19% סוללה. לא הרבה מדי, בטח לא הרבה כמו שחשבתי לפרוק. בטח לא שנה וחצי על כתב. בעצם שנתיים.

בטח כל ההתחלה תהיה גיבובי שטויות ועד שאני הגיע לפאנץ' תיגמר הבטריה. זהו הרי חוק מרפי. 

אני רוצה לדבר על רבי נחמן, סמים ומעשיות אחרות. על לבבות שפועמים, כאלה שכבר לא. כאלה שמנותחות פעם ב, כאלה שמנותחות כרוניות. מלחיץ אותי שהנורה של הבטריה דולקת. תרגעי.

על רבי נחמן, סמים ומעשיות אחרות. מאת דנה.

אני אוהבת את ברסלב. אוהבת עד כדי שאני מוכנה לרסס על קיר, נ נח נחמ. עד כדי שאני אומרת תיקון הכללי כמעט כל יום. אבל אולי כי ככה חינכו אותי אולי בגלל באג אחר אני פשוט לא מצליחה לנתק את סיטואצית-ברסלב סמים שיש לי במח. כאילו כל בחור שהוא עם גוזמבות מספיק מכובדות מעשן גוינט. רבי נחמן מעודד את זה אני יודעת. הוא הרי היה זה שאמר, שמחה תמידית. חח חחחח מה זה בכלל שמחה תמידית. זה שני מושגים מקבילים. מקבילים. רבי נ נח נחמ נחמן רבנו הקדוש. תציל אותי מהמחשבות שווא האלה. תציל אותי כבר.

יש לי ציפורים ציפורים בלב ששרות לי מנגינות ביום ולפעמים המנגינות שלהם כל כך נחמדות ואני מתרפקת עליהם, ויש פעמים שהמנגינות שלם חופרות חופרות לי בורות בראש כאילו חסר לי בורות. 

על הקיר בחדר שלי כתבתי, איזהו עשיר השמח בחלקו. כן אני יודעת שאמרו את זה לפני, אבל הכל היה עוד לפני ואני מגלה לאט לאט. אני חושפת את כל הקלפים שבי, את כל הבורות אני מורידה מעליהם את המכסים ומתחילים להתבונן. כמה מפחיד זה להתבונן בפחדים של עצמך. כמה מאיים. כמה ביטחון אתה נדרש כדי להסתכל עליהם ולחמול. ככה פשוט.

אם היה אפשר הייתי רוצה להיות מי שאני, ואם היה אפשר הייתי רוצה לדעת מה זה אומר להיות אני. איפה זה נמצא. כי הי, דנה היא כל כך שונה מעצמה שזה כל כך מבלבל.

ואתמול יוסף הסתכל ואמר לי את?! את כולך טוב, איך יכול להיות. וחחח ככה אני, תתרגל.

אני מאוהבת במעגלים. הו, התחלתי לכתוב לעניין, אני מאוהבת בריח של הסגירת מעגל. הנה כאן התחיל משהו, כאן הוא נגמר. הכל בא על מקומו בשלום. תמיד זה מזכיר לי שכל מילות התודעה שאני לוחשת לי בזמנים קשים ולא רק הם אמיתיים ונכונים. הנה הכל עבר, הנה הכל שוב טוב גמור. הנה השמחה. אולי זה מה שהתכוון רבי נחמן שאמר על השמח התמידית, אם רק נדע שכל מעגל ייסגר בצורה הטובה ביותר בשבילו ובשבילנו זה כבר נחמה עצומה, ומהי נחמה עצומה אם לא שמחה?!

והחיים שלי מלאים במעגלים. שנפתחים ונסגרים ושוב נפתחים, ורגע מאיימים להסגר עלי ואני מרימה ראש מעליהם ואומרת לעצמי, הי, זה יעבור, הי, זה יסגר טוב. הכל יהיה נהדר.

והכל נהדר.

אני מאמינה באמונה שלמה שיכול להיות לנו טוב גמור. נ נח נחמ

הציפורים ציפורים בלב שלי קצת מבולבלות ואני רק רוצה לחרוט אותן על השכמה השמאלית שלי.

אני רוצה להסכים לעצמי להודות שזה קשה. ואם כל מה שקורה בחו הוא פנימי אז אומר שקשה לי עם חלקים בי. וקשה לי שאני לא יכולה להרגיש חופשיה בתוכי. וקשה לי לפחד. ופחד זה מילה שמפחידה אותי.

ורבי נחמן שמדבר על שמחה ואנשים שאוהבים אותו ומוכנים ללכת אחריו באש ובמים ובסמים.

וקסמים גדולים קרבים לבוא. קסמים של נרות ואש שתוקד לנצח.

ובכלל רציתי לסכם את החיים שלי ואיך הגעתי לסמים, גאד. אני אוהבת את השינוי. אני אוהבת שינויים.

אין לי מה לכתוב אני מבזבזת את הזמן והבטריה של המחשב. כל טוב וביי.

מעניין אם זה עובד

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.