אני מקווה שהוא יהיה כמו שאני מדמינת 

הריב הראשון יהיה כנראה משהו שקשור ללחץ של החתונה משהו שטותי שבגלל כל הלחץ של החתונה יגיע לבערך ריב 

בתפילה הוא כן חייב?

הרי החיוב של ק"ש הרבה יותר חמור (דאורייתא מול דרבנן, ותפילה במניין זה אפילו לא ממש מצווה דרבנן בפני עצמה)

אדרבא - מהסיבה שנתבטל ההתר  -לא כל הרוצה ליטול את השם יטול, אסור לבטל ולו בשביל לא ליטול את השם, וכפי הדין בבא מן הדרך או בעומד מתוך תלמודו.

מה ש/כן - אם אין לו "שוימר" הוא פטור ממנין, חמירא סכנתא...

עדיף ממריבה שקורה כשהאשה מתרגזן על בטטת הכורסא שלה שלא מוכן להטריח את ידיו הענוגות לעזור לה בשטיפתם... אז ריב על זה שהיא מתעקשת לשטוף? חלום.... 

אולי דיון שלא מגיעים אליו להסכמה או פגיעה...

פגיעה נראה לי יותר הגיוני בגלל שבהתחלה כל אחד בא עם סף הרגישות שלו

ולפעמים לא יודעים מה פוגע ומה פחות... ולומדים לאט לאט

אממ אני משערת שאני יכולה להיפגע מזה שמסתירים ממני משהו 

או שאני אצטרך עזרה והוא יעזור למישהו מבחוץ ולא בבית...

או שאני אצטרך שיקשיבו לי והוא לא ייתן יחס או יהיה מאוד עסוק ואני אקח את זה כפגיעה

בקיצור, כמו שאני מכירה את עצמי ועם האנשים שאני אוהבת. אני לא רבה איתם... אבל כן יכולה להיפגע

ואם יש שיח ודיבור ושני הצדדים מוכנים להקשיב ולהבין להבא

אז רק נבנים מזה למקום הרבה יותר עמוק, טוב ואוהב  

(במידה כמובן שיש רגישות לבוא לקראת, להיות עם ענווה ולהודות על הטעות, לבקש סליחה, בקיצור מידות טובות) 

מאשר עצם הריב.

ריב נגמר, אבל אם יש רשימת מילים שאסור להגיד זה לכל החיים

אמרתי שמותר להגיד את המילה הזאת

אני התייחסתי לשורה שהתייחסתי. אני לא יכול ולא רוצה להתייחס לכל ההיסטוריה של כל אחד ומה הוא חשב.

אין לי בעיה להשתמש במילה...

יש לי בעיה לריב. 

אני לא אדם שרב עם אנשים.

ואם מישהו ממש יעצבן אותי, אז אוקי, זה לא קל, אבל אני לא עכשיו אצעק או לא יודעת מה...

משוחחים על זה... על הכל אפשר לדבר

לריב בעיניי, או להרים קול, או לצעוק, או להוציא כעס בהרמת קול וכו'

בעיניי זה נורא פשוט נורא... 

לא מסוגלת להכיל את זה... 

ובלי קשר למילה הזאת יש בעיניי קונוטציה של גן ילדים...

אנשים בוגרים עם מידות טובות לא רבים... בעיניי לפחות...

יש חילוקי דעות/ אי הסכמות/ דיונים וכו'....

האמת לא חשבתי על זה...

ותכלס זה גם מלחיץ

יש בזה משהו אפילו יותר כואב...

אני יכולה אולי להבין שאם הפגיעה ממש חזקה אז כל אחד צריך קצת זמן לעצמו להיות בשקט ואז לחזור ולדבר

אבל שזה מוסכם אחד על השני

ולא עכשיו שמישהו "מעניש" את השני בשתיקה ... כי זה פוגע מאוד ובעיניי לא בוגר...

וזה גם נשמע לי קיצוני להגיע למצב כזה בקשר... 

(למרות שלא יכלתי שלא להגיב על דעתי למילה ריב חח)

בעיקרון זאת נקודה רגישה אצלי...

ומניסיון ראיתי שיש אנשים בגלל אופי מסוים או מידות לא טובות יכולים לגרום למציאות של "מריבה" 

בעיקרון כל השאר בעיניי לא נחשב למריבה!... (אי הסכמה/פגיעה/אכזבה וכו') 

(מקווה שלא חפרתי חח)

שיהיה לילה טוב  

לכן הפריעה לי ההיתפסות לסמנטיקה - כמו שאני הבנתי את מה שכתבת.

ריב יכול להיות גם הבעה של תסכול או אכזבה מהתנהגות של הצד השני, גם אם הכל מובע בעדינות - זה אותו דבר רק שהוא מנוהל יותר בעדינות.

חבר סיפר לי שמה שבעיניו מייצג את חיי הנישואין שלו יותר מהכל זה המריבות. והוא מאושר. ההסבר למה שהוא אמר זה שאם חבר חדר עושה משהו שאתה לא מרוצה ממנו, לא אכפת לך - כי עוד שנה אתם כבר לא ביחד, וגם ככה הוא אדם זר. אבל כשהחצי השני שלך עושה משהו שאתה לא מסוגל להרשות *לעצמך* לעשות, זה בוער בך מבפנים. איך להוציא את זה תלוי באדם, אבל עדיין המציאות היא שזה נראה אחרת.

(כמובן באור החיובי שלו...)

שצד אחד מאד מאד מתוסכל מההתנהגות של הצד השני (שזה כמעט בלתי נמנע בשני אנשים עם הרגלים שונים).

תחשבי על איך מתנהג אדם שמאד מתוסכל מההתנהגות של אדם שהוא מאד אוהב.

ורווקים לא באמת מכירים איך זה, כי שוב, זאת חוויה ייחודית לנשואים - התחושה שיש מישהו אחר, שהוא חצי ממך ובכל זאת מחליט החלטות על דעת עצמו

זה בדיוק מה שכתבתי

שאפשר להיות פגוע, או מתוסכל (אהבתי את ההגדרה הזאת ), או מאוד מאוכזב, או אפילו קצת בצער או כאוב

השאלה רק מה מחליטים לעשות עם זה

ריב נשמע לי כמו לצאת משליטה, לצאת מהאיזון....

להיות מתוסכל כמו שכתבת זה שיא ההגיוני ולהלגיטימי...

זה כמו שישאלו אותי "טוב אז מתי תכעסי בפעם הראשונה אחרי החתונה עם בעלך?"

לא רוצה לכעוס.

אפשר לשאול אבל "מתי לדעתכם תתאכזבו בפעם הראשונה או מה יגרום לכם להיות מתוסכלים בזוגיות?"

אני יודעת שזה נשמע מעט קטנוני... ואגב ממש לא מתיימרת להיות מושלמת ולא כועסת לעולם חלילה

אבל בהחלט משתדלת להיות שם... 

דוגרי אני לא טיפוס שיודע לריב.

זה מיומנות שחייבים ללמוד בשביל זוגיות תקינה??

מקסימום משחררת יאללה כפרה עליך אבל אמרתי לך אוווווווווווווף.

ובזה זה נגמר.

ו"לא מתלהבים משטויות"...

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.