אני לא יודע,
איך הקב"ה עושה לנו כל הזמן כל כך הרבה טוב?

טוב, בוא נברא עולם, מה, משעמם לי? לא, אני רוצה לעשות טוב, למה? ככה, מזא? (ודאי {?})

אני בוחר בך, (אתה כזה חמוד ומקסים ונפלא ו ו ו [א"ב המו"ן גוים] וידעתיך למען תצווה לזרעך אחריך, אבל למה באמת?) ככה, כי, ככה.

אני אדאג לילדים שלך, אל תדאג אני יכול הכל, אהאה, ויהיו לך מלאאאאאאאאאאאאא, מלאאאא, מלאא, 
טוב, הם יהיו מרכז ההויה, כן נכון זה תפקיד לא פשוט (הלב שחולה) אבל, זה, {אפשר להיות נביאים!, אה, מה זה? כשאני מדבר איתך, [אה.]}

אני מוריד אתכם למצרים, נבנה אתכם , נתיך , כור הברזל, אני יודע שקשה אבל ,אני איתכם, אל תדאגו,
טוב, יאללה, יוצאים נונו, מה אתם מסתכלים עליי ככה? 
יאללה, תריחו את הכבש, או יופי, נזכרתם, יאללה בואו, מהרמהר, יוצאים,

קחו. מה זה? אה, זה תורה, אממ, שמרתי עליה תתקעד דורות, בשבילכם, אתם לא יכולים לבחור, אתם חייבים, זה הכוח המחיה של כל העולם, כתבתי בעצמי, 
תזהרו, * בום* , אוי, משה, אוי, אתה צודק, אוי, לאלא, למה? אבל השקעתי, ו, הם כאלה חמודים , אבל , טוב, עלה שוב, מההתחלה,
לאלא, אל תברחו נו, שוין , בסדר, יאיי, הולכים לארץ הקודש,

די די, נמאס לי, כל היום אתם מתלוננים, הבנתי שאתם רוצים שהכל יהיה מושלם נו אבל אבל חלאס די, שיגעתם, וגם דברו יפה, 
טוב, אתה לך, אתה לך, אתה כנס לאדמה ממנה באת, עוד פעם, קחו בשר, יצא מהאף , שוין, אתם כאלה חמודים, וצדיקים ואני אוהב אתכם, נו, לפעמים קצת מורדים ומתלוננים אבל אתם כאלה צדיקים נו, מאמים שלי,

רק, נסדר לכם כניסה שאף אחד לא יפריע,
נכון, כן , כן, הם באמת מתים, אבל לא, למה אתם מפרשים? ומול כל העם, נו באמת, למה? למה? אי אפשר להכניס אתכם לארץ עכשיו

טוב, להתראות לכם, צריך לרענן את הכוחות, 
או! אתה נראה בחור נמרץ! מסדר את בית המדרש! פשש, צדיק, משה תסמוך עליו ידיך שכולם יראו כי בו בחרתי,

בעזהית יהיה בסדר אתה תצליח, אף אחד לא מורד נראה טוב, 
,נו, עצלנים, יאללה, מה אכפת לכם? זה לדורות, טוב, בסדר נסתפק בזה,

ספר שופטים, דוגמה קלה,
מה? מה? איך אתה מקבל אותנו שוב ושוב? 
אתה לא יודע שעוד גג ארבעים שנה נחזור לסרותינו?
ושוב ושוב, חזרנו ואמרנו כןכן עכשיו, זהו, ונפלנו ושבנו אל האלילים,
כשהישרות הפנימית הושחטה ואיש הישר בעיניו יעשה, אין מלך, ולא נראה שמדובר רק בבשר ועצמות,

וכשצריך להכות, אתה מכה, 
וכשאפשר שלא, אתה מרפה,
ובהתחלה אתה הדוד, הגדול הרחוק הזה שמשגיח ודואג שלא מקרוב,
וממשיכים וכמו אח, 
אבלאבל, 
בעצם אתה א-ל, כלומר אנחנו כל הזמן שואפים לשם א-ל, 

[אנחנו רעי'ה |מאושר|]

ומה, מה אפשר בכלל להשיב, לתת בחזרה (תשובה: כלום)

מה נדבר ומה נצטדק?

אבא, איך אנחנו זוכים לכל הטוב הזה, אבא רחום וחנון, אבא, אממ, אני אוהב אותך, ממש, אני מודה לך,

אני מצטער, מצטער על כל מהנ שחטאתי לפניך, גלוי וידוע לפניך ש אין זה רצוני כלל וכלל באמת , 
אנא, עוזרני שלא אחטא עוד לפניך בכלום, ואהיה זך וישר ונקי וטהור תמים, ורק אלך ואתעלה ואתקדש ואטהר לפניך, בשמחה, בקדושה, בטהרה, ואתקרב עוד ועוד, אנא משכני בעבותות האהבה כברזל אחר אבן השואבת ולא חלילה כבהמה במטה ובשבט,
אבא, 
אני יודע שאולי עדיף שאשתוק, 
אבל, אני אוהב אותך,

מעניין אם זה עובד

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.