היתה לנו שנה קשה.... קשה מאד...
למה? למה לראות הכל נחרב? לראות את הבולדוזר המפלצתי הורס בית ועוד בית....
ולעמוד חסרי אונים... ולצעוק בלב למה? מה עשינו?
אי אפשר לעמוד מול הרשע הזה ...
אני מבינה שכל מה שה' עושה הכל לטובה ואני לא רואה את כל התמונה כולה... ואבא יכול להגיד" לא" לבן שלו
אבל קשה לי העם לא איתנו ובכנסת כל היום מדברים ... וכלום לא נעשה
ועוד שחר אדום, לא אחד ארבע ביום!!!!
היתי שבת שעברה בשדרות ארבע פעמים היה שחר אדום ונכנסתי ללחץ נפשי עברה יותר מחצי שנה מהפצמ"רים וכבר מזמן לא שמעתי את הקריאה של צה"ל "נא להכנס למרחבים מוגנים" ולא היתי רגילה לזה...
היתי באוהל מחאה של תושבי שדרות וכ"כ כאב לי כי ידעתי שיותר מהפגנת מחאה לא נעשה כלום...
אני ממש רוצה לדעת מה אתם חושבים... אז תגיבו..
בשורות טובות....
), אבל נשאר בבית שלו, הולך לעבודה שלו, ולא קם וזועק חמס!!! הוא עובר לסדר היום- כאילו, כאילו זה לא ממש נוגע לו... ואח"כ עוד שואל- למה עוד גירוש? למה הורסים עוד בתים?- כי הבנאדם יושב לו בבית! מסכים להמשיך בשגרה! זה 'רק' הבית של השכן- זה עצוב -אבל זה לא נוגע לו אישית...