כבר משחר נעוריו היה מתמיד בלימודו יומם ולילה, תפילותיו
ארכו שעות ארוכות ופניו כלהבת אש. חרף התמדתו ופרישותו,
הכל היו יודעים, כי אם אי מי יזדקק לעזרה, על אתר יסגור את ספרו מבלי
להניד עפעף ויהיה הראשון לעזור.
לב רך לו, כחמאה, צנוע בכל הליכותיו ואינו עושה מדרגתו קרדום לחפור בה.
- לאאא. עצור כאן בבקשה.
אל תספר לי על צדיק שטועם מתיקות התורה משחר נעוריו
ספר לי על מי שהיה לימודו קשה כברזל ומר כלענה. שישב על
הברזלים ממולל בדלי סגריה ומחליט ברגע קטן שלמרות
הכל ינסה ללמוד משהו.. שלא יעבור עליו יומו בבטלה.
אל תספר לי על צדיק של להבה בתפילה. ספר לי על מי
שאין לו חפץ במילות הסידור. שביטל תפילות רבות בבהיה בפלורסנט.
שמאס בעבודה זאת. ואף על פי כן החליט יום אחד, תפילה אחת,
אולי ברכה אחת, להתאמץ לרכז מחשבותיו ולכווין לבו.
אל תספר לי על מידות תרומיות. ספר לי על מי שהרים קולו בביתו, שהתפוצץ מעצבים וכעס על כל הקרוב אליו.
והחליט לקחת נשימה, לחשוק שפתיו מביקורת בשעת זעמו המתפרץ. שמנסה בכל כחו
להמתיק הכעס והחימה. גם כשבקרבו יצר בוער כתנור.
על מי שהתרסק לאלף חתיכות ושברים, ולא מצא בקרבו כח להגיד הכל לטובה,
אלא מרירות ויגון היו מנת חלקו. על מי שכל פעם ניסה ונפל ונסוג אחור אלף אלפי צעדים.
על מי שהביט במראה ושנא את עצמו על רוב עליבותו. ואף על פי כן
המשיך, ואף על פי כן ניסה, ואף על פי כן התחיל מחדש,
ואיתחל מחדש, וחרק שיניו באמונה.
לא אמונה זורחת ומאירה נהירה שפירותיה מתוקים. אמונה של לכתך
אחרי במדבר, של לילה וחושך ואפילה. ואולי בסוף הטוב יצא למדן,
או בעל תפילה, או עובד ה', אולי איש חסד נעים הליכות ונוח לבריות. ואולי לא.
אולי לא זכה לתואר נכסף כלשהו כל שבעים שנותיו, אבל עד הרגע האחרון נלחם בעור שיניו
והחזיק בציפרניו. על כאלה ספר לי ספורי צדיקים.
ב"ה לא חסרים מקומות לגור שאינם נוף עירוני
