לוקחת טופי.
עטיפה בצבע צהוב. טופי בצבע צהוב. בטעם בננה.
עד כאן הכל הגיוני.
לוקחת עוד טופי.
עטיפה בצבע ורוד בהיר. טופי בצבע ירוק. בטעם אננס.
לוקחת טופי.
עטיפה בצבע צהוב. טופי בצבע צהוב. בטעם בננה.
עד כאן הכל הגיוני.
לוקחת עוד טופי.
עטיפה בצבע ורוד בהיר. טופי בצבע ירוק. בטעם אננס.
אייסקפהלוקחת עוד טופי.
עטיפה בצבע אדום. טופי בצבע אדום. בטעם תות.
לוקחת עוד טופי.
עטיפה בצבע בורדו. טופי בצבע אדום. בטעם דובדבן.
זה כל הטעמים והצבעים בחבילה הזאת 
הוא לא ירוק או וורוד
אייסקפהאחרונהמתנצלת שאני קשת הבנה.. 
אייסקפההכי טעים זה התכלת 
מעניין אם זה עובד
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)