רוב החיים עוברים כמו גל. עולה ויורד ומתנפץ. לפעמים הוא מתחפש לגל שקט ולפעמים התחפושת היא דווקא הרעש הגדול של הנפץ. תחפושת של חצאית קפלים. תחפושת של חולצה כחולה מכופתרת. מה יש מתחת לחולצה הזאת. יש מתחת לחולצה הזאת נשר. חרוט בדיו שחור. חרוט בנפש. יש חצאית קפלים. ומתחתיה מה יש. מה יש מה. לפעמים החיים מחפשים אותך, שמים עליך איזה בגד כזה או אחר. והנפש שלך, היא לא יודעת מה אמת ומה לא.
ואתה מורד. הו כמה שאתה מורד. כי אתה לא מוכן לשקר הזה, לא כל יום פורים. והחצאית קפלים יורדת ומה רואים? רואים את מה שיש. ויש נפש שלמה. יש נפש מלאה בשאלות. ואתה לא מפחד מהן, אתה שואל. ואין קול. יש קולות ששואלים אותך מה פשר הפשר. מה פשר שאתה. ואתה לא מבין למה אתה אמור להצדיק את הפשר שאתה. כי אתה הרי אתה. כאילו.
מתי שתבין שאתה זה לא בגד או חריטות של דיו או צבע של אומנות על קיר, הכל יהיה לך ברור. תבין, תבין שאתה סך כל הרגשות שלך, ואם אתה מרגיש מסכן ללבוש חצאית קפלים, זה בעיה שלך. זה הנפש שלך שהיא לא חופשיה. ותורידי את החצאית, ותרגישי חופש ליום אחד. ואז שוב תחזרי להרגיש את החוסר חופש שמגביל אותך ותצעקי הי למה. למה למה למה. ואף אחד לא יענה לך, ויותר מזה. אבא כבר לא יהיה שם בשבילך, ולאמא שברת את הלב. נשארת רק את עם שקר מחופש לאמת כי מה לעשות החיים מחפשים אותך. הם מחפשים אותך במקומות שלא ציפית שהם יחפשו אותך. הם מחפשים לראות אותך מאושרת. אב הרחמן נתן לך כל כך הרבה חופש. למעשה כל העולם הזה הוא צינורות צינורות של חופש שזורם אליך וכל הפתחים בתוכך סגורים. הם סגורים. תורידי את החולצה הכחולה. תחשפי יד ונשר, אבל הצינור הוא סתום!! מאמאלה שלי הצינור שלך סתום. בואי ננסה לנקות אותו. לנקות אותך. כי הכל נמצא בתוכינו. כל מה שקיים בעולם. אל תחפשי עכשיו עוד משהו להרגיש בו חופשייה. אל תנסי לקחת חומרים שיעיפו אותך. אל. כי הצינורות שלך סתומים. את יכולה לקרוא לזה אלוקים את יכולה לקרוא לזה תודעה. אבל זה בתוכך. אל תהרסי את עצמך.
ואתה כבר מזמן לא בגיל של ישיבה, לא בגיל של משגיחים ומעירים ואנשים שדואגים שתהיה בתלם. ואתה יודע מה, אם אתה לא מרגיש שאתה צריך להיות שם, אל תהיה. אבל תחפש את החופש הזה בתוכך. בבקשה. אני דואגת לך. אני דואגת לכם. אהובי לב. תשמרו על עצמכם.
החופש הוא בתוך הלב. תזכרו את זה תמיד.
