כי זה מתחבר לנו גם עם היופי הפנימי שמשפיע

ויש בזה משהו

לדעתי זה ככה

שפרצוף מרגיש מוכר בלי להבין למה

שפרצוף מוכר מבן אדם שאתה אוהב ומתחבר ואז זה עוזר לך להתחבר לבן אדם

שפרצוץ מוכר מבן אדם שאתה פחות מתחבר ואז יש לך קצת רתיעה

ולא יודעת אם הייתי אומרת יפה, אבל כן הייתי אומרת נעים.

ויכול להיות שיש פרצופים שהם גם נטרלים או "חדשים" איך שלא תקראי לזה ויהיה צורך להתרגל קצת למראה...

בפרצוף מוכר נחסך לך הצורך להתרגל לפרצוף ולחסרונות שלו

ויש את התחושה הביתית שאתה עם מישהו מוכר

מישהו שלא מוצא חן בעינייך המראה. את מניחה שאם תמשיכי לצאת איתו אז הוא פתאום יהיה יפה בעינייך?

ידוע שמראה חיצוני זה הדבר שמשתנה הכי הרבה והכי מהר

השאלה אם פשוט אפשר לסמוך נטו על להמשיך לראות את הבנאדם עוד ועוד בשביל שישתנה. זה לא נראלי

לא הבנתי. אם אתה חושב שהתכוונתי שאפשר להשמין (או יותר קשה, לרזות), ולהתאפר ולך תדע - לא, ממש לא מה שהתכוונתי.

התכוונתי שכשאתה רואה פרצוף של מישהי והוא נראה לך מכוער, אחרי שבועיים אותו פרצוף בדיוק יראה לך יפה.

וזה לא "נטו לרות את הפרצוף". זה שבועיים שבהם אתה בונה קשר. בהתחלה זה פרצוף של מישהי ברחוב, ואחר זה פרצוף של מישהי שיש לך רגש כלפיה. זה לא אותו פרצוף בכלל

וזו הייתה השאלה שלי. האם צריך שבועיים של לבנות קשר או שבועיים של לראות.

עכשיו הבנתי את התשובה שלך. שלראות נטו לא משנה. סבבה אז אתה לא מסכים עם ה"מחקר" ההוא, זה מה ששאלתי.

גם אם זה רק לראות, זה מספיק. אבל למה לך לראות מישהי למשך שבועיים?

סביר שאנחנו מתחברים למוכר בגלל שזר עלול להיות מסוכן 

תחשוב על פעם שלבנים הגיעו לאפריקה הם בטח לא חשבו שיצורים עם צבע שחור או חום הם אנשים גם 

ואם חושבים יותר ישן אפילו  אנשים חיו בקבוצות של שבטים ואולי בכל אזור היו שבטים שכן קצת דומים וקרובי משפחה אבל מעבר לזה מי שלא נראה כמוך הוא כנראה מסוכן ועלול לתקוף 

מעבר לזה אני חושבת שיש שני דברים ביופי 

יש את החויה שאותה אתה רואה בפעם הראשונה ואני לא חושבת שהיא באמת משתנה 

ויש את העיבוד בתוך המוח שמצרף אל זה את הדברים שאתה שומע מריח זוכר מרגיש , ואז אם המראה הזה מתחבר לך הרבה פעמים עם חויה חובית הוא נהיה יותר יפה (בהתעלמות רגעית  מהתחושות שלך לאדם מסוים זה יכול להיות גם בלון בצבע מסויים )

זה נשמע נכון

ומה המסקנה?

 אז מה למעשה המסקנה - לקראת נישואין וזוגיות

עוד לא פגשתי מישהו או מישהי שנראו לי ממש לא יפים 

ואז עם רגש ואם אני מתחברת לאדם אז הוא הכי יפה בעולם 

בכל אחד יש יופי  בכל מקום ודבר בעולם יש יופי ובטח באנשים לפעמים צריך לחפש קצת בהתחלה אבל כשיש קשר טוב אני מאמינה שתראה דברים יפים גם במקומות לא צפויים  

זה רק כי הוא מוכר/מזכיר משהו מוכר?

בגדול המנגון הוא שהמוח מפרש דברים שמעידים על בריאות, פוריות וכו' כיופי (מה שיכול לעזור לנו להתכוונן לגבי מה באמת יפה בעינינו ומה מוכתב לנו ע"י החברה). כשמכירים מישהו המוח נוטה להתעלם מחלק מהפרטים האלה.

נניח אוזניים גדולות, שאולי מעידות למוח על נחיתות גנטית (לפי החוקרים האבולוציונים, כמובן), אחרי תקופה של היכרות תתקשה לשים לב אליהן.

אז מעניין באמת למה פתאום המוח מתעלם מהדברים האלו והם מפסיקים להפריע

המוח יודע שלמרות כל הסימנים החיצוניים, יש מקרים יוצאי דופן (נניח אדם שעבר תאונה, הוא לא פגום גנטית או פוריותית). אז כשמכירים אדם וכבר יודעים יותר, המוח כנראה מפסיק לעשות את הניתוח הזה (לא זוכר אם זה משהו שקראתי או המצאה שלי).

רוחנית, זה בגלל הפסוק הנ"ל, שמעיקרא כל הניתוחים האלה שהמוח עושה הם די נפש הבהמית.

חוץ מזה שזה מדעי, כמעט כל אדם שמתבונן בחיים שלו יגיד לך את זה.

אבל לא סתם "מוכר" אלא "מוכר לטוב" כי המח מערבב את המידע על האדם, יוצר דמות אהודה (אם זה יותר מרכזי) ומשליך את זה על שאר הפרמטרים - לפרשן אותם "טוב", מישהי שתתחבר אליה רגשית, גם תאהב את המראה שלה (כמובן - הכל במידה ובהתאמה, לא שעלינו על קסם כלשהוא)

ו"לא מתלהבים משטויות"...

כלומר, ברור שיש בזה אמת ולא קטנה בכלל, מצד אחד. אבל המשמעות של זה היא שאני עכשיו צריך להגיע לקשר כשאני "מושלם" (או לפחות עוטה מסכה של כזה). וזה לא נכון, כי החסרונות שלי והדפיקויות שלי יצופו בקשר כל עוד הוא קרוב מדי. למעשה, זה במידה רבה מבוא למערכות יחסים קצרות ומתחלפות כאשר עולה פגיעות או חיסרון.

זה בסדר לרצות להשתפר כדי להיות בן זוג ראוי יותר. אבל זה לא בסדר לצפות "למושלמות". אנחנו לא. לעולם לא נהיה. מלאכים יש בשמים ואמא שלי טוענת שאם בן הזוג טוב מדי אז אלוקים לוקח אותו.

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לגודל שלו.

וסליחה, אבל, אולי בוגרות יותר?

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.