[אל תחכה שתהיה פחות משוגע, תחכה למצוא את הבן אדם שזורם עם זה, שאוהב את זה, שאוהב את כל כולך שרואה את הברק.]
כי הרי כולם פה משוגעים, בתוך ובפנים, ואיזה פלא זה להיות משוגע ולדעת את זה ולהיות חופשי כבר מההסתתרות. כל החיים אנחנו מחביאים את החלקים המופלקים שלנו, החלקים הרקובים והמלחיצים. חשבתי על זה שממש לפני שהחופה שלי מתחילה אני רוצה שישימו את יש לי סיכוי של אביתר. כי יש לי סיכוי, למרות שפחדתי להיות משוגעת כמו משוגעת, עכשיו אני כבר לא מפחדת מזה. הנה, יש לי סיכוי. ניצלתי מהפחד של הפחד להשתגע.
איזה קסם זה.
אתה יכול לגמרי לצאת לחירות. כי הכלא של החיים שלך והחופש של החיים שלך נמצאים בדיוק באותה נקודה בתוך הלב, בתוך הנשמה שלך. הכלא שלך מתחיל בפחד. והחירות שלך מתחילה באהבה. אז אולי פשוט תעצום עיניים ותאהב את הפחד. ככה פשוט. תאהב לא להיות בקונטרול. תאהב להאמין. תרפה את הכל. גם ככה כלום לא בשליטה שלך.
ו-ואוו!! איזה פלא זה להודות על הדבר שהכי קשה לך בעולם! אתה פתאום מבין מה קורה. לא יוצא משליטה אלא נכנס לתוך המסגרת. להעיז להתבונן בפחד מוציא את הפחד מהמסתרים של הנפש שלך החוצה וזה כל כך מפחיד כי פתאום אתה רואה שאתה מפחד ואתה הרי גיבור ואיך זה יכול להיות.
הפחד הנסתר הוא אויב גדול מאד. הוא מנהל אותך, כמו בכלא.
ונכון שזה מפחיד לראות שאתה מפחד וחלש אבל הי, זה שלב אחד קדימה, התקדמת עוד צעד אחד לכיוון החופש לאהוב. לכיוון החירות האמיתית שלך. הפחד הפיזי ניתן להתמודדות, העיקר שאתה יודע שהוא קיים.
ואיזה קסם זה לחיות בהודיה, כל כך פלא גדול. מי חלם שאפשר להודות כל כך הרבה.
~אני מרגיש שמשהו משתנה
העייפות תחלוף האור יעלה..
והכל יהיה רגוע. כי כשהלב נקי מהפחד, נקי מהרצון להיות נורמלי, נקי מהרצון להיות כמו כולם. אז הוא מרשה לעצמו להתקרב לעצמו, לשיר בקול, ללכת יחף, לכתוב פסוקים על קירות. הוא מרשה לעצמו להדליק נר בלי ששום רב מת, לעשות עמידת ראש ולבהות שעה בקיר, כי זה מה שמרגיש לו. והוא מתקרב, הוא מתקרב לחופש לאהוב. וכשהוא יגיע לחופש הזה, מי יכול עליו, אה?!
כי אם לא היתה לי את המרירות לא תגיע המתיקות וכשהמתיקות תגיע היא תהיה כל כך טבעית ואמיתית, אי איזה טוהר.
~יש לי סיכוי להנצל אני חושב.