עשה לי עצבים לראות את כולם צוחקים ורק אני בבאסה חחח

יאווו את קורעתתת

אלא לתת לזה מקום

קרה לי בתחילת הקורונה שהייתי ממש בפחד מכל הסיפור,ממש הרגשתי לא נושמת

ומה שעשיתי זה לתת מקום לפחד הזה,להרגיש אותו הכי חזק,להכנס למקום הזה שבו אני לא נושמת (למרות שזה נשמע הפוך,שאני אמורה לנשום נשימות עמוקות וכו)

וזה השתחרר,זה היה מדהים

רק אז לעשות משהו נחמד

לא לפני, לא לנסות להדחיק על ידי דברים נחמדים ותחביבים

לא לכולם יש את הכח לצאת ממצב א למצב ב כמוה

אבל המטרה היא לא רק לחסום לחסום לחסום.לנסות בכוח להיות שמח.

מותר להיות עצוב,עם אנרגיות נמוכות. בלי רגשות אשם.לכל אחד יש את זה. הלי להרגיש שאני דפוק כי אין לי מ צב רוח. מותר.

אם מפחיד מדי להיות שם,אז לא חייבים ללכת עד הסוף

לא מומחה ולא עברתי הכשרה וכדו', אבל מפה ומשם, 

להלחם בהרגשה אף פעם לא טוב, היא חזקה מאיתנו, עדיף לתת לה את המקום שלה, להרגע, ואז להתעסק במשהו אחר, כמו שהיא כתבה, עימות חזיתי נידון לכישלון.

וגם אם לא תמיד, לפחות ברוב רוב האנשים, ככה שהיא צדקה עם העצה שלה, ויותר מסוכן יהיה אם ייעצו כאן הפוך..

"הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם.. מונה מספר לכוכבים לכולם שמות יקרא"..

אנחנו קוראים בכל בוקר שה' רופא לשבורי לב

ומחבש לעצבותם.. ובהמשך הפסוק כתוב- מונה מספר לכוכבים, לכולם שמות יקרא.
מה הקשר בין רופא לשבורי לב לבין מונה מספר לכוכבים?

אלא מה, ה'  רופא לשבורי לב, מרפא אותם, מחבש עצבותם,

מעביר להם את העצבות. באיזה אופן הוא עושה את זה?

מה זה נקרא אדם שבור? אדם שבור אומר לעצמו- שמע, את המצב שלי אני יודע,

אחד ועוד אחד אני יודע שזה שניים, אני יודע לחשבן, חשבנתי את הדברים ואני בדילמה רצינית.

כנראה יש לי גם פגמים וקלקלתי, הרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי..
אז שמע, אני תקוע,

ואני גם לא יודע איך לצאת מהסיפור מכיון שאין שום סיבה לכאורה שזה ישתנה
כי אני יודע לחשבן דברים ואני רואה שאין מוצא..

אז אתה אומר לי- 'אמונה' אבל המציאות טופחת לי על הפנים וזה עוד יום ועוד יום..
ואני מבין גם את ה' למה זה.

אני אדם עם יראת שמים ואני יודע לחשבן דברים ואני מבין שזה עונש כזה, תשמע, זה חשבון ואין סיכוי לצאת מזה אי פעם..
אז אני מבין שמצבי קשה ואתה אומר לי- תתחזק, תתחזק- אבל אני מבין את המציאות ואני לא רואה מוצא,

זה מאד יפה להגיד לי 'תתחזק' אבל אני לא רואה פתרון.. אז אני שבור.

ז"א מכיון שחשבנתי את הדברים ויש לי קצת יראת שמים

אז הבנתי שהמצב שלי עגום ולכן יש לי אזלת יד וכבר אין חשק לייצר כלום

כי כבר אין סיכוי, אז התוצאה זה כבר ייאוש, אז אני מיואש, מה אתה רוצה ממני, אני שבור.

אז אומר לו הקב"ה- נפלא מאד. החשבון שלך עד לפה היה נפלא. אתה יודע איך אני מרפא אותך?
אני נותן לכל אחד מהכוכבים מספר.

אתה רואה את כל הכוכבים הקטנים בשמים? מה אתה רואה שם? אינסוף כוכבים, אינסוף גלקסיות, קוסמוס נוראי, ענק..
תדע לך שכל אחד מהכוכבים האלה מסומן אצלי עם שם ומספר!..

ז"א, אתה חושב שהבעיה שלך, בגלל שהיא מסובכת,

הנחתי את התיק שלך למטה מתחת לכל הערימה, עם המקרים הקשים,

ועכשיו אני מטפל רק במקרים הקלים. המקרה שלך, אתה יודע,

יבוא איזה יום, נטפל בו גם כן, אתה מקרה קשה.. אני קודם כל לוקח את התיקים הפשוטים.

התיקים הכבדים, אני מתעסק אתם בזמנים מיוחדים. בינתיים התיק שלך נמצא בפנים שם באיזו מגירה חשוכה.
 

אז תדע לך, זה בכלל לא ככה.. התיק שלך מול העיניים שלי כל הזמן!!!
לכל כוכב יש שם וכל כוכב אני רואה אותו הדבר בדיוק, ואתה מול העיניים שלי כל הזמן!
ושלא תחשוב שלרגע אחד נכנסת לקטגוריה של תיק כזה ישן שלא מסתכלים עליו.
כמו שאני יושב ומחשבן כל רגע את כל הבריאה של כל אחד ואחד מאתנו שיהיה לו הכי טוב עלי אדמות עם כל הפונקציות של עבר הווה ועתיד.. כל החשבון המסובך, עם כל הגלגולים והכל, אז אני עושה את זה עם כל אחד בנפרד, אף אחד לא נעלם לי!.. 'אין שכחה לפני כסא כבודך'

אז אותך, שאתה הבן שלי אותך אני אשכח?

ז"א איך אני מרפא את השבורי לב, אני מודיע להם, תדעו לכם,

כמו שהכוכבים, אף אחד לא נעלם ממני באינסוף כוכבים האלה,

ולכל אחד יש שם מוגדר ומדויק וזה לא סתם איזה אוסף כזה, מקבץ כזה של כוכבים שאתה אומר- מי יודע בכלל איפה זה מתחיל ואיפה נגמר.
אלא כל אחד מסומן ומקוטלג, הכל אני רואה.. אז דע לך שגם אתה נמצא אצלי מול העיניים כל הזמן.

בשם הרב מאיר שלמה

מעורב בזה טעם מיין נסך

אם כבר הגעת לכאן, יש לך נסיון בשיווק דיגיטלי?

בכל אופן, הנה הגרסה הכשרה. אל תשכח להזמין לצ'ייסר אם לא לשוט.

גלנפידיך - Kosher Liquor

יש מי שמתירים מטעמים כאלה ואחרים, אבל ברור שיש בזה טעם בלוע של יין נסך (אין הבדלים בין ה18).

ה12 כשר לכל הדעות עד כמה שאני יודע, אבל ממה שכתוב ב"ליקר כשר" כתוב שזה רק "יותר כשר" מה18.

מה אתה צריך בשיווק דיגיטלי?

והמחמיר תבוא עליו ברכה. 

ברגע שיש מי שמתיר, אני שם. ולו רק בכדי שלא ירגיש לבד אשב שם ואשתה אתו.

יש לי כמה שאלות לגבי מערכות של דפי מסר, דפי נחיתה ולידים. 

אפשר לשלוח מסר

ונראה לי שהדבר הסתדר לי בינתיים. (: 

אבל אדע למי לפנות. 

תלוי גם באיזה כמה ובאיזה סיטואציה אבל אלה בעיקר מאוד עוזרים..

לפעמים גם תפילה.

אבל מוסיקה שקטה ויפה עוזרת להחזיק את הראש מעל המים, עד שהגל יעבור.

מאז החתונה, גם נוכחות של אשתי עוזרת מאוד.

לרוב, שום דבר לא יביס את הדיכאון עד שהוא יעבור מעצמו.

יש כמה אנשים בודדים שמכירים אותי ממש טוב, וכשאני נכנסת או אפילו מרגישה שאני מתחילה להכנס ללופ כזה אני מדברת איתם, על זה, על הדאון או החרדה או המחשבות השליליות והם מרגיעים אותי, במשך הזמן למדתי לעשות את זה לעצמי, שמתי לב שמה שהכי מרגיע אותי זה שהם מעלים לי את ביטחון ומאמינים בי אז אני משתדלת לעשות את זה לעצמי אם זה מתאפשר, וגם בזמנים נוחים ורגועים לשפר את זה..

אפשר גם לדבר על זה עם עצמך עם ה', ממש לספר לו ולבקש ממנו עזרה, אם אתה לא יכול אפשר להגיד תהילים או תיקון הכללי זה פותח את הלב..

חוץ מזה, להסיח את הדעת, לשמוע ולשיר שירים בקול, 

יש כאלה שאומרים להתעלם מזה, אני לא אוהבת, מרגיש לי הדחקה יותר מדי 

להבין שכל העולם הזה לא רציני וכל מה שה' עושה הכל לטובה.

כמו שהרב שלי אמר פעם- כמה שבנאדם עשה שטויות בחיים שלו ככה מידה כנגד מידה הוא צריך לשמח את עצמו במילי דשתוטא.

דבר ראשון להבין שאני רוצה לצאת מזה. ואז לשמח את עצמי. לא לחשוב.

בהצלחה

זה באמת עוזר ומרגיע את הגוף.

בהתחלת לא האמנתי כי חשבתי שאני צריכה משהו קצת יותר עמוק, כמו איך להתייחס למחשבות והחרדות שלי ולא משהו חיצוני.

אבל אחרי שמתרגלים נשימות של שאיפה עמוקה ואיטית ונשיפה איטית גם כן. במשך כמה דקות. ממש מרפה את הגוף, מרחיק קצת את המחשבות.

זה מעין עזרה ראשונה מועילה. צריך לתרגל את זה עד שאיזה עוזר. בהתחלה דקה, אפילו חצי דקה, כמה שמצליחים. לאט לאט לעלות ל5 דקות. וכמובן אפשר גם יותר. 

הוראות מדוייקות: שאיפה 5 שניות, נשיפה 5 שניות. האמת יש כל מיני סוגים. זה מה שעזר לי. אבל הכי חשוב שהשאיפה תהיה עמוקה, לתוך הבטן, מרגישים שהבטן מתנפחת. (ולא החזה, כמו בנשימה רגילה. אפשר להניח יד על הבטן ויד על החזה ולהרגיש מה זז) וחשוב שהנשיפה תיהיה איטית.

ממליצה לנסות. יש אפליקציות שעוזרות למדוד את הזמן של השאיפה-נשיפה.

עם אנשים

עם חברים או אפילו באנונימיות ברשת

לדבר על פחדים-עוזר

ואז מקלחת טובה

אני אוהבת ללכת לים או לכל מקום אחר שמרגיע ופשוט לנשום את הכל-
לנגן, לכתוב, לצייר, לבהות באוויר או כל מה שאתה אוהב..
לא תמיד זה עוזר לטווח הארוך, אבל לרגע עצמו זה עושה טוב.
אם זה בגלל משהו ספציפי אז לדבר עם מישהו קרוב,
אבל לפעמים זה גם סתם ככה בלי סיבה, משהו פנימי יותר, ואז פחות לדבר, אולי לשתוק עם מישהו..
לראות סטנדאפ, סרטים מצויירים משהו שמשמח.
ו..שוקולד, מרכך כל כאב. 

מתחברת גם לתגובה מעליי, סתם נבהלים מהמילה טיפול, בפועל זה פשוט לאפשר למישהו לעזור לך להבין את עצמך.
ובסוף זה די חלום להבין את עצמינו, לא?
אבל מבינה לגמרי גם את אנטי..

השאלה אם זה סתם רגע/ תקופה או משהו עמוק/ארוך יותר, בתכלס רק אתה יודע.

לפעמים זה פשוט לתת לזמן לעבור- כמו שהמועקה מגיעה בסוף היא גם הולכת (כותבת לך אבל לגמרי גם לעצמי..).

ומדבר על זה עם משהו שאני סומך עליו

מה הכישרון הטבעי שלך? מה למדת?

בינתיים אני במקומך הייתי יושב בבית ולומד שני דברים לעומק

1.AI

2. אקסל

ולא פחות חשוב מזה את השילוב בניהם.

אקסל אני מכיר קצת, היה לא מעט בתואר..

וגם יודע שיש קורסים חינמיים..

איך לומדים ai? אתה מכיר דרך או קורס?

ותוכל להסביר מעט מה יש ללמוד בזה? 

כללומר. לנצל את הזמן כדי להתקדם מקצועית ולא רק "לחכות" שמישהו יואיל בטובו להסתכל עליך. כמובן גם הקו"ח שלך יתעדכנו  בהתאם.

לימודי AI ברשת - למה זה לא שורה? 

AI יש לא מעט חומר. הייתי מחפש ללמוד על השילוב בין AI לבין המקצוע שלך. כלומר  איך לשאול שאלות על טבלאות דוחות וחשבוניות וכל אלה. בסוף איך לעשות את העבודה שלך טוב יותר.

יש הבדל גדול בין סיום לימודי חשבונאות ובין מי שמחזיק ברישיון לעסוק בראיית חשבון.  

אם אתה עם רישיון - חיפוש העבודה הוא שונה מחיפוש מקום לעשות בו סטאז'  

גם כיוון תעסוקתי הוא שונה - עם רישיון אתה כבר צריך לבחור כיוון התמחות / תת-התמחות מקצועי בתחום הגדול של ראיית חשבון.   

ובכל זאת..

המלחמה יכלה לנטוע בי גבורה, מסירות נפש, רצון לחיים משמעותיים יותר בשל הידיעה כמה חיי אדם נגדעו... איזה אנשים איבדנו שיש להשלים את החלל שלהם..

לא זכיתי שקרה..

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

בני אדם הם יצורים קטנים וחלשים

הרצון להשתנות תמיד מתבדה