הייתי רוצה לכתוב יותר יפה ו"ריגשי", אבל זה לא חשוב.
אני עוזב כאן לבנתיים. היה נחמד מאוד. תודה לכולם על הכל.
אתם כולכם אנשים יקרים. באמת.
יש שלב שצריך לומר שזהו; סוף שנה מתקרב.
יש התחלות חדשות בפתח. צריך לגדול ולצמוח.
אני לא מתייג, מכל מיני סיבות.
מקווה שכל מי שרצה להיפרד ממני יפה יראה את זה לבד.
(בעיקרון זו הודעת פרידה שניה בתוך שנתיים... אבל אני מאמין,
עקב כל מיני תהליכים שאני עובר, שעכשיו זה באמת)
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
