להשתנות בה בטווח הקרוב.(גלל תואר)

מכירה זוג שאחד למד בצפון באזור קרית שמונה והשני באזור הדרום 

היה קשה אבל הם צלחו את זה 

ויש עוד הרבה כאלה 

בד"כ נוסעים קצת יותר או צד אחד מוותר / דוחה 

או גרים ליד מקום לימודים אחד והשני נוסע ( תלוי מקצועות) 

ועוד נק' לענ"ד, שגם תלוי מה המיקום. אם אני עושה תואר במקום נידח, אז באמת מוזר מצידי לצפות למצוא מישהי באזור שם(בדווקא), אבל אם לומדים במקום מרכזי זה שיקול לגיטימי לענ"ד.

זה לדעת להתגמש ולמצוא פתרונות מתאימים 

[כמובן שלפעמים הפתרון הוא שיתגמשו איתך]

יש גם תארים שאי אפשר לעבור לשום מוסד אחר וכל התואר לא נחשב אם את לא מסיימת..

מוצאים פתרונות ורעיונות איך להסתדר..

רק צריך לשים לב שלא מפסידים את החתן  / כלה בגלל שיקולים טכניים כמו מיקום,

נפגשים ואם מתאים מוצאים את הפתרון המתאים.

ואני לא מדבר על שעה לפה או שעה לשם, זה באמת זניח. אני מדבר על מי שגר בצפון (ולא הקריות זה לא ממש צפון) או בדרום(ולא אשדוד, מצפה..)

לחיים בפריפריה יש מחיר בלתי נסבל בכמה תחומים. 

אבל השאלה האם אפשר לדעת מראש כמה האדם נעול על המקום בו הוא נמצא להמשך..

תואר הכי ארוך הוא לימודי רפואה והם 7 שנים 

בכל מקצוע אחר תואר ראשון נע בין 3-4 שנים 

אני מבינה שזה קשה

לא בכח לחפש אתגרים 

אבל אם מגיעה הצעה מתאימה כדאי לנסות כן לראות איפה אפשר למצוא פתרונות 

והם לא חסרים 

אמצע הדרך / רכב / צד אחד ישן לילה או שתיים במקום אחר

הפתרונות האלו בד"כ ,פוגעים מאוד במהלך החיים. (למשל, לגבי, זה ממש יפגע בתואר שאני לומד. אין לי את הזמן לנסוע שעתיים-שלוש ליעד מסויים ק"ו שלא לישון לילה או שתיים...)

ושוב, זה תלוי איפה נמצאים. אם אדם לומד בקרית שמונה, אז כנראה שהוא יצטרך לחשוב פעמיים לגבי זה...

ולמען האמת, זה לא רק קשור לתואר. זה קשור לאופן בו אנחנו רואים את המשפחה שלנו.(למשל, אני חושב שבפריפריה, בין השאר, יש בעיה קשה של חינוך)

שתמצא כלה ברדיוס המתאים לך 

ובכלל- כדאי ללמוד להתגמש 

זה טוב לזוגיות, טוב לחינוך ילדים 

וטוב לעצמנו 

אני לא מעוניין לעשות אאוטינג, אבל יש לי הרגשה שלא כולם מודעים למחיר של לגור בפריפריה.

מה שהיא אמרה...במיוחד למי שמחפש מוסדות חינוך תורניים ברמה גבוהה ולא רוצה שהילד יסע כל שבוע את כל הארץ. ועוד שלל סיבות.

והמהותיים (יצירת אינטימיות,קשר קרוב, שיתוף רגשי אינטנסיבי וכווווווו')

אז התחום שיהיה לי הכי קשה להיכנס אליו זה לעשות כביסות. ובמיוחד כביסה לבנה. וגיהוצים.

דווקא לא עבודה בכלל, חוץ מהקיפול. ואיך הגיהוצים קשורים אלייך?

זו אומנות שלימה.

מה מכבסים עם מה.

להפריד צבעים

וסוגי בדים

ושהמגבות יצאו רכות מהכביסה

והכביסה הלבנה תצא לבנה.

זה חתיכת לימוד זה.

ואיך הגיהוץ קשור אלי?

אהמ.....

פשוט אם בעלי ילך שחור לבן (חרדים אחרי הכל)

הוא יצטרך חולצות מגוהצות.

והגברים שאני מכירה לא ממש יודעים לגהץ בעצמם.

האמת שגם אני לא דוחף את כל הכביסה כאחת, אבל מכאן ועד למה שתיארת...

ואני מגהץ לעצמי כמו גם רוב הגברים שאני מכיר...

או שמגהצים רק חולצות שבת? 

כי זה שמגהצים, לא אומר שמגהצים טוב

אבל רואים שלפחות ניסו לגהץ

למה את צריכה לעשות את זה? 

כמובן שאם זו החלוקה וזה משמח אותך אז בשמחה 

אני

מעולם לא גיהצתי חולצות לבנות של גברים ואני מקווה שגם לא אעשה את זה 

אבל זו לא רמת גימור שעוברת את הביקורת שלי.

בעלי יצטרך ללכת עם חולצות מגוהצות למשעי...

יודעים מה?

אני אקנה לו אל-קמט וחלאס...

הדברים הרגילים כולל הרבה מאד

ומה שנשאר הוא כל כך מעט שאני לא מרגיש שזה ישנה הרבה

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?