להביא מים קרים 

עם כוסות חד- פעמי 

ואפשר גם עוגיות 

אבל אולי חשבת על לנסות לקחת את הדייט יותר בקלילות?

בדרך כלל לענות כן זה די דורש. הוא לא הביא את העוגיות כדי לאכול לבד.

היא גם נתנה פתרון. לשאול אם היא רוצה. ואז אם לא - לא לפתוח מראש את העוגיות והיא לא תרגיש נעים לאכול לבד.

'מתבקש'... אתה יכול להביא ולשאול אם זורם לה ואז למנוע את המבוכה שיכולה להיות.

וזה גם משתנה מאחת לשנייה, וגם אם היא תתפדח כמו מי שפתחה היא תרגיש לא נעים אבל זה לא סוף העולם. זה גם קורה.

הרבה יותר חשוב שתרגיש טבעי להתשמש באינטואציה שלך מאשר שתנסה לחשוש להביך מדברים שאתה לא מודע אליהם. ככה נראה לי.

זה תלוי מה שואלים. אם אתה שואל משהו אישי, ברור שלא ירצו לשתף.

אבל אם זה משהו קליל - בא לך לאכול? ואתה זורם ולא עושה מזה עניין אז יהיו כאלה שגם יזרמו..

אם אווירה נוח וזורמת לא נראה לי שזה מביך.

טוב, אולי קצת.

בלי חיתוכים, ובלי אבטיחים.

ואז אם לבחורה לא נח היא תמיד יכולה להסתפק בקנקן מים שהוא כמובן ללא תשלום.

מקסימום פרגנתם לעצמיכם איזה לימונענע גרוס והבחורה לא נבוכה. 

עדיף עוגיות מכבדות מהסופר 

הוספת לעצמך נקודות זכות על ההשקעה.

זה בטוח יותר מאשר בחור שלא הביא כלום...

אל תגידו שהבאתם את זה מהישיבה, למען ד' בשביל מה זה נצרך? כנות זה דבר חשוב, אבל גם יש צורך במעט טאקט..

מה אני אמורה לחשוב כשמישהו אומר לי שהביא את המיץ מהישיבה??! (כן כן.. זה קרה!)

גם אם יש לך את הסיבות הכי טובות אין צורך לפרט, אני לא מעוניינת לשמוע מאיפה הבאת את זה..

ומי שבכל זאת רוצה להיות כנה, אז כבר עדיף שלא יביא כלום..

ואז זה גם ככה או שתשתה או שזה יזרק... שלא תרגיש לא נוח שהיא לוקחת ממך.

(או שהיא תגיד שאתה שתלטן חח)

אם מישהו מוזג שתיה לכולם זה סך הכל נחמדות. 

מאמינה שאותו זה לא מביך.

ויש מצב שהוא רעב. אז שיאכל ויהנה.

ואם תרגישי בנח תצטרפי אליו.

(אני עונה מהמקום שלי כבת דווקא, יוצא לי הרבה פעמים לשבת עם בחורים בדייט והם מזמינים שייק או גלידה או אנעהרף, וכשהם שואלים ומה בשבילך אני עונה בשיא הפשטות, מים תודה. לא רואה בזה סיטואציה מביכה.)

האמת מסכימה איתך. ובאמת עובדת עם עצמי לשחרר יותר.. בכנות, לרוב לא מצליח לי..
אבל לגמרי מבינה יותר ויותר שזה חלק חשוב שאכן כדאי להתנסות בו..

לא יודעת להסביר על מה זה בדיוק יושב. כי אני לא בחורה שתקנית שמתפדחת יותר מידי.. וגם בדייטים, יחסית אני פתוחה וזורמת עם הענין (מה שהניסיון עושה לנו ) אבל כן, יש לי נקודה מול הענין של האוכל.

וניסתי לחשוב מאיפה זה נובע. אולי דווקא מהמקום שאני חייבת כביכול לאכול ממה שהוא מביא, זה לא עושה לי חשק.. 

ויצא לי להכין דברים (שקשוקה, פנקיקים, סתם פקל), לשבת בבתי קפה למינהם, להביא עוגיות ודברים מעצמי.. ועדין עובדה, אפעם זה לא זרם לי. כשהכנו את האוכל, היה מאוד נחמד העיסוק מסביב.. בקטע של האכילה- פחות..

פשוט כשאני בפגישה- אני נמצאת שם.. והאוכל לא עושה לי אתזה בכלל..

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?