שירי ילדים עם מסר בעייתי מוזמנים לשתף גם...מוש השור...
שני שירים לדוגמא:
פילפלון אפו ארוך... לא מצליח ללכת. ואיך הולך הבית האחרון?

"אך הסוף היה מבהיל
בא הביתה אבא פיל
פיל פילון נבהל מאוד
ומיד התחיל לצעוד

פיל, פיל, פיל־פילון
כבר ידע לדרוך!"
או לדוגמא בשיר הילדה הכי יפה בגן:
אחרי שמתואר כמה היא יפה
"כשהיא מחייכת גם אני מחייכת
וכשהיא עצובה אני לא מבינה
איך אפשר להיות עצובה
כשאת הילדה הכי יפה בגן"
יופי=שמחה
ואם את לא יפה ... עצבות היא לגיטימית
יפה.. לא חשבתי על זהאשה שלו
אני אתן את השיר "דני גיבור"

"אמא אמרה לי: דני!
ילדי הוא גיבור ונבון
ילדי לא יבכה אף פעם
כפתי קטון

אינני בוכה אף פעם,
אינני תינוק בכיין
זה רק הדמעות, הדמעות הן בוכות
בוכות בעצמן"


ובובה ימימה – "אני בובה ושמי ימימה-מה… כולם אומרים לי שאני יפה, רק רגליי הן עקומות נורא…לכשאגדל כולם יאמרו: ימימה היא בובה כה יפה, רק רגליה עקומות נורא".
מסכימהרולינג
וואלה אף פעם לא הגעתי לבית האחרון בשיר פילפילון כנראה.

ולגבי השיר השני - מאוד נכון.
אבל אם חושבים על זה, אולי אפשר ללמוד מזה קצת עלינו, המבוגרים.
אם נגיד היו אומרים בשיר "וכשהיא עצובה אני לא מבינה איך אפשר להיות עצובה כשאת הילדה עם יכולת קפיצה בחבל הכי טובה"
אז היינו מקבלים בהבנה את הראייה הצרה של ילדים ולא היינו שואלים " מה, קפיצה טובה זה סיבה להיות שמח?"
אבל יופי הוא מושג יותר חזק גם אצלנו, המבוגרים, ולכן מפריע שמשתמשים בו ככה
ישלך הרבה זמן פנוי...אהבתחינם
מה קשור זמן פנוי?עוד סתם אחד
אני שר לילד שלי את פילפילון, ופתאום מגלה שאני אמור להיות ממש מפחיד ושהילד שלי אמור לעשות מה שאני רוצה - עוד לפני שבכלל אמרתי משהו! רק נכנסתי הביתה - כי הוא נבהל ממני... לא צריך לשבת שעתיים לנתח את השיר כדי להבין שזה מה שכתוב בו.
אני חושבת שזו הפואנטה של השורה הזאתחושבת בקופסא

שהילדה הלא יפה לא מבינה איך אפשר להיות גם יפה וגם עצובה.

אבל מה"כש-" מבינים שזה משהו קבוע, שזה כן אפשרי ולא נדיר בכלל.

 

ובכלל לא צריך לרדוף אחרי רמזים לאיזה משהו שלילי ואז להחרים את השיר.

 

שירי חנוכה נכתבו על ידי אנשי הקיבוצים שרצו להדגיש "כוחי ועוצם ידי" ולמזער את התערבות ה', והמלחמה על קיום המצוות.

אבל זה לא אומר שמפסיקים לשיר את השירים האלה, או שמתקנים את השיר,

נגיד "על הניסים ועל הנפלאות אשר חוללו המכבים" שמעתי שמתקנים אותו בגנים דתיים ל-"אשר חולל ה' למכבים"

 

או שמחדדים לילדים את ההבדל אחרי השירה, "באנו חושך לגרש" מדבר בעיקרון גם על "החושך" של הדת ואיך אנחנו נאורים וחכמים. "סורה חושך, הלאה שחור, סורה, מפני האור"

ילדים בדרך כלל לא יבינו את הקטע, אז מסבירים לילדים שאנחנו מתכוונים לאור של תורה.

 

לא צריך לעשות חרם על כל דבר.

 

את השיר "נס לא קרה לנו פך שמן לא מצאנו", כן צריך להחרים, כי הוא חסר יכולת לתיקון או להסברה, הוא פשוט כפירה מוחלטת, אבל רוב השירים לא כאלה, ויש להם בסיס טוב.

אשר חולל ה' למכביםבת 30
זה תיקון די נצרך...
במיוחד אם יודעים ששירי חנוכה כמו זה וכמו 'נס לא קרה לנו, פך שמן לא מצאנו'' נכתבו עם אידאולוגיה שהיא הפוכה לחלוטין מהאמונה שלנו.
בשיר הנ"ל לעומת שאר השירים הוא לא רק שיר שנכתב44444
ע"י חילוני לא מאמין אלא זה שיר שכל מהותו כפירה. זו מטרת השיר.
השיר עם פילפילון גם אני שמתי לב לזה!!!ה' אלוקינו
ולא אין לי הרבה זמן פנוי @אהבתחינם זה פשוט אינטליגנציה רגשית, ושימת דגש על דברים ולא להעביר אותם כלאחר יד, אלא לשים לב מה צורכים הילדים שלנו, ואפילו אנחנו. זה נכנס לתת מודע ואחכ לא מבינים למה.
וואוו תמיד הפריע לי פיל פילון באמתציפ'קה
יש גם את השפן הקטן.... שובניסטי קצתמוש השור...
לַשָּׁפָן יֵשׁ בַּיִת
בֵּין עֲצֵי הַזַּיִת,
תַּחַת כְּרוּב מְאוֹד מָתוֹק
בַּיִת לוֹ יָרֹק יָרֹק.
וְלַבַּיִת עֲלִיָּה
בָּהּ תָּגוּר יְפֵהפִיָּה
בָּהּ תָּגוּר עִמּוֹ תָּמִיד
זֹאת הַגְּבֶרֶת שְׁפַנְפַנִּית.
שְׁפַנְפַנִּית הִיא אֵשֶׁת-חַיִל!
כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיִל
תְּרַקֵּד עִם הַבָּנִים,
עִם עֲשֶׂרֶת שְׁפַנְפַנִּים.

אשת חיל = בבית עם הילדים
דווקא זה לא נראה לי מסר בעייתיבארץ אהבתי
אין פה אמירה שאמא שלא נמצאת רק בבית היא לא אשת חיל.

ואני בהחלט מסכימה שאמא שכן נמצאת בבית עם עשרה ילדים ראויה להיקרא אשת חיל. ונראה לי שזה לא שוביניסטי להגיד כזה דבר. (אולי פמיניסטיות לא יאהבו את זה שיש נשים שבוחרות לחיות כך, ולכן לא יאהבו להגדיר את זה כך).

לגבי השירים שכתבת בהתחלה - מסכימה מאוד. אני גם לא מחבבת את המסרים שם.
אם כבר "שיר לכל ילד"אשה שלו
אמא נהדרת, לי תמיד דואגת.

מכבסת, מבשלת, מנקה

ותמיד עסוקה.

כשאני חולה

עצוב לי נורא.

סיפורים לי מספרת

ושירים לי מזמרת.

את אמא אני תמיד אוהבת.

 

אבא חזק וחכם.

עובד קשה כדי שיהיה לנו

אוכל לאכול,

בגד ללבוש,

ספרים, צעצועים

וכל מיני שעשועים.

כשחוזר הוא מהעבודה

עייף ויגע

אני מאפשרת לו להתרגע.

ולאחר שהוא נח

אני אומרת לו כך:

"התגעגעתי אליך במשך היום

עכשיו בוא נגשים החלום

נשחק ונקרא סיפורים

ונבלה יחדיו בנעימים."

רק שירים??*אשתו של בעלי*
מה עם "סיפורי ילדים" בעייתיים??
כיפה אדומה
עמי ותמי
כמו שנאמר..אשה שלו
שלגיה ישנה עם שבעה גברים בהפקרות.
טרזן מסתובב בג'ונגל ערום.
פינוקיו לא מפסיק לשקר.
בת הים מתחילה עם גבר זר בעודה קטנה.
היפיפייה הנרדמת מתנשקת עם גבר שלא הכירה מעולם.
סינדרלה חזרה הביתה אחרי חצות.
זהבה פרצה לבית של שלושת הדובים.
כיפה אדומה שמה קצוץ על האזהרות של אמא שלה...

ואח"כ מתפלאים למה הנוער של היום נראה ככה😳🤦‍♀️
חחחחמשמעת עצמית
🤣🤣🤣
אני שמעתי את זה בגרסה טיפה שונהחושבת בקופסא

אמרו שלגיה גרה בבית עם 7 גברים.

והיא באמת לא ישנה איתם בהפקרות, זה נראה לי קצת מוגזם מידי.

ובגרסא שאני שמעתי אמרו ש-

פיטר פן לא שומר נגיעה,

עמי ותמי פורצים לבית זר ואוכלים אותו,

אלדין גנב...

וכל השאר לפי איך שאת אמרת בניסוח שונה קצת, חוץ מכיפה אדומה, את זה לא שמעתי.

 

אבל זאת בכלל בדיחה, זה לא באמת רציני ואין מה לפחד מ"אמירות" או "מסרים" בכל דבר.

אני דווקא חושבת שצריך לבדוק היטב מה מספריםבת 30
סיפור נכנס ללב של הילד.
סיפור בהחלט יכול להכניס מסר לילד.
אצלינו בבית מעולם לא סיפרנו את כל אגדות העם הגרמניות האלה
לא מוצאת בהם שום טעם וריח....
יש שפע של סיפורים מהעולם היהודי, החל מהתנ''ך, דרך חז''ל, דמויות מופת וסיפורים על ההסטוריה של עמ''י (הבנות שלי הכי אוהבות לשמוע על המחתרות, וההעפלה, ושאר דברים כאלה).
גם תירס חםNoni
כשהילדים קולטים שאין לו באמת תירס חם.. הם לועגים וכועסים עליו "ילד פיכסה" .. הזוי...
זה גם בפרסומות לילדיםאבוד לבדי
תמיד הפריע לי בפרסומת של חברת חשמל שזה צמד בובות זכרים בשם "תקע" ו "שקע" ואחרי זה מתפלאים שיש נטיות הפוכות!
אתה חושב שפרסומת לחברת חשמל גורמת לנטיות הפוכות?חושבת בקופסא

אתה רציני?

זה נגרם מגורם מולד באופן וודאי.

האם יש אחוז מסויים של השפעה סביבתית זה נתון לוויכוח,

אבל כולם מסכימים שאם לא נולדת עם נטייה, בובספוג

(קראתי על טענות של נוצרים שהסדרה הופכת ילדים להומואים

כנראה שזה אותו הגיון  ששתי דמויות של גברים אומר נטיות הפוכות)

או חברת החשמל, או אפילו פורנוגרפיה של גברים, לא תגרום לאף אחד להיות הומו אם הוא לא כזה מלידה.

נראה לי הבנתי מה הבעיה..אשה שלו
@חושבת בקופסאתתחילי לחשוב מחוץ לקופסא😁😛
אז אתה מאמין שדמויות של גברים בקבוצות של 2 בפרסומות וסדרותחושבת בקופסא

גורמות לילדים להיות הומואים?

זה הרבה מחוץ לכל קופסא מגבלה או הגיון.

זה משוגע לגמרי ולא תואם את העובדות.

 

(בחרתי בניק הזה בכוונה כי נמאס לי שאומרים לאנשים "לחשוב מחוץ לקופסא", אין שום דבר רע בלהיות אנשים רגילים ולא סופר מיוחדים ויצירתיים כל הזמן.

וחשיבה מחוץ לקופסא הופכת להיות קופסא בפני עצמה, אם אתה אומר דברים הגיוניים ופשוטים, אתה מזולזל, כי לא גילית את אמריקה בכל אמירה שלך.)

איך הניק שלי קשור למה שאמרתי?

אני מניח שהכוונה הייתה שבגלל שאת "בקופסא"-פספסת שזו רק הלצהפשוט אני..


הסימן הזה ממש לא נוחחושבת בקופסא

(ולקח לי ולמלא אנשים אחרים, מלא זמן להבין מה הוא אומר)

צריך להוסיף לאתר אפשרות לעשות לייק לתגובה.

מי מסכים?

 

זה גם יחסוך (בתאוריה) תגובות מיותרות של "חחחח... כן" ודומותיהן,

ויהפוך שרשורים ליותר קצרים ויותר אנשים יקראו אותם ולא יבהלו ממספר של מאות תגובות שחצי מהן סתם תגובות הסכמה)

יש לייק יעל מהדרום
מאיפה הבאת את זה שזה מולדאבוד לבדי
ממש לא נכון לומר כך לדעתי!
כמו כל תאווה זה דבר מתפתח ושאלה של חינוך.
אתה רוצה להגיד את זה לכל האנשים שסובלים מהנטיה הזאתחושבת בקופסא

ונלחמים בה בגבורה כל יום?

שזו אשמתם?

אולי אשמת ההורים שלהם?

שהם פשוט יכולים ללחוץ על כפתור ולכבות את הנטייה?

 

ואיך בדיוק אפשר לחנך לזה?

להראות בובספוג לילדים?

איך בדיוק אפשר לגרום למשהו להמשך למשהו?

 

כל המחקרים והנסיון הראו שזה לא ניתן לשינוי מוחלט,

ואיך אתה יכול להגיד את זה על דברים שמעולם לא חווית?

קודם כלאבוד לבדי
את לא יודעת מה עברתי ומה חוויתי בחיים אז לפני שאת מטילה דופי בנסיון חיי..
אשמח שתראי לי מחקרים שזה מולד ואני אחפש מחקרים לטענה שלי..
לא אומר שזה באופן אבסולוטי חינוך ותאווה וודאי שיש חלק מולד וחלק מדברים שחווים בחיים.

כל הכבוד לגיבורים זה ממש לא ללחוץ על כפתור ונדרשים כוחות נפש.

אפשר לחנך אנחנו בני אדם.
זה ודאי לא טבעי ולא רצון הטבע שה' ברא
יש את "שבלול בצנצנת" שזה די חולניספק

ואת חנן הגנן שמלמד את הילדים לזרוע כילאיים.

וכמובן, את "המטריה הגדולה של אבא"שעושה שמות בשפה העברית בכל הקשור למלעיל ומלרע.

המטריה של אבא בכלל בעייתי בעיניירק טוב!
כל הילדים שם מכונים בכינויים והלעגות.
חולה על החרוזים שם 🙈לאחדשהפה
הנה דרור
המצפצף כציפור
עומד בחוץ
ורועד מקור

יוספה יוספה
כלום את יחפה?

אילנה שאוהבת בננה
❤️❤️
למה שבלול בצנצנת זה חולני?בת 30
לכלוא בעל חיים מסכן בצנצנת נשמע לך נורמלי?ספק
לעומת מה שהילדים בשכונה עושים לשבלולים? הוא מוגן בגן עדןמיואשת******


אפילו לאברהם פריד יש שירים עם מסר בעייתיפשוט אני..

ישנם ימים ללא מרגוע
בהם לא אמצא לי נחמה
ומוכרח אני לנגוע
בעשבים, באדמה

 

נשמע כמו שיר שנכתב על ידי בוגר מלכישוע

זה ממשמשמעת עצמית
לא שיר של פריד.
זה שיר ישראלי ישן של חנן יובל שהוא חידש.
ספציפית המילים האלה, בלשון זכר, נכתבו בשבילופשוט אני..

(ובהמשך השיר יש שינויים נוספים שמותאמים לקהל הדתי).

 

הרבה פעמים אומרים "זה שיר של *שם של זמר*", כאשר הוא רק המבצע ולא המשורר.

 

תשאלי מישהו "של מי השיר "את הגשם תן רק בעיתו"", ונראה כמה אנשים יענו לך שלמה ארצי וכמה יענו אבי קורן...

טוב. החכמתימשמעת עצמית
אבל מפריע לי ששינוי קטן בשיר
כביכול "גונב" אותו מהיוצר המקורי.

באסה...
ירדנה ארזי שרה אותו דברבת 30
''ומוכרחה אני לנגוע בעשבים באדמה''
היא גם שרה על ''האהבה הנושנה'', אברהם פריד לאפשוט אני..
השיר הותאם לאברהם פריד ולקהל הדתי על ידי מחברו המקורי, חנן יובל.
נכוןבת 30

נוני נומי ילדתימצפה להריון.
זה שיר שגורם לפחות אצלנו לבכות
זה ממש מעציב ילד קטן לשמוע "אבא הלך לעבודה ישוב עם צאת הלבנה"
והשיר פיל פילון בהחלט המסר בעייתי, כאילו מאבא אתה מפחד ובשביל לרצות אותו התחלת ללכת
אבל אם אבא באמת חוזר עם צאת הלבנה?סתם אחת
מה רע להגיד לילד "אבא בעבודה ויחזור בערב"?
בשעון חורף יש הרבה אבות היום שהיו שמחים להיות בבית44444
בצאת הלבנה.
יש לנו תישNTC

יֵשׁ לָנוּ תַּיִשׁ,
לַתַּיִשׁ יֵשׁ זָקָן,
לוֹ אַרְבַּע רַגְלַיִם,
וְזָנָב לוֹ קָטָן.


בַּמַּקֵּל, בַּסַּרְגֵּל –
מַה שֶּׁבָּא לַיָּד!
אני בת 26 ורק לאחרונה יצא לי לחשוב על מילות השיר. אין הרבה דברים שאפשר לעשות עם מקל וסרגל בהקשר הזה, חוץ מלהכות את התיש...

אז בדקתי קצת ומסתבר שהסיומת הבעייתית הזו, היא פרודיה שעשו בסמינר מורים על רבי שמכה את תלמידיו במקל ובסרגל.
איכשהו נכנסה הפארודיה לשיר המקורי ויצרה תמונה לא כ"כ חינוכית.
מצאתי קישור עם כל הגרסאות לשיר הזהחושבת בקופסא

יש לנו תיש (הלחן המוכר) - זמרשת - זמר עברי מוקדם

 

בתכלס ילדים ממציאים גרסאות אלימות לשירים תמיד,

זה לא עניין של חינוך לקוי.

ונראה שילדים שגדלים באווירה מגוננת מידי רוצים לשחרר קצת והם יותר ימציאו שירים כאלה מילדים שאמא שלהם לא התעלפה מכל רמיזה למושג לא נחמד בשירים.

 

מכירים גרסאות של ילדים על שיר החמ"ד?

דיברתי על זה פעם עם אח שלי, שהוא עולה עכשיו לכיתה וו,

והוא סיפר לי על כמה גרסאות אלימות במיוחד.

 

"חמ"ד, זה כמו מלחמה,

עם דם ומכות ועם חרב שלופה,

חמ"ד משפחה לאף פעם,

משפחה שהורגת אותך"

 

אני הכרתי את זאת, אולי בגלל שלמדתי רק בכיתות של בנות,

"חמ"ד זאת לא משפחה,

אין חום, אין חיבוק, והדלת סגורה,

חמ"ד משפחה לאף פעם,

משפחה ששונאת אותך"

מה שכתבת בפסקה הראשונהNoni
זה על סמך מחקרים מהימנים??
מעניין...
לא, לגמרי השערה שליחושבת בקופסא


מעניין כי אני מאמינה באמירהNoni
הזאת לגבי דברים אחרים ואף פעם לא חשבתי על זה לגבי העניין הזה... ואני מה"מגוננים" (יחסית)
אני עכשיו באמצע מחקר גוגל על זהחושבת בקופסא

מצאתי "הירהורים של אבא" אחד על הנושא.

 

» אנחנו באמת מגינים על הילדים שלנו ככה? - הרהורים של אבא

 

ומצאתי כתבת וואלה כל כך מתחסדת ותקינה פוליטית עד שזה כואב לקרוא,

מה שאתם העלתם פה הם חששות לגיטימיים שאפשר להתדיין עליהם,

אבל הכתבה הזו משליכה מילים כ"כ כבדות ומאשימות שירים תמימים בכך שהם חס וחלילה לא ביטוי של אג'נדת שמאל קיצונית בפעולה.

 

"כושי כלב קט"- אפרו- אמריקאי כלב קט זה פחות קליט אבל זו גזענות כה בוטה"- כלפיי מי הם גזענים? כלב? זה השם של הכלב! מה הקשר לגזענות?

 

"הילדה הכי יפה בגן"- אפשר להיות עצובה כשאת גדלה בחברה פטריארכלית שבה נשים משתכרות 30% פחות ונמדדות על ידי מראה חיצוני"- זה טימטום פמיניסטי ראדיקלי שבאמת סליחה ששיר מלפני 50 שנה לא התאים את עצמו אליו.

 

"במדינת הגמדים"- קודם כל הם מעדיפים נמוכי קומה, שנית זה שיר שמכין ילדם למלחמה"- הגמדים הבדיוניים שבשיר מעדיפים "נמוכי קומה"? שאלתם אותם? וחס וחלילה שילדים ישמעו על המושג הזה מלחמה, עדיף להם לקבל את השוק של החיים שלהם כשהם מקבלים צוו גיוס ולגלות שהעולם הוא לא שוקולדים ופרחים.

 

אני לא שמה קישור לכתבה הזאת כי אני לא רוצה שהם ירוויחו כסף מהפרסומות אם תכנסו אליה, לא מגיע להם שקל.

מסכימה איתך שלפעמים זו התייפיפות מוגזמתבארץ אהבתי
הדוגמאות שהבאת הן בהחלט דוגמאות שאני לא מזדהה איתם. וראיתי גם דברים שאנשים כותבים שמרגישים מוגזמים בהחלט.

ועדיין רוב השירים שהובאו פה מפריעים לי כי המסר שלהם בעיני הוא באמת בעייתי, ולא סתם 'לא פיליטיקלי קורקט'.
זה לא אומר שאני אעשה כל מאמץ למנוע מהילדים שלי לשמוע את השירים האלו, כדי שלא יושפעו מהם.
אלא שאני אבחר להשמיע להם שירים אחרים בבית. ואם יצא לנו פעם לשמוע שיר שיש לו מספר בעייתי בעיני (כי הם ביקשו, או כי במקרה שמענו, או כי הם שרים מה ששמעו במקום אחר) אז לפעמים אני כן אדבר על מה שמפריע לי בשיר (קודם כל זה כמובן תלוי בגיל הילדות בכמה הוא בכלל מבין את המילים ששר. אם נראה לי שיש טעם לדבר על זה, אני אגיד את זה בצורה של - 'איזה מצחיקים שהם שרים ככה, אצלנו זה בכלל לא ככה', או 'זה מוזר לשיר כזה דבר, אנחנו בכלל חושבים משהו אחר').
אותו דבר לגבי סיפורי ילדים - אני לא אבחר לספר סיפורים שאני לא אוהבת את המסר שלהם, אם יוצא וסיפרנו סיפור כזה (מספרים אצל סבא וסבתא וכו') אז אני אשתדל לדבר קצת על הסיפור ולחדד את מה שלא נכון בעיני.
מה שאת עושה זה הדבר הנכון כאןחושבת בקופסא

לא צריך לרדוף אחרי כל צל של חוסר בתקינות פוליטית,

אבל זאת לא בעיה להוסיף תיקונים אם שיר כלשהוא מכיל מסר שההורים מוצאים לא מתאים לחינוך שלהם.

וגם ממש נכון שהזכרת את גיל הילד ועד כמה הוא מבין את המילים ועד כמה הוא רואה בהן משהו משמעותי.

 

אם איזו אמא תרוץ מהר לעשות שיחה רצינית עם ילדה בת 4 ששמעה בגן את השיר "הילדה הכי יפה בגן"

על "אידאל יופי בחברה וההשפעות הרגשיות של עמידה וחוסר עמידה בו על הבלה בלה בלה"

הילדה סתם תילחץ ולא תבין מה רוצים ממנה.

 

עדיף כנראה למי שרואה בזה בעיה, (אני אישית לא ממש)

להגיד, "איזה מוזרה הילדה ששרה את השיר, לילדות יפות אסור להיות עצובות?"

ולהמשיך הלאה בחיים.

לגבי כושי כלב קט...44444
אבא שלי סיפר שהוא היה ילד (הרבה לפני העליה מאתיופיה לארץ) אחד הילדים התלכלך בבוץ בגן והגננת שאלה אותו בצחוק אם הכושי?
בשנות ה-50 בישראל כושי היה כמו סיני או אינדיאני....
היום היו עליה כותרות....
אגב במשך שנים הכינוי של אותו ילד היה כושי. לא מתוך זלזול כינוי סתמי כמו אינדיאני או סיני....
גם פעם קראו לעוגת שוקולד עוגה כושית. אפשר לראות את זה במתכונים ממש ממש ישנים.
היום יתנו לזה פירוש אחר.....
הם בוכים שנשים נמדדות ע"י חיצוניות, אבל לא מפריע להם דוגמניוארלט

דוגמניות בבגדי מינימום מגיל צעיר- ממש החפצה. ש השמאל והפמיניזם נאלמים. שלא יחשבו שהם תומכים בדוסים החשוכים.

מזכיר לי כתבה שנתקלתי בה לפני כמה זמןחושבת בקופסאאחרונה

על ילדה דוגמנית בת 9 שמדגמנת במכנסונים וגופיות.

היה להם לפחות טיפה הגיון לדבר על הרעיון שזה דבר הזוי, מספק חומרי פדופיליה (ובאמת בהיגיון הזה גם דוגמניות מבוגרות מספקות חומרים למבוגרים, גם בפרסומת לבושם או משהו דומה)

אבל מה, זה היה "דיון" בין צד שחושב ככה, לבין איזה פרופסורית שהתחילה להגיד "אני מאוד פמיניסטית, וגם את הילדה שלי אני אלביש ככה, זכות האישה להיות גוש בשר בלה בלה בלה"

 

אני ממש אנטי פמיניסטית, אבל באמת שעידוד ההתערטלות הזה הולך גם נגד ההגדרה של פמיניזם עצמה.

מה מעצים בלהיות גוש בשר זול להנאת כל אנשי העולם?

נשים לא אמורות להיות בני אדם עם כישרונות ויכולות?

אז למה הפמיניזם מעודד אותן להראות ולהתנהג בדיוק ההפך מזה?

 

שמעתם על "צעדת ה*רמוטות"?

זו צעדה פמיניסטית שבה נשים הולכות בכמעט עירום כדי למחות נגד הטרדות.

ההיגיון הלך לפח, ברור שאסור להטריד מישהי גם אם היא ערומה, אבל מה הקשר בין זה לבין לעודד עירום?

אתם רוצות פחות הטרדות, או פשוט להתגרות באנשים חסרי מוח ואז לבכות על מה שקרה לכן? 

אבל גם גרסה זו ממש לא חינוכיתמישהו כל שהוא
יש לו עזה טיפשה וסכלה
אבל חלב היא נותנת

ממש שובנסטי!
חח נכון. אבל את החלק הזה אף אחד כבר לא מכיר 😏NTC
חחח....44444
אמא שלי עוד זוכרת כאלה מאז שהיתה ילדה לפני 50+ שנים.

"כך הולכים השותלים....
בטו- טו- טו....
שהערבים ימותו
באיזה חודש?
חודש שבט.
באיזה שנה?
בשנה הזו.....".

זה ממש ותיק- שיר נטיעות מלפני 60 שנה.....

ושירי פורים בכלל.....
יש גם ספר כזה בעייתי בסגנוןאמ פי 5

נראה לי זה "אבא עושה שטויות "

שהאמא אינטלגנטית והאבא פרזיט שלא יודע כלום ועושה בושות לבן הקטן

אבא עושה בושותעוד סתם אחד
וזה לא אמירה כללית על אבות (לעומת פילפילון שבפירוש מבוסס על סטריאוטיפים בעייתיים בנוגע לתפקידים המגדריים ההורות). אדרבה: זה ספר המנסה להראות ש*גם אם* אבא אינו 'הסטריאוטיפ הקלאסי' של האבא - עדיין יש לזה יתרונות. דווקא מסר מאד מכיל.
אבל זה מציג את האבא כדמות מאוד בעייתית בעיניאמ פי 5

לא הבנתי מה המסר הטוב בספר הזה

 

זה שיש כמה סגנוני אבות- סבבה

 

אבל כאן זה סגנון שלילי

לא ראיתי נקודת אור אחת טובה על האבא בספר הזה

העוגה שהוא הכין, דהההלאחדשהפה
שהוא אוהב את הילד שלו, שהוא משקיע ומטפח אותו בזמן שאמא שלו עסוקה תמיד, רק קצת עושה לו פדיחות..
אחלה סיפור
חיפושית לי קטנטנהבת 30
הוי כמה היא מסכנה
היא כל כך רוצה לברוח
אבל אין לה, אין לה כוח.

לא שזה אנטי חינוכי אבל זה מגוחך...
אצלינו זה שונה ל
חיפושית לי קטנטנה
הוי כמה היא חמודה
יש לה שבע נקודות
על שתי כנפיים אדומות.
יש את אלה:ספק

"כושי דמבו השחור"

"עגלה עם סוסה... דיו דיו, כך אקרא לה, ובידי השוט". 

 

אבל ככה באמת פעם (לפני 100 שנה) השתמשו בחיות44444
לפני המיכון.
זה לא לשם התעללות אלא זה הצורך ולשם עבודה.

אגב, גם לבדויים יש סט "מילים" שמאלפים גמלים שיעשו פעולה מסוימת לפי ה"מילה".
וכנרטה האילוף כלל גם שוט או משהו בסגנון.
אתה צבוע! בושה!די שרוט

כי מה המסר של השיר של "מוש השור עובד וטוב לו" אם לא קומוניזם מושחת נטול זכויות אדם?!

 

סתם אחי, סליחה על הקליק בייט.

"אדון חרדון"בת מלך =)

אדון חרדון פחד מאוד
מגברת חרדונה
כי הוא היה כזה רזה
והיא כזו שמנה

אז הוא ברח, הוי הוא ברח
לפתע נעצר
למר חרדון המפוזר
קרה דבר מוזר:

הוא שכח, הוא שכח
מאין בא ולאן הלך

אדון חרדון רצה לחזור
אל גברת חרדונה
כי הוא שכח שהוא רזה
והיא כזו שמנה
מוסיפהרק טוב!
יונתן הקטן-

אוי ואבוי לו לשובב
חור גדול במכנסיו
מן העץ התגלגל
ועונשו קיבל

מסר בעייתי משהו. לא תמיד זה רע שילד יטפס על עץ, ובטח שלא צריך לשמוח על מפלתו ולהגיד שזה עונש...



הספר פלוטו-
הפרה אומרת לו טיפשון קטן... אנחנו שיננו ל- חמוד קטן.
מענייןחושבת בקופסא

אני מכירה את השיר יונתן הקטן ככה

"יונתן הקטן,

רץ בבוקר אל הגן.

הוא טיפס על העץ,

אפרוחים חיפש.

אוי ואבוי לו לשובב,

חור גדול במכנסיו.

הוא טיפס על העץ,

אפרוחים חיפש."

 

וההורים שלי ממש לא מהסוג המצנזר.

 

וגם לאח שלי קוראים יונתן, אז הרבה פעמים כשהוא היה קטן ילדים צחקו עליו עם השיר הזה, וזאת הגרסא שהוא שמע מהסביבה.

 

(אגב, זה בכלל שיר בגרמנית על ילד שמתבגר וחוזר הביתה אחרי הרבה שנים יונתן הקטן – ויקיפדיה)

ב-100 שירים ראשונים יש את הגרסא של "רק טוב!".44444
אני דווקא חולקת עליךאשה שלו
יותר נזקים מתועלת יכולים להיווצר מטיפוס של ילד על העץ
זה שיר שמטרתו חינוכית
זה כמו שירים של לא לרוץ לכביש..

ולא מכירה את הגירסה עם " מן העץ התגלגל ועונשו קיבל" אלא "חור גדול במכנסיו הוא טיפס על העץ אפרוחים חיפש"
הגרסא עם העונש היא הגרסא המקוריתבוריס
לא ברור מתי זה השתנה שפשוט חוזרחם על השורה פעמיים
אולי בגללאשה שלו
מה ש @רק טוב! כתבה
נס לא קרה לנו, פך שמן לא מצאנו..ארלט


"ובהיכל דלקה חנוכיה זכה"44444
כאילו דלגתם על דף העבודה בכיתה ג' על ההבדלים בין מנורה לחנוכיה????
זה שרשור קורעמיואשת******
לא ממש ילדים- אומרים ישנה ארץ והוי ארצי מולדתי.44444
2 שירים של שאול טשרניחובסקי- מתבולל יהודי.
שניהם שירים שמהותם גנות על ארץ ישראל.
חטא המרגלים......
הוי ארצי מולדתי שיר גנות על הארץ??? אמיתית?נועה נועה

שיר יפהיפה על הארץ, בעיניי. זה שלא כל שורה בו היא הלל ושבח ממש לא הופכת אותו לגנות. כשרוח השיר היא חיובית, מורגש שגם הדברים הלכאורה שליליים נאמרים מתוך אהבה.

 

(אומרים ישנה ארץ הוא נושא מורכב יותר כמובן, אבל את עושה פה השלכה בעייתית. לא כל מתבולל שונא את הארץ, ואפילו שאומרים ישינה ארץ היא שיר מורכב הוא בוודאי לא בא להביע את גנות הארץ, הנושא אחר לגמרי)

https://he.m.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%95%D7%99,_%D7%90%D44444
בשיר יש הסתכלות שלילית ואוירת נכאים.
לא הצלחתי להיכנס לקישור משום מהנועה נועה
אבל למרות שאני לא חושבת שיש מה להסתמך על ויקיפדיה בשום צורה שהיא, נכנסתי לערך בויקיפדיה והפלא ופלא, אפילו שם אומרים כמוני, שזו חוויה מעורבת. אווירת נכאים? מה??? אני מכירה את כל המילים בעל פה אז תאלצי להאמין לי... תראי, אם את באסכולת 'אסור להגיד שום דבר רע על ארץ ישראל' עד רמת 'אסור להתלונן על מזג האוויר' (מבטיחה שמישהי אמרה לי את זה פעם), אז אני מבינה. אבל אם לא, אם גם את מקטרת לפעמים על החסרונות פה יחד עם כל הדברים היפים שיש, זה בדיוק מה שהשיר הזה עושה. הוא מביא, ולסירוגין במתכוון, דברים יפים ויפים פחות בארץ. בעיניי זאת האהבה האמיתית, זה לא חוכמה לאהוב משהו מושלם, החוכמה היא לאהוב אותו למרות הפגמים שלו.

"ריח פרדסי אביב
שיר צלצל גמלת
בים של אור טובע כל
ועל פני כל התכלת"

סוף השיר וגם השיא שלו, ואם זאת לא אהבה, אני באמת כבר לא יודעת מה כן...
וואו אני חושבת על זה הרבהאין עתיד
עוד שיר שמציק לי:
"אוי תמר את שובבה, לא לא אני טובה"
למה שובבה זה הפך מטובה?
אם ילד שובב זה אומר שהוא רע?
ולמה הילדה צריכה להגן על עצמה ולשכנע שהיא טובה?
זה שיר הומוריסטי.44444
שכאילומראה נק' מבע של ילדה בת שנתיים.
סתם כי שובבה מתחרז עם טובהארלט


אני שרה ככה-סתם אחת
"אוי תמר את שובבה, שובבה וילדה טובה"
שרשור מגניב נגמרו לי השמות
גם "פרח קטפתי לנורית"

"... אינני בוכה אף פעם
אינני תינוק בכיין..."

שוב, כמו בשיר דני גיבור, מוציאים את הרגש בכוח מהגבר עוד כשהוא ילד, בלי שום סיבה וזה הורס ןמחלחל לבנים הרבה יותר מכפי שניתן לדמיין...
שלבכות זה תינוקי,
שלהביע רגש זה "לא גברי"
ממש עצוב שזו ההבנייה התרבותית
היא עושה הרבה רע לגברים, וגם לנשים, לכולם.
גברים באמת לא בוכיםפשוט אני..
הם מרעננים את העיניים
שונאת את שיר הזה.44444
הגברים בוכים בלילהבוריס
לא נשמע כולם
הבית של יעלחלושי
חוסר תקשורת עם אמא, אמא מקפלת את המפה 'אין בית... ' אולי תשתפו את אמא שזה הבית שלך. ובהמשך 'מה את מקשקשת יעל' (שינינו ל'מספרת' עד שהילדים למדו לקרוא וגילו.)
היא גם יצאה מהבית לבד ועשתה דברים מסוכניםחולת שוקולד
אבל כשמגיעים לרמות כאלה אין לדבר סוףחושבת בקופסא

אז את כל סיפורי הילדים שלא כל הדמויות מושלמות תמיד אסור להקריא?

המסר של הסיפור זה לא לעשות את מה שהיא עשתה, 

מה אתם רוצים מהסיפור?

 

אסר לילדים להחשף לרעיון שיש דברים שאסור לעשות?

מותר, אבל זה לא המסר של הסיפורחולת שוקולד
אם ההורים מודעים הם יוסיפו את המסר הזה ואז הכל בסדר
^^^^^44444
יש גם בסוף הספר הערה לדבר עם הילדים על כך שלא יכנסו לחפצים גדולים והסכנות שבכך.

זה בעקבות מקרים שהיו בסוף שנות ה-80 או תחילת ה-90 של ילדים שנכנסו למקרר נטוש ונסגרו בו ונפטרו.
אני זוכרת שעוד דברו איתנו על זה בגן. (את הסוף שלפחות חלקן44444
נפטרו גיליתי בגיל מבוגר).
דווקא אני לא מסכימהבת 30
זה שאמא שלה קיפלה את המפה, זה ממש לא חוסר תקשורת.
ומה את מקשקשת- זה קצת משונה אבל את הילדים שלי זה בעיקר מצחיק.
ואישתי אומרת שאני מנתח ספרי ילדים יותר מדיבוריס
אנחנו גם מצנזרים את "מה את מקשקשת"ריבוזום
אצלינו שרים-סתם אחת
אך בסוף שמחה וגיל
בא הביתה אבא פיל
פילפילון שמח מאוד
ומיד התחיל לצעוד..

מוזמנים לאמץ 😅
מהמם!אשה שלו
ספר: הפיל שרצה להיות הכיבוריס
פיל לא אוהב את הצבע שלו ומחליט לצבוע את עצמו. כל הפילים צוחקים עליו שהוא לא אפור אז הוא שוטף את עצמו.
מוסר השכל- עזוב מה שאתה רוצה להיות תלך עם הנורמה
אוי ממש. קניתי את הספר הזה וזרקתי אותו אחרי פעם אחתמיואשת******
למה שהוא לא יהיה צבעוני אם הוא רוצה ויכול?? ממש היה לי עצוב לקרוא את זה
כי הוא לא צבעוני. הוא אפורסתם אחת
זה לא מה שהוא. גם אם הוא מאוד רוצה הוא לא יכול להתכחש למה שהוא, וגם אם הוא יצבע את עצמו- זה בסה"כ צבע. ומתחתיו הוא עדיין אפור.
דווקא בעיניי אחלה מסר במיוחד עם כל הבלבול הלהט"בי בימינו.
אוי נו הספר נכתב הרב לפני כל זהמיואשת******
זה שהוא צבעוני זה לא הופך אותו ללהטבי
זה לא מה שאמרתי. תקראי שובסתם אחת
אדרבא המסר של הספר חיוביכיסופי לילה

שאינך צריך להיראות מבחינה חיצונית מרשים וצבעוני, אלא אתה נמדד בפנימיות שלך ולא בחיצוניות. וגם תשמח בצורתך הטבעית כמו שד' ברא אותך....

נכון. וגם שאפור יכול להיות יפה, גם אם כולם אומרים לך שרק צבעארלט

צבעוני זה יפה.תרגיש יפה עם עצמך ותהיה יפה. ספר מאוד יפה...

בעוז קדימה בני עקיבא, אלא אם כן אתם שוניםפשוט אני..

עברו הרבה מאוד שנים, אבל זה עדיין צורב.

במיוחד סביב שבת ארגון.

כיתה י', אני מדריך בשנה הראשונה. נהנה מאוד מההדרכה, אוהב את החניכים ומקבל מהם המון הערכה.

מתישהו באביב אני מספר לקומונרית על האישיו שלי. התמודדות עם משיכה לבנים.

טיפש. הייתי בן 16 והיא 18, אבל היא היתה קומונרית אז חשבתי שהיא סגנית של אלוקים. תמיד דיברה כל כך יפה על ערכים, על הנפשות של החניכים, דקלמה ססמאות שנכנסו היישר לליבי.

במקום לקבל את מה שציפיתי, תמיכה או עידוד או אפילו עצה טובה, קיבלתי תנאי:

לך לפסיכולוג מסוים שאני אגיד לך, ואני גם אדאג למימון של הטיפול, אחרת תסולק מההדרכה.

המום, פגוע, אבל לא רוצה לאבד את ההדרכה - הלכתי אל הפסיכולוג.

נזק עצום, הורדת הביטחון, החדרת שנאה עצמית פתולוגית. זה מה שיצא לי מהפסיכולוג הזה.

עד היום אני לא יודע איך היא מימנה את הטיפולים, איך היא בכלל הגיעה אליו, ואיך היא גילתה שהפסקתי להגיע למפגשים איתו.

כשהיא הודיעה לי שאני מסולק מההדרכה, מתישהו בימי בין המצרים, ביקשתי שתתן לי לפחות להמשיך עד תשעה באב, כי כבר הכנתי מערך מדהים שמתאים לתקופה.

היא לא הסכימה. אמרה לי שאני צריך לעזוב מיד.

לפחות פעולת פרידה? התחננתי על נפשי.

לא, הגברת החליטה שאני אסולק מעכשיו לעכשיו. גם אסרה עלי להיפרד מהחניכים.

פשוט נעלמתי מחייהם ביום קיצי אחד.

והמערך שלא העברתי, כמה אירוני, דיבר על שנאת חינם.

🥺פצל"פ

גיל העשרה הוא באמת קשה בקטע הזה

הכל קיצוני

כואבשבורת,לב

ואני מבינה שזה פגע,

אבל יכול להיות שהיא התנהגה באחריות שתואמת את הגיל שלה והסיטואציה.

ותואם את החברה שגדלה בהמתנחל חייכן

ואת המחשבות של פעם על הנושא

בעיקר את ה"סכנות" שעלולות לקרות ממפגש כזה,

לצערי, אני בספק אם ההחלטה לא הופלה עליה מלמעלה

אולי היום בני עקיבא מקום יותר ליברלי פוסט מודרנישבורת,לב

ואולי גם קצת ווק.

אבל גם היום מסגרת דתית לא תיקח מדריך פנמיה גיי למשל.

ולא צריך שזה יהיה הרבה מלמעלה, סביר ופשוט שהרבה הורים לא היו רוצים את זה.

מדריך זו דמות מאוד משמעותית, דמות להערצה, ובודאי שילד בכיתה י' לא יכול להבין את זה.

היא לא היתה צריכה לשלוח לטיפול, זה לא עניין שלה אבל זה מה שידעו אז לעשות ובטח בגילה הצעיר. אני משערת שגם אם טעתה היא התכוונה לטוב ולעזור לפשוט אני.

אין ספק שהחוויה קשה ופוגעת 💔

אמתמתנחל חייכן

גם היום זה מאוד שונה, רק שבעבר ידעו פחות לאכול את זה , לא רק דברים כאלה היו מחוץ לסף ההתמודדות,

וליבי עם פשוט אני

היא פעלה מתוך שנאה, לא מתוך רצון לעזורפשוט אני..

והאיסור על פעולת פרידה הבהיר את זה היטב.

שמע, אתה נסיך. אני אוהב אותך. אבל תן לי להגיד לךדי שרוט

משהו שאתה צריך לשמוע ולא משהו שאתה רוצה לשמוע.

אין ספק שהאישיו הזה רודף אותך כל חייך. ניכר מהכתיבה שלך שאתה מלא זעם כלפי כל האנשים שעוללו לך את מה שעוללו לך כולל הקומונרית הזאת. זה קשוח, זה לא הוגן, זה מעצבן, זה מייאש לעיתים, זה כל הסופרלטיבים הרעים שאפשר לעלות על הדעת.

אבל, נראה לי (ואולי אני טועה, אז קח בע"מ) שאתה קצת שוקע ברחמים עצמיים. ואתה נותן משקל יתר למה שהחיצונים לחייך עוללו לך והביאוך עד הלום. ובצדק כן? באמת עוללו לך דברים רעים. אבל לדעתי הגיע הזמן שתפתח דף נקי ככל האפשר בחייך ולקבל את מי שאתה במנותק ממה שעוללו לך.

כי יש לך 2 אופציות: האחת היא להתפלש על העבר ולהכנס למצבים שמטרגרים אותך. השניה היא להבין ולקבל שמה שהיה היה. הבנת, קיבלת, הפנמת שאנשים חסרי בינה גרמו לך את מה שגרמו לך, עכשיו הגיע הזמן שתחיה את חייך עם מי שאתה ומה שאתה.

מצרף לך סרטון שורטס קצר שמדבר על רעיון דומה.

ותזכור, אתה אישר יקר ומקסים ואתה צריך לתת לעצמך קרדיט שאתה נמצא במקום טוב בחייך ולא צללת למצולות כמו שקורה לחלק ניכר מהאנשים שעברו פחות ממך.

משהאחרונה

איךתתעלמו ממני

עוזרים לבת/בן זוג שלא רוצים לעזור לעצמם?

קשה מאוד. כואב מאודהסטורי

לפעמים אפשר לזעזע, אבל הרבה פעמים המקסימום שאפשר לעשות - זה להיות נוכח כשצריך. שהיא/הוא ידעו שאם ירצו עזרה את/ה שם.

וכן, הבדידות במצב כזה היא נוראה, חשוב שגם לך תהיה תמיכה.

בהצלחה רבה

אי אפשר כל כך 😕נעמי28

משנים בעצמנו דינמיקות שתומכות בבעיה, הרבה פעמים יש כאלה

, ונותנים לו להרגיש שאנחנו איתו ושקיימת עזרה בחוץ.

הלוואי והייתי יודעתתעלמו ממני

מה אני יכול לשנות

לא בידיים שלנו בשום צורהמשה

אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים. בצד שלנו. אם הם יצטרפו? מעולה. אם לא, לא בידיים שלנו.

אמoo

בנאדם מבוגר שלא רוצה עזרה

אי אפשר לתת לו אותה בכוח

ואולי הוא לא צריך את העזרה הספציפית שמציעים

אפשר לשאול אם אפשר לעזור בדרך כלשהי

ובעיקר לכבד את ההחלטה שלו

כי זה העזרה הראשונה שאנשים צריכים

הכלה

ואם יש מחיר להחלטות שלו

שישא אותו בעצמו

ולא יפיל על אחרים

היא רוצה עזרהתתעלמו ממני

אבל לא שום דבר ספיציפי

אנחנו נשואים

אני נושא בהשלכות גם אני ארצה וגם אם לא

היא רוצה עזרה.. אומשה

היא רוצה לרוקן אותך כדי שלא 'תפריע' לה לצנוח?

משפט מעניין, אתה חושב שיש כאלו ש"נופלים" על השנימתוך סקרנות

רק כדי לרוקן אותו?

יכול לחדד קצת?

זה לא נעשה בצורה מודעתנעמי28

למשל אדם עם דפוס קורבני שואב את האנרגיה והכוח שלו מה"אשמים".

ואני לא יודעת אם זה המצב, אבל אדם קורבני דוחה לפעמים כל עזרה בטענות שונות כי יותר נוח להישאר בעמדה הקורבנית שבה אין אחריות, רק הטחת אשמה, וכל האחריות בידי ה"אשם".

משה

והרבה פעמים בקשת עזרה זה שינוי רדיקלי בחיים.

רוצה עזרהתתעלמו ממני

שאלה אחת, שורה אחת, שטומנת בתוכה כ"כ כ"כ הרבה כאבנגמרו לי השמות

וגם השם של הניק ממש כואב

אז קודם כל - אנחנו לא מתעלמים ממך!

אנחנו רואים אותך ❤️

והכאב שלך נראה. וקיים. ונוכח.

גם הכאב אל מול בן/בת הזוג שחווים את הקושי

וגם הכאב שלך לאור כל ההשלכות של זה עלייך ועל המשפחה כולה.

זה אכן קשה מאוד מאוד.

כמו שכתבו בחוכמה לפניי, אדם צריך לרצות לעזור לעצמו בראש ובראשונה, שזה יבוא ממנו, וכל דבר אחר חיצוני לו פחות אפקטיבי.

אבל מה שכן אפשר לעשות מהצד שלך (כותבת בלשון נקבה כי לא יודעת אם את אישה או גבר, אז אם אתה איש פשוט להפוך את זה) - הוא להנכיח ולהניח את הצד שלך. את הכאב שלך. את הקושי שלך. ואת כל הלב שלך אל מול זה.

כן, ממש לומר את הגבול האנושי שלך. בצורה שמתמקדת בך ובמה שאת חווה. ובמה שאת צריכה שם, ובמה שלך כואב שם.

חשוב כן להציב את הצד הזה. לא להתעלם ממנו. כי הוא לא שקוף, כי את לא שקופה, וכי את עוברת הרבה.

ולהיפך, עצם ההנכחה הזו יכולה הרבה פעמים לתרום (אפילו אם רק חלקית) לכיוון הנעה של הגלגל קדימה אצל הצד המתמודד. כי הוא מבין ורואה וזה מונכח מה שעובר בן/בת הזוג האהוב/ה שלו. כי הוא מבין את ההשלכות. וכי זה יכול לתרום למוטיבציה גם לשינוי, גם אם בינו לבין עצמו אין כוח לזה, זה יכול לעזור למצוא את הכוח. אפילו בצורה התחלתית.

לכן הכיוון של כן לתת ניראות לכל מה שאת חווה

גם בינך לבין עצמך

וגם להנכיח לבעלך בצורה שמתמקדת בך היא חשובה.

מעבר לזה אפשר כמובן להתפלל, הכוח של התפילה הוא עצום.

אפשר גם למצוא קבוצת תמיכה של נשים למתמודדים (או גברים שנשואים למתמודדות) שקיימת ולקבל משם כוח.

אפשר גם לקבל ליווי ותמיכה מקצועית עבורך כדי לעבור את זה עם יותר כוחות ועיטוף וליווי והחזקה וכמובן לתת *מקום* לכל המתחולל בך.

אפשר גם להקל מעצמך בכל מה שקשור למיקור חוץ, הורדת הסטנדרטים, עזרה כלשהי בכל תחום שהוא, וכמה שיותר להתאוורר בעצמך.

ואפשר גם להגיד ש*לך* ו*עבורך* כן חשוב שהוא ילך לטיפול מותאם ומקצועי, רק כי כ"כ קשה לך בצורה הזו. זה כמובן תלוי בו אבל לפחות להניח ולהנכיח את זה.

שולחת חיבוק גדול גדול

ואומרת פרק תהילים לישועה שלמה ב"ה

(ואם תרצי שאצרף תגובה ארוכה שכתבתי בעבר על הנושא הזה שבו אחד מבני הזוג מתמודד עם בן/בת זוג שבקושי אישי - כתבי לי ואנסה לחפש אותה ב"ה ולצרף)

שיהיו רק בשורות טובות ב"ה 🙏🌷

תודה על המיליםתתעלמו ממני

מעריך

אני גבר וכתבתי על אשתי

אממ הייתי שמח לשאול אותך על מה שכתבת

אבל פחות פה על גבי הפורום

ואני לא יודע אם זה בסדר לך לפנות אלייך במסר

אחרי השרשור שמעליךנגמרו לי השמות

וכל מה שהיה בו (השרשור עם הכותרת "חבוט") אני בכנות כבר לא יודעת מה לענות לך על השאלה ששאלת.

בדיוק הגבתי עכשיו לפותח השרשור ההוא, ואני עדיין עם כל הרושם של מה שעשה השרשור ההוא ומה שהוא פנה ככה בפרטי לעוד ועוד נשים,

אז חוששת פשוט לכתוב שכן אפשר.

אני כן אגיד, למקרה שאתה לא קשור אליו בכלל (זה פשוט שהמילים שלכם יצאו דומות. אולי במקרה. אבל גם הוא כתב תודה ומעריך וגם הוא היה במצוקה וגם הוא פנה בפרטי (ולא עניתי) אז כבר לא יודעת מה לחשוב.

עכשיו שיהיה ברור - אני לא אומרת שאתה והוא זה אותו אחד, בכלל לא.

אני כן אומרת שאחרי שנכווים שוב ושוב ושוב אז באמת "כל הנכווה ברותחין נזהר בצוננים".

וזה בדיוק מה שכתבתי לו בשרשור ההוא - שמה שמעשה כמו שעשה גורם זה לתת פחות אמון באחרים וזה פשוט לא פייר כלפי מי שבאמת זקוק לעזרה אמיתית, ולמי שכל כוונותיו טהורות, ולמי שבאמת כן צריך לתת בו או בה אמון. זה עושה להם עוול כי כבר יותר קל לחשוד, כבר נכוו, כבר יש פחות אמון מטבע הדברים, ופחות רצון להשקיע אנרגיה ומחשבה וכו' ובסוף מסתבר שזה למטרות רעות.

אז אם המטרה בפנייה במסר היא למשהו נקודתי וענייני שאני יכולה איכשהו לעזור בו - זה בסדר. וגם זה רק בגבולות הגזרה של מה שבהתמחותי וביכולתי ורק מה ששייך ומתאים ונכון ולא בכל התייעצות שהיא זה יהיה נכון כלל.

אבל כל דבר שהוא לא כזה, כל דבר שבא לפתח שיח כלשהו בפרטי, או כל דבר שאני בכלל לא כתובת לעזור בו, או כל דבר דומה לכל אלו - אז לא. ואומרת זאת מראש. אני לא עונה על הודעות כאלה, וגם כשכן כי עוד לא הבנתי ונתתי אמון בטוב של האדם באשר הוא אדם - אם יש איזושהי הרגשה של חשד שעולה בהמשך אני לא עונה יותר. ובכובע של המנהלת אם נשים נוספות כותבות לי בפרטי אני גם חוסמת או מעבירה הלאה או מה שאפשר לעשות. אז מראש כותבת את זה כאן גם לכל מי שקורא באופן כללי.

אז אם כל זה לא קשור אליך מתנצלת מראש שכל זה "נפל עליך", זה פשוט קורה בדיוק אחרי כל מה שהיה בשרשור ההוא. וכן כדאי להזכיר זאת באופן כללי, אז אל תיקח אישית אליך אם זה לא שייך לך, אלא רק כהזדמנות להזכיר זאת לכולנו.

ובכל מקרה שיהיו רק בשורות טובות והצלחה רבה בהכל.

הכל בסדרתתעלמו ממני

מובן

אפשר לעזורshindov

לקחת יעוץ לבד, היועץ יוכל לתת עזרה בנושא הזה. במקרה הצורך יפנה לטיפול.

מתפללים, אמפתיה והכלהשוקו.אחרונה

ומנסים להפעיל בעדינות מעגלי השפעה משפחה חברים וכו שיסייעו לו לפנות לטיפול ועזרה מקצועית בתחום הרלוונטי לו

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני. 

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של הבת שלי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לזוגיות שלי. וזמן לילדים שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. בזמן עם הילדים כשחוזרים מהמסגרות לפחות - אתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

המסך הוא מסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

נכון,נגמרו לי השמות

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה *על חשבון* דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

הייתה לי שיחה מעניינת על זה השבועמשה

לבחורה בצד שני של השיחה (אחות של שכן) יש ילד בגיל של הבן שלי. היא התחזקה וכתוצאה מזה מתעקשת שלבן שלה לא יהיה סמארטפון. מסיבות דתיות (לה עצמה יש).

אממה, הבחור חנון כבד. כמוני. לא מסתדר עם הכיתה שלו, לא מסתדר עם העולם. הפסיק ללכת לבית הספר כי ממש רע לו שם והמצב שלו התדרדר דרמטית.

סמארטפון עם רשת חברתית שמתאימה למצב שלו ועם חברים ברמה גבוהה היה משדרג לדעתי פלאים את החיים שלו. הוא לא היה צורך שם זבל בגלל תכונות הנפש שלו, הוא היה צורך שם תוכן שמעניין אותו וכל הקונפליקט עם בי"ס היה נעלם כשהיו לו חברים במקום אחר.

מבלי להתייחס למקרה הספציפי הזה,נגמרו לי השמות

(ורק כי אפשר לצלול שם לעוד המון עומקים ורבדים נוספים, מציאת איזונים, מציאת יתרונות נוספים, התאמה באמת לאותו ילד וכן הלאה),

זה בדיוק זה - ודאי שניתן להפיק גם הרבה מאוד טוב מהמרחב הזה. זה נתון ודאי ומאוד גדול ועוצמתי כמו שכתבת מבחינת התועלת שלו.

רק פשוט שנזכור (בכתיבה כאן כיוונתי לעצמי בראש ובראשונה, שאני אזכור) להגיע למציאות שאנחנו רואים את התמונה השלמה בבהירות, מבינים מה היתרונות וגם מה החסרונות של המרחב הזה, ומגיעים למצב שבו אנחנו מנהלים את זמן המסך ואת המסך עצמו ולא הוא אותנו. גם בכמה, גם במה, וגם באיך.

ובתוך זה כמובן דואגים שלא נפספס את החיים עצמם, את הערכים שלנו, את המשפחה שלנו, את הילדים, את עצמינו, את היצירתיות שלנו ולא רק הצרכנות וכן הלאה.

זה נכון כמובן גם לסמארטפון. להגיע לכך שנרוויח את התועלת מבלי להיפגע בדרך. לראות גם את המחירים, לעשות מה שניתן כדי להימנע מלשלם את המחירים (כמו סינון תוכן והגבלת זמן וכו') ואז בתוך מרחב בטוח אפשר יותר להינות גם מהתועלת שניתן להפיק.

רק שאם המרחב עצמו לא בטוח או גורם לי לגזל זמן או לפיספוס החיים עצמם - פעמים רבות יצא שכרי בהפסדי. וכדאי באמת לחתור ל"גם וגם" הזה - גם יצירת מרחב בטוח מכל הבחינות, גם יצירת מציאות שאני שולטת ומנהלת את הכמה והמה והאיך שלי, גם שהערכים שלי והחיים שלי עצמם לא מתפספסים, וגם שאני מגיעה לתועלת מהמסך.

וכאמור יש עוד הרבה מה להאריך

ועוד משהו על סמארטפוןמשה

מי שקורא את הפורום המקביל של הרגישים שמע אצלי ולא רק אצלי את המושג "הצפה".

במצב הצפה, הגוף סובל מאוד ממשהו ומוכן לעשות הכל כדי להפסיק את הסבל. הרבה מאוד פעמים "הכל" זה הסלולרי הזה.

כלומר, העניין זה בכלל לא הטלפון. הוא לא מעניין. הוא סתם. העניין זה שיש לי עכשיו הצפה ואני סובל. בשנות התשעים כשהיה לי רע בבי"ס הייתי מסתובב עם רדיו ושומע חדשות בהפסקה (כן החדשות של שנות אוסלו הארורות). אז המורה החרימה לי את הרדיו. זה לא פתר את הבעיה. הבעיה הייתה שהיה לי רע בהפסקה ושבכללי המקום הזה היה לי מקום לא בטוח. סביר להניח שאם הייתי היום ילד בבי"ס הייתי מסתובב עם סמארטפון גלוי או סמוי בשביל לברוח מאותה בעיה. ואז המורה הייתה מחרימה אותו. זה נחמד, זה לא היה פותר את הבעיה.

כמובן שמה שצריך לעשות במצב הזה (וזה במידה רבה המקצוע השני שלי) זה למצוא את שורש ההצפה. ולפרק אותה בעין אוהבת ולא ב"מלחמה עם המכשיר הנייד". הוא סתם מראה.

בעלי נהיה ירוק משוגעאנוני.מית

אנחנו משפחה רגילה לגמרי. זוג וכמה ילדים. בעלי לאחרונה נתפס לכל הסיפור הירוק והחליט שאוטו זה דבר מזהם ותופס מקום וכל זה. אמרתי לו שבשבילי זה קו אדום ואני זקוקה לרכב. אז הוא הפסיק ליסוע איתי.

בשבוע שעבר היה לנו מפגש עם הילד אצל איש מקצוע.

הבעל החליט להגיע עם הילד באופניים. עד כאן מתוק וחמוד. הגיעו רכבו על הכביש (אני רועדת מפחד שיקרה להם משהו), קשרו את האופניים. הגיעו בזמן.

אני בינתיים חיפשתי חניה. לא מצאתי. חניתי בסוף בחניון רחוק והגעתי באיחור. מבטים של "אמרתי לכם" ו"מגיע לך" רגילים.

בדרך חזרה אני מגלה ששכחתי כרטיס אשראי ואי אפשר לצאת מהחניון הזה בלעדיו. אני כותבת לבעלי שיבוא להוציא אותי מהחניון והוא שלח אותי להסתדר לבד ולנסות לשלם עם הפלאפון ושזה בעיה שלי שבכלל יצאתי עם רכב למקום שלא צריך. טוב, ניסיתי וזה עבד בסוף. אבל הרגשתי כל כך רע עם הסיטואציה. הייתי שם לבד ואף אחד לא בא לעזור לי רק בגלל ש"העזתי" לצאת עם רכב לארוע.

מאז שהבעל נתפס לאופניים הוא והילד הבכור חוגגים על זה. זה ממש נחמד שאבא ובן רוכבים, אבל שאר הדברים שקורים. הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה.

אי אפשר לטייל כי צריך להביא את האופניים (אני לא יציבה וכבדה מכדי לרכב עליהן) ואחרת הם פשוט לא רוצים לבוא. אין לי כח להיסחב באוטובוסים או לחכות להם וללכת אליהם, פשוט לא רוצה.

אויש נשמע לא פשוט בכלל.קל"ת

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

בלי להכנס לסוגיות, זה מעבר לג.ג רגיליםהעני ממעש

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

כדאי לעבוד בשני כיוונים:נגמרו לי השמות

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

ומוסיפה דוגמא מהדברים שכתבתנגמרו לי השמות

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

תודה על זה !אנוני.מית

עכשיו כשאני מתייחסת לזה שוב אני חושבת שאולי זה נושא שהוא נפגע בו עד שהוא שינה כיוון ונהיה ירוק. כתבתי פה למטה. סחבתי הריונות קשים וכאלה והייתי זקוקה לאוטו בשביל פשוט לחיות. מדי פעם הוא היה לוקח את האוטו לסידורים אבל המשמעות של זה הייתה שהייתי תקועה יום שלם בבית ואף אחד מאיתנו לא אהב את זה.

אני אכן בודדה במערכה. לפני כן הרגשתי שהוא תומך בי ומחזק אותי ועוזר לי בזה שהוא מוותר על האוטו ועכשיו בעצם הוא פשוט ויתר עליו סופית ואז אני לבד "עם הרכב הזה שלך".

בשמחה, ואכן כדאינגמרו לי השמות

תמיד לצלול יותר לעומק של הדברים, כי בד"כ ההתנהגות או האמירה שאנו פוגשים ופוגשות מבחוץ זה רק "קצה הקרחון" ורק המעל לפני השטח של סיפור יותר רחב ויותר עמוק שנמצא שם מתחת לפני השטח.

וכאשר מצליחים לראות אותו בבהירות ובהבנה עמוקה זה עוזר גם להבנה עצמה כמובן, אבל גם לקירבה ואפילו גם לפתרונות.

לכן גם כאן, כדאי מאוד לשוחח בנינוחות עם בעלך על כל המקום הזה גם אצלו. ממש מההתחלה כמו שכתבת. ואיך הוא הרגיש, ואיך הוא מרגיש בהווה, ובכלל כל מה שיש בתוכו בנושא הזה, והמבט הסקרן והמשקיב הזה יכול לפתוח המון. ממש המון. וכמובן גם את לו

תגובה מהממת!יעל...

התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת

ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.

בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..

תודה רבה 🙏נגמרו לי השמות

סליחה שאני אומרפשוט אני..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

שמחה שיש קול שאומר את זהמישהי נשואה

יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:

תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....

ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?

בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?

ולא לא תמיד זה עניין של

בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות

חוץ מהילד הזהנפשי תערוג
עבר עריכה על ידי נפשי תערוג בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 2:14

איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?

כי גם אוטובוס מאוד מזהם.

או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.

להעביר טסט,

תני למוסך לעשות את השירות הזה.

יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.

ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.

הוא מכבס את הבגדים?

הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?

נכנס לשירותים? זה גם מזהם

גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.

אם ירוק, אז עד הסוף. לא?

מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור

עדיף ללכת ללקט עשבי בר.

אבל בתכלס,

כדי לא להתכנס רק בכעס עליו

תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?

רצון בחופש?

רצון לשמור על הכדור?

להיות מוסרי יותר?

חיסכון כספי?

רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,

תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם

יש לי שאלה מעניינת לפנימשה

לפני כל הסיפור הירוק הזה - איך היו היחסים בניכם?

כלומר, יש לכם רכב אחד. אני מבין. אתם שניים. יש לכם ילדים. איך הייתה הדינמיקה שלכם?

איך הדינמיקה עם הילד?

הרכב היה בעיקר אצליאנוני.מית

הוא היה רוצה ליסוע איתו לעבודה ואני הייתי צריכה אותו כדי להקפיץ ילדים למסגרות ולחוגים. אז הוא נסע באוטובוסים ודי קיטר על זה.

מתישהו הוא עבר לאופניים והאמת שטוב לו. יוצא מוקדם בבוקר בבגדי ספורט ומתקלח בעבודה. ממש גילה את האור .

בתרגום לעברית פשוטהמשה

הירוק הוא ככל הנראה (בהסתייגות, בלי להכיר אותו) קשקוש שהוא מספר לעצמו כדי לא להודות שאין לו כח להתעמת איתך או שהוא הבין בשכל שאת זקוקה לרכב יותר ממנו ואין לו כח להתמודד עם זה.

כלומר לא איתך - הוא לא יכול לקחת לך את האוטו כי את (כמו שכתבת בעצמך פה למעלה) בהריון וסובלת. אז הוא מבזבז זמן ומתעצבן ובסוף זה מגיע לידי אין לי כח לאוטו הזה בכלל. אידיאליזציה למצב שהוא בקונפליקט פנימי מולו.

  1. הוא לא יבקש ממך את הרכב כי כל מה שהסברת פה שאת זקוקה לו. הוא יודע את זה .

  2. אבל הוא ימשיך לכעוס. הוא לא ויתר בלב שלם. הוא בעצם נכנע

הוא פשוט כועס בשקט וזה מתבטא ביחס שלו לכל הסיטואציה.

הוא רצה את האוטו, לא קיבל, אז הוא מצא לעצמו פיתרון אחר נפלא (שעושה לו גם בריאות ואושר בחיים, שעה רכיבה בבוקר זה בריאות ממש, טוב, חוץ מאוגוסט) ועכשיו הוא חוזר בתשובה שגילה את האור ואומר שאף אחד לא צריך מכוניות רק כדי שהוא לא יצטרך להתעמת עם הצורך והרצון שלו שהוא בעצמו לא מעיז להעלות.

ועכשיו הוא יתחיל למצוא לעצמו אימוני כושר ותחרויות אופניים רחוקות כדי לעשות אידיאליזציה מהסיטואציה. וזה נפלא כי הוא יהיה גבר בריא ואולי גם הבן שלך יצטרף אליו לזה.

מה מצב השיח ביניכם?shindov

לענ"ד, תפנו לרב בעל השכלה במדעי הטבעshaulreznik
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 1:35

למשל רב שיודע דבר או שניים על פיזיקה, זיהום אוויר וכיו"ב. אולי הוא יצליח לרסן את בעלך ולעזור להגיע לעמק השווה.

מה עניין להכניס ולערב רב?זמירות

במסגרת לימודי ההסמכה הסטנדרטיים לרבנות לא לומדים כלים טיפוליים או מקצועיים לפתרון סכסוכים זוגיים

הם צריכים ייעוץ זוגי מקצועי - ואכן ניתנה כאן (לעיל) התייחסות של יועצת מקצועית מנוסה מאוד

נכון, אבל יש כאן היבטים מדעייםshaulreznik

נניח שמראים לבעל ה"ירוק" באותות, במופתים, במחקרים ובגרפים, שהמכונית המסכנה שלו לא בדיוק תמיט שואה על כדור הארץ, ושאם הוא רוצה להיות עקבי, עליו לוותר על שימוש בחשמל ובשאר הטכנולוגיות?

שוב, מה הקשר להיות האדם שמוכיח זאת בעל סמיכהזמירות

לרבנות ונושא בתואר רב?

איך רב קשור לעניין?נפשי תערוג

גם שאתה הולך למוסך אתה מחפש מוסכניק שהוא רב?

גם רופא שהוא רב?

למה לא רופא שהוא מוסכניק?

אוליקל"ת

רק בגלל שהרבה פעמים דוסים יותר מחזיקים מדמויות רבניות.

לא שאני מצדיקה את הגישה או חושבת שזה נכון..

יש כאן ממד דתיshaulreznik

בבחינת "דייך מה שאסרה עליך התורה".🙂

מי אמר שהוא עושה את זה בגלל סיבה דתית?נפשי תערוגאחרונה

קפצתי לשאלה מהפורום השכן..פצלשן

איך יודעים מהי רמת המשיכה המספיקה בשביל להחליט להתחתן?

במשך מספר שנים שאני מחפש, הספקתי לפגוש כאלה שהיה ברור לי מהתחלה שיש לי אליהן משיכה חזקה.

לעומתן, היו כאלה שאהבתי אותן מבחינת אופי, וגם המראה היה אחלה, אבל לא הרגשתי משיכה חזקה אליהן (וכמובן לא היתה שום דחייה. כנראה, זה פשוט לא היה הסגנון שמדליק אותי באופן טבעי). כן היה לי רצון לתת חיבוק פה ושם, אבל לא היה לי רצון חזק להתקרב אליהן או לגעת בהן, גם אחרי חודשיים-שלושה. מישהו אמר לי שזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן. כנראה שלדעתו המשיכה תתפתח אחרי החתונה, אחרת לא מבין איך זה מספיק. אבל מי אמר שהיא באמת תתפתח? ואולי היא לא?

ברור לי שעם אחת אני ארגיש משיכה חזקה ועוצמתית יותר ועם אחרת משיכה פחות חזקה. השאלה מה הרף הנדרש בשביל להחליט להתחתן?

ועוד שאלה בתור בעלי ניסיון.. ייתכן שלפני החתונה תיהיה משיכה חזקה ואחרי החתונה יתברר שאין באמת משיכה? ולהיפך גם ייתכן?

>>שימושית

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

נסיוני האישי - שלא בהכרח משליך על מקרים אחריםהברדיצ'בר

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

גם אצלי זה הדבר היחיד שאני מתלבט עליופצלשן

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

כמה דברים עזרו ליהברדיצ'בר

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

לא כל כך הבנתיפצלשן

החלטת להתחתן בידיעה שאולי לא תיהיה משיכה?

תפילות, מוכנות נפשית וחישוב סיכויים יכולים לעזור להתלבטות באופן כללי.

אבל אם יש נושא ספציפי שייתכן והוא חסר, איך הנ"ל עוזרים לפתור את ההתלבטות? צריך לתת לנושא מענה ספציפי..

היה ברור לי שתהיה משיכה,הברדיצ'בר

רק היה לי חשש שזו תהיה משיכה ברמה נמוכה, שאולי תהיה בבחינת 'פוחת והולך' עם הזמן.

ברוך ה' לא היה כך. אך אני מרגיש שהנכונות שלי להסתפק בפחות היתה מועילה לי במידה וחששותי היו מתממשים. אך חשוב לי להדגיש - אצלי זה לעולם לא הגיע למצב שהיה צריך לעמוד למבחן.

אם אתה מרגיש 'שיכות' אליה, זה בהחלט מספיקהסטורי

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

אתה חושב שהיא תישאר צעירה ונאה?אריק מהדרום

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

איך זה קשורנעמי28

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

יש משהו בדברייך, מצד 2 גם בקשר לקראת נישואין אפשרמתוך סקרנות

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

מאוד אינדבדואלישבורת,לב

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

צריך להיזהר עם מטפלים..קל"ת

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

צודקת. ורק אעיר בהקשר זההברדיצ'בר

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

סקרנת אותי, פניתי אליך באישי ברשותך.מתוך סקרנות

מאוד להזהר. נכון.🍀שבורת,לב

זאת שאלה לגבריםנעמי28

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

צודקת בהחלטהברדיצ'בר

משיכה היא נדבך חשובשוקולד פרה.

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לא חושבת שבחורה בהכרח יכולה לדעת על עצמהפצלושון

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

זה אפשרי, בוודאישוקולד פרה.

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

תכלס אתה לא מגנט והיא לא ברזל.שוקו.אחרונה

משיכה חזקה או חלשה היא בראש וחולפת. השאלה היא התאמה בסיסית ורצון לקשר ושותפות. במשך הזמן נבנית הערכה עמוקה האחד לשניה וממילא הרצון להתקרב.

אין הבטחות בתחום רק רצון אמיתי וכנה לעשות עבודה רצינית ולהשקיע בקשר עד גיל 99

חבוטנפש חבוטה

מרגיש כל כך חבוט

מכל הבחינות.

נפש

גוף.

ורוח.

זוגיות בסימן שאלה ענק

תפקוד בסימן שאלה ענק

איך קמים כל בוקר?

לא מרגיש אבא

לא מרגיש בן זוג

לא מרגיש.

פרקתי.

אחלהנפש חבוטה

זה שלך.

בהצלחה מנהלת

'ומחנכת".

צריכה עזרה עם סינון מחשב לילדיםירדנית

משהו פה לא עובד לי כמו שצריך

מדובר על גילאי 10-14, יש רימון.

הם צריכים את המחשב כדי לעבוד בטימס, לשמוע שירים ביוטיוב, לפעמים צריכים AI ללמוד למבחנים.

איך אני משגיחה על כל זה?

שיחות בטימס לפעמים הילדים ביניהם שולחים סרטונים, אין לי איך לעקוף את זה.

כנל יוטיוב, רוצים לשמוע שירים אבל לא מתאים לי שיסתובבו ביוטיוב, יש דברים (שלא לומר רוב הדברים) שלא מתאימים להם.

AI גם כן רואה שיחות שלא מתאימות..

אנחנו לא בקטע של צנזורה אבל מרגישה שבתקופה האחרונה זה יצא לי משליטה.

מחפשת פתרונות טכניים לפתור את זה, אשמח לשמוע איך זה אצלכם. שאהיה רגועה גם שהילדה נכנסת לחדר ללמוד עם חברה במחשב. כי היום זה היה ממש לא מוצלח

אני טכנופובית פלוס פלוס אז אם אפשר בהסבר למתקשיםירדנית

שום דבר רע בצנזורה במקרה הזהחושבת בקופסא

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שולחים שם שורטים וכל מיני שירים/זמרים/קליפיםירדנית

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אם יש שירים ספציפיים שהם שומעיםהשם שלי

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

באזור האישי ברימון אפשר לחסום\לפתוח אתרים מסוימיםפתית שלג

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כל כל פתרוןמסתתר

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

יש תוספים בחנות כרום לדפדפן במחשבנקדימון

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

תודה, אנסה לשבת על זהירדנית

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

בשמחהנקדימון

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

אלוף אתהפתית שלג

בשביל שירים הייתי עושה ספוטיפיי וחוסמת את יוטיובמרגולאחרונה

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

מה קרה לפאות?פשוט אני..

כשהייתי ילד, ילדי ונערי הציבור הדתי התחלקו בין כמה סוגי פיאות:

פיאות קצרות שמגיעות בדיוק עד לעצם הסמוכה לאוזן, או קצת יותר ארוכות שמגיעות עד לגובה התנוך.

פיאות מעט ארוכות יותר, אשר גולגלו בחן מאחורי האוזן.

וכמובן פיאות ארוכות עוד יותר שכבר לא יכולות להתחבא מאחורי האוזן אלא משתלשלות בגאווה במורד הפנים.

בשנים האחרונות, אני רואה יותר ויותר נוער דתי, כולל כאלה מבתים שעל פניו נראים דוסים, כולל מהתנחלויות ויישובים דתיים מובהקים לאורך ורוחב הארץ, עם תספורת שבה המכונה עוברת עם מספר 0 מעל גובה האוזניים ולא משאירה פיאות כלל. כלומר בחלק העליון של הראש יש שיער כרגיל, אבל בצדדים יש שיער רק בס''מ העליונים ומתחת לזה יש גאלח.

בתקופתי, בבתי ספר דתיים לא היו נותנים לתלמידים להיכנס כך לכיתה, וילד שהיה מסופר כך היה צריך להתבייש במראהו החריג. זו הייתה נחשבת תספורת שלא רק שאינה דתית, אלא היא גם לא מייצגת את הציבור החילוני הנורמטיבי, אלא בעיקר ערסים.

אז איך קרה שאבות שלא מחסירים תפילה במניין ולא מדלגים על לימוד תורה עם ילדיהם, מאפשרים להם להסתפר כך?

איך אימהות המחזיקות בעוז בית יהודי כשר ומשפחה לתפארת, נותנות לילדיהן לגלח את הפאות?

תמונה מתוך AI לשם המחשה

חוץ ממה שאפשר לצחוק על התמונה של הבינהחושבת בקופסא

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

היום התספורת הזאת יותר טרדנית בכל הציבורברגוע

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

אני דווקא רואה יותר ילדים עם פיאותניק חדש2

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

חולשה בחינוךנקדימון

הנערים פשוט לא מקשיבים להורים.אמא טובה---דיה!

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אני חושב שלהרבה מאוד ילדים קטנים חרד"לים יש פיאותמשה

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

מרד גיל הנעוריםנפשי תערוג

אינטרסטינגימח שם עראפת

איך הילדים שלך מסופרים?

מי אמר שהם מסכימים או מעודדים?shindov

היום לא שואלים.

אני לא מדבר על בני 18פשוט אני..

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

יש לי רעיוןנפשי תערוג

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אני לא מדבר על מסורתיפשוט אני..

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

גיל 12רקאני

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

תלוי איזה תספורתנפשי תערוג

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

מסכימהרקאני

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

בגדול ההלכה היאנפשי תערוג

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

רקה, לא רכהירושלמית טרייה

הכל תלוי במזלזוזיק העכבראחרונה

אפילו ספר תורה שבהיכל.

יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.

למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.

גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.

לא יודע מה גורם לזה...