ילד ראשון, בן 5 שבועות, קשה לו ממש להירדם, גם כשהוא ממש עייף ובוכה מעייפות, (הוא לא סובל עיטוף) ומרדימים אותו ואז אחרי 2 דקות, עיניים פתוחות לרווחה. וככה 4 פעמים עד שמצליחים להרדים אותו, והופס, מסתכל עלינו בעיניים פקוחות. עד שבסוף נרדם חזק. ואז הוא מתחיל לחרוק תוך כדי שינה,משהו הזוי!!!! כאילו בלע טרקטור. כל לילה, מתישהו לפנות בוקר הוא חורק בערך שעתיים ברצף. ואני ישנה לידו עם אטמים! ושומעת הכל למרות זה. אני צריכה להעלות פה הקלטה של זה כדי שתאמינו לי. ואז אני גם שומעת את כל המשאיות והאופנועים בחוץ, כי החלון ממש דפוק. ותמיד איכשהו כל יום לפנות בוקר מפנים את אותו פח טמון ממתכת שעושה רעש אימים. לא מבינה איך תודעת התברואה פה כזו גבוהה. אבל למה ב4.30 לפנות בוקר? ולמה כל יום?
ואז יש לו גזים הזויים ומתעורר בצרחות באיזה 6.
וכמובן שמי קם לתינוק? ומתחילה אצלי בראש מלחמת פיפטי פיפטי.. כי בעלי עושה המון המון, אבל כשהוא עייף הוא נהיה עצבני (לא עלי אלא על המציאות) וזה מלחיץ אותי ואז אני פשוט שולחת אותו למיטה. אבל הי, אני קמתי שלוש פעמים בלילה, וגם ב6 בבוקר. אבל בעלי היה איתו ב1 בלילה וגם הרכיב את הלול וסחב את כל השקיות. אבל אני מכינה ארוחות ושוטפת כלים. ולמה הוא לא אומר לי כל הזמן תודה? רק לפעמים? ולמה הוא יכול לצאת עם חברים בלי עול ואני כולי בתפקיד 100 אחוז משעות היממה? כי אני לא מצליחה לשחרר (וגם כי תכלס אני המזון של התינוקי שלי עכשיו).
וגם וגם וגם, יודעת שזה תקופה שעוברת אבל מתקשה להאמין..
אני חושבת שפחות מחפשת מכן עיצות (אם יש עיצות זה יתקבל בברכה כמובן..) אלא שתקראו את המונולוג המלנכולי הזה ותשתתפו איתי מעט ברחמים..
ואסיים בנימה אופטימית שאני משוגעת על הגינגי הקטן שלי בעל הסנטרים הכפולים שאין שני לו בחריקות ובכישרון לפלוט ישר לתוך חזיית ההנקה האהובה שלי וליצור שם שלולית חלב מגעילה
ואז יש לו גזים הזויים ומתעורר בצרחות באיזה 6.
וכמובן שמי קם לתינוק? ומתחילה אצלי בראש מלחמת פיפטי פיפטי.. כי בעלי עושה המון המון, אבל כשהוא עייף הוא נהיה עצבני (לא עלי אלא על המציאות) וזה מלחיץ אותי ואז אני פשוט שולחת אותו למיטה. אבל הי, אני קמתי שלוש פעמים בלילה, וגם ב6 בבוקר. אבל בעלי היה איתו ב1 בלילה וגם הרכיב את הלול וסחב את כל השקיות. אבל אני מכינה ארוחות ושוטפת כלים. ולמה הוא לא אומר לי כל הזמן תודה? רק לפעמים? ולמה הוא יכול לצאת עם חברים בלי עול ואני כולי בתפקיד 100 אחוז משעות היממה? כי אני לא מצליחה לשחרר (וגם כי תכלס אני המזון של התינוקי שלי עכשיו).
וגם וגם וגם, יודעת שזה תקופה שעוברת אבל מתקשה להאמין..
אני חושבת שפחות מחפשת מכן עיצות (אם יש עיצות זה יתקבל בברכה כמובן..) אלא שתקראו את המונולוג המלנכולי הזה ותשתתפו איתי מעט ברחמים..
ואסיים בנימה אופטימית שאני משוגעת על הגינגי הקטן שלי בעל הסנטרים הכפולים שאין שני לו בחריקות ובכישרון לפלוט ישר לתוך חזיית ההנקה האהובה שלי וליצור שם שלולית חלב מגעילה
