אם הבנתי אותו נכון, מליקוטי תפילות, הכוונה היא שנניח לומדים מסכת אבות - אז להתפלל כשאפשר לעצור (לא באמצע סוגיה כמובן) שנזכה לדבר שלמדנו. אם למדנו הלכות גזל, להתפלל שלא נגזול ושנזכה לתקן את כל מה שגזלנו. וכאלה דברים.

כלומר לחבר את התורה לתפילה.

הסיבה לזה היא השורש הרוחני של התורה ושל התפילה.

בד"כ אומרים שתורה מעל התפילה, וזה נכון בבחינה אחת.

ובמשיבת נפש מביא הרבה ראיות שהתפילה מעל התורה, וזה נכון בבחינה אחרת.

ורבי נחמן מסכים שצריכים לחבר בין שני הצדדים יחד, ואז זה מעל הכל, וזה נכון בבחינה אחרת (שם התורה קצת עדיפה על התפילה, אבל הן כבר בלתי נפרדות, אז אין לזה משמעות בפועל).

ור' נתן כותב שעל התפילה הזאת (לעשות מהתורה תפילה) נאמר בגמרא "זמן תורה לחוד וזמן תפילה לחוד" 

שעסק הייחודים גדול מעסק התורה.

כי ייחודים, שהם בעצם לימוד תורה עמוק מאוד (הרמב"ם קורא ללימוד הפרדס תלמוד), הם גם תפילה משולבת בתורה.

אבל אנחנו לא בדרגה הזאת, אז אנחנו מחברים אותם "ידנית". לכן ר' נתן כותב לעשות אותן בנפרד.

לא רק רבי נתן מדבר על זה, זה מובא גם אצל ליטאים (מובא בחזון אי"ש והבלבבי מבאר) ועוד.

הרעיון של זמן תפילה לחוד וזמן תורה לחוד זה כדי שהלימוד לא יפגע. אי אפשר להרים את הראש מהספר ולהתפלל כל שניה ולא לאבד את העיון בסוגיה. וגם בגרסא בעלמא זה מבלבל אם אתה מנסה לזכור ולשנן, שזה עיקר הגירסא.

הראש שלי רץ בזה עכשיו, אז צריך לפרוק

כל העניין ה"ידני" הוא בעצם הרעיון שמאחורי הלשם יחוד, לקחת את שתי הבחינות הנמוכות יותר ולחבר אותן כדי שיתדמו לבחינות העליונות יותר.

כשנגיע למדרגה הזאת, שהיא הלימוד נסתרות התורה (כלומר שכל מה שנלמד יהיה כלול מכל הפרדס) אז כבר נהיה במדרגת רשב"י, תאורטית.

בע"ה כשתמלא הארץ דעה נזכה לזה

מה שגורם לי לחשוב על כל השתפכות הנפש (כתבתי למעלה משיבת נפש בטעות) מחדש, כי הוא מכוון לתפילה מאוד עמוקה ומשמעותית, שיש בה הרבה שכל.

שהעניין של תפילה זה לאו דווקא כשאני מבקש משהו?

שנכנסו אליו לחדר, הוא המשיך בלימודו מול האנשים והישועות היו נפעלות במקום בזמן אמת

התפילה היא איפשור לעניין להתחולל

כמו להפליל, לקבוע, לפסוק

התפילה יכולה להעשות דרך המילים - "ואני תפילתי..."

והיא יכולה להעשות דרכנו - "ואני תפילה" (שניהם מתהלים)

הן מהאדם  והן מלמעלה.

ועם התורה  שלו הוא פעל  מה  שפועלים על ידי תפילה.

שזה אומר לוותר על הרבה מתענוגות עולם הזה, קדושים ככל שיהיו בשביל התורה

אם זה שתי תנועות שונות כמו שאתה אומר

ולכן הצליח לפעול בהתאם למה שהוא היה דבוק וקשור למעלה.

כל  חלק בתורה קשור בדרגה למעלה.

גמרא משנה חומש וקבלה

החילוק בין תורה ותפלה הוא ע"ד החילוק בין ברכה ותפלה19. דתפלה היא מלמטה למעלה (כנ"ל), שהמתפלל הוא למטה ומבקש שישפיעו לו מלמעלה, וברכה היא מלמעלה למטה, שהמברך [זה שיש לו כח לברך, וע"ד אברהם אבינו שאמר לו הקב"ה הברכות נתונות לך20] הוא למעלה מהשורש שממנו נמשכת הברכה וממשיך אותה מלמעלה למטה. וזהו שברכה היא בדרך ציווי, כי המברך הוא למעלה מהשורש שמשם נמשכת הברכה ולכן בכחו לצוות.

והנה המעלה דברכה לגבי תפלה היא בנוגע להאדם המברך והמתפלל, אבל בנוגע לההמשכה עצמה, ההמשכה שע"י תפלה היא נעלית יותר. דענין הברכה הוא להמשיך מה שכבר נמצא בהמקור ולא דבר חדש, וענין התפלה הוא בקשה מהקב"ה שגם באם לא ישנה ח"ו ההשפעה גם בהמקור, ולא עוד אלא שנגזר עליו שיהי' חולה

ח"ו וכיו"ב, מ"מ, תומשך לו השפעה חדשה מאוא"ס שלמעלה מהשתלשלות. דזהו שאומרים בכמה תפלות יהי רצון, דפירוש יהי רצון הוא שיהי' רצון חדש. והטעם על זה שהמשכת אור חדש הוא ע"י התפלה דוקא, כי למעשה ידיך תכסוף21, ולכן, ע"י התפלה, עבודת המטה, מגיעים לאוא"ס שלמעלה מהשתלשלות.

https://cms.education.gov.il/NR/rdonlyres/AB2E4C30-7589-484B-B93C-D9A6286FA912/131638/Tfila.PDF

כמו שהוא כתב:

"וענין התפלה הוא בקשה מהקב"ה שגם באם לא ישנה ח"ו ההשפעה גם בהמקור, ולא עוד אלא שנגזר עליו שיהי' חולה ח"ו וכיו"ב, מ"מ, תומשך לו השפעה חדשה מאוא"ס שלמעלה מהשתלשלות."

בתפילה זה  על ידי בקשה, ב(פס"ד של)תורה זה בדרך ממילא.

מצד שני בתפילה ממשיכים מדרגה יותר גבוהה מאיפה שהתורה ממשיכה.

התורה של הרשבי המשיכה המשכה חדשה מאותו מקום שהתפילה ממשיכה

ששילמת מחיר גבוה על זה.

אין מה לעשות, ככה נפש האדם עובדת (למרות שיש מקרים שבהם אפילו אדם יודע שזה פלצבו זה משפיע עליו, במיוחד אם יש כבר התניה פבלובית לפני)

במחקרים רפואיים, הנסיינים לא צריכים לשלם על לקיחת התכשיר, ובכל זאת גם חברי קבוצת הביקורת מגיבים לפלצבו.

כך גם ילד שמקבל תכשיר מהוריו, בלי שהוא שילם עליו דבר. או יולדת שמקבלת דיקור בבית החולים בחינם, והדוגמאות עוד רבות.

אתה צודק שאם נגיד לאדם שהכדור יקר יותר, תהיה לו ציפייה גדולה יותר ולכן האפקט יכול להיות משמעותי יותר.

יקרה רק מקבלים בחינם. אבל עצם המחשבה שתרופה יקרה, בין אם שילמתי או לא, יוצרת אפקט פסיכולוגי שהתרופה שווה מבחינה רפואית

Fasting can be challenging, especially when someone is experiencing weakness or other symptoms. I think it’s important to be careful with advice involving pills or medication and to rely on safe, medically appropriate guidance rather than unverified instructions.

אז לא חסכתי כלום 😂

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א

או שזה נוטריקון של "תתאשפז"

לא, לא כמו שחשבתם 😁

הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד