טאטעע
לפרוק לפרוק לפרוק לפרוק לפרוק לפרוק לפרוק לפרוק לפרוק לפרוק לפרוק לפרוק לפרוק לפרוק לפרוק לפרוק לפרוק לפרוק

קשה לי. הראש לא כאן.
פתאום החלטתי להסתכל קצת באי שם.. דברים ישנים. הרגשתי שאני חייבת.
וזה מציףף.
טאטע. אני לא מצליחה להרפות לאחרונה. וזה מתסכל.
משפט משם יושב לי מול העיניים. אין לי אומץ לדבר אותו. אין לי אומץ להגיד.
מתחיל קצת לכאוב לי בפנים.
טאטע
אני רוצה לכתוב. כמעט שנתיים לא כתבתי.
בהזדמנות.
אחח העומס הזה.

השמעני את קולך

..

..

לא אוהב לשמוע שירים כאלה
חסרה יר"ש

אבל מישהו קרוב ות"ח הפנה אותי לזה
אז אולי "עת לעשות לד'..."...

הכל בסדר.
היום אני זמין בע"ה עד 10:20 פה בערך.
ואולי כדאי שנגיע לכלל החלטה... למרות שזה הכי מפחיד...

(יש דרך שנדבר כשאני בישיבה, אם מוכנים לזה...)







ולא הצלחתי להבין מה מרגיש הלב...

חשבתי ככה,

אחפש ואולי אקרא בלי נדר

בע"ה

 

 

גם לי, 

 

מה שטוב לך..

 

 

 

 

הלב, מסתבך קצת

הוא מרגיש, דווקא את מה שאני (כנראה) לא רואה

 אומרים שהלב לא משקר

 

יום מוזר, יותר מידי זמן בבית

אני רוצה טבע

 

מה שלומך?