וכל כך חם בחוץ!
אז הלכתי לפגוש את החברה החמודה שלי
אכלנו וופל בלגי והתדיינו על מהותו של מזוכיזם ולמה רק חריף מתפרש במוח כסבל בזמן שמתוק גרוע הרבה יותר
טיילנו לנו ברחובות העיר ההומה ופטפטנו עד אין קץ
והלכנו לתרום דם, (בסוף רק אני תרמתי כי נו שוין⁩), והיא חיכתה מחוץ לניידת עם פינאט ודיברנו בטלפון, כן זה היה חכם לגמרי...
וזה היה ממש מהר, כאילו, הכי מהר אי פעם בשבילי, וכשעברתי לשבת אחרי שסיימתי, שתיתי שתי כוסות מים וישר הקאתי. שכן, זה לא נעים, אבל עדיף פי מאה להקיא בתוך הניידת ישר לפח מאשר ברחוב. אז יאיי.
ואז הרגשתי טוב פצצות אז המשכנו.
הלכנו לקנות ספרים יען היא צריכה המלצות לספרים בעברית שלא יהיה לה קשה מידי לקרוא ומי אם לא אני הכתובת הטובה ביותר להמלצות בתחום |עף|
ויצאתי משם גם עם שלל בעצמי, כמובן,
סיפורי חייו של פיקרי, חמוד על
איש ושמו אובה, מותק של ספר
ומארלי ואני, שסתם סקרן אותי, ומה גם שהרגיש קצת לא לעניין לקנות רק ספרים שאני מכירה...
ואז המשכנו לחנות נעליים כי היא הייתה צריכה סנדלים לטיול שלה בשבוע הבא (הפרה נוסעת לאילת! אני גם רוצה טיולים שווים |מקנא|) אבל עזרתי לה לבחור בחוכמה, היא קנתה שורש יפות כמו שלי
מתישהו בדרך אישה חמודה מותק העירה לי שכדאי שארים את פינאט על הידיים כי המדרכה חמה נורא בשבילה, |נבוך שלא זכר אתזה| אבל כמה שזה היה יפה מצידה! ומשם באמת המשכנו את מסלולינו כשהיא על הידיים מתפנקת
וכך המשכנו לנו בפטפוטים נחמדים עד שהגיע האוטובוס שלי (באמצע ראינו חרק יפהפה שאינלנו מושג מה שמו אבל לפחות עצרנו ילדה קטנה מלדרוך עליו)
היה ממש ממש כיף
ישתבח שמו לתמיד
ועכשיו אני בבית אחרי מקלחת מתאוששת עד שאבא יצטרך עזרה בבישולים.
איזה יום ארוך זה כבר בלי עין הרע
אבל יום טוב בעזרת ה'

הצחקתם אותי...