ואף שאשה שלמדה את כל הנצרך להדרכת חייה על פי התורה אינה חייבת ללמוד עוד, מצווה שתרחיב ותעמיק בלימוד ההלכה, האמונה והמוסר, כדי לדבוק יותר בה', בתורתו ובמצוותיו. וכן היו נשים מפורסמות בישראל שנודעו כתלמידות חכמות בעלות שיעור קומה. ואם תרצה, תלמד גם גמרא בעיון, תוך התעמקות בשיטות השונות ובחילופי הגירסאות. ואף אמרו חז"ל שאם עשתה כן קיימה מצווה ויש לה זכות, למרות שאינה חייבת בכך.
היו דורות שבהם נשים קיימו את חובת תלמודן בלימוד פשוט מאוד של הלכות הקשורות לבית ולמשפחה ומעט דברי מוסר, מפני שלימוד זה הספיק כדי ליצור בנפשן את ההזדהות והמסירות הרצויה לקיום התורה והחיים היהודיים. אבל בדורות האחרונים, עם התפתחות ההשכלה הכללית וההתמחות המקצועית של נשים בתחומים שונים, ברור שנשים חייבות ללמוד הרבה יותר תורה מכפי שלמדו בעבר. הן מצד ההתעניינות הגוברת ומתרחבת בשאלות הכלליות, והן מצד האחריות המוטלת על הנשים.
...אבל הרוצה ללמוד בלא שמחייבים אותה לכך, רשאית ללמוד ויש לה בזה זכות, כמבואר ברמב"ם שם: "אשה שלמדה תורה יש לה שכר אבל אינו כשכר האיש, מפני שלא נצטווית, וכל העושה דבר שאינו מצווה עליו לעשותו, אין שכרו כשכר המצווה שעשה אלא פחות ממנו, ואע"פ שיש לה שכר, צוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה, מפני שרוב הנשים אין דעתם מכוונת להתלמד אלא הן מוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן, אמרו חכמים כל המלמד את בתו תורה כאילו למדה תפלות. במה דברים אמורים בתורה שבעל פה, אבל תורה שבכתב לא ילמד אותה לכתחלה ואם למדה אינו כמלמדה תפלות". כלומר, הואיל ובדרך כלל לא היה לבנות פנאי וחשק להעמיק כראוי, למדו לימוד חלקי, וזה הובילן להבנות מוטעות ודברי תיפלות. אבל אם היא עצמה מעוניינת בכך, ומוכנה להשקיע את הזמן והעיון הנדרש כדי להבין כראוי, יש לה בזה זכות. וכן מבואר ברמב"ם הל' יסודי התורה ד, יד, שיש מצווה לכל אדם לאהוב את ה' ולירא ממנו, והדרך להגיע לאהבתו ויראתו בשלמות היא על ידי לימוד התורה, בתחילה בהוויות אביי ורבא בידיעת המותר והאסור בכל המצוות, ולאחר מכן במעשי בראשית ומרכבה. וכתב על זה הרמב"ם: "שהן הטובה הגדולה שהשפיע הקב"ה לישוב העולם הזה כדי לנחול העולם הבא, ואפשר שידעם הכל, גדול וקטון, איש ואשה, בעל לב רחב ובעל לב קצר". (וכ"כ הרב רבינוביץ בפירושו לרמב"ם 'יד-פשוטה'). נמצא שהאידיאל הוא שכל הנשים ילמדו מרצונן את התורה בעיון, ויגיעו לאהבת ה' ויראתו בשלמות. וכן ידוע שהיו נביאות ותלמידות חכמות. הרי שמי שחשקה נפשה בלימוד עיוני מצווה שתלמד. כלומר, השוני בין גברים לנשים, שנשים צריכות לעסוק בתורה מתוך חופש ורצון, כמבואר בהרחבה בפניני הלכה תפילת נשים פרק ג.