אני עייפה מאד אחרי הטיפול בקטנים - חייבת קצת לנוח. מי לוקח לשטוף כלים? מי לפנות את השולחן?.. תודה רבה רבה..

וגם קביעת שעות להתארגנות שלהם לשינה.

ב. צריך למצוא זמנים אחרים ביום, אולי בצד זה שהקטנים משחקים, כדי להקשיב ולשמוע. לא חייבים לנקז הכל בערב.

ג. אפשר לקבוע פעם פעמיים בשבוע שאת נשארת איתם מאוחר יותר. ואז אפשר להמשיך לדבר וכו'..

ד. לפעמים - בעיקר כשהשעות לא כמו כעת, שעון קיץ - אפשר לפרוש לאיזו חצי שעה ומעלה, עם כוס שתיה, לנוח - ולחזור עם כחות מחודשים לסיום הערב..

הכל תלוי כמובן מה הגילאים השונים, מה יכולותיהם וצרכיהם.. ומה האפשרות של הבעל להשתלב בענין.

אנחנו לפעמים אומרים לילדים שאבא ואמא רוצים שקט עכשיו, אז בבקשה להתפנות מהסלון. הם מוזמנים להישאר ערים בחדרים שלהם (בלי להפריע לקטנים!), אבל לא להסתובב כאן.

שנית - אני עדיין בהתלבטות אם זה בכוחותיי - אולי אפשר ליזום שיחה קצרה עם כל אחד מהגדולים, שבה שומעים מה עבר עליו היום, ושלאחריה הוא מבטיח להיות בשקט.

שלישית - לומר להם שמי שנמצא בסלון בשעה כזו אמור לסדר אותו. סד"כ זה עוזר להם להתחפף (או שהם באמת מסדרים, וגם זה רווח נקי!)

(אנחנו גרים בבניין קומות בעיר...)

וכן, אני לא רואה הרבה מה אפשר לעשות עם חוסר הסבלנות... במיוחד שאצלך מדובר בכמה מתבגרות-בנות, שנראה שייעודן בחיים הוא לפטפט... (אצלנו זו רק מתבגרת אחת, ואיתה מתבגר שתקן במיוחד - שלפעמים פותח את הפה, ואז לא נעים לעצור אותו...)

אני אאמץ

נראה אם יעבוד

כנ"ל לגבי המטבח

לדעתי אימהות חייבות להשתדל שיהיה להן זמן לנוח ביום.

לפעמים שעת שינה בצהריים, אחה"צ, כשהגדולים יותר מעסיקים את הקטנים, יכולה לשנות את כל "מאזן הכחות" הפנימי..

אבל אצל כל אחד המציאות שונה.

לפעמים - כשיש יכולת - שווה אפילו לקחת איזו בייביסטר בשביל הזמן הזה.

לא דיברתי דווקא על מישהי שחוזרת אחרי הצהריים מהעבודה.

מי שבצהריים כבר בבית, יכולה.

ועיקר הענין היה הדגשת הערך של המנוחה הפיזית בתוך היממה...

בלי להחסיר שמץ מההערכה הגדולה לאימהות שמוותרות על זה כדי לא להפסיד זמן עם הילדים..

קודם כל את אלופה שיש לך בכלל דבר כזה שקוראים לו ערב,

אחרי שהקטנים ישנים,

ושאין לך סלט ירקות של כולם ערים עד מאוחר,

כי הגדולים ערים.

תחלקי לך את הערב-

זמן לעצמך/ לך ולבעלך,

וזמן לילדים.

אתמול למשל, ב19 קבעתי עם בעלי לדבר

ב20 יצאתי עם המתבגרות לסיבוב

ב21 לימדתי את המתבגר איך לצייר באקריליק

ב22 קניתי עם המתבגר השני קורס במחשב לשיפור האנגלית

וב23 הלכתי לישון

זה נראה עמוס,

אבל בגלל שזה מחולק,

זה לא כמו שזה נשמע,

אני כל פעם מתייחסת לילד אחד/ שניים,

ורוב הדברים שאני עושה איתם זה דברים שגם לי כיף לעשות

זה מה ששוה במתבגרים

תנצלי את זה

ולא ישנים כי הגדולים ערים/ פעילים/ מרעישים

(והבית קטן אז ממש קשה לשמור על אש נמוכה.

למרות שאני מחשיכה את רוב הבית וכו')

עכשו קוראים ספר, נמצאים בשקט בחדר/סלון

ולוקחים את הקטנים לישון

יש משהו בתכונה הזו שהבית מרגיש פעיל,אני מבינה מה את אומרת ואז לקטנים קשה להרגיע את עצמם ולישון

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....