
ודאגת הפרנסה - היא דאגה מאוד אמיתית, קיומית ומוחשית. אז מה אם מצד הקב"ה יצאתי 100אחוז (בגלל ההשתדלות) ואני אקבל גן עדן בעוה"ב וכו' וכו' - יש לי פה משפחה שצריכה אותי. וכלפיה אין לי שום תוצאות.
כלומר, יש סיכוי לעבור את הקורס, אבל הוא קלוש.
איך לא מתייאשים?
גמר חתימה טובה לכולם
יעבדוך עמים וישתחוו לך אשכנזים
אתה ספרדי?
למה לחיילות דתיות אין מדי ב'?
מעניין
את/ה היית בצבא?
בהזדמנות אם אתקל בחיילת בבגדי ב' עם חצאית, אנסה לצלם עבורך.
