אני יודעת שאנע צריכה רק לומר תודה
שהרבה נדים רוצות ולא מצליחות וגם אני חיכיתי הפעם ומאוד רציתי
אני יודעת שאחרי הלידה אומרים שכל הסבל היה שווה ואיך אפשר לוותר על האותר הזה רק בגלל כמה חודשים של סבל
אבל עכשיו, בתוך כל זה זה סבל נוראי אני לא מאמינה על עצמי שנכנסתי לזה שוב. אז אני לוקחת דיקלקטין ועדיין יש בחילות ובנוסף גם תחושה של שפעם מהתופעות לואי ואני יודעת שזו רק ההתחלה ויש עוד שבועות שלמים של בחילות וזה פשוט סיוט
אז תודה לך בורא עולם שנתתה לי את המתנה הזו אבל למה כזה סבל??
אני חושבת לעצמי לאולי דיי ואז אני נזכרת שמישהי פעם אמרה לי שאם הסבל לא יגיע מדברים טובים הוא יגיע מדברים אחרים ולמרות שאין אצלנו בכלל גישה כזו זה נכנס לי לראש🙈 ואני באמת רוצה עוד ילדים אבל איך אפשר?!
תודה למי ששרדה עד כאן סוף פריקה

אבל גם מתסכל אותי שחייבים אותי ולא יכול להיות ערב בלעדיי, ומסתכל במיוחד כל העניין הזה של בת השמונה עם המקלחת. קשה קצת גם עם הליכה לישון, אבל בעיקר זה.