יהיה טוב בסוף.
זה משעשע קצת.
ידיעה שלאט לאט חודרת פנימה.
שלב אחרי שלב בחיים, זה מגיע לתחומים חדשים.
לא עולם מפחיד וכאוטי ללא מנהיג, אלא עולם מושגח ומנוהל ועם תקווה ועתיד.
לא מדינה וארץ ללא תקנה - אלא מדינה בתהליך וארץ בבניינה.
לא מכשולים וקשיים חסרי-תוחלת, אלא אבני דרך ונסיונות בבניין הנפש.
גם אלו עוברים אט אט מהשכל אל הלב, מעמיקים עם הזמן ועבודת ההפנמה.
אחח, טאטא. כואב לנו.
צלילי מיתר משתחרר,
עוד חץ קורע את דממת הלילה.
עוד חץ הננעץ בלב,
מפלח את מעטה השמחה.
כשהלב כבר נשבר,
זעקה חרישית בוקעת ועולה.
ענבלאחרונהמעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
