יש לי יצור. יצור קטן וחמוד.
יצור בייצור מיוחד.
יצור שאני יצרתי.
ואני כ"כ אוהבת את היצור.
ואת הקולות החמודים שהוא משמיע.
ואת הצחוק שלו כשאני מדגדגת אותו.
ולפעמים קשה לי עם היצור.
כי הוא בוכה.
כי יש לו גזים.
כי הוא פוצע אותי כשהוא יונק.
כי הוא לא נרדם.
ולפעמים היצור שלי הוא כמו מראה.
הוא עושה את הפרצופים שאני עושה.
הוא מתעטש כמו שאני מתעטשת.
הוא צוחק בלי קול כמוני.
הוא מחייך עם העיניים בדיוק איך שאני מחייכת.
ואני אוהבת אותו.
והיצור הקטן שלי אוהב אותי.
ואני מחייכת אליו.
והיצור הקטן מחייך אליי בחזרה.
ואני דואגת ליצור,
וחוששת מפני העתיד,
כי הוא כ"כ קטן ועדין.
חושבת על היום שהיצור שלי יקים משפחה,
ויהיה כבר אמא בעצמו.
אבל בינתיים, הוא רק היצור הקטן שלי.


