האח יצא חיובי . כולנו בבידוד .
ואפילו לא בא לי לרשום מה אני מרגישה עכשיו..
מעדכנת ש..כועסת בטירוף
את לא רוצה לדעת איך אני מרגישה(לא פיזית). בלי קשר רק לזה...כועסת בטירוף
תפרקי..משוטט
אבל גם תזכרי שבסוף הכעס לא מוביל לשום מקום ואחרי שפרקתצריך וכדאי לוותר ולהמשיך הלאה
אתה צודק, אולי באמת אפרוקכועסת בטירוף
מעורבלת כל כך עם המחשבות
רבתי עם בעלי ברמות על
ממש
אפילו הדפסתי את הטופס של הפתיחת תיק גירושין
והבן שלי ראה את העצקות והתחיל לבכות בין שנתיים
ואני מרגישה ככ זוועה שהוא שמע את זה
ולקחתי על עצמי שאין יותר צעקות ר בע"ה.
ובעלי ככ מקסים , באמת הבעל הכי טוב בעולם . עד עכשיו
הוא יצא מגידרו. התנהג כמו שטן .סליחה על המילה. כל כך לא מתאים לו ההנתהגות שלו היום
לא רוצה לתאר מה היה פה
עד כמה גרוע זה שדיברתי רע על המשפחה שלו ? כיניתי אותם בכינויי גנאי מרוב עצבים והוא השתשגע מזה(זה מה שגרם לו להתרפצות)
מקוה מאודשקדי33
למרות שזה בטח יושב על דברים אחרים.
אבל לגמרי אני כואב את כעסך
עניתי למעלהכועסת בטירוף
צריכה את התגובה שלך עכשיוכועסת בטירוף
הרגע ראיתינגמרו לי השמות
חיבוק הכי הכי גדול שאפשר יקרה!
וואו!!!
איזה מצב לא פשוט לא פשוט לא פשוט
קודם כל רפואה שלמה לכולכם!
זה הכי הכי חשוב
אני לא יודעת כ"כ מאיפה להתחיל ומה לכתוב, אבל חשוב לי מאוד שתשימי לב לשני דברים מאוד מהותיים:
1. אמרת שבעלך כ"כ מקסים
ו*באמת* הבעל הכי טוב בעולם
ועכשיו - כשכל הטירוף הזה קרה הוא הגיב בעוצמה ובחריפות.
אז בואי יקרה נחלק את זה לשני נושאים ונעשה את ההפרדה הזו כמו שעשית בחוכמתך -
יש את בעלך האהוב והטוב, כמו שאת מכירה אותו כל השנים,
שזה מי שהוא באמת - שאת מעידה עליו שהוא מקסים, ואפילו כל כך מקסים
ושהוא *באמת* (הדגשה שאת כתבת) הבעל הכי טוב בעולם.
יקרה שלי!
זה לא נעלם!
אני מבינה מאוד מאוד שבטח לא הבנת מאיפה זה בא לך המילים והריב המכוער שבטוח היה עכשיו,
ואני מבינה שבטח עוד יותר נפגעת והתפוצצת
שגם אחיו לא שמר על ההנחיות
גם הילד נדבק
גם הילד חולה
גם כולם אולי ידבקו ויחלו
גם כולם בבידוד
גם בעלך בהרגשה שלך לא מבין אותך בכלל
וגם פגע בך
וגם פגע בך האדם שאת כ"כ כ"כ אוהבת אז זה הכי הכי פוגע שיש!
ואז גם הגוף וגם הנפש כבר מרוסקים לגמרי... זהו... יותר נמוך מזה מרגישים שלא יכולים להיות כבר!
אני ממש שומעת את הזעקה שלך
זה כזה כואב
וכזה לא פייר
וכזה לא באשמתך
שזה פשוט אוף אחד גדול 
באמת חיבוק הכי גדול על הכאב הזה.
ויחד עם הכאב הגדול,
בבקשה בבקשה תזכרי את בעלך בכל השנים שהכרת אותו.
את כל הטוב שהיה לך יחד
את כל מה שהוא כן נתן לך
את כל מה שאהבת בו ולכן החלטת להתחתן דווקא איתו,
את מה שאת כן מעריכה בו
מה שאת כן אוהבת בו
מה שאת כן מקבלת וקיבלת ממנו במהלך השנים
מה שאת כן יכולה להוקיר לו עליו תודה
מה שכן למדת ממנו
איפה שהוא כן היה שם בשבילך
מצבים שהוא הרים אותך, עודד אותך, לתמך בך,
מצבים שהוא היה העוגן והמשענת שלך
מצבים שהיה לכם טוב וכיף יחד
מצבים שרבתם ואח"כ השלמתם והרגשת הרגשה של רוך ואהבה בלב
מצבים בהם הוא דאג לך ועזר לך וזה הרחיב את לבך עד בלי די
מצבים של צחוק שרק שניכם מבינים
מצבים של קירבה גופנית הכי קרובה ואוהבת שיש
מצבים של שיתוף רגשי ונפשי ושיחות עומק שהיו רק לשניכם
יום החופה בו עמדתם יחד אחד לצד השנייה בלב פועם ומתרגש
הלידה
בינכם המתוק שהוא פרי אהבתכם
ועוד הרבה הרבה.
כל זה לא נעלם!
ואף אחד בעולם לא יוכל לקחת את זה מכם!
אז נכון,
היום היה משבר.
גדול.
היום היה ריב.
מכוער.
פוגע.
כואב.
שורף.
אבל כנראה שביום הזה קרו כל כך הרבה דברים בבת אחת,
כל כך הרבה דברים כואבים, הכי הכי כואבים ורגישים שלך והכי הכי כואבים ורגישים של בעלך - שזה פשוט יצר מצב שבו שניכם בו זמנית הייתם במצוקה נוראית,
והדרך של בעלך להוציע את הכאב, התסכול, והמצוקה הזו שלו הייתה כנראה דרך שפגעה בך,
בין אם זה במילים שנאמרו כלפייך או התנהגות כלשהי.
אבל אם זו באמת מעידה חד פעמית, והכלל הוא של טוב ואמרת שהוא מקסים והבעל הכי טוב שיש - צריךלחשוב רגע, אפילו שהכי קשה עכשיו כי את נמצאית בעצמך במקום הכי קטן וכואב שלך, אבל בכל זאת כיוון שזה יכול לעזור *לך* - צריך לחשוב מה עבר על בעלך באותו רגע?
אם היית שנייה בעלך והייתי שואלת אותך -
מה היה לך הכי קשה?
מה כאב לך?
ומה עוד כאב לך?
ואיפה זה פגע בך?
ומה הרגשת כאשר אשתך אמרה שוב ושוב מילים לא טובות על משפחת המוצא שלך?
ואיך הרגשתם שהמקום ממנו באת,
השורשים שלך,
השייכות שלך,
אמך יולדתך ואביך וכל משפחתך אותם הכרת מאז שאתה תינוק מושמצים? ועוד בפני האדם הכי קרוב אליך - אשתך?
וכמה אתה לחוץ ודואג מהקורונה של אחיך ושל הבן שלך?
וכמה אתה לחוץ ודואג ומתוסכל מהקורונה בכלל וגם מהבידוד?
ומה עוד הקשיים איתם אתה מתמודד עכשיו?
ואולי הוא ממש הרגיש שלוחצים אותו לפינה עוד ועוד ושום דבר לא עוזר לו - אז הנפש שלו פשוט הגיבה בצרחה אדירה וןנוראית שרק רצתה לומר: די!!!!!!!!!!!!!!!
די!
אני לא מסוגל לשמוע מילים כאלה על ההורים שלי!
זה כואב לי מדי
זה שורף אותי מבפנים
בבקשה די!!!
ולפעמים אנחנו לא מסוגלים לומר את הצרכים שלנו ואת הפגיעות שלנו,
ולפעמים זה אפילו כואב מדי להגיד אותם
ולפעמים אנחנו בעצמנו בכלל לא יודעים שזה דרך לנו בנקודה הכי הכי רגישה
אז זה יכול לצאת בצורת צעקות
או בכי
או בריחה
או לקפוא
וכל אלה הן דרכים של הנפש להוציא ולהקיא את הכאב הזה החוצה,
להיאבק ב"איום" שהיא כרגע מרגישה -
ולתקוף את האיום הזה שלא יהיה יותר!
אולי אם נצעק - הסבל הזה יגמר
אולי אם נצעק ממש - המילים הכואבות האלה יפסקו
כי אני לא מסוגל
לא מסוגל לא מסוגל לא מסוגל לשמוע אותן יותר!!!
ובתוך כל הקלחת הזו של הלחץ
הקורונה
המצב הכלכלי
הדאגה למשפחה
המילים שאמרת
הריחוק ממך והריב איתך שאת האדם שהוא הכי אוהב -
בתוך כלך זה בעלך הרגיש פשוט חסר אונים בצורה מוחלטת
ולכן זה יצא בזעקה גדולה מאוד.
כמו שאומרים על מרדכי היהודי "ויזעק זעקה גדולה מאוד ויקרע את בגדיו" -
ישר.
בום ללב.
לא מסוגל יותר
זועק
קורע את הבגדים
לא חושב!
רק שיגמר הסבל הזה אלוקים! די כבר! לא יכול יותר!
אני רוצה לספר לך על עצמי,
שכאשר הייתי במקום בו אני לא יכולתי להכיל כאב בכל מיני מצבים בחיים שלי (כולל אחרי אובדן אבי היקר ז"ל)
מצאתי את עצמי פשוט צועקת! ממש צורחת! אפילו על הילדים שלא עשו לי כלום! לא הייתי מסוגלת לשמוע צעקות, זה החזיר אותי לטראומה אחרת שהייתה אז בשבעה שישבהה לי כטראומה על טראומה בזמן הכי רגיש ופגיע שלי,
ואפילו שראיתי עם בעלי סרט של ספיידרמן והיו שם צעקות פשוט אטמתי את האוזניים וצעקתי "די די די!!!"
ואפילו מתוך שינה צעקתי "לא לא לאאא"
ואי ובכלל לא הייתי מודעת לזה,
ורק אחרי שעיכלתי שאני באמת באמת בטראומה וכ"כ כואב לי הלכתי לטיפול ש/ב"ה עזר מאוד, וכמובן עבודה פנימית שלי והזמן שעבר
אבל מבטיחה לך שהייתי מפלצת!
פשוט מפלצת!
איכס אם היית שומעת אותי ורואה אותי היית נחרדת!
איך צעקתי ואיך לא הייתה לי טיפת סבלנות לכלום ואיך כעסתי ואיך פשוט לא הייתי אני!
וזו באמת לא הייתי אני!
זה היה מנגנון ההגנה שלי,
זה היה הכאב שלי
זו הייתה הפגיעה הגדולה שלי שדיברה מגרוני.
ואולי אולי זה קורה וקרה גם לבעלך ואולי גם לך?
קחי נשימה עמוקה עמוקה יקרה שלי
תוציאי את כל הכאב של בזעקה לקב"ה
בתפילה
בדמעות
אם את רוצה לדבר איתי ולפרוק תשלחי לי מסר ויש לי אולי גם היום יותר מאוחר זמן ומחר ב"ה בטוח אמצא לזה זמן!
ומתפללת עכשיו יחד איתך לקב"ה שישלח לך, לכולכם
בשורות טובות
רפואה שלמה
ישועה שלמה
שלום בית שלם
ורק רק טוב
אני כאן,
בבקשה תפני אליי אם תרצי!!! (לב) (לב) (לב)
אחות שלי אהובה ויקרהכועסת בטירוף
אני קוראת, והדמעות נוזלות לי על הלחיים.
שה' ישלח לך כח , אושר ,אהבה.
תודה רבה , תודה תודה. המילים האלו כל כך חסרות לי , החיבוק הזה כל כך חסר לי.
אנחנו אסורים בנוסף לכל , מה עוד יותר מקשה.
תודה לך , ושוב ושוב.
אני שמחה שאת פה, ואני שמחה שהכרתי אותך .
והלוואי והיית במציאות שלי בחיים ולא רק בפורום, לחזק אותי כל כך .
תודה
תתפללי עלינו בבקשה
ואי...נגמרו לי השמות
ריגשת אותי,
ממש.
בטח שאתפלל ב"ה
רק טוב שיהיה לך תמיד, מכל הלב (לב)
מבאס ממש.משוטט
לםעמים עדיף לשתוק.
אבל לריב זה חלק מהחיים ולהתגבר על המריבות זה חלק מהם גם.
צריך לנשום עמוק. לוותר על צעדים קיצוניים לבקש סליחה אם צריך ולהתקדם.
דבר ראשון תנשמי עמוקאנונימי חדש
לא . באמת שלא. כי זה כבר מעבר למה שהיהכועסת בטירוף
טוב, שומעתמופאסה
חרדות
סערות רגשיות
נשמע שלחצו לך על הכפתור ההכי עדין ולחיץ על כפתור החרדה ואז נהרס העולם.
אז אני במקומך הייתי מטפל בעצמי.
את צריכה וויסות רגשי.
אויזית1
והתגובה מעט מוגזמת,
את סובלת מחרדות באופן כללי?
אם כן למען השפיות הנפשית שלך כדאי ללכת לאבחון אצל פסיכיאטר לקבל טיפול ולהחזיר את החיים למסלולם.
איך מטפלים בחרדה? | שירותי בריאות כללית
הנה קצת מידע מכללית, על חרדה כללית- GAD
יכול להיות שהיא לא סובלת מחרדות. פשוט שטיפת מוח של התקשורתכלה נאה
יש להם מטרה!
וחבל שהעם זורם עם ההפחדות שלהם.
הרופא משפחה שליאנונימי חדש
אני לא אומר את שמו כדי לא להסגיר מי אני, אבל אם הוא לקח את הקורונה ברצינות אז עדיף שאני לא אשתמש במילים שעולות לי על מי שלא.
מה שכן, יש אנשים שנכנסו לחרדות אבל זה כי הם לקחו את מה שאומרים כמה צעדים הלאה.
עם כל הכבוד לרופא שלך יש עוד רופאים מומחים שחושבים אחרת.כלה נאה
והעידו על זה כבר כמה.
הכי נח לעצום עינים וללכת כמו עיוורים.
הכרתי ומכירה כמה שחלו בקורונה (אני חרדית. אנחנו המפיצים) חלק היו בלי סמטומים בכלל וחלק כמה ימים כמו שפעת. זה מסוכן לקשישים עם מחלות רקע. אז עם כל הכאב בשביל אחוז בודד צריך לשתק 7 מיליון איש????
הזוי מה שקורה. איפה השכל?
חוץ מזה שהבדיקות לא אמינות בכלל. לא קונה את מספר החולים שמפרסמים.
ואולי עדיף שהמבוגרים יבודדו את עצמם ויתנו לצעירים להדבק ולגמור עם זה לפני החורף? לא יודעת. אבל ההסטריה שיש לא מצדיקה את הבלגן.
וכמו שאתה כועס על מי שחושב אחרת, יש גם מי שכועס על פראנואידים כמוכם.
זה מה יש!
בואו לא נתחיל עם זה גם פה.משוטט
זהו.
אתה לא חייב להתחיל!כלה נאה
אני בטוח לא אתחילמשוטט
כל מילהוואוו
יש לרופא שלי קבלותאנונימי חדש
רק רוצה להאיר לך משהוהעוגב
אין עוד מדינות בעולם שאחוזי התמותה שלהן מתקרבים לשלנו, ואת זה שמעתי ישירות מרופאים בכירים שעבדו במחלקות הקורונה.
אז אולי מתוך הנס הזה נוצרה תחושה שכל ההשתדלות מיותרת. אבל היא לא, ההשתדלות הזאת הייתה הכרחית מצידנו כמנהג העולם. זה שהקב"ה שומר עלינו, זה כבר חסד וחשבונות שמיים.
לא אמרתי שלא צריך השתדלות. אבל בהגיון.כלה נאה
כי הן לא ממחיות בטיפול נימרץ. מה זה??
איך נןתנים לדבר כזה לקרוא?
ומה שגילו באיטליה?
רופאים החליטו לנתח מישהו שמת מקורונה למרות ההוראה מארגון הבריאות העולמי שלא לנתח חולי קורונה. תבדוק מה הם מצאו ותבין. נתנו ל14.000 חולים אספרין והמצב השתפר. כי גילו שזה חיידק ולא מה שחשבו.
לי אין אמון כבר בכלום.
אפשר לומר שטויות. אבל זה אחד ועוד אחד..... כולם מטומטמים??
"כי גילו שזה חיידק"? ויי איזמיר...ספק
נקודה למחשבהאנונימי חדש
או שכל רופא שאומר שהקורונה היא כלום "ראה את האור" וכל רופא שאומר שהקורונה מסוכנת וצריך להזהר הוא שייך לאיזושהי מזימה?
הקורונה לא כלום. אבל גם לא מגפה קטלנית!כלה נאה
דיי להפחדות. עושים את זה כאילו אנשים מתים ברחובות. באמת??
מה אתם באמת לא רואים שזה מוגזם?
אנשים כבר מעדמפים להיות חולים בקורונה ולא למות מדיכאון פחד רעב או שגעון.
חוץ מזה שראיתי מספיק הוכחות שאיבדתי אמון. לא יעזור לי רופא אחד. וכמובן לא מטעם המדינה.
אני לא חושבת שזה הפחדות גרידאזית1
אבל התגובה שלה כ"כ קיצונית שזה נובע לדעתי מסיבה אחרת שקשורה באישיות.
פשוט פגשתי חולי קורונה בסיכון הרבה יותר מוגבר ממנה שהגיבו בצורה הרבה יותר מתונה בעת הגילוי (אומנם היה חשש מהבאות אבל לא היה איבוד עשתונות כמו במקרה הנ''ל.)
אני דווקא מאוד מבינה אותה והיא הסבירה בשרשור הקודם למה היא כוואוו
כועסת.אז קצת אמפתיות.לא מבינה מאיפה הדבקתם לה את המושג חרדות.
תודה יקרהכועסת בטירוף
גם אני ממש לא הבנתי...Noni
איפה היא הראתה שהיא חרדה בצורה לא פרופורציונלית...??
אולי הדפסת הטופס וכו לא היה פרופורציונלי אבל אני לא שופטת, אנחנו לא באמת יודעים מה הלך בוויכוח ומה קורה בין בני הזוג..
אבל חרדות? פסיכיאטר??
אני לא קבעתיזית1
ולהגיע למצב שמדפיסים דפי גירושין ומגיעים למצב שבו הילד נבהל ובוכה בגלל הויכוח....
כן זה מאוד קיצוני, ולא בריא.
ואני יודעת מה זה להיכנס לבידוד כשאתה לא אשם, ומכירה גם את התחושה של להיות חולה קורונה ולהתאשפז כשזה לא באשמתך.
ועדיין בשני המצבים אני ואנשים סביבי הגיבו במתינות רבה!!
אני יותר חושבת על הסבא שכנראה מבוגר והוא נמצא בקבוצת סיכון.
יש הבדל בין להתאשפז כשזה לא באשמתךספק
לבין להתאשפז שזה באשמתו של מישהו אחר.
לא תמיד יש אשם - אבל אם יש אשם שהיה מודע לפני המעשה להשלכות של המעשים שלו והוא זלזל וכתוצאה מהזלזול הזה היא נפגעה - אז זה מצדיק תגובה מאוד חריפה.
אבל התגובה לא מופנית כלפי האשםזית1
ולכן התגובה שלה רק מחמירה את המצב שלה.
כדאי פשוט למנף את הבידוד לחיזוק הקשר הזוגי וההורי.
גם ככה הם נכנסים לבידוד...
היא כתבה שהיא אמרה לבעלהספק
"ואני ? כל הזמן מבקשת ומבקשת , ואומרת לבעלי,
ועכשיו האח מודיע שהוא עם חום , וכאבי ראש , וכנראה חיובי.
ובאלי לצרוחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח עליהם , למה למה למה למה לא העפתי את הבת שלי ממנו כשהוא ללא מסיכה?
למה בעלי לא עז מספיק להגיד להם"
הבידוד זו ההזדמנות שלו לרדת על ארבע ולהתחנן לסליחתה.
טוב.זית1
לשים לו את המסכה בכוח?!
בכל מקרה לא נראה לי שהדיון שלנו תורם לפותחת.
אני רק רציתי להפנות את תשומת ליבה לתגובתה המאוד קיצונית.
אדם ממוצע לא היה מגיב כך.
אם יש עוד מצבים בחייה שהיא מגיבה בהם בהגזמה, אולי כדאי לה לחשוב על כיון של ללכת לאיבחון, כך היא תשפר מאוד את איכות חייה.
אני מבינה את הכעס שלה, אבל צריך פרופורציות.
לרצות להתגרש בגלל סיבה כזו, זה מעבר לפרופורציות.
לא לתת לו לגעת בתינוקספק
אדם נורמלי היה מגיב בדיוק כך.
לדעתי, היא אפילו רגועה באופן יחסי.
^^^^^^^^^^סודית
יש לי מה להגיד, אבל אפסיק, מפאת כבוד הפותחת.זית1
אני חוששת לשאול מה לדעתך נחשב תגובה קיצונית?!
מהי תגובה קיצונית? תלוי במעשה.ספק
אל תדאג, אני כבר לא רגועה בתגובותיי לזולת באופו יחסיכועסת בטירוף
בכל נושא הקורונה ליד אנשים
אין בושות יותר
אין לא נעים
אין "להיות עדינה"
כלום.
לקחת את הילדה ממנו, מהאח.זה מה שהיה צריך לעשותוואוו
או הבעל או הפותחת, ולא לבוא לשבת או לפחות להתרחק מאוד מאנשים שמזלזלים בהנחיות.לא יודעת אם היה מונע הדבקה אבל לפחות השתדלות.
^^^ספק
אם נורמלי לדעתך להגיב כך, לא אתווכח.זית1
ומה הכי נורא..מוש השור...
לא "נורא".מחייב לעבוד בשביל השלום.וואוו
בול ! פשוט קלעת בול.כועסת בטירוף
ווואו.........נתנאל וייס
הפירמידה שמציינת את הצרכים הקיומיים של האדם?
הבסיס של הבסיס זה החיים עצמם, ונראה שבעיניים שלך הרעידו לך לגמרי את הפרמידה עד כדי איום לשבור אותה לגמרי.
אם אני מבין אותך נכון, הפחד להדבק כה חזק וכה עוצמתי שממש מכניס אותך לכדי איום, וזה לגיטימי לגמרי עם כל התוצאות בשטח והסיפורים של אנשים שחלו בפועל.
פחד מכניס אותנו להסטריה, ובמצבי קיצון כאלה מהר מאוד אנחנו גולשים לכעס מטורף ונעשים לפקעת עצמים.
דרך אגב, זה לא רק את.
לכל אחד מאיתנו יש את ה"עקב אכילס" שלו שמהווה טריגר להתפוצצות. אחד זה יהיה קפדנות מאוד גדולה על זמנים עד כדי איום קיומי לאחר, אחרים זה הפחד לאבד את פרנסתם ויהיו כאלה שזה קיום המצות.
למעשה, לכל אחד מאיתנו יש סט ערכים שמנהל אותו וכש"הערכים הראשיים" נמצאים בסכנה, קל וחומר בסכנה קיומית, אנחנו נכנסים ללחץ ולפאניקה.
ממה שאני שומע, הערך של החיים עצמם עורער לך לחלוטין. אם אדייק בזהירות רק כדי לשקף אותך מבחוץ ולא כדי להוסיף חלילה שמן - צפצפו על הערך שלך, בבית שלך....
(הגיוני מאוד שגיסך לא עשה זאת מזלזול, אלא מפני שערך הנוחות גובר אצלו על ערך החיים, אבל אנחנו לא עסוקים בו..)
המצב עכשיו שאת באמצע סערת רגשות, גם את מבינה שקידשת ערך אחד - את ערך החיים, על פני ערך אחר שלא פחות חשוב לך - ערך המשפחה. ולכן את מתוסכלת מאוד וזה הגיוני מאוד.
ברור שגם בעלך חווה בדיוק את אותה הסיטואציה, ערערת לו בבת אחת את הערך של כבוד המשפחה שלו, והצבת אותו מול ערך אחר שאני בטוח שקיים אצלו - אהבתו אלייך.
למעשה המריבה שלכם היתה מאבק ערכים, וקבלת צידוק - החיוביות של גיסך, וזה מה שהיווה את הנפץ שפוצץ את הכל.....
מה עושים עכשיו?
בפועל את הנעשה אין להשיב, אם נדבקתם כבר נדבקתם והכל מכוון בסופו של דבר על ידי ההוא שם למעלה שמושך בחוטים.
עכשיו זה חוזר לשאלה של הערכים והאם מצליחים להחזיר את הזוגיות למקומה כערך עליון ששום ערך אחר לא יערער אותה.
איך עושים זאת בפועל?
הפתרון הוא דבר ראשון להבין את עצמכם ולשתף זה את זה, בכאב, בתסכול, בפחד. לא מתוך מקום של האשמה אלא באמת מתוך מקום של שיתוף. זה יהיה קשה, אבל ברור לי שאם תבקשי מבעלך להקשיב לך כי את זקוקה ממנו להבנה. כי את מבקשת לשתף אותו בסיטואציה מהעיניים שלך, רק מתוך התקווה שהוא יבין ושיכיל אותך.
משם, אחרי ההבנה ניתן להתקדם ולגדול מהפיצוץ.
לחשוב יחד איזה ערכים מנהלים אתכם, מה ניתן לעשות בסיטואציות כאלה ואחרות להבא.
ושתדעי שהצמיחות הכי גדולות של הזוגיות מגיעות דווקא אחרי המשברים הכי איומים שיש - אם מנצלים אותם נכון.
בהצלחה ענקית.
תגובה נפלאה!נגמרו לי השמות
תודה
נתנאל וייס
וואו ....כועסת בטירוף
בטח שאני מכירה את הפירמידה של מסלו.
אתה צודק, מילים כל כך מדויקות.
מלחמת ערכים .
אני היגיינית כל כך - והוא פחות
אני אקטיבית - והוא יותר רגוע.
תודה רבה רבה רבה !
באמת.
להבין שזה לא שהוא רע.... כל כך קשה בשעת כעס גדול
ולגבי השאלה האחרונה - איך מצמיחים מתוך המשברים בזוגיות ? זו שאלה שאין לי עליה תשובה. אני מרגישה שזה רק מרחיק אותנו. לא מקרב.
דווקא יש תשובה, אפילו שתיים
נתנאל וייס
איך מפתחים אהבה ל"חסרונות" של השני? - נשואים טריים
ותראי את התגובה המפורטת שם יותר לגבי הדרך המעשית -
התלבטתי כמה נכון להרחיב כשגם ככה המאמר יצא יותר מידי ארוך. - נשואים טריים
כתבת יפה
בסדר גמור
רעיון מעולה! אחשוב על כך!נתנאל וייס
ברור חחבסדר גמור
זאת היתה בדיחה...
מין הומור שכזה: להציע משהו שכבר יש..
גם אני עניתי תגובה בדיחותית
נתנאל וייס
זה קשה עם חוק פובסדר גמור
מה זה חוק פו? |מלאך|נתנאל וייס
בבקשהבסדר גמור
חוק פו – ויקיפדיה
כנראה כמטפל ידעת את זה עוד לפני, פשוט לא היה לזה שם..
מעולה. תודה שעזרת להגיד
נתנאל וייס
טוב עשית שצעקת. בעלך יבין מעכשיוסודית
זה בסדר גמור.
מותר לצאת מהכלים ולתת לו שטיפת חייו.
הוא היה צריך לבקש ממך סליחה על התנהגותו חסרת האחריות. הוא אמור להבין שאם אחיו לא שם מסיכה, אז לא מגיעים לאירוע. זה הכל.
רק בריאות!
אל תרגישי רע כי רבת איתו. כשדיברת יפה וביקשת הוא לא קלט.
יש לצאת מהכליםאנונימי חדש
אל תגזים. זה היה חלק מהיציאה מהכליםסודית
אומנם הרעיון לא עלה בדעתי אבל גם אני יודעת לצעוק. וכשאני כועסת אני אומרת את האמת - בדיוק מה שאני חושבת, בלי לסנן. אני חושבת שהוא לא התרשם מההדפסה אלא נפל לו האסימון שהוא חצה קו אדום ומבחינתה עדיף לה בלעדיו משיחצו את הקו שוב ושוב.
אז הוא לא יחצה את הקו הזה בקרוב. המטרה הושגה.
למה זה כל כך מרטיט אותך?כועסת בטירוף
נשמעתשקדי33
רק אומרתחיים של
כן?
אבל היא מאוד כועסת עליו על הזלזול בהנחיות!! לו היה עם מסיכהוואוו
לא היה לה מה לכעוס עליו.
אבל הסיכוי להידבק היה יורד בצורה דרמטית.ספק
בידוד בכל מקרה הם היו צריכיםחיים של
תכלס בידוד לא קשור לעם מסכה או בלימוש השור...
אבל הסיכוי להידבק היה יורד בצורה דרנטית.ספק
הסיכוי הוא אחד לאחדמוש השור...
ואם הוא החליט שלא-אז לא תידבק
מדהים. זה בדיוק אותו סיכוי להידרס אם קופצים לכביש או לא...ספק
אם ה' החליט, תדרסי, אם לא, אז לא.
לא . דווקא זה לא אותו הדבר בכללמוש השור...
אה, טוב... כי אמרת...ספק
אבל הכעס הוא על הזלזול בהנחיות.לו האח היה מקפיד ובכל זאתוואוו
נדבק ומדביק- לא היה מה לכעוס!
נכון.כועסת בטירוף
בהחלט מדכא ומטריף.העני ממעש
צר לי לשמועלורייל
קודם כל תירגעי את עשית כל מה שאפשר לשמור על משפחתך, אם לא האח שהיה בלי מסיכה אז מישהו אחר.
תאמיני לי בתור אחת שהייתי מאוד היסטרית ברמה של קשיי נשימה בגלל המצב הזה, שיחררתי קצת.
שזה עולה לי שוב לפעמים פשוט לא שומעת חדשות, אפילו ברמה של לא להכנס ליוטיוב כי שם קופצות כל מיני
ידיעות שמלחיצות אותי אחר כך.. תתנתקי מהכל כמה שאפשר.
גם אנחנו בבידוד וזה אחרי שכן נזהרנו מאוד, אבל מה לעשות בבית ספר היה במגע עם מורה נשאית שלא ידעה.
בקיצור תמשיכו להשמר לעשות מה שאפשר, אבל חשוב כמו שהרבה תגובות חכמות כתבו לך, הרבה בידי שמיים.
תחשבי שהתקופה הזו הולכת להגמר ואת ובני משפחתך תהיו בריאים ותלכו לחרוש את ארצנו היפה יום יום בלי סגר
ובלי פחד.
ובקשר לבעלך באמת הוא לא אשם אין לו שליטה על אחרים גם אם זה משפחה, ההפך בתקופה כזו רק תתחזקו ביחד,
אתם צריכים אחד את השניה.
אתם אלופים כולכם !! אחים שלי באמתכועסת בטירוף
תודה עליכם , תודה שאתם פה , תודה שאני פורקת ואתם עוזרים - ומכל הלב.
שה' יברך אתכם בכל טוב שאתם רוצים ולטובה
תודה תודה תודה !!
חזרתי הנה כדי לעדכן קצת במאורעות למי שעוקבכועסת בטירוף
עשינו בדיקה , אני והבן שלי היום.
רק מה - בשניה שבאנו לבבדיקה זה היה בחניון בתוך אוהל כזה גדול ,
הייתה לידינו (מרחק 2 מטר) עוד מישהי שבאה לעשות בדיקה
(לצערי היו עוד המוןןןןןןןןןןןן שבאו לעשות בדיקה ועמדו בחוץ , אני חיכיתי באוטו עד התור שלנו , ואז רצתי עם הבן שלי לשם)
בכל מקרה , זאתי שבאה - הכניסו גם אותי וגם אותה ביחד. מטומטמיםםםםםםםםםםםםםםםםםם
והיא השתעלה פעם אחת .
אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף היה עדיף לא לעשות
ה' תעזור לי, רק אתה רק אתה !
נ.ב. - גם האח וגם אבא שלו יצאו חיוביים.
מה תוצאות הבדיקה שלך ושל הילד?Lia
רק משתעלת?? ומה עם זה שחולים שבאים ונוגעים בכיסא, שולחן..כלה נאה
באמת עדיף לא ללכת.
ואז מה?אנונימית 50
הכל בסדר. הולכים. נבדקים חוזרים הביתה ומתקלחים ומכניסים בגדים לכביסה.
ולא נוגעים בפנים כל הזמן הזה.
שימי כפפות ומסיכה גם לילד והכל טוב.
מדברת מניסיון, הבן שלי בן ה3 עשה בדיקה.
לא. מי שחולה או מי שצריך בידוד שיהיה בבית!!כלה נאה
נגעת במשהו וגירדת את העיין את יכולה להדבק.
נו באמת. כמה תרדפי אחרי זה?
עד שתגיעי לבית לזרוק את הבגדים כבר יכול להיות מאוחר.
הייתי אתמול אצל רופאת משפחה שלי ושאלתי אותה על הקורונה וכל הלחץ מסביב.
אךךך חבל שלא הקלטתי אותה.
אמרה לי תסתכלי על זה כוירוס ויראלי כמו שפעת!
באמת??
נו תגידו שהיא לא מבינה מה היא מדברת.
משפעת מתים הרבה פחותאנונימית 50
ושפעת לא בעלת תופעות לוואי כאלה נוראיות שנשארות לך אח"כ
במקביל יש המון אנשים שנדבקו ללא תסמינים.אז לא נבדוק אותם? והם ידביקו מישהו בקבוצת סיכון? במקום ללכת להיבדק ולסגור סיפור?
בארבע חודשים של חורף מתים יותר מסיבוכי שפעת!כלה נאה
למה כל חורף לא סוגרים את המדינה או לפחות ללכת עם מסיכות.
ואל תגידי לי נדבקים פחות. ילד אצלי נדבק בגן משפעת כולנו אחריו לפי התור. אז זה בסדר?
כי אתם גרים באותו ביתאנונימית 50
הוא לא מדביק אותך כי הוא נושם לידך.
הוא לא מדביק מישהו אחר כי הוא נגע בידית של הדלת .
ודוגמא של ילד 1 זה לא מספיק כהוכחה.
אף אחד לא אמר שזה בסדר למות משפעת.
מתים פחות.
את יכולה לבדוק כמה שתרצי.
מספיק להסתכל בארה"ב כמה מתים מהקורונה ביום ולהבין שזה ממש אבל ממש לא שפעת.
בדקתי ותבדקי את שאת טועה.כלה נאה
לכן איבדתי אמון בכל העסק של הקורונה.
חוץ מזה אם נדבקים מידית של דלת..עזבי אין תקנה לקורונה.
ולא מתים פחות. בשלושה חודשים בסדר למות 900 איש? אפילו אם חמש מאות זה עדין לא כמו הקורונה. מצטערת לא מצדיק שאף אחד ימות לא משפעת ולא מקורונה.
בע"ה תתעוררו בקרוב שיש פה משהו אחר.
אז את מוזמנת לחיות איך שאת רוצה רק אל תסכני את הציבור.אנונימית 50
מבקשים להיבדק, יש סיבה.
אגב, בשפעת לא חולים בלי תסמינים.
זו גם הסיבה שמבקשים ממי שנחשף לחולה קורונה ללכת ולהיבדק.
ויש תקנה לקורונה. לשמור על ניקיון הגיינה. לא לגעת בפנים.
ולהתרחק מאנשים בתקופה הקרובה. וזה יעבור.
שומרת על הנחיות לא אבדק ללא סיבה!כלה נאה
אחרי סיכמנו את הנושא יפה, הגיע הזמן להפסיק לנצלשבסדר גמוראחרונה
רק כדי לתת נקודת מבט נוספת: הבן שלי נכנס לבידוד כי נחשף לחולארלט
לחולה מאומת ובאמת לא מספיק שמרו (ואני הכי חושבת שקורונה זה לא צחוק ושבהחלט צריך לשמור על כללי משרד הבריאות! ומי שלא שומר מסכן את כולם ולא מבינה את המזלזלים והמקשקשים על קונספירציות)- אבל ממש דאגתי לו וגם פחדתי שיאשימו אותו בבידוד של שאר בני משפחה- כי הוא באמת התחרט שלא נזהר וכי הוא הבן שלי. והייתי נפגעת אם היו זועמים עליו, למרות שהוא אשם. ולסיום מאחלת לכם מכל הלב שלא נדבקתם.
ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות
הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.
הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.
מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"
אבל הוא רוב הזמן משקר.
ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן
להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?
והתחלתי רק להביט.
פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.
המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני.
הטלפון שלך.
המסך.
המסיח.
שכל הזמן גורם לי להיסח.
באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.
אתה הטלפון שלי.
אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.
ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.
וכולכם באתם אליי לשם מה?
איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?
אני רוצה לזכור שקודם העיקר.
ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.
אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.
פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של הבת שלי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.
אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"
ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?
וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.
פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.
אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?
למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?
ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."
ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לזוגיות שלי. וזמן לילדים שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.
כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד
ולא יצרנית
מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?
ואיפה כל היצרנים שבנו?
אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.
נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...
אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?
אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?
אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.
אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.
"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".
ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"
ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.
המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.
והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים
אין ריכוז
אין בהירות
אין פניות
אין צלילות הדעת
אין ישוב הדעת
יש הסחה
יש בילבול
יש מיסוך
מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים
וגם מסיחים מהחיים עצמם
וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר
כי "מה עכשיו אני מפספסת"?
אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום
כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.
אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"
כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל
אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!
אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.
אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.
ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.
אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:
קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!
ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?
ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?
ורק אחרי בירור כל הרצון
ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם
ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -
רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.
אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.
אז לפחות להיום, אנסה את זה.
כי זה חשוב.
כי אני רוצה בעצם להיות בעדי
ולא נגדי.
כהתחלהנגמרו לי השמות
לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.
א. לקחתי לי את ברכת המזון.
ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.
ב. בזמן עם הילדים כשחוזרים מהמסגרות לפחות - אתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.
ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.
ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.
כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!
איזה כיף לחיות באמת
את החיים עצמם 😊
ואפשר גםנגמרו לי השמות
לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:
"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)
"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)
וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו" 
המסך הוא מסךמשהאחרונה
עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.
רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....
בעלי נהיה ירוק משוגעאנוני.מית
אנחנו משפחה רגילה לגמרי. זוג וכמה ילדים. בעלי לאחרונה נתפס לכל הסיפור הירוק והחליט שאוטו זה דבר מזהם ותופס מקום וכל זה. אמרתי לו שבשבילי זה קו אדום ואני זקוקה לרכב. אז הוא הפסיק ליסוע איתי.
בשבוע שעבר היה לנו מפגש עם הילד אצל איש מקצוע.
הבעל החליט להגיע עם הילד באופניים. עד כאן מתוק וחמוד. הגיעו רכבו על הכביש (אני רועדת מפחד שיקרה להם משהו), קשרו את האופניים. הגיעו בזמן.
אני בינתיים חיפשתי חניה. לא מצאתי. חניתי בסוף בחניון רחוק והגעתי באיחור. מבטים של "אמרתי לכם" ו"מגיע לך" רגילים.
בדרך חזרה אני מגלה ששכחתי כרטיס אשראי ואי אפשר לצאת מהחניון הזה בלעדיו. אני כותבת לבעלי שיבוא להוציא אותי מהחניון והוא שלח אותי להסתדר לבד ולנסות לשלם עם הפלאפון ושזה בעיה שלי שבכלל יצאתי עם רכב למקום שלא צריך. טוב, ניסיתי וזה עבד בסוף. אבל הרגשתי כל כך רע עם הסיטואציה. הייתי שם לבד ואף אחד לא בא לעזור לי רק בגלל ש"העזתי" לצאת עם רכב לארוע.
מאז שהבעל נתפס לאופניים הוא והילד הבכור חוגגים על זה. זה ממש נחמד שאבא ובן רוכבים, אבל שאר הדברים שקורים. הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה.
אי אפשר לטייל כי צריך להביא את האופניים (אני לא יציבה וכבדה מכדי לרכב עליהן) ואחרת הם פשוט לא רוצים לבוא. אין לי כח להיסחב באוטובוסים או לחכות להם וללכת אליהם, פשוט לא רוצה.
אויש נשמע לא פשוט בכלל.קל"ת
מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.
זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.
ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?
בלי להכנס לסוגיות, זה מעבר לג.ג רגיליםהעני ממעש
ממה נובע
מה עד כעת התול של הבית
והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים
כדאי לעבוד בשני כיוונים:נגמרו לי השמות
הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.
לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.
כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.
עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.
והכל כמובן קשור להכל.
לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?
איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?
(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)
איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?
וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.
על הצרכים שלך כאן.
מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?
מהם כאן הערכים שלי?
מה כאן חשוב לי ויקר לי?
(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)
לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.
וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.
כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":
כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.
לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?
וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.
וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.
ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.
לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.
ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.
ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.
כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.
ב"הצלחה רבה יקרה 
ומוסיפה דוגמא מהדברים שכתבתנגמרו לי השמות
לאיך זה יכול להיראות בפועל:
יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.
גם העניין עם החניון.
גם העניין עם המוסך.
גם העניין עם הטסט.
גם העניין עם הטיולים.
גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.
וגם העניין עם הנסיעות בכלל.
ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.
אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,
כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."
אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:
את:
רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.
ובעלך:
יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.
אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?
מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?
כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.
אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.
בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה
ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.
כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."
וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".
ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:
אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?
אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?
וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.
תודה על זה !אנוני.מית
עכשיו כשאני מתייחסת לזה שוב אני חושבת שאולי זה נושא שהוא נפגע בו עד שהוא שינה כיוון ונהיה ירוק. כתבתי פה למטה. סחבתי הריונות קשים וכאלה והייתי זקוקה לאוטו בשביל פשוט לחיות. מדי פעם הוא היה לוקח את האוטו לסידורים אבל המשמעות של זה הייתה שהייתי תקועה יום שלם בבית ואף אחד מאיתנו לא אהב את זה.
אני אכן בודדה במערכה. לפני כן הרגשתי שהוא תומך בי ומחזק אותי ועוזר לי בזה שהוא מוותר על האוטו ועכשיו בעצם הוא פשוט ויתר עליו סופית ואז אני לבד "עם הרכב הזה שלך".
בשמחה, ואכן כדאינגמרו לי השמות
תמיד לצלול יותר לעומק של הדברים, כי בד"כ ההתנהגות או האמירה שאנו פוגשים ופוגשות מבחוץ זה רק "קצה הקרחון" ורק המעל לפני השטח של סיפור יותר רחב ויותר עמוק שנמצא שם מתחת לפני השטח.
וכאשר מצליחים לראות אותו בבהירות ובהבנה עמוקה זה עוזר גם להבנה עצמה כמובן, אבל גם לקירבה ואפילו גם לפתרונות.
לכן גם כאן, כדאי מאוד לשוחח בנינוחות עם בעלך על כל המקום הזה גם אצלו. ממש מההתחלה כמו שכתבת. ואיך הוא הרגיש, ואיך הוא מרגיש בהווה, ובכלל כל מה שיש בתוכו בנושא הזה, והמבט הסקרן והמשקיב הזה יכול לפתוח המון. ממש המון. וכמובן גם את לו 
תגובה מהממת!יעל...
התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת
ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.
בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..
תודה רבה 🙏נגמרו לי השמותאחרונה
סליחה שאני אומרפשוט אני..
אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.
אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?
שמחה שיש קול שאומר את זהמישהי נשואה
יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:
תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....
ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?
בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?
ולא לא תמיד זה עניין של
בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות
חוץ מהילד הזהנפשי תערוג
איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?
כי גם אוטובוס מאוד מזהם.
או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.
להעביר טסט,
תני למוסך לעשות את השירות הזה.
יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.
ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.
הוא מכבס את הבגדים?
הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?
נכנס לשירותים? זה גם מזהם
גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.
אם ירוק, אז עד הסוף. לא?
מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור
עדיף ללכת ללקט עשבי בר.
אבל בתכלס,
כדי לא להתכנס רק בכעס עליו
תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?
רצון בחופש?
רצון לשמור על הכדור?
להיות מוסרי יותר?
חיסכון כספי?
רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,
תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם
יש לי שאלה מעניינת לפנימשה
לפני כל הסיפור הירוק הזה - איך היו היחסים בניכם?
כלומר, יש לכם רכב אחד. אני מבין. אתם שניים. יש לכם ילדים. איך הייתה הדינמיקה שלכם?
איך הדינמיקה עם הילד?
הרכב היה בעיקר אצליאנוני.מית
הוא היה רוצה ליסוע איתו לעבודה ואני הייתי צריכה אותו כדי להקפיץ ילדים למסגרות ולחוגים. אז הוא נסע באוטובוסים ודי קיטר על זה.
מתישהו הוא עבר לאופניים והאמת שטוב לו. יוצא מוקדם בבוקר בבגדי ספורט ומתקלח בעבודה. ממש גילה את האור
.
בתרגום לעברית פשוטהמשה
הירוק הוא ככל הנראה (בהסתייגות, בלי להכיר אותו) קשקוש שהוא מספר לעצמו כדי לא להודות שאין לו כח להתעמת איתך או שהוא הבין בשכל שאת זקוקה לרכב יותר ממנו ואין לו כח להתמודד עם זה.
כלומר לא איתך - הוא לא יכול לקחת לך את האוטו כי את (כמו שכתבת בעצמך פה למעלה) בהריון וסובלת. אז הוא מבזבז זמן ומתעצבן ובסוף זה מגיע לידי אין לי כח לאוטו הזה בכלל. אידיאליזציה למצב שהוא בקונפליקט פנימי מולו.
הוא לא יבקש ממך את הרכב כי כל מה שהסברת פה שאת זקוקה לו. הוא יודע את זה .
אבל הוא ימשיך לכעוס. הוא לא ויתר בלב שלם. הוא בעצם נכנע
הוא פשוט כועס בשקט וזה מתבטא ביחס שלו לכל הסיטואציה.
הוא רצה את האוטו, לא קיבל, אז הוא מצא לעצמו פיתרון אחר נפלא (שעושה לו גם בריאות ואושר בחיים, שעה רכיבה בבוקר זה בריאות ממש, טוב, חוץ מאוגוסט) ועכשיו הוא חוזר בתשובה שגילה את האור ואומר שאף אחד לא צריך מכוניות רק כדי שהוא לא יצטרך להתעמת עם הצורך והרצון שלו שהוא בעצמו לא מעיז להעלות.
ועכשיו הוא יתחיל למצוא לעצמו אימוני כושר ותחרויות אופניים רחוקות כדי לעשות אידיאליזציה מהסיטואציה. וזה נפלא כי הוא יהיה גבר בריא ואולי גם הבן שלך יצטרף אליו לזה.
מה מצב השיח ביניכם?shindov
קפצתי לשאלה מהפורום השכן..פצלשן
איך יודעים מהי רמת המשיכה המספיקה בשביל להחליט להתחתן?
במשך מספר שנים שאני מחפש, הספקתי לפגוש כאלה שהיה ברור לי מהתחלה שיש לי אליהן משיכה חזקה.
לעומתן, היו כאלה שאהבתי אותן מבחינת אופי, וגם המראה היה אחלה, אבל לא הרגשתי משיכה חזקה אליהן (וכמובן לא היתה שום דחייה. כנראה, זה פשוט לא היה הסגנון שמדליק אותי באופן טבעי). כן היה לי רצון לתת חיבוק פה ושם, אבל לא היה לי רצון חזק להתקרב אליהן או לגעת בהן, גם אחרי חודשיים-שלושה. מישהו אמר לי שזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן. כנראה שלדעתו המשיכה תתפתח אחרי החתונה, אחרת לא מבין איך זה מספיק. אבל מי אמר שהיא באמת תתפתח? ואולי היא לא?
ברור לי שעם אחת אני ארגיש משיכה חזקה ועוצמתית יותר ועם אחרת משיכה פחות חזקה. השאלה מה הרף הנדרש בשביל להחליט להתחתן?
ועוד שאלה בתור בעלי ניסיון.. ייתכן שלפני החתונה תיהיה משיכה חזקה ואחרי החתונה יתברר שאין באמת משיכה? ולהיפך גם ייתכן?
>>שימושית
לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.
אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\
נסיוני האישי - שלא בהכרח משליך על מקרים אחריםהברדיצ'בר
אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.
גם אצלי זה הדבר היחיד שאני מתלבט עליופצלשן
אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?
כמה דברים עזרו ליהברדיצ'בר
קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:
כן, וכן.
לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.
ובכן, מה עזר לי?
קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.
דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.
ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.
גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.
לא כל כך הבנתיפצלשן
החלטת להתחתן בידיעה שאולי לא תיהיה משיכה?
תפילות, מוכנות נפשית וחישוב סיכויים יכולים לעזור להתלבטות באופן כללי.
אבל אם יש נושא ספציפי שייתכן והוא חסר, איך הנ"ל עוזרים לפתור את ההתלבטות? צריך לתת לנושא מענה ספציפי..
היה ברור לי שתהיה משיכה,הברדיצ'בראחרונה
רק היה לי חשש שזו תהיה משיכה ברמה נמוכה, שאולי תהיה בבחינת 'פוחת והולך' עם הזמן.
ברוך ה' לא היה כך. אך אני מרגיש שהנכונות שלי להסתפק בפחות היתה מועילה לי במידה וחששותי היו מתממשים. אך חשוב לי להדגיש - אצלי זה לעולם לא הגיע למצב שהיה צריך לעמוד למבחן.
אם אתה מרגיש 'שיכות' אליה, זה בהחלט מספיקהסטורי
לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.
אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.
כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.
אתה חושב שהיא תישאר צעירה ונאה?אריק מהדרום
הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.
הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.
איך זה קשורנעמי28
כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.
כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.
זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.
יש משהו בדברייך, מצד 2 גם בקשר לקראת נישואין אפשרמתוך סקרנות
לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.
אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...
מאוד אינדבדואלישבורת,לב
אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.
אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.
אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.
צריך להיזהר עם מטפלים..קל"ת
לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..
צודקת. ורק אעיר בהקשר זההברדיצ'בר
שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.
ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.
דוגמה מהמקרה שלי:
התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.
כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.
סקרנת אותי, פניתי אליך באישי ברשותך.מתוך סקרנות
מאוד להזהר. נכון.🍀שבורת,לב
זאת שאלה לגבריםנעמי28
אני מניחה שזה שונה מנשים
מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,
לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.
וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית
צודקת בהחלטהברדיצ'בר
משיכה היא נדבך חשובשוקולד פרה.
אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.
אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?
זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.
לכן, השאלה צריכה להיות,
ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-
היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.
עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.
זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.
אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.
זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.
זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.
ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...
מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.
יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.
יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.
מקווה שהועלתי
לא חושבת שבחורה בהכרח יכולה לדעת על עצמהפצלושון
לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי
זה אפשרי, בוודאישוקולד פרה.
אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.
חבוטנפש חבוטה
מרגיש כל כך חבוט
מכל הבחינות.
נפש
גוף.
ורוח.
זוגיות בסימן שאלה ענק
תפקוד בסימן שאלה ענק
איך קמים כל בוקר?
לא מרגיש אבא
לא מרגיש בן זוג
לא מרגיש.
פרקתי.
דבר אלינו איש יקרדי שרוט
בתרגום לעברית שלימשה
אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)
מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?
בהחלטנפש חבוטה
זוכר ויודע מה היו היכולות שלי
מנקודת המבט שלך או שלהם?משה
שלינפש חבוטה
מתי זה התחיל?משה
ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.
לא אמרתינפש חבוטה
את המילה דחוי.
לא מרגיש גם כזה
אז בסדר. חבוט וכושלמשה
והכי חשוב
בהצלחה !
תודהנפש חבוטה
זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה
שתדע שיש עוד כליםמשה
אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים
ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".
אם יש יכולותשבורת,לבאחרונה
אפשר לחזור אליהם,
זה מצב הרבה יותר טוב מאחד שאין לו יכולות.
יש זמנים כאלה של עייפות.
מותר להיות מותש ולנשום לרגע מהכל.
טוב שאתה מדבר על זה.
איזה כאב.שוקולד פרה.
גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.
תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?
ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?
תודהנפש חבוטה
כן יודעים.
אנשי מקצוע.
מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם
הייתי שםוהנה חלום
לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.
לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.
זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף
כמה כואב וקשה
נגמרו לי השמות
שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏
וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.
שיהיה רק טוב ב"ה
ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏
ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.
תודה רבהנפש חבוטה
מעריך את המילים
כמה זמן זה ככה? נשמע קשה ממשלאחדשה
יודע לומר נק' מפנה?
מספרנפש חבוטה
נקודות מפנה..
רצף של דברים קשים ומאכזבים
מה קרה? ומה קורה?shindov
הרבה דברים קרונפש חבוטה
כרגע בעיקר דעיכה נפשית.
צריכה עזרה עם סינון מחשב לילדיםירדנית
משהו פה לא עובד לי כמו שצריך
מדובר על גילאי 10-14, יש רימון.
הם צריכים את המחשב כדי לעבוד בטימס, לשמוע שירים ביוטיוב, לפעמים צריכים AI ללמוד למבחנים.
איך אני משגיחה על כל זה?
שיחות בטימס לפעמים הילדים ביניהם שולחים סרטונים, אין לי איך לעקוף את זה.
כנל יוטיוב, רוצים לשמוע שירים אבל לא מתאים לי שיסתובבו ביוטיוב, יש דברים (שלא לומר רוב הדברים) שלא מתאימים להם.
AI גם כן רואה שיחות שלא מתאימות..
אנחנו לא בקטע של צנזורה אבל מרגישה שבתקופה האחרונה זה יצא לי משליטה.
מחפשת פתרונות טכניים לפתור את זה, אשמח לשמוע איך זה אצלכם. שאהיה רגועה גם שהילדה נכנסת לחדר ללמוד עם חברה במחשב. כי היום זה היה ממש לא מוצלח
אני טכנופובית פלוס פלוס אז אם אפשר בהסבר למתקשיםירדנית
שום דבר רע בצנזורה במקרה הזהחושבת בקופסא
היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?
רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.
כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.
אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.
פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)
בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).
והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.
לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.
שולחים שם שורטים וכל מיני שירים/זמרים/קליפיםירדנית
שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.
איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.
רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..
רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.
בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן
אם יש שירים ספציפיים שהם שומעיםהשם שלי
אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.
באזור האישי ברימון אפשר לחסום\לפתוח אתרים מסוימיםפתית שלג
כרצונך
ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.
אין כל כל פתרוןמסתתר
אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..
יש תוספים בחנות כרום לדפדפן במחשבנקדימון
שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).
יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.
וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.
אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.
לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.
תודה, אנסה לשבת על זהירדנית
(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)
בשמחהנקדימון
לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.
אלוף אתה
פתית שלג
בשביל שירים הייתי עושה ספוטיפיי וחוסמת את יוטיובמרגולאחרונה
ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.
ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.
שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.
ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.
מה קרה לפאות?פשוט אני..
כשהייתי ילד, ילדי ונערי הציבור הדתי התחלקו בין כמה סוגי פיאות:
פיאות קצרות שמגיעות בדיוק עד לעצם הסמוכה לאוזן, או קצת יותר ארוכות שמגיעות עד לגובה התנוך.
פיאות מעט ארוכות יותר, אשר גולגלו בחן מאחורי האוזן.
וכמובן פיאות ארוכות עוד יותר שכבר לא יכולות להתחבא מאחורי האוזן אלא משתלשלות בגאווה במורד הפנים.
בשנים האחרונות, אני רואה יותר ויותר נוער דתי, כולל כאלה מבתים שעל פניו נראים דוסים, כולל מהתנחלויות ויישובים דתיים מובהקים לאורך ורוחב הארץ, עם תספורת שבה המכונה עוברת עם מספר 0 מעל גובה האוזניים ולא משאירה פיאות כלל. כלומר בחלק העליון של הראש יש שיער כרגיל, אבל בצדדים יש שיער רק בס''מ העליונים ומתחת לזה יש גאלח.
בתקופתי, בבתי ספר דתיים לא היו נותנים לתלמידים להיכנס כך לכיתה, וילד שהיה מסופר כך היה צריך להתבייש במראהו החריג. זו הייתה נחשבת תספורת שלא רק שאינה דתית, אלא היא גם לא מייצגת את הציבור החילוני הנורמטיבי, אלא בעיקר ערסים.
אז איך קרה שאבות שלא מחסירים תפילה במניין ולא מדלגים על לימוד תורה עם ילדיהם, מאפשרים להם להסתפר כך?
איך אימהות המחזיקות בעוז בית יהודי כשר ומשפחה לתפארת, נותנות לילדיהן לגלח את הפאות?
תמונה מתוך AI לשם המחשה
חוץ ממה שאפשר לצחוק על התמונה של הבינהחושבת בקופסא
שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.
התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.
גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.
במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.
היום התספורת הזאת יותר טרדנית בכל הציבורברגוע
אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות
אני דווקא רואה יותר ילדים עם פיאותניק חדש2
בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.
חולשה בחינוךנקדימון
הנערים פשוט לא מקשיבים להורים.אמא טובה---דיה!
כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.
זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.
אני חושב שלהרבה מאוד ילדים קטנים חרד"לים יש פיאותמשה
אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.
מרד גיל הנעוריםנפשי תערוג
אינטרסטינגימח שם עראפת
איך הילדים שלך מסופרים?
כהלכהפשוט אני..
מי אמר שהם מסכימים או מעודדים?shindov
היום לא שואלים.
אני לא מדבר על בני 18פשוט אני..
אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים
יש לי רעיוןנפשי תערוג
ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית
אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.
הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)
כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.
היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ
יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)
יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה
זה לא זרם דתי קלאסי
זה יותר מסורתי +
אני לא מדבר על מסורתיפשוט אני..
אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות
גיל 12רקאני
זה לגמרי גיל ההתבגרות
אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה
אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת
לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם
אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו
תלוי איזה תספורתנפשי תערוג
אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא
אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים
מסכימהרקאני
אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....
אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?
בגדול ההלכה היאנפשי תערוג
שאסור להקיף פאת הראש
משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.
אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.
(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)
רקה, לא רכהירושלמית טרייה
צודקתנפשי תערוג
הכל תלוי במזלזוזיק העכבראחרונה
אפילו ספר תורה שבהיכל.
יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.
למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.
גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.
לא יודע מה גורם לזה...
בעיות שכניםggg
יש לנו שכן מבוגר שגר לבד, בן אדם נחמד וגם נדיב עם הרבה חסד. אלא שבזמן האחרון הוא התחיל לשמוע פודקסטים או שאולי זה טלוויזיה בתוכניות של דיבורים, לא יודעת מה, הוא שומע ממש חזק עד שזה נכנס לנו לסלון ואני משתגעת מהרעש הזה. זה כמה שעות ביום לפעמים ואני פשוט מתחילה לסגור חלונות מרוב יאוש (אבל זה לא לגמרי עוזר).
ממש לא נעים לי לגשת ולדבר איתו. אולי הוא יעלב, אולי הוא לא שומע כל כך טוב. אני לא יודעת מה הסיבה לשמוע כלכך חזק. מה עושים?
מן הסתם, לדבר איתו זה השלב הראשוןפשוט אני..
ואם לא נעים לדבר איתו,
אז פשוט תתרגלי לרעש...
אם הוא אדם טוב ונעיםמתואמת
אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.
פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.
קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.
וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.
אם הוא מבוגרמתיכון ועד מעון
אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק
ננסה לדבר איתו. בטח אשלח את בעלי..ggg
השאלה היא כמה מבוגר..קל"ת
😅 50/60 או יותר 80/90?
אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..
לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜
נראה לי מעל 80ggg
יש לנו שכנה מבוגרת ששרה עם הגברהחושבת בקופסא
בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.
בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.
גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.
מצטרפת לשאלה.
כמורה לליקוי שמיעהחיוך2019אחרונה
אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?
זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון
מחפשים ישוב תורני כייפי,קהילתי וחם לגור בו.מכירים?עינב66
אחרי כחמש שנים, שגרים במקום שלא ממש שמחה בו, מחפשים את המקום הבא..
רוצה מאד ישוב, חם, קהילתי, מחבק.
תורני
עדיף באזור לא מאותגר מידי ביטחונית
לא צפון.
חשבנו על מבואות יריחו, עשהאל...
אבל רוצים לחשוב על עוד כיוונים בסגנון.
יש לכן רעיונות?
אשמח מאד שתחלקו איתי, ואולי תרוויחו שכנה כייפית;)
תורני וכייפי, היילכו שניהם יחדיו? 😉פשוט אני..
יהודית ודמוקרטיתאריק מהדרום
https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&oזוזיק העכבראחרונה
עדי רן כבר חשב על זה
אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמשaibrainora
אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️
היישובים החדשים זה נשמע מדהיםפתית שלג
מכיר כמה מהם
ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות
מה ההגדרה של כייפי?לאחדשה
יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...
ויש יישובים 'ותיקים' יותר...
כייפי מבחינתי קהילתי וחם, מקבל.עינב66
חושבת שבעיקר כל ההתיישבות הצעירה היישובים החדשיםלאחדשה
זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...
ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישוaibrainora
ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️
מומלץ מאוד - עטרת.רייצ'וש
זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.
גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.
המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].
אני גר באדוריים. היישוב בתמונה ששמו בערוץנחשון מהרחברון
מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.
מבואות ועשאל לא מאותגרים ביטחונית?ggg
אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.

מה שנכון נכון .