בנותתת תעזרו לי פליזזזזהריון ולידה2

אני חייבת ניתוח להשתלת רוגע בדחיפות!!!!!!!!!!

אני כל היום בלחץץץץ לחץץץץ ולחץץץץ

עכשיו הבן שלי הבכור הלך לישון ואני נלחצת שזה מאוחר טיליםםם ואין לו מספיק שעות שינה ואני דואגת לילדים שלא ישנו מאוחר ומתי שהם ישנים מאוחר אני לחוצה. וגם עליי בשינה.

נכון זה בסדר אם לא אשן 8 שעות??? והילד? כמה?

אני גם כל הזמן חייבתתתת להיות בשליטה לא יכולה שמשהו יוצא לי משליטה בנותת איך משתילים נחת ורוגע????

תמיד היה ככה? משהו לאחרונה שהפך אותך לדרוכה יותר?דבורית
זה מתבטא רק בשעות שינה?
כן תמיד מאז שיש ילדיםהריון ולידה2

בעיקר בשינה אבל אני אוהבת שליטה על הכלללל

פליזזז לא משהו כמו לכי לטיפול רק עצות מה לעשות כי רק רוצה טיפים איך להתמודד עם הלחץץ הזה ולהיות ברוגע יותר זהו!!!! תודההה

המודעות חצי פתרון...דבורית
את כמובן יודעת שזה לא עוזר ולא בריא כן?
תנסי לזהות אם יש זמנים שאת לחוצה יותר
או להיפך, מסוגלת לשחרר ורגועה יותר
תמצאי עיסוקים קטנים שמרגיעים אותך
יש כאלו שמידע קוגניטיבי עוזר להם יותר
(כמו הוכחות ועובדות ששינה גם פחות מ 8 שעות לא הרגה אף אחד)
יש כאלו שפעולות פיזיות מרגיעות אותם (יותר ספורט, מסאז' וכו')
יש שפעילויות חברתיות משחררות אותם (לדבר על זה עם מישהו, לצאת עם חברה)
תחפשי את הדברים שעוזרים לך
תודההה נשמההההריון ולידה2

אשמח לעוד עצות מעוד בנות חכמות 

את אמנם רושמת אל תציעו לי ללכת לטיפול אבל יקרהבתי 123
זה לא נשמע כמו לחץ זה נשמע כמו חרדה ובחרדה כדאי מאוד לטפל אחרת היא יכולה להתגבר
סליחה על השאלה אבל זו את מהשרשור של הפחד מחוסר שעות שינה של עצמך?
למה לא לטפל? זה מאוד נורמלי שמתפתחות חרדות עם הלידה של הילדים אחרי הכל פתאום אנחנו אחראיות על הדבר הכי יקר בעולם ולא הכל בשליטתינו זה בהחלט איבוד שליטה מפחיד זה מאוד מובן.
אולי תנסי אומהופתיה או דיקור
הדרך היחידה להשתיל נחת ורוגע היא...(לא תאהבי את התשובה שלי)תפוחים ותמרים
לשחרר!
אי אפשר להחזיק ככ חזק את החיים
ועוד פחות אפשר כשיש ילדים

ו.... לשחרר אפשר רק כשבונים קול פנימי יציב, ומצליחים לנטרל חרדות

ו... את זה, יקרה, אפשר לעשות רק בטיפול.
מה לעשות שאין כפתור כיבוי לחרדות...

הצורך לשליטה נובע מחרדה שאם תרפי דברים ישתבשו. אבל דברים ישתבשו בכל מקרה. את לא *באמת* מחזיקה את המציאות. את נצמדת לאמונות שונות שעוזרות לך לארגן את העולם. ומאמללות אותך. כי הן תופסות לך כל שניה מהחיים.

עד שלא תכירי בכך שיש לך בעיה, ותנסי להתמודד איתה *באמת* - תמשיכי לסבול מלחץ ומחרדה מסביב לשעון.

חזק... יש לך איזה כתוב ומפורט בלי ללכת לטיפול..?נביעה
זה ממש מעניין...

לא להיות בלחץ כי את לא מחזיקה במציאות ודברים ישתבשו בכל מקרה..
אז רק מה- ללמוד איך להיות בסדר עם זה שדברים ישתבשו?
לדעת איך מתנהלים בשיבוש דברים?
אשמח לשמוע.. נשמע מרתק..
תודה!🌺
שום דבר לא קונים ברגעליבי ער
את צריכה לעבור ברור עם עצמך
מה גורם לך ללחץ ולרצון לשליטה..
למה בעצם זה כ''כ חזק אצלך
ולמה את מפחדת לשחרר
לנסחת להבין את עצמך
לנסות לחשוב על איך מתנהלים הלאה בצורה מאוזנת
לעבור זמן הסתגלות גם לשינוי שלא קורה היום אחד


לכן הולכים לטיפול

כי לבד..זה קשה מאוד
אני אשמח לקרוא על זהנביעה
לא מצטטת לך מספר ספציפי. אני למדתי אימון וטיפולליבי ער
ומנסיון על עצמי-
לברור נק' מושרשות בנו- הכי עוזר זה טיפול מקצועי
ואם לא אז הרבה שיחות עם בעל או חברה שהם פרטנרים לברור כזה
מצטערת.... לא. למדתי מנסיון החיים שלי. אני אפילפטית מגיל 6תפוחים ותמריםאחרונה
זה אומר שאני יכולה להיות במקום אחד - ואחכ להתעורר במקום אחר, בלי לדעת בכלל מה קרה באמצע.
איבוד שליטה על הגוף זה מקום מעורר חרדה.
אני יודעת - היטב - מה זה לנסות להחזיק אותה. ואפילו עוד יותר טוב - שאי אפשר.
אבל כמו ש @ליבי ער כתבה - זה לא נסיון שנרכש ברגע. + יש לי אמא לביאה מיוחדת במינה. + הייתי בטיפול.
למה את בלחץאמא גם

מה את מפחדת שיקרה?

תני לעצמך לפחד קצת את הפחד במקום לדחות אותו לנסות לפתור אותו

תני לפחדים האלה מקום ותסתכלי עליהם

זה עוזר (וזה מפחייייד ,אבל אחר כך משחרר)

טוב, אז גם אני בשאלת קשיי השכבה...מתואמת

לא מדברת על הגדולים (מגיל 7 ומעלה), שזה סיפור אחר,

ואפילו לא על הילדונת בת הארבע וחצי, שאצלה מצאנו את הנוסחה (סיפור ושירים עד שהיא נרדמת, לפעמים אם היא מאוד עייפה מספיק לומר לה לחכות לנו במיטה עד שנבוא לספר לה ולשיר לה, והיא כבר נרדמת לפני).

מדברת על הקטנה, בת שנתיים וחודשיים.

היא פשוט בלתי רדימה בעליל!

מכניסים אותה למיטה - תוך רגע היא בחוץ.

סיפורים לא מעניינים אותה, שירים מרגיעים אותה רק אם היא ממש-ממש עייפה (ומכיוון שהיא ישנה צהריים, זה קורה רק בשעה מאוחר מדי).

גם מהעגלה היא למדה להשתחרר.

הדרך היחידה שלפעמים עובדת היא להפעיל לה סרט - ככה לפחות היא נשארת במקום. אבל גם זה לא תמיד מרדים אותה בסוף. והלילה למשל היא אמנם נרדמה ככה (בעגלה) אבל באמצע הלילה התעוררה והתחילה להסתובב ולעשות שטויות, ואנחנו היינו גמורים...

אתמול התחלנו להרכיב לה "כלוב" מסביב למיטה בעזרת רשת פלסטיק כזו. לפני שנים עשינו את זה לתאומים כשהיו בגיל הזה (כי גם הם כל הזמן היו יוצאים מהמיטה) וזה עבד מצוין. הם היו משתוללים שם יחד אבל לפחות לא מחריבים את הבית...

אלא שהמתוקה הזו, עם כל השובבות שלה, רגישה מאוד, והיא ממש נבהלה כשראתה את זה, אז ויתרנו על הרעיון...

בקיצור, טיפים אחרים להורים עייפים ולבית שאיכשהו צריך להישאר שלם?

וואו, סיוט...מתואמת

אני לפחות כבר הסתגלתי לעובדה שיש פה ילדים שמסתובבים בשעות מאוחרות כי יש לי מתבגרים. אבל אצלך זה לא ככה...

בכל אופן, את צודקת. צריכה איכשהו לשנות את החשיבה גם עליה...

שאלה בקשר להתארגנות בוקר עם הילדים.אליה:)

אז ככה אשמח שתגידו לי מה דעתכן,

בעלי מתחיל עבודה בתשע, מרחק של 10 דקות נסיעה מהבית, אין פקקים.

קם בשמונה בנחת אוכל א.בוקר, מתאמן וכו' מתארגן ויוצא.

אני- קמה בשש וחצי מארגנת את שתי הבנות עם הלחץ והטירוף והצרחות של התינוקת ובחירת הבגדים של הגדולה שתמיד רוצה משהו אחר ממה שבחרה בערב, ויוצאת בשבע ארבעים מהבית עם הלשון בחוץ..

בכל הזמן הזה בעלי פשוט ישן.

מבחינתו אין לו שום סיבה לקום לעזור כשהוא מתחיל בתשע, לקום בשבע לא בא מבחינתו בחשבון.

הוא לא מבין למה אני צריכה עזרה ולמה אני חושבת שהוא בכלל צריך לטרוח לקום. חייבת לציין שביום החופשי שלי אני גם זו שקמה לארגן לבד והוא עדיין קם מאוחר ולא נותן לי בוקר אחד קצת לישון...(חוץ מזה ששעות העבודה שלו ממש נוחות, לפעמים מסיים בשתיים לפעמים ב12- הכוונה לצהריים.. אני עובדת יותר ממנו..)

תעזרו לי לתווך לו את זה שהוא חי בסרט.

זו כבר שנה שנייה שאני בלופ הזה והוא לא מבין( אפילו בחופשת לידה הייתי קמה לארגן את הגדולה אחרי לילה בלי שינה והוא היה קם בנחת...)

בהצלחה ממש♥️אונמר

את נשמעת חכמה ומסוגלת.. שהשם ישלח לך כח ותעברו את זה ותגיעו למקום הכי טוב שיש בעז''ה.

שמ"פאנונימית בהו"ל

אני חצי שנה אחרי לידה בהנקה מלאה. ועוד לא קיבלתי מחזור.

עכשיו החלטתי שאני רוצה למנוע כמה חודשים קדימה (בערך 3)

מאוד לא רוצה לקחת כדורים.

אני יודעת שזאת לא תהיה מניעה הרמטית, ולא קרוב לשם ולא צריך להגיב לי את זה.

אך אשמח לשמוע מהמנוסות איך בכל זאת אפשר לעשות את ההשתדלות להימנע מהריון. (בלי להימנע מיחסים)

תודה!

נראה לי שכדאי לחשוב על דיאפרגמההריון ולידה

אם לא קיבלת עדיין מחזור אז את לא באמת תדעי מתי הביוץ יגיע.

כאילו אפשר לנסות לראות הפרשות, אבל זה לא יהיה מספיק

תודה!אנונימית בהו"ל

זה השקעה כספית והרבה התעסקות רק בשביל כמה חודשים ספורים...

בדיקות ביוץ ביתיות יעזרו משהו?

יש לך נסיון בשמ"פ? כי קשה לזהות ביוץ ראשוןשמש בשמיים

אחרי הנקה, יש גם הרבה פעמים נסיונות של הגוף לבייץ והפרשות מבלבלות.

בדיקות ביוץ ביתיות יגלו לך מאוחר מדי, את תדעי יום או יומיים לפני הביוץ אבל הזרע מסוגל לשרוד גם יותר מזה ואז זה לא מונע הריון...

אם הריון לא אופציה נורא גרועה מבחינתך אני הייתי הולכת על זה, כי סיכוי סביר שבכלל לא תבייצי בשלושה חודשים הקרובים וגם אם כן אולי תצליחי לזהות ולהימנע, וגם אם לא ותהיו יחד בזמן הפורה עדיין רוב הסיכויים שלא תיקלטי כי בכל ביוץ הסיכוי הוא סביב 25% אז בשילוב כל אלה זה יוצא סיכוי די נמוך להריון אבל עדיין הגיוני למדי ומניעה גרועה למדי, אז הכל שאלה של כמה סיכון את מוכנה לקחת.

אבל אם זה מעודד אותך אז זה אפשרישמש בשמיים

אני זיהיתי את הביוץ הראשון אחרי שנה של הנקה, פעמיים (ולא פיספסתי אותו אף פעם, בילד השלישי הוא לא הגיע עדיין)

אבל זה כן היה קשה ומבלבל יותר לזהות, לעומת המחזוריות הרגילה

וואו איזה כיף לךאנונימית בהו"ל

זה כזה נשי ומחובר

לא מספיקאנונימית בהו"ל

קראתי על שמפ קצת והתחברתי, כי אני אוהבת להיות מודעת לגוף שלי

איפה אפשר ללמוד את זה?

אז לא בטוח שהנקה זה זמן טוב להתחילשמש בשמיים

גם אני לא למדתי רשמית בשום מקום, רק מקריאה בכל מיני אתרים ופה מהפורום, אבל תירגלתי הרבה חודשים של מחזוריות רגילה עד שידעתי לזהות היטב (אצלי זה היה בשביל נסיון כניסה להריון, לא מניעה) אני לא חושבת שהיה לי סיכוי ללמוד את זה בהנקה כי בהנקה הגוף מאוד לא עקבי, ההפרשות לא עקביות, צוואר הרחם מאוד דינמי, זה נורא קשה לזהות ככה.

ובשביל מניעה צריך לגלות אפילו מוקדם יותר.

לא חושבתהריון ולידה

בדיקת ביוץ תגלה אחרי שכבר יש תנאים לביוץ

ואת רוצה לדעת לפני

חוץ מזה שעם שימוש בבדיקות ביוץ זה כבר לא יהיה ''מודעות לפוריות''

יכול להיות שעדיף לך באמת לעקוב אחרי הפרשות ולא לעשות משהו מעבר.

אבל כן צריך לקחת בחשבון את הסיכוי שיתכן שביוץ יגיע בלי שתשימי לב

למה בדיקות זה לא מודעות?אנונימית בהו"ל

אשמח אם תסבירי לי

כי נראה לי שכל הקטע של מודעות לפוריותהריון ולידה

זה להסתמך על הסימנים של הגוף.

לא על בדיקות חיצוניות שלא תמיד מדייקות.

בנוסף לזה כשאת עוקבת אחרי ההפרשות את מזהה את הסימנים לקראת הביוץ.

בבדיקות את תזהי יותר את היום עצמו של הביוץ בד''כ. אבל אם התנאים מתאימים הזרע יכול להשמר גם כמה ימים קודם.

ברמה העקרונית כשיש לך הפרשות שקופות שנמתחות בין האצבעות כמו חלבון של ביצה זה הפרשות פוריות.

בנוסף לזה כשכבר המחזור חוזר בודקים בד''כ או חום או רמה של פתיחת צוואר הרחם. כי אם רוצים לדייק לא מספיק לעקוב אחרי סימן אחד.

העניין הוא שכשעוד לא היה הביוץ הראשון אחרי הלידה אז קשה לזהות במדוייק את הסימנים.

כשזה חוזר על עצמו כל חודש זה יותר קל לעקוב.

אם את מוכנה לקבל את זה שיכולות להיות טעויות את יכולה לנסות לעקוב גם עכשיו.

וגם כשמקבלים מחזור- בד''כ הימים שכבר בטוח לא פוריים זה הימים אחרי הביוץ.

אבל הימים לפני הביוץ (נניח למי שלא שומרת שבעה נקיים או מי שהמחזור שלה ארוך מאד) זה ימים בעייתיים שאי אפשר לסמוך רק על ההפרשות. כי יכול להיות מצב שתקיימי יחסים ומייד אחכ יתחילו ההפרשות הפוריות. אז אי אפשר להבטיח ב100% שהזרע לא ישרוד.

יש מדריכות שמעבירות סדנאות על זה.

אני ממש בעבר למדתי אצל מיכל שונבורן אבל מאז נוספו הרבה מדריכות בשיטה.

ממה שאני יודעת שמפ פחות רלוונטי בהנקההמקורית

ללא ווסת כי אין את המחזוריות הרגילה של הגוף

אבל כדי להיכנס להריון צריך מחזוריות, לא?אנונימית בהו"ל

כאילו אני אמורה לחזור לבייץ כדי להיכנס להריון.. אז למה לא רלוונטי?

אמת. אבל בהנקה ההפרשות שונותהמקורית

ממה שאני יודעת

שמפ זה אומר הימנעותגיברת

בתוספת כל מה שאמרו לך כאן.

לא יודעת אם עוד יש היום שקפים/נרות

כמובן, אני רוצה להימנע בזמנים בעייתיםאנונימית בהו"ל

התכוונתי בלי להתנזר עכשיו שלושה חודשים...

דיאפרגמהAvigailh1

משתמשת כבר חצי שנה

לא מסובך מדיי ,לא מרגישים את זה ביחסים. פשוט צריך להכניס לפני עם קוטל זרע ולהוציא אלרי 8 שעות. צריך ללכת למתאמת שתתאים מידה ולקבל הסברים על השימוש וכו באופן חד פעמי והדיאפרגמה היא לכל החיים אלא אם כן ירדת מלא במשקל ואולי השתנתה המידה ואז צריך לבצע התאמה מחודשת ודם יכול להיות שעדיין תהי באותה המידה. בקיצור שווה. בלי כדורים ,בלי הורמונים,בלי עצם זרה תקועה ברחם. שווה כל שקל. וזה אחרי שלא קיים בעולם מניעה שלא ניסיתי ולא התאימה לי.

מצטרפתפרח חדש

אני שמחה לדעת כבר עכשיו שאחרי הלידה הבאה בעז"ה לא אצטרך להסתבך עם מניעות ששבעתי מהם ובגללם טבלתי 3 חודשים אחרי לידה

ושיבשתי את הגוף שלי, וביטלתי את כל הטבעיות שלו, והתגרדתי מפטריות וסבלתי מכאבי ראש ולא היה לי חשק להתקרב לבעלי, וקיבלתי זיהום באגן פעם אחר פעם

תודה לה על האפשרות ושהרב התיר לי את זה

שעה ניסיתי להבין מה הקשר לשירות מילואים פעיל חחחח^כיסופים^

בהמשך השירשור הבנתי שזה ר"ת אחרים😂

חחחשמ"פ

אני עקבתי עם שמפשמ"פ

אבל כבר קיבלתי וסת אז היה יותר קל לעקוב בחודשים הראשונים נמנעתי יותר כי פחדתי שלא זיהיתי וכו'

בימים הפוריים נמנענו ממש כי מבחינתי שקפים וכו' לא היו מספיק בהגנה גבוהה בהמשך עברתי להתקן לא הורמונלי

חצי שנהבשורות משמחותאחרונה

הגוף כבר יותר בשל לביוץ טוב גם בהנקה מלאה

מחריגה את מי שההנקה ממש מונעת לה עד שהיא לגמרי מפסיקה להניק

אבל אין לדעתי שמפ במצב כזה לא מאוד יעיל עד שלא תלמדי ממש הרגשות והפרשות בשוטף

אופציה היחידה שאני חושבת זה או שקפים 2-3 או דיאפרגמה אבל אם יש הפרשות ביוץ גדולות אז זה יסמן לך זמן פורה ויש מצב להיקלט להריון

אגב יש כנס שמפ ממש בשבוע הבא אולי שווה לך להירשם ולצפות

ונפתח עוד קורס אישי ללימוד אצל תמר אוחנה

איך אפשר להנחיל יותר משימות בכיתה א' ולהקל עלינו?אובדת חצות

נותנים להם מלא שיעורים- אנחנו חייבים לבדוק גם אם עשו בצהרון כי יש טעויות, זה לוקח זמן+ צריך לחתום אחרי ששומעים אותם קוראים כמה פעמים קריאה.

בנוסף מרגישה שקשה לדרוש מהם עוד לארגן את הקלמר ולחדד עפרונות כי גם ככה עשו המון זמן שיעורים והם רק מחכים לטלויזיה או מחשב אח"כ או לזמן אישי ובצדק אחרי יום עמוס.

ואז הכול נופל עלינו: לשטוף קופסאות אוכל של הבוקר, עכשיו גם קבלו צלחות רב פעמיות לצהרון מפלסטיק שכל יום צריך לשטוף עם סכו"ם כשהם מחזירים מלוכלך מארוחת הצהריים, וגם לארגן להם קלמרים, וגם את התיק שמתבלגן כל הזמן ומתפקע מעומס, וגם להכין קופסאות אוכל בבוקר (לא מצליחה להכין מהערב מעדיפה טרי) וגם למלא להם בקבוקי מים או לשים מגבת לנטילת ידיים.

בקיצור-אינסוף מטלות על ההורים שקשורות לבית הספר שממש מעמיסות ופחות "זורמות" לי.

אני מרחמת עליהם ועושה בעצמי, ואז הכל נופל עלינו חוץ מארגון הבית, כלים, כביסות וקיפול, חוגים, הסעות, עניינים, פעילויות, מחויבויות, קלינאית תקשורת לשניהם, חברים.

ואז אם אנחנו מכניסים משהו לעצמנו כמו חוג ספורט לי או לבעלי או אפילו יציאה, אנחנו גמורים מעייפות.

הם כן יודעים לשים תיק במקום כשנכנסים הביתה אבל זה בערך מה שהם עושים.

מרגיש שהכל כל אחה"צ סובב סביבם ואין לי זמן למטלות הבית (כי עושה איתם שיעורים מלא זמן) ואז כבר נהיה ערב, וצריך להכין אוכל, ומטלות הערב מקלחות, להשכיב, קשיי הערב גם עם ההרדמות ואין מצב לדבר על לעבוד או לעשות משהו לעצמי. פשוט אין מצב. מגיעה לערב ונופלת מהרגליים.

ובבוקר שוב אחריות להכין אוכל טרי ומגוון ושונה לפי הרצונות שלהם.

איך לוקחים את זה בפרופורציה? בעלי אומר חכי חכי, כשיהיו מבחנים ושיעורי בית אמיתיים בעוד המון מקצועות, כרגע זה בעברית וחשבון בלבד ואנחנו כבר נקרעים. אנחנו חנונים ואובסיסיביים שיעשו הכל ויצליחו.

מה עושים????????????? ואיזה תפקידים נותנים בכיתה א'?

ואיך אמור להיות לי זמן לעצמי כשהכול סביבם ואנחנו אמורים לעזור ולבדוק שעשו הכול ושהם מוכנים והכל מוכן להם כל הזמן?

והאם זה טבעי שזה מציף? ועמוס? ומעייף כל כך.

טבעי בהחלטהמקורית

השנה הבת שלי בכיתה ב וקניתי לה יותר מקופסת אוכל אחת כי לא תמיד מספיקה לשטוף את שלה האמת.זה מקל.

בקבוקים אפשר למלא מהערב. ראיתי שאני לא מספיקה והבת שלי ממלאת (ככה כותבים @מתואמת ? תמיד מסתבכת עם המילה הזו ועם המילה לטאטא🤭) לעצמה או בבית הספר. הבן שלי לוקח בקבוק מים מינרליים כל כמה ימים חדש וזהו.

גמני מכינה קופסאות בבוקר, הרבה פעמים גם צהריים לילדון מכינה בבוקר, וכן זה מתיש לפעמים ודורש. אבל די התרגלתי.

לגבי שיעורים - אני לא ישבתי כל יום על שיעורים האמת, מודה, עשינו מרוכז פעמיים שלוש בשבוע אבל זה התאים גם מול המורה שתיאמתי מולו ציפיות ואמרתי שאני מוודאת הבנה ולא חשוב לי שיסיימו בדיוק בדיוק את כל המשימה דווקא בגלל שהיום ארוך + צהרון והם סהכ ילדים ולא סטודנטים למדעי המח

אוכל בצהריים - את יכולה לקנות מדי פעם? פיצה/ פלאפל וכד. וגם - הם אוכלים בצהרון כתבת לא? (מה נסגר עם להחזיר לכם כלים מלוכלכים?? בעע) למה בנוסף ארוחת צהריים מבושלת? אפשר לדחות ? אם לא אז דברים קלי הכנה בנינג"ה נניח עובר מסך?

וכן זה לופ אחר שצריך להתרגל אליו. אני תמיד אומרת שיותר קל לי בימים שהם צריכים להיות בבית.

בעלך לא יכול להוריד ממך קצת?

כתבת נכוןמתואמת

מה שטבעי זהאמאשוני

שהורים לבכור (במקרה שלכם בכורים) לוקחים ברצינות רבה מדי הכנת ש"ב.

את האמא ואת יודעת מה נכון לילדים שלך במכלול השיקולים.

אל תפחדי לשים את הגבולות שלך גם מול מערכת החינוך.

תזכרי שלכל מערכת יש אינטרסים וגם אם בגדול היא פועלת לטובת הילד, בדקויות רק את רואה מה נכון לכם.

את יכולה למשל להגדיר 20 דקות להכנת ש"ב,

מה שמספיקים יופי.

לא צריך לתקן ש"ב מהצהרון. כדאי לעבור ולהבין מה הם יודעים 6מה לא, אבל לא בשביל להגיש למורה.

בכללי, כדאי לעשות הפרדה בין לימוד לבין ביצוע המטלות.

את הלימוד עצמו (חשבון עברית) לעשות בזמנים ובדרך שיותר נוחה (כמו משחקים בשבת)

ומשימות לעשות את העיקר בלי לרדת לפרטים.

חבל על התסכול שלכם ושל הילדים. וגם להעמיס עליהם זה מתכון בטוח שהם ישנאו בי"ס, וישנאו ללמוד, ואז עוד פחות ילמדו.

צריך לזהות מה נקודת שיווי משקל בין עוד השקעה= קידום והצלחה

לבין עוד השקעה= הגדשת הסאה, איבוד מוטיבציה ורגרסיה בלמידה.

גם לימוד למבחנים בא' ובב' לא צריך להיות דרמה. עוברים על דף חזרה 10 דקות, קצת מהמחברת, קצת משחקי למידה במחשב ושלום.

תרגול חשבון אנגלית ועברית אפשר בשישי ומוצ"ש לתת להם מתוכנות למידה במחשב.

קלמר ותיקים לדעתי זו אחריות ההורים.

המלצה שלי- ציוד נפרד לבית וקלמר לכיתה שפותחים רק בכיתה. ככה פחות שוכחים להחזיר לתיק וכו'.

איזו תגובה יפהאפונה

לשבת שעות על שיעורי בית זה ביג נו נו.

ובעלך טועה

זה לא יהיה יותר קשה ככל שהם יגדלו. הם בתחילת כתה א'... בהמשך הם יהיו יותר עצמאיים, שיעורי הבית יהיו ממוקדים יותר ואתם גם תתייחסו לכל העניין בפרופורציות מתאימות.

ממש הייתי מגבילה את שיעורי הבית.

תרגול קריאה אפשר לעשות בשבת בנחת.

בכלל הייתי בודקת איפה כל אחד מהם נמצא ולפי זה ממננת. מי שקורא טוב לא צריך 3 חזרות על כל טקסט...

ללמוד לעשות לא הכל ולא מושלם זה לימוד חשוב בחיים, גם בשבילך וגם בשביל הילדים שלך.

ובשאר הדברים - לבדוק מה אפשר לעשות קצר ו/או יעיל יותר, ולזכור שאתם עדיין בהסתגלות ועם הזמן זה ישתפר.

וואי עומס ממש.חושבת לעצמי

אבל מה הקטע הזה ששולחים לכם כלים מהצהרון? יש מצב לשלוח איתם חד פעמי?

לא- זה עניין של קיימות של כל העירייהאובדת חצות

עוד עבודה להורים

אז שהעיריה יקנו מדיחטארקו

איזה הזיה

סליחה , זה ממש לא בסדראביול

אם חשוב להם הקיימות, שיחקנו מדיח או ישלמו יותר לצוות ישטוף כלים.

נשמע לי הזוי

הזוי ומופרך בעיני. אצלנו בגנים התקינו מדיחיםחושבת לעצמי

נשמע שאת גרה במקום עם אוכלוסייה חזקה.

יש על מה לדבר עם האחראיות שם של הצהרון בעירייה?

בעיני זו בקשה הזויה ולא לגיטימית בכלל.

אמנם הבנות שלי לא בצהרוןהשקט הזה

אבל גם בגנים אצלנו זה ככה, ואני גרה בעיר אחרת.

כשמתרגלים לצורת החשיבה הזו זה לא כזה מופרך. זה כמו ששולחים ילד עפ קופסה לא. בוקר והיא חוזרת מלוכלכת אז גם ה"קופסה" של הא. צהריים חוזרת מלוכלכת. ההבדל היחיד שאת הכלים של אחהצ אני לא שולחת בבוקר מלאים.

מודה שאני הייתי מוותרת גם על קופסה לבוקריעל מהדרום

לק"י

וחוזרת לאוכל בשקית כמו שהיה בתקופתינו.

ובתוך מה שמים את הכלים המלוכלכים בתיק?

מקווה שלא בתוך שקית נילון שהולכת לפח🤭

טיפים לקופסה- לשים את האוכל על נייר או בתוך שקית, שילכלך פחות (מניחה שאף אחד לא יעיר על זה).

ואם זה דברים יבשים והקופסה די נקיה, כשאין לי כח אני מנגבת אותה עם נייר רטוב.

כן, אבל האוכל של הבוקר לא מלוכלך כ"כדיאט ספרייט

פחות שומני,

אין בו רוטב.

זה נראה לי מאוד מאוד מוזר ולא שייך להגיע בערב ולשטוף צלחת שחיכתה לי מהצהריים עם שומן של פסטה של ילדים.

ובכל מקרה לך הפותחת הייתי ממליצה לשלוח ארוחת בוקר בשקית ולא בקופסה.

שקית עם סנדוויץ'.

שקית עם ירקות חתוכים קשים שלא יתפרקו וינזלו.

אגב, אפשר גם את כל זה לשים בתוך הקופסה.

חוסך את השטיפה של זה לפחות.

אצלנו מכיתה ד' אין הזנהאמאשוני

שולחים ארוחת צהריים בקופסאות. כולל רטבים וכו'. הילדים שלי לוקחים בקופסאות רב פעמיות.

האמת גם אני הייתי לוקחת ככה ללימודים.

האמת שנכון. גם אני והבת שלי לוקחות בקופסהיעל מהדרום

לק"י

נראה לי שזה פשוט פחות מקובל לקבל כלים מלוכלכים מהצהרון.

והאמת שלו יכולתי הייתי זורקת הכל במקום לשטוף. אנחנו משתמשים כמעט ורק בחד פעמי בבית.

צודקת אני גם לא מכירה שבצהרוןאמאשוני

אוכלים ברב פעמי

אבל כן מכירה שאוכלים צהריים ברב פעמי ובערב שוטפים אז מהבחינה הזו אין הרבה הבדל.

בכל מקרה, עם כל זה שזה חריג, זה לא מה שישנה את את התמונה מבחינת העומס.

לנו אין הזנה עכשיו בכיתה בבוקר אור

זה פחות מגעיל מלשטוף כלים של אוכל שלא אתה בישלתי טבל לא מוסיף הרבה מבחינת עומס (רק לדאוג שיהיה לה אוכל לקחת)

גם אצל הבן שלי אין הזנההמקורית

קניתי קופסאות ממקס ממש זולות שאני שמה בתוך זיפ לוק עם מזלג חדפ והולך לפח

הוא לא יעמוד בלהחזיר את זה נקי

גם אופציה לשלוח חדפ כל יוםאמאשוני

לא מאמינה שהצהרון יסרבו לתת אוכל כי זה לא רב פעמי. אבל זה כן אולי יגרום לילדים לצאת דופן אם הם באוכלוסיה שמאוד מקפידה על זה.

בכל אופן, אני דווקא שלחתי עם קופסאות איקאה איכותיות. הייתי מנקה בשיטת הנייר סופג שמשקשקים בקופסה סגורה, וואלה באמת עבד..

חח לא יודעת, אני גם ככה רק בערב שוטפתהשקט הזה

את הכלים של הצהריים והן אוכלות בבית, לא במסגרת😅

@יעל מהדרום לא יודעת איך אצל הפותחת, אצלנו הילדים מקבלים בתחילת שנה מעין תיק עם שרוך כזה שהוא רב פעמי אבל עשוי מסןג של פלסטיק. שמעתי מאמהות של הגן שהן מכניסות גם את התיק למדיח..

לגבי הכלים המלוכלכים מהצהרון - הלם 🤢קופצת רגע

לגבי שיעורי בית, אל תעבירי להם את הפרפקציוניזם שלך. עשו בצהרון - מה שעשו זה מספיק. קריאה שאתם צריכים לחתום, אם זה רק קריאה ולא לתקן את כל שיעורי הבית זה לא אמור לקחת הרבה זמן. ואם גם זה מעיק, תתאמי עם המורה שתעשו את זה פעמיים בשבוע ועוד פעם בשבת, או משהו כזה.

קלמר - תעברי פעם בשבוע ותשלימי חוסרים.

לעשות איתם טבלה של מה שמים בסנדוויצים כל יוםאיילה12

וגם איזה פירות

יש לכל יום משו קבוע ואז גם זה צפוי ואפשר לארגן על השיש בערב לפני את מה שצריך

גם הם בחרו אז את יודעת שאוהבים

וגם מגוון כי חוזר לעצמו רק פעם בשבוע

ושיעורי בית בכיתה א זה הכי סיוט אח"כ ממש יורד מההורים והילדים עושים בעצמם

לא הייתי נותנת להם לתקן את מה שעשו בצהרון זה ממש מייאש, רק עוברת בלעדיהם לראות ואם יש בעיה שחוזרת על יממה לעבוד על זה בזמן רגוע כמו שאמרו, אבל בכללי לא לעבור שוב על משהו שעשית, זה מוריד ממש

לשחרר את הש.ב. נראה לי זה מה שיפנה הכי הרבה זמןהשקט הזה

אמנם עוד אין לי ילדים בבי"ס אבל נשמע לי ששם טמון הכלב.

אפשר לעבור ברפרוף ולראות אם יש איזו שגיאה רצינית שכדאי לתקן. משימות קריאה כדאי לעשות,

אבל לא להשתעבד לזה! בטח אם הם עושים בצהרון. מקסימום יעשו עם טעויות- יתקנו בכיתה. בנחת.

וואי זה נשמע המון שיעורי ביתילד בכור

גם הילד שלי בכיתה א והשיעורי בית ממש קצרים

והוא לא עושה בצהרון אח רק בבית

זה דף קריאה כל יום, מקסימום יושבים עשר דקות

קופסאות אוכל מכינים מהערב- אם זה טוסט אז מכינים הכל ובבוקר שמים בטוסטר

מה שעוזר זה שהחלטנו ביחד עם הילדים מה כל אחד לוקח כל יום וזה טבלה קבועה ואז לא מסתבכים בלחשוב מה להכין

הבן שלי מסודר אז ממש פעם ב עוברת על הקלמר, לדעתי זה ממש משהו שההורה צריך להיות עליו אחראי ואולי ללמד את הילד תוך כדי שהוא עושה שיראה מה הוא עושה כדי שילמדו הרגלי סדר..

ביניי כמה שיותר זמן בית אחרי בית ספר, פחות לצאת פחות הסעות פחות חוגים

גם זה פחות מציף לשני הצדדים וגם יותר רגוע בלוז

רק בקשר לקופסא של הבוקרחילזון 123אחרונה

אני שמה בקופסא סנדויץ בשקית, ופרי בשקית.

ואז הקופסא לא כזה מתלכלכת שצריך לשטוף כל יום.

כנל מגבת לא צריך להחליף כל פעם. שמים קבוע בתיק וזהו. (אגב, אין מגבות נייר בביס?)

עפרונות אפשר לחדד במחדד שולחני תוך כדי השיעורי בית.

וש''ב בכיתה א זה אכן די מעיק.

לא הייתי מתקנת כל דבר שעשו לא נכון, וגם לא חייבים לעשות הכל אם זה עמוס מדי. יש מקצועות שזה לא נורא אם תדלגי פה ושם....

ועדיין מסכימה שזה תופס הרבה זמן מהחיים. כשנם גדלים זה נהיה יותר רגוע לדעתי.

טיפים לשלווה נפשית כשהילדים גדלים והולכים לישוןאנוונימית1

מאוחר יותר- מישהי?

הגדולה שלי מתחילה ללכת לישון מאוחר יותר, ואני אשכרה בחרדה מזה. מההבנה שזה ימשיך להתאחר ובשלב כלשהו היא תהיה ערה במהלך כל הערב שלי לעצמי. זה עושה לי מחנק בנפש.

יכול מאוד להיות שזה בגלל שיש לה הפרעת התנהגות ואולי זה קשור... ואולי אף אחת לא תזדהה איתי כאן.

אבל אני חייבת חייבת חייבת את השקט הזה בסוף היום. במיוחד אחרי יום מאתגר. ובמיוחד שעכשיו בעלי במילואים והערב לעצמי הזה נותן לי מרחב נשימה.

אני פשוט לא יכולה לסבול את המחשבה שהיא תסתובב לי בין הרגליים מעבר ל19:30 בערב.

כשהיו קטנים יותר, הרגשתי שגם אם היה יום קשוח, לפחות יש לי כמה שעות של שקט בערב לעצמי/עם בעלי.

ולמשל עכשיו כשבעלי ואני רוצים לשבת לאכול בנחת ולהחליף כמה מילים בפרטיות- היא מפריעה לנו בלי סוף, נכנסת למטבח ומתיישבת ולא נותנת לנו לדבר לבד לרגע. ואז גם לשלוח אותה לישון זה בכלל סרט כל ערב כי היא מתנגדת באופן קבוע וכל הזמן יוצאת מהחדר.

ואיןןןןןןן לי כוחות נפש לזה!!

די באיזשהו שלב אני מרגישה שאני לא יכולה לראות אותה או אף אחד מילדיי (שאני אוהבת ביותר, כן?) עד מחר בבוקר.

אני כזאת שממש ממש צריכה את הספייס, את השקט שלה בסוף יום.

להיות ספונה בחדר שלנו זה אולי נחמד לחלק מהזמן. אבל אני בסוף עושה כל מיני דברים אחרים במטבח, מתקתקת כביסה וכו'. גם זה בשבילי זמן שקט. שאפשר להכניס מכונה בלי צרחות ברקע או לבשל בנחת בלי ריבים בין אחים... בקיצור עצם הנוכחות שלה ממש מאתגרת אותי בזמן הזה..

אשמח לשמוע אם מישהי מזדהה עם חלק מהתחושות ולשתף מה עזר לכן להתמודד עם השלב הזה♥️

אני מזדהה מאודהמקורית

והילדים שלי ישנים ב20 והיום ספציפית ישנו גם יותר מאוחר

וכן, גם לי יצא לחשוב על זה

אבל מצד אחד, עיקר הקשר שלי איתם הוא במהלך הערב

ובאמת מצד שני,מגיע השלב שרוצים את הבית שקט

אני רק יכולה להגיד שאין לי הרבה פתרונות פרקטיים כי בסוף יגיע השלב שהם ישתלטו לי על הבית🤭

מצד אחד זה משמח אותי. זה בריא. בטח גם יהיו פה חברים בערב בשלב מתקדם יותר

מצד שני אני מבינה שאני כנראה צריכה לעבור דירה כדי לאפשר את כל העולמות ולחיות עם זה בטוב. מקווה שהשם יזכנו

יש את האופציה של לעמוד על זה שתהיה בחדר שלה.

ועוד משו - את כנראה עמוסה מאוד במהלך היום. בימים שאני פחות עמוסה, פחות קריטי לי מתי בדיוק הלכו פה לישון ואני נהנית מהם יותר. כדאי לחשוב גם על הכיוון הזה

וחיבוק על ההתמודדות♥️

ברור שזה מוכר ומובן מאודבאתי מפעם

כשהיה חופש גדול ובעלי היה במילואים הילדים הלכו לישון כל ערב מאוחר ממש, והרגשתי שאני פשוט מאבדת את עצמי , כי הם פשוט היו סביבי 24/7.

ביומיום כשמגיע הערב-

קודם כל אני מחשיכה אורות בבית, משאירה אור קטן איפה שאני נמצאת,

דבר שני, דיבורים בלחש. ממש משגע אותי לשמוע צעקות או דיבורים בלהט כאילו זה אמצע היום.

דבר נוסף, אם כבר נניח נשאר מישהו מסתובב בין הרגליים שלי, (נגיד כי עשה שנ"צ) אני אומרת לו - קשה לי לשמוע דיבורים של ילדים בלילה, אם אתה פה אתה יושב בספה בשקט עם ספר. לא לפנות אליי.

בת כמה הילדה? יכול להיות שהיא לא עייפה לישון אבל יכולה פשוט לעלות למיטה עם ספר.

תחכי לגיל ההתבגרות ואז בכלל...😅קל"ת

מזדהה ממש עם התחושות.

האם את עובדת כל ימות השבוע מהבוקר?

אולי לנסות לחשוב על בוקר שאת לבד בבית כשהילדים במסגרות.

את אשר יגורתי בא ליפרח חדש

זה באמת מעבר לא פשוט ולא קל

וזה חסר לי

אבל כך דרכו של עולם.. וב"ה שהם גדלים ומתפתחים

בסוף הם רוצים להיות גדולים כמונו ואולי גם נהנים מהשקט בערב שהקטנים כבר ישנים..

הבן שלי הבכור בן 14.5 חוזר מהישיבה ב10 בערב וטז צריכה לתת לו תשומת לב, ארוחה טובה

ואז מתחילה הסאגה ללכת לישון בשעה סבירה כדי שיצליח לקום שוב ב6:30 (אני קמה איתו..)

זה מאוד חסר לי השקט בערבים

בינתיים מה שעושה לי טוב זה להיכנס לחדר שלי לסגור דלת ולהיות שם עם עצמי, לשוחח בטלפון או לצפות משהו בטלפון

פרטיות עם בעלי, יוצאים פעם בשבוע לדייט זוגי

אני כן מגבילה שוטטות בבית אחרי השעה 11 בערב

הם יכולים להיות במיטה, לקרוא לדבר בשקט ביניהם אבל לא כאילו זה אמצע היום

וואי קשוח להתחיל להתייחס ב10 בלילה!אנוונימית1

אין לי מושג איך יש לך סבלנות לזה... באמת שאפו.

ואם כבר העלית את הקטע הזוגי- לצאת לדייטים זה אחלה. אבל איך אפשר פרטיות בתוך הבית? אני ממש לא יכולה לדמיין איך אפשר להיות באינטימיות עם הבעל בזמן שהילדים ערים בחדר ליד. אני ממש חוששת שזה יפריע ברמה הזוגית הידיעה הזאת.

יש עוד זמן עד שזה יגיע לשעות האלה אצלנו אבל זו גם מחשבה שעלתה לי בראש...

להכל מתרגליםפרח חדש

נועלים את הדלת ושוכחים ממה שקורה בחוץ.. אני כן צריכה שהבית יהיה כבר יחסית שקט אבל לאו דווקא שכולם ישנים

לגבי עומס- אני דווקאאנוונימית1

לא עובדת במשרה מלאה.. אז יש לי בקרים לעצמי בשגרה.

אבל אני עם (חלק) מהילדים מ14:00. ככה שבין אם היה יום טוב או פחות, אני עדיין צריכה את השקט שלי אחרי 5-6 שעות רצופות איתם.

בסוף זה טבעי בגילאים האלה שיש יותר רעש/בלאגן/בכי/מריבות... ואני צריכה לאפס את המערכת שלי בסוף היום כדי למלא מצברים.

אני גיליתי שזמן לעצמי לפני שכולם ישנים גם עובדיראת גאולה

או לפני ההשכבות, או אחרי שהקטנים ישנים, אני נכנסת עם קפה ושוקולד לחדר, או מתקלחת, וזה נותן לי אוויר הלאה.

מבינה אותך ממש!!

אצלנו הבית חשוך חלקית, ואז מי שרוצה להישאר ער בד"כ קורא ספר.

נראה לי הגיוני להגדיר שעה שאחריה אי אפשר להסתובב בבית. אני לא יודעת אם ואיך זה יעבוד עם הפרעת התנהגות... תלוי כמובן גם בתנאים בבית, בד"כ הם קוראים או מכינים ש"ב / לומדים למבחן.

היא יכולה לשמור על הקטנים כשהם ישנים?אמאשוני

אם כן את יכולה לצאת להליכה לבד/ עם בעלך.

לגבי קיפול כביסה אפשר לשים אוזניות.

בכללי יש זמן שצריך שקט, ויש זמן אחרי השקט שזה נחמד להיות עם המתבגרים.

בכללי 2, גם הילדים הגדולים רוצים שקט ממהורים 😄

לא יודעת מה זה אומר בפועל הפרעת התנהגות,

אבל נשמע לי שדווקא יש פה פוטנציאל יקר ערך לזמן איכות איתה בחלק מהערבים.

אולי תתקךחי מקלחת טובה, תנוחי קצת כשאת מרדימה את הקטנים

ואז אחרי שעה כזה תצאי בנחת, אחרי הפוגה, תאכלו משהו ביחד או תאכלו לבד,

ואז קצת להיות ביחד וקצת לבד.

היא כבר בשלב שיש לה גישה למחשב? כי בשלב מסויים הם בעצמם בורחים לחדרים למחשב/ טלפון.

איזה קשה זה שרק רוצים שקטטטKayom

מבינה אותך מאוד. יש לך מקום בבית להסתגר בו לבד גם אם הם ערים?

וואי איזה שלב קשוח זהלאזוכרת

בת כמה היא?

אצלי יש גדולים שהולכים לישון אחרי וכשאני ממש צריכה שקט אני הולכת לחדר, לפעמים אפילו אוכלת שם משהו קטן

במקרים נדירים יותר אני אומרת לגדולים שעכשיו אני צריכה שקט ומעדיפה שלא לדבר עכשיו

גם עוזר שאני מכבה חלק גדול מהאורות לקראת השכבת הקטנים יותר ואז זה עושה אווירה יותר רגועה ושקטה

הילדים שלי בני 5 ו- 2 ונדיר שלפני תשע ישנים פה 🤭דיאן ד.

ופעמים רבות גולש לעשר ובגדול מיד אחרי שהם ישנים אני גם מתארגנת לישון.

הלוואייי והיה לי קצת זמן שקט בערבים.

הרבה פעמים הם מתקלחים ואוכלים א. ערב עד השעה שבע וחצי

ואז אנחנו נותנים להם לשחק או לצייר והם עסוקים בענייניהם עד שמתחילים להתעייף ולוקחים אותם לישון.

הרבה פעמים זה הזמן השקט שלי.

עבודות בית אני תמיד עושה תוך כדי שהם ערים כי אחרי שהם ישנים אין לי כח לזוז.

אני בדיוק כמוך בצורך הזה..אבל אני מתנהלת אחרת..אולי תדעו

אצלינו יש כלל.. מגיל מסויםאכן הולכים לישוןמאוחר יותר..כל גיל לפי ענינו..

אבל בזמן הזה- הם אחרי ארוחת ערב ואירגונים..הם קוראים ספר או משחקים יחד בשקט..לא בסלון..

או בחדר שלהם.. או בחלל אחר בבית שיש מקום..

נכון הרבה פעמים הגדולים חוזרים מאוחר מפעולה בסניף וכדומה אז הם מכינים לעצמם ארוחת ערב ומסתובבים בסלון נכון..אבל זה לא קבוע.

כשאני רוצה ערב זוגי עם בעלי בסלון ונגיד לאכול יחד איתו ובחדר לא מתאפשר אני לגמרי אומרת לגדולים שלי שעכשיו ילכו לחדר לקרוא ..שגם אמא או אמא ואבא רוצים קצת זמן לדבר..

בעיני זה חינוך טוב לזוגיות..

וכמובן שלא תמיד זה ככה

וכמובןןןן שעוד מעט כשכולם יגדלו יותר אז הכל ישתנה והסלון לרשותם ואנו רק נעלה לחדר או נצא לסיבוב

כרגע זה עוד ביניים..שיש קצת גדולים אבל לא מאוד..אז עדיין יש אוירת ערב שקט

וגם בעליבמילואים ואני חייבתתתת את זה פי כמה אז מבינה מאוד

כל כך יכולה להבין..עדינה אבל בשטח

אני חושבת שזה פשוט שלב שעוברים, שאת מבינה שהילדים גדלו והם משכיבים אותך לישון, את פשוט נכנסת לזה, ומבינה שיותר אין לך פרטיות יותר מידי, חוץ מהחדר שלך, (זה בערך בשלב שבו דאגתי לעצמי לחדר שהוא יחידת הורים עם מקלחת ושירותים כי מבחינתי זה היה כבר לא אפשרי) את יכולה ללכת לישון עם בית מסודר ולקום לבית קומדי קומסה, המטבח גם יפעל אחרי שתילי לישון, בקיצור.. החיים משתנים ומתרגלים לזה לאט לאט..

צריך לעשות סוויץ בחשיבהooאחרונה

במקום שזמני השקט יגיעו אוטומטית בערב

צריך לייצר אותם

אפשר ליצור אותם באופן יומיומי בהתחלה/ באמצע/ בסוף יום

או גם וגם וגם

לקחת הפסקות/ לצאת למרפסת/ לשבת בחדר לבד/ לצאת החוצה

זה אפילו יותר מוצלח מרק שקט בערב

פריקההההההההאנונימית בהו"ל

התינוק חולה, הוא בוכה מהבוקר כמעט בלי הפסקה,

ועוד הלכתי איתו ככה לעבודה בבוקר לכמה שעות, ועכשיו יש לי עבודה שאני חייבת להשלים בערב (ואת חלקה אי אפשר לדחות),

אני כבר כמה ימים עם שיעול חופר ממש שעושה לי כאב ראש וגם לא ישנתי בלילה בגללו,

וחוץ מזה היה היום יום רגיל גם עם שאר הילדים, עם טנטרומים מדי פעם ובית הפוך לחלוטין,

ומחר היתה אמורה להיות לי פגישה של טיפול רגשי שממש חיכיתי לה, וביטלתי בגלל שהתינוק חולה ואין לי מי שישמור עליו, וזה מבאס אותי ממש.

ויש לי הלילה ליל טבילה, אז עוד צריכה להתארגן ובא לי גם להיות עם כוחות ובינתיים בא לי רק לבכות.

אהההההההההההההההההה

וואיייי....ליבי איתך🫂יעל מהדרום

יואו שולחת לך כוחות,וגם חיבוק 🫶על הנס

הכי קשה שהם חולים והכל מצטבר ביחד....

יאו נשמע לחוץ בטירוףKayom

בהצלחה לך עם הכל!!

תודה לכל מי שענתה!אנונימית בהו"ל

וואיייי 💓💓💓אונמר

אז המצב אתמול רק הלך והידרדראנונימית בהו"ל

שנייה לפני שסיימתי סוף סוף את העבודה אתמול בלילה ובאנו כבר להיכנס למיטה - הטלפון שלי נפל והמסך נשבר,

ובזבזנו אתמול מלאאאאאאא זמן בהחלפת טלפון ובניסיון להבין האם הווצאפ מגובה או לא.

מתברר שהוא לא מגובה!!!!!!!!

והיו לי שם דברים סופר חשובים, ובתוכם דברים דחופים לעבודה!!

בקיצור, הייתי עצבנית בטירוף, ובעלי התבאס עליי שאני ככה בליל טבילה.

היום על הבוקר טסתי עם הילד החולה למעבדה, ואחרי שהיינו שם שעה וחצי (הוא אמר שזה ייקח עשרים דקות...)

הטכנאי אמר שצריך להזמין מסך חדש, ובגלל שזה טלפון ממש ממש ישן אז זה גם יעלה הון, וגם לא בטוח שהוא בכלל יצליח להשיג מסך.

אז עכשיו התבזבז לי מלא זמן וכנראה גם מלא כסף, ואין לי היסטוריה של הווצאפ

ואני עצבנית בטירוףףףףף

יואו איזה סרטטטטטטטדיאן ד.

טיפ ממני בנוגע לטלפון

זה גם קרה לי שהטלפון נשבר והלך המסך. והייתי איזה שבועיים בלי טלפון, עוד סיוט.

פתחתי את הוואטספ במחשב ושם היו לי עדיין את כל ההודעות הישנות

זה כמובן רק אם יש לך מחשב שבו הוואטספ מחובר ואת לא צריכה להתחבר מחדש.

ברגע שתתחברי עם טלפון חדש לוואטספ אז כל ההודעות הלא מגובות ילכו לאיבוד.

מקווה שברור, תגידי אם לא...

זה הקטע, שלפני כמה ימים נסגר לי הווצאפ במחשבאנונימית בהו"ל

וכל הזמן דחיתי את הפתיחה שלו מחדש, ועכשיו אני כל כך כועסת על עצמי על הדחייה המטופשת הזאת!!!!!!

והטכנאי אמר לי שההיסטוריה לא נמחקת גם אם אני פותחת ווצאפ במכשיר החדש, אז פתחתי.

אם זה לא נכון אני לא יודעת מה אני עושה.

אויש איזה תזמון לא משודיאן ד.

מקווה בשבילך שאכן ההיסטוריה תישמר

ואם לא, תחשבי שכל דבר שהיה לך בוואטספ יש למישהו נוסף ששלח לך או קיבל ממך.

מקסימום שלחי הודעה בקבוצות של העבודה שכל המידע מלפני X זמן נמחק לך ואם יש דברים חשובים בבקשה שישלחו לך.

אין קבוצות של העבודה, אני עצמאית. זה מלא לקוחותאנונימית בהו"ל

לשלוח להם.

ועוד מלא הודעות ממש חשובות שלא קשורות לעבודה...

ארררררררררררררררררררר

ואני ממש בלחץ לדעת אם יש התקדמות, והטכנאי לא עונהאנונימית בהו"לאחרונה

לי

מרגישה כשלוןלאזוכרת

וצריכה לפרוק ואין אף אחד בעולם האמיתי שאני יכולה לספר לו

אני מרגישה כשלון גדול בכל היבט של החיים שלי

נתתי מכה לבת הקטנה שלי, היא התעצבנה על משהו ונשכבה לידי וצעקה ובעטה וממש הכאיבה לי ובלי לחשובנתתי לה מכה כדי שתפסיק. אני בהלם מעצמי. היא גם היתה כל כל בשוק שפשוט התחילה לצרוח והעירה את התינוק שבדיוק נרדם והיתה ממש מסכנה. אני מרגישה רע ממש עם עצמי וגם התינוק עכשיו צורח ולא נרגע

בעבודה עשיתי טעות גדולה שמשפיעה על עוד אנשים. גם פה אני מרגישה כשלון גמור. בהלם מעצמי שעשיתי את הטעות הזאת ולא יודעת איך להתמודד איתה, יודעת שמעכשיו ההתנהלות בעבודה תהיה אחרת ומממש קשה לי עם זה

מבחינה זוגית- בעלי כל הזמן עסוק וגם כשכבר יש לו טיפה פנאי הוא נמצא בבית עם אוזניות, מקשיב לכל מיני דברים ואי אפשר לדבר איתו. כבר דיברתי איתו שזה מפריע לי ושום דבר לא השתנה. אני מרגישה לא חשובה ולא אהובה

יש לי גם עניינים עם הילדים הגדולים יותר. כולם ילדים טובים ומתוקים במיוחד אבל לכל אחד כמעט מהם יש איזשהו עניין ספציפי שדורש התמודדות (לכל אחד משהו אחר)

גם מבחינת המשפחה המורחבת יש איזשהו עניין לא נעים מול אחד מהאחים ועוד עניין רפואי עם בן משפחה אחר

פעם הם היו הכתובת העיקרית שלי לדיבורים והתייעצויות ועכשיו כשאין את זה זה ממש קשה לי

וגם מבחינת אמונה, מרגישה שאין לי כוח ורצון להתפלל ולדבר עם ה אפילו שזה הבסיס של החיים שלי וגם פה אני מאוכזבת מעצמי

גם מבחינת אוכל לא הולך לי ועברה כמעט שנה מהלידה ואני לא מצליחה לחזור לעמי ולא מתלבשת יפה לטעמי כי אני מניקה

בקיצור מרגישה שכלום כלום כלום לא הולך לי למרות שהחיים שלי מלאים בכל כך הרבה טוב

הקושי העיקרי זה העניין הזוגי

אני מרגישה כל כך לבד, אם בעלי היה שותף איתי הייתי יכולה להתמודד הרבה יותר טוב עם שאר העניינים. אתמול הייתי כל כך זקוקה לדבר עם איתו אבל כשניסיתי הוא היה שוב אמצע להקשיב למשהו ואפילו לא שמע ויצא לי החשק

אווווווף

חיבוק, נשמע שבעיקר דבר אחד הוביל לאחריםירושלמית במקור

אז זה לא "כשלון בכל תחום"... זה לא מנותק... סביר, למשל, שהטעות בעבודה נגרמה בגלל מחשבות על הזוגיות וחוסר ריכוז, ובגלל התקלה הזו בעבטדה היית עצבנית על הילדה... מבינה? זה יכול להיות גם כל השתרשרות אחרת...

ואם בעצמך ציינת שהמוקד זה האירוע הזוגי אז שווה להתחיל ממנו ואז להתמקד רק בו, בלי לחשוב על יתר הדברים. סביר שהם יסתדרו כשיטופל המוקד...

אני לא מרגישה ממש שהדברים קשורים אחד לשנילאזוכרת

חוץ מהעצבנות על הילדה שזה ברור לי שזה בגלל התחושות הקשות שאני מרגישה כל היום

פשוט אם רק הייתי מרגישה שבעלי לידי ואיתי זה היה עוזר לי להתמודד עם שאר הקשיים

יא מאמי את לא כישלון!!Kayom

זה נשמע עמוס בטירוף ככה הכל! את לא כישלון!!

אבל עמוס בטירוף זה תמיד אצלילאזוכרת

ופתאום עכשיו שום דבר לא מצליח

ויותר מלא מצליח.. מרגישה כל מה שאני קשורה אליו מתקלקל ונהרס

חיבוק♥️המקורית

קודם כל,אם יש משו שהמנהל שלי לימד אותי בעבודה הקודמת - כל עוד את לא כירורג בחדר ניתוח וכד - רוב הטעויות לגיטימיות וברות תיקון

מבטיחה לך שכל טעות יכולה לקרות לכל אחד. באמת לכל אחד. אז קצת מביך אבל לא סוף העולם. מה שקובע את הטון בסוף זה לא אם טעית או לא אלא איך את לוקחת אחריות על העניין

דבר שני נשמע שיש שינוי מבחינת חיי חברה / הרגלים וכד שזה גם קשוח. אם אין לי עם מי לדבר בערב ולפרוק קצת גם לי קשה האמת

ואת לא כשלון בכלל. זה רק היצר הרע שמכסה הכל בענן אפור סמיך. את יהלום בת של השם יתברך שנשמתה חקוקה מתחת לכסא הכבוד. . תתגברי נק טובות. נסי לצאת לקפה עם חברה טובה שתקשיב לך

לגבי הבעל - אם לא עוזר שאת מדברת ומבקשת קשב, לפעמים צריך לקחת את זה רמה אחת מעל. אל תישארי עם זה ככה

חיבוק♥️

וואי איזו הודעה מתוקהלאזוכרת

האמת שהכישלון במקצוע שלי הוא לא תמיד בר תיקון ולפעמים יכול לעשות נזק ממש, לפגוע באמת באנשים. עוד לא בטוחה שזה המצב אבל בכל מקרה הטעות היא טעות גדולה אז גם המבוכה מקשה וגם המחשבות על הנזק האפשרי.

ולגבי הבעל, מה הכוונה לקחת רמה אחת מעל? איך?

בכל עבודה יכול להיות נזק כזה או אחרהמקורית

כי בכל עבודה יש את הגורם האנושי

אין 100 אחוז

כמו שאמרתי - מבוכה ואי נעימות, נכון. ועדיין - לקיחת אחריות והפקת לקחים ובסוף זה יעבור מבטיחה לך ♥️

לגבי רמה אחת מעל - קודם כל נראה שהביטחון העצמי/ הערך העצמי שלך לא וואו כרגע. זה דבר ראשון לעבוד עליו

דבר שני, לגבי הבעל - את אומרת לו בצורה מפורשת: בעלי היקר, זה מפריע לי. לא מתאים. מבחינתי אתה לא שומע אוזניות עד שאנחנו לא יושבים לדבר בערב.. אני צריכה אותך. אני צריכה את הזמן איתך.

חיבוק❤️צלולה

אני רואה שלפעמים אלו דברים שבאים בגלים. פתאום יש גל שהכל נראה גרוע והמון כישלונות, ואז לאט לאט נהיה יותר טוב...

אין לי עצות, רק רוצה לומר לגבי הבעל, שגם בעלי מסתובב עם אוזניות כמעט כל הזמן. הוא יודע שזה מפריע לי, ובמשך השנים מצאנו כמה פתרונות, כל דבר בתקופה אחרת.

קודם כל הוא קנה אוזניות שיושבות מחוץ לאוזן, ככה שהאוזן לא חסומה והוא כן יכול לשמוע ברמה מסוימת מה שקורה סביבו בלי להתנתק מהאוזניות.

אבל בעיקר מה שנשמע לי רלוונטי פה, אני למדתי לקבל את העובדה שהוא עם אוזניות, גם אם אני חושבת שזו טעות- זה שלו. כשאני רוצה שהוא יקשיב לי אני נותנת הקדמה ומפנה אותו אלי, מחכה שהוא יסגור / יוריד את האוזניות ורק אז מדברת. זה שחרר ממני את הצורך שהוא יענה לי מיד כשקראתי לו. אני עושה את זה הרבה- על כל דבר שאני רוצה שהוא יקשיב, אני לא מחכה שיצטברו לי דברים.

מקווה שהכל יעבור ותרגישי יותר טוב מהר❤️

מצטרפת רק להמלצה של לבקש את תשומת הלב שלואונמראחרונה

בעלי לא עם אוזניות. אבל עם הפרעת קשב חביבה מאד, ולמדתי מזמן ממש לבקש שישים לב.

מאמי שומע?

ומחכה שיעזור את ה' שהוא באמצע. זה יכול ממש לקחת כמה שניות או חצי דקה. ואני לא על קוצים בזמן הזה, אני מבינה באמת שזה הגיוני שהוא באמצע משו בראש שלו ויקי לו כמה שניות להיות איתי, ואם לא עבד אז אומרת שוב.

מאמי תהיה איתי רגע..

הגיע למצב שמוזר לי לשמוע את אחותי מדברת עם בעלה בלי לבקש את תשומת ליבו. הוא חייב להיות זמין לך 24/7? חח זוכרת ממש שהיה לי מוזר שהיא מצפה שהוא יהיה ההקשבה אליה כל היום כל החיים ולא הראש שלו יהיה עסוק. ובטח שאחרי זה מלא פעמים פתאום היה להם 'איך לא שמעת אבל ביקשתיייי'

שיגרת לחלל האויר. לא ביקשת ממנו.

קיצור נשמע לי האוזניות זה אותו סיפור...

מתייעצת איתכן שובדרקונית ירוקה

בהקשר לזה קושי חברתי בכיתה א

אז היום הבת שלי חזרה בוכה מבית הספר.

בעזרת כמה שאלות מצידי היא סיפרה שהבות מהכיתה והישוב (אותה קבוצה מהסיפור בתחילת שנה) מציקות לה "כל הזמן". דוחפות אותה בהסעה ובהפסקה. לפעמים גם מרביצות (לא הצליחה לפרט). שברו לה את הצבעים בקלמר (שמתי לב שכל הצבעים שלה שבורים, רק עכשיו היא סיפרה שזה הבנות האלה שברו לה).

בנוסף, הן מקניטות אותה ויורדות עליה כי היא כבר קוראת שוטף ונותנים לה לעשות דברים אחרים בזמן שיעור קריאה ועברית.

שלחתי הודעה לאמא של הבת המובילה, שתהיה מודעת. אני אשלח גם למחנכת הודעה בערב.

אשמח לעזרתכן -

מה לבקש מהמורה? מה מקובל במקרים כאלו? הייתי מרוצה מהטיפול בפעם הקודמת אבל נראה שזה לא פתר את הבעיה מהשורש.

איך לחזק את הבת שלי? עשיתי את העצות שנתתן לי פעם שעברה - מצאתי בת גדולה שתיקח אותה תחת חסותה, הבאתי לה גומי כדי שתוביל בהפסקה (מישהי לקחה לה ולא החזירה. היא לא זוכרת מי), חיזקנו ביטחון עצמי. מה עוד?

יש לה חברות מהכיתה מישובים אחרים. היא לא בודדה

רק חיבוק. כי אמאל'ה זה קשה כאמור ככה שעושיםאונמר

לבת שלך.

אני לא בשלה הזה בכלל

אבל מרגישה כבר את העצבים באצבעות וללכת לחלק מכות שם בכיתה.

ילדים זה עם קשה. אוף.

בהצלחה ממש

וכל הכבוד שאת ככה קשובה.

מסכנה, עצוב לשמוע שהילדים שלנו סובלים 😥😥יראת גאולה

לצערנו, יש ילדים שהם "טרף קל", וילדים עם מידות רעות יותר מציקים לילדים שהם מזהים ככאלו.

אני חושבת שכדאי לכם לנסות לחפש חוגים שנותנים לילדה כלים להפוך ל"טרף קשה": לקחת את הילדה לחוג הגנה עצמית ו/או לקחת אותה לקבוצת מיומנויות חברתיות. גם טיפול רגשי יכול להועיל אבל לשתי האפשרויות הקודמות יש תוצאות מהירות יותר.

קראתי כתבה לאחרונה בנושאד' הוא האלוקים

שם האמא כתבה שתחילת הישועה היתה לשתף את כל האמהות של הילדים בגן.

אם יש לכם איזה קבוצה משותפת של ההורים, שאת יכולה להשאיר שם הודעה ומתאים לך, יכול להיות שיעזור.

עצם זה שההורים שותפים והילד יודע שיש לו גב מהבית, וגם כל הורה מדבר עם הילד שלו, ומזהיר אותו,

ואז רב הכיתה כבר לא שותפה למעשה.

מחזקת את ידייך לא להרפות ולהמשיך לעקוב שזה מסתדר.

חיבוק על החוויה הקשה!

האמת הגיעה הזמן לנער את הצוותאמאשוני

מה שהבת שלך חווה זה לא שובבות,

זו בריונות.

אין שום מצב שהייתי שולחת ככה את הבת שלי עוד יום אחד!

המורה הייתה צריכה להיות שם עוד קודם.

פונה ליועצת, למנהלת.

המחנכת שתעשה את שלה בתוך הכיתה,

אבל מחוץ לכיתה קווים אדומים!

עדיף להפסיד כמה ימי עבודה ולשגע את המערכת מאשר לתת לילדה להמשיך לסבול!

לגבי האמא של הילדה המובילה,

הייתי שולחת הודעה שעלות הצבעים היא x שקלים ואת מצפה לקבל כסף/ חפיסת צבעים.

לכל דבר יש מחיר. לא לוותר.

תהיי חזקה בשבילה.

מול בריונות אי אפשר לפעול בדרכים נחמדות.

מילא אם רק לא היו אוהבים אותה, אז יש דרכים להעצמה. אבל זה לא שאין לה חברות, זה שהיא סובלת מבריונות ואת זה צריך לעצור במיידי ולא לתת לאירוע לגרור עוד אירוע.

תשלחי את הילדה עם קידיווטש. שתצלם ותתקשר אליך כשהיא מרגישה מצוקה.

מצטרפת לאמאשוני.חושבת לעצמי

נשמע שאת ממש עדינה, ואמא כל כך טובה... הלב שלי יוצא אליכן.

זו ממש בריונות, ושהן מציקות לה "כל הזמן"- אולי היא מתכוונת גם למבטים או חיוכים לא תמימים מצידן, או לריחוק מסויים...

אני באמת חושבת שכדאי לעמוד מאחוריה ומלפניה ולעשות סדר.

גם עם הצוות וגם אולי מול ההורים. איזו מן התנהגות זו?

סליחה שאני מגיבה ככה, אבל אצלי זה יושב על נקודה רגישה. כשהייתי בכיתה ג'-ד' היתה לי חברה הכי טובה שמשום מה החליטה להתנכל לי יחד עם בת כוחנית אחרת. סבלתי הרבה, אבל כשסיפרתי לאמא שלי, היא עשתה סדר: התקשרה לאמא של אותה אחת, הודיעה לי שמעכשיו אני לא חברה שלה, ואמרה לי לדווח על כל דבר.

בדיעבד הסתבר שאמא שלי גם רבה עם אמא שלה בגלל זה, וההורים שלנו היו חברים ממש טובים, ברמת בילויים משותפים קבועים וכו'.

מה שאני באה להגיד, זה שחשוב שהיא תרגיש את הגב קודם כל.

אחר כך תוודאו שזה לא דו צדדי, שאין קצר תמים בתקשורת... אבל קודם כל לעצור את זה.

באמת כשאמא שלי התערבה זה נפסק ומצאתי חברות אחרות...

וגם- על התנהגות בריונית צריך להשעות.חושבת לעצמי

מי שלא יכול לבוא בקהל- כי הנתנהגות שלו מאיימת באיזושהי צורה- שלא יבוא. פשוט ככה.

זו בריונותבוקר אור

להתקשר למורה ולהסביר הכל. אם את מרגישה שאין הבנה לפנות הלאה ליועצת ולמנהלת (בכל מקרה היא צריכה לערב אותם ) להציב קווים אדומים, וכמה שיותר מהר

קודם כל חיבוק חםלב לבן

לא קל נשמע, לילדה ולך.

מצטרפת לכל הנאמר שההתהנגות בריונית וצריך לטפל בה בתקיפות

לא קראתי את השרשור הקודם שכתבת

כן אוסיף בזהירות, בדרכ ילדים מציקים בגלל סיבה מסויימת.

וחוץ מהטיפול בילדןת שמציקות, כאמא הייתי מנסה בנתיב הזה, לבדוק האם יש משהו בהתנהלות של הבת שלך, שבמובן מסויים גורם להן לעשות את זה

כמובן שהן לא בסדר ושום דבר לא מצדיק

אבל כדי לעזור לבת אולי נכון לבדוק בכיוון הזה

ממליצה מאד על תעצומות - מתכוונת ליעוץ לכם ההורחם

עוד חיזוק של הבטחון העצמיהמקורית

סליחה אם לא פוליטיקלי קורקט, אבל לצערי הטיפול בבריונות לוקה בחסר ובתי הספר הפכו לג'ונגל חברתי בהרבה מקרים

גם הבן שלי סבל מזה מכיתה א. אחרי שיח עם המורה וההורים שלא באמת עזר עד הסוף, החלטנו ללמד אותו שלפעמים נכון להגיב כדי להרתיע חזרה ושלא יהפכו אותו לילד כאפות כי הוא כזה תמים נאיבי וטוב. שלא ייראה כאילו הוא מוריד את הראש. לצערנו זה נותן לגיטימציה לעוד הפגנות כח הרבה פעמים

על חכמה והתקדמות אפשר לומר קנאה ושתהיה גאה בעצמה אבל לא לשתוק על אלימות ולתת לה להמשיך להיות פאסיבית

האמא של הילדה השוברת לא צריכה להיות מודעת, היא צריכה לשלם על הציוד השבור ולדבר עם הבת שלה שתתנצל ולדעת שבפעם הבאה גם הצבעים של הבת שלה יכולים להישבר כתגובה. ובכלל - שהבת שלך לא תגיע למצב שנוגעים לה בציוד ללא רשות והיא עומדת ומסתכלת שבורת לב. כואב לי רק לחשוב על זה. ללמד אותה להגיד אני לא מרשה, אל תיגעי, זה לא שלך

אפשר לחיות בדמיונות שנצליח לשנות את העולם אבל לרוב זה לא קורה. אני מעדיפה לגבות את הילדים ולשמור עליהם בכל מחיר ולא לצפות שהשינוי יגיע מבחוץ. ולא, זה לא הופך ילדים לאלימים מנסיוני. רק יותר בטוחים בעצמם ופחות פגועים

חיבוק♥️

הלוואי שזה היה קל כל כךבוקר אור

מאוד לא קל ללמד ילדים שלא יודעים לעמוד על שלהם לעשות את זה

לא אמרתי שזה קלהמקורית

אבל זה גם לא בלתי אפשרי. בטוח הרבה יותר קל ללמד את זה ילד מאשר מתבגר או מבוגר לדעתי. יש לו גב מההורים, אפשר לעשות סימולציות, הוא בא לספר ולהתייעץ אחרי סיטואציות מסוימות. התמיכה של ההורים בתהליך חשובה מאוד ומקנה בטחון שלא צריך לפחד להגיד לא/ מה אני חושב. יש מקום לתסכולים לנוח על כר אוהב ומכיל. זה המון.

אגב גם מולנו יש שיח על מה הוא חושב ומה הוא לא רוצה. מבחינתי כל שיח והבעה כזו היא ניצחון מבחינתי שהילד שלי לא מרצה והוא בטוח בעצמו להגיד לי לא ובטוח בי כאמא שלו שאני לא נבהלת מהשיח

אנחנו בכל אופן כן השקענו בזה וראינו שזה מחזיר את ההשקעה כאמור. היום הוא בכיתה ג ואני מרוצה מאוד מהשינוי.

וגם - לא ללמד ילד לעמוד על שלו מלמד גישה קורבנית. הכל תמיד קורה לי מבחוץ. למה לוותר ולהתייאש מראש? לא נכון בעיניי כגישה. גם אם הלימוד יהיה איטי זה שווה, זה כלי חשוב לחיים

העצמאות הבטחון והכח הפנימי שזה נותן שווה הרבה

לא קשור לגישה קורבניתבוקר אור

אלא שזה פשוט לא כזה פתרון בעיניי לסיטואציה הזו

אולי פתרון ארוך טווח ששווה ללמד, אבל עדיין יהיו ילדיפ עם יותר ביטחון עצמי ועם פחות

וכן, אם ילד הוא קורבן של בריונים אז הוא קורבן וצריך לטפל בזה לא משנה למה זה קורה

ואם הגישה שלו לחיים קורבנית או לא לא רלוונטי להאם הוא חווה בריונות או לא

בעיניי רלוונטי מאוד האמתהמקורית

את לא חייבת להסכים אבל עובדות מדברות בעד עצמן - ה"חזק" תמיד נשאר חזק והחלש לרוב כנל אאכ והוא יעשה עם זה משו

ילד שמגיב, יחשבו פעמיים אם להציק לו

אין קשר לזה שיש עוד ילדים עם בטחון. ברור שיש. זה לא אומר שלילד שלי לא צריך להיות בכלל

אגב, גמני חוויתי בריונות וגם חרמות כמה שנים אז אני למודת נסיונות. ולכן כמו שאמרתי - אם ה חוזר על עצמו, טובתו של הילד מעל הכל מבחינתי. כבר ראינו איך מערכת החינוך "פותרת" את הדברים האלה .. וללמד אותו שיש לו כח ויכולת להגיב ולהסתדר גם בסיטואציות כאלה זה בהחלט פתרון. יותר נכון,מבחינתי זה ה- פתרון. עדיף מאשר ללכת לדפוק על דלתות שמאחוריהן עומדים אנשים טובים אבל בלי שום יכולת לעזור באמת. עדיף מאשר שהילד יצטרך להתקשר באמצע היום בוכה. עדיף מאשר שכן, יחווה תחושת קורבנות (כולם מציקים לי, מדברים עליי, וכו) מאשר להגיב פשוט ולנהל איתו במקביל שיח למה מתייחסים ולמה לא. שוב, אין הכוונה פה בלגדל ילד אלים אלא ללמד אותו 2 דברים

  1. פרופורציות. לא כל דבר מתייחסים

  2. אם עוברים גבול ומתנהגים כלפיך באלימות והפתרונות המקובלים לא עוזרים- מותר לך להגיב כדי להרתיע ואני אגבה אותך.

    אם הבן שלי לא יילך להגיד למורה כדי לתת לו צאנס להגיב ולהשליט סדר ומשמעת, אני לא אגבה אותו ככהנ. אבל אם המורה לא עשה כלום - אז כן.

שוב, לא חייב להסכים ולא אכפת לי מעגבניות האמת

בכלל לא עגבניות, אני ממש לא נגדבוקר אור

הפוך, הלוואי שהייתי יכןלה ללמד את הילדה שלי את זה. אבל חשוב לא להיגרר להאשמה של הילד ולא לטפל בבריונות עצמה.

גם לי יש בהחלט ניסיון בנושא ומגיבה עם הרבה כאב. אסור להזניח את האפיק של טיפול בילדים עצמם

אין פה האשמה בכללהמקורית

יש פה הסתכלות בוגרת של מבוגר שמבין דבר כו שניים ואומר: צדק לא מנצח. סורי אבל פוליטיקלי קורקט מת מזמן ומע החינוך לא באמת מטפלת בזה

ואם ילד נענש על בריונות בביהס, הוא גם לרוב יותר שונא את הילד שבגללו הענישו אותו. מציאות. מה שינית פה?

ללמד ילד להתמודד זה לא להאשים אותו. זה פשוט ללמד אותו ולחשל אותו. ככה אני רואה את זה

הילד שלי לא מרגיש היום אשמה למרות שבהתחלה הוא הרגיש ש- מה אני לא בסדר? אני צריך לשנות?

אז אמרתי : אתה יותר מבסדר. וחיזקתי עוד.. אבל מצד שני, אני רוצה שיהיה לך טוב. ויש ילדים שמבינים רק ככה שיש גבולות שלא חוצים. תשמור על הגבולות שלך ואל תצפה שכולם יכבדו אותם מראש. לפעמים צריך קצת להתאמץ בשביל זה.

יש גם מבוגרים כאלה. אז נשתבלל לנצח ונחפש צדק?

גם זה חשוב אבל גםריבוזום

המורים יכולים לעזור פה מאוד. הבן שלי גם סבל מהצקות (שכנראה נבעו מקנאה), ובנוסף הוא גם נמוך משמעותית וקטן, כשראש המציקים שגרר אחריו עוד ילד ולפעמים עוד אחרים פשוט פיזית גדול יותר. זה גם משפיע, אפילו אם לילד שמציקים לו יש ביטחון עצמי. אז גם דיברנו עם הבן שלנו, וניסינו לתת לו כלים ולחזק אותו, אבל כשהרב שלו ראה שזה מדרדר לבריונות של ממש והגיב מאוד בתקיפות (סוג של השעיה) זה מה שעשה סוף לסיפור.

(אגב, ברור לי שמול הילד המציק היה מהלך חינוכי שלם שגם ראה אותו ואת הצרכים שלו ולא רק עונש, אבל היה צורך קודם כל בגבול מאוד ברור וחד וב"ה שהצוות ראה את זה ופעל).

מעולה. לא תמיד זה ככה לצערי.המקורית

אצלנו לא היו השעיות. לא תמיד הצוות מתייחס לזה כמו שצריך. לא תמיד ההורים משתפים פעולה. לא תמיד זה עוזר

ברור שאם יש מענה במסגרת זה הכי טוב.. זה הלכתחילה בנוסף לחיזוק הבטחון

מצרפת פודקאסט שנראה לי שווה האזנההשקט הזה

לא יודעת אם הוא בדיוק בדיוק על הנקודה הזו אבל אולי יפתח את הראש לעוד כיוונים

סליחה שנעלמתידרקונית ירוקה

החלפתי טלפון ולקח לי זמן להזכר בסיסמא.

קראתי כל מה שכתבתן וזה מאוד עזר לי.

קודם כל החיזוק, שזו בריונות וצריך טיפול עומק והתערבות של מבוגרים. מאוד עזר התמיכה והדיעה הנחרצת פה.

בינתיים פניתי לאמא של הבת המובילה והיא לקחה את זה ברצינות. אתמול ב"ה הבת שלי אמרה שהיה הרבה יותר טוב.

פנינו גם למחנכת והיא עוד לא ענתה, נראה מה יקרה עם זה.

תודה גם לכל מי ששיתפה מניסיון אישי. לצערי גם אני ובעלי חווינו בריונות וחרמות בתור ילדים. זה קשה כשרואים שגם לילדים זה קורה.

המקורית - אני גם חושבת שזה מה שיעזור. הבטיחו לנו שיהיה מבית הספר, מה שעוד לא קרה. הבטיחו גם שיתנו מענה לילדים שכבר יודעים לקרוא וזה לא קרה עד שלחצנו ותזכרנו. אני צריכה לבדוק אם יש חוג שמתחיל בשלב הזה בשנה.

יש לה חונכת שעובדת איתה על מיומנויות חברתיות. אבל מדובר בנערה בכיתה ז', לא במשהו מקצועי

ושוב תודה על המענה

לא מגיבה אחת אחת כדי לא להעמיס

רק עכשיו רואה וחשוב לי להגיב...אנונימיות

כשהייתי בכיתה א חוויתי בריונות מצד קבוצה של בנות בכיתה.

היו לי 2 חברות טובות- לא הייתי לבד.

ועדיין ההשפלה, המכות, ההצקות גמרו עלי.

באיזור חנוכה ההורים שלי העבירו אותי בית ספר.

למקום רחוק יותר

הם הצילו לי את החיים. את הנפש.

אני לא אומרת שאת בהכרח צריכה להעביר אותה מיד.

אבל יש אפשרות אז אל תשללי...

גם אם זה לא כל הכיתה כשזה משהו קבוע וחוזר זה מרסק.

כל הכבוד, זה כל כך קשה.חושבת לעצמי

שורף בלב לראות את הילד שלך במצב הזה.

יש מצב להגיע עם הילדה בבוקר לכיתה?

ולחכות למורה? שיחה פנים אל פנים, שיראו שיש לילדה הזו גב...

לא בקטע אלים, ולא בקטע מאיים, אלא בתור הדגשה של הדחיפות לעניין.

שיטופל הרגע.

לגבי האמא של המובילהאמאשוניאחרונה

מה זה אומר לקחה ברצינות?

תמנפי את זה הלאה.

לא להסתפק באמא שתטפל מול הילדה ב4 עיניים.

תבקשי מהאמא שתיקח את הבת שלה לקנות צבעים חדשים, שהילדה תראה שאמא שלה משלמת על הנזקים שהיא עושה.

זה לא הכמה שקלים, זה העיקרון. הויזואליות.

שהילדה השוברת תביא לבת שלך את חבילת הצבעים.

תיפגשו ארבעתכם,

שתי האמהות ושתי ילדות,

תשבו לגלידה או משהו.

החוויה פה מעבירה מסר יותר ממה שאפשר להעביר בשיחה שבין האמא לילדה.

גם אם תהיה תקופה יותר טובה, בלי טיפול חד משמעי זה יחזור שוב, כי הטריגר לא נעלם לשום מקום.

אני לא הייתי מוותרת על טיפול מול היועצת והמנהלת,

ששאר האמהות ישאו בכתם. שיבינו שיש השלכות. שאם שוב יקרה משהו,

משהו כבר יטרגר אותם לקפוץ מעצמם לעצור את זה.

כרגע אין שום השלכה כזאת.

מה יגרום לאמא הזאת ולשאר האמהות לזוז מהר אם עוד חודשיים זה יקרה שוב?

איך הבת שלך תוכל להרגיש בטוחה שוב אם הדברים יזוזו לאט?

היא צריכה לדעת שאם היא מספרת למורה או ליועצת על הצקה, זה מיד מטופל.