להשתנות בה בטווח הקרוב.(גלל תואר)

מכירה זוג שאחד למד בצפון באזור קרית שמונה והשני באזור הדרום 

היה קשה אבל הם צלחו את זה 

ויש עוד הרבה כאלה 

בד"כ נוסעים קצת יותר או צד אחד מוותר / דוחה 

או גרים ליד מקום לימודים אחד והשני נוסע ( תלוי מקצועות) 

ועוד נק' לענ"ד, שגם תלוי מה המיקום. אם אני עושה תואר במקום נידח, אז באמת מוזר מצידי לצפות למצוא מישהי באזור שם(בדווקא), אבל אם לומדים במקום מרכזי זה שיקול לגיטימי לענ"ד.

זה לדעת להתגמש ולמצוא פתרונות מתאימים 

[כמובן שלפעמים הפתרון הוא שיתגמשו איתך]

יש גם תארים שאי אפשר לעבור לשום מוסד אחר וכל התואר לא נחשב אם את לא מסיימת..

מוצאים פתרונות ורעיונות איך להסתדר..

רק צריך לשים לב שלא מפסידים את החתן  / כלה בגלל שיקולים טכניים כמו מיקום,

נפגשים ואם מתאים מוצאים את הפתרון המתאים.

ואני לא מדבר על שעה לפה או שעה לשם, זה באמת זניח. אני מדבר על מי שגר בצפון (ולא הקריות זה לא ממש צפון) או בדרום(ולא אשדוד, מצפה..)

לחיים בפריפריה יש מחיר בלתי נסבל בכמה תחומים. 

אבל השאלה האם אפשר לדעת מראש כמה האדם נעול על המקום בו הוא נמצא להמשך..

תואר הכי ארוך הוא לימודי רפואה והם 7 שנים 

בכל מקצוע אחר תואר ראשון נע בין 3-4 שנים 

אני מבינה שזה קשה

לא בכח לחפש אתגרים 

אבל אם מגיעה הצעה מתאימה כדאי לנסות כן לראות איפה אפשר למצוא פתרונות 

והם לא חסרים 

אמצע הדרך / רכב / צד אחד ישן לילה או שתיים במקום אחר

הפתרונות האלו בד"כ ,פוגעים מאוד במהלך החיים. (למשל, לגבי, זה ממש יפגע בתואר שאני לומד. אין לי את הזמן לנסוע שעתיים-שלוש ליעד מסויים ק"ו שלא לישון לילה או שתיים...)

ושוב, זה תלוי איפה נמצאים. אם אדם לומד בקרית שמונה, אז כנראה שהוא יצטרך לחשוב פעמיים לגבי זה...

ולמען האמת, זה לא רק קשור לתואר. זה קשור לאופן בו אנחנו רואים את המשפחה שלנו.(למשל, אני חושב שבפריפריה, בין השאר, יש בעיה קשה של חינוך)

שתמצא כלה ברדיוס המתאים לך 

ובכלל- כדאי ללמוד להתגמש 

זה טוב לזוגיות, טוב לחינוך ילדים 

וטוב לעצמנו 

אני לא מעוניין לעשות אאוטינג, אבל יש לי הרגשה שלא כולם מודעים למחיר של לגור בפריפריה.

מה שהיא אמרה...במיוחד למי שמחפש מוסדות חינוך תורניים ברמה גבוהה ולא רוצה שהילד יסע כל שבוע את כל הארץ. ועוד שלל סיבות.

והמהותיים (יצירת אינטימיות,קשר קרוב, שיתוף רגשי אינטנסיבי וכווווווו')

אז התחום שיהיה לי הכי קשה להיכנס אליו זה לעשות כביסות. ובמיוחד כביסה לבנה. וגיהוצים.

דווקא לא עבודה בכלל, חוץ מהקיפול. ואיך הגיהוצים קשורים אלייך?

זו אומנות שלימה.

מה מכבסים עם מה.

להפריד צבעים

וסוגי בדים

ושהמגבות יצאו רכות מהכביסה

והכביסה הלבנה תצא לבנה.

זה חתיכת לימוד זה.

ואיך הגיהוץ קשור אלי?

אהמ.....

פשוט אם בעלי ילך שחור לבן (חרדים אחרי הכל)

הוא יצטרך חולצות מגוהצות.

והגברים שאני מכירה לא ממש יודעים לגהץ בעצמם.

האמת שגם אני לא דוחף את כל הכביסה כאחת, אבל מכאן ועד למה שתיארת...

ואני מגהץ לעצמי כמו גם רוב הגברים שאני מכיר...

או שמגהצים רק חולצות שבת? 

כי זה שמגהצים, לא אומר שמגהצים טוב

אבל רואים שלפחות ניסו לגהץ

למה את צריכה לעשות את זה? 

כמובן שאם זו החלוקה וזה משמח אותך אז בשמחה 

אני

מעולם לא גיהצתי חולצות לבנות של גברים ואני מקווה שגם לא אעשה את זה 

אבל זו לא רמת גימור שעוברת את הביקורת שלי.

בעלי יצטרך ללכת עם חולצות מגוהצות למשעי...

יודעים מה?

אני אקנה לו אל-קמט וחלאס...

הדברים הרגילים כולל הרבה מאד

ומה שנשאר הוא כל כך מעט שאני לא מרגיש שזה ישנה הרבה

כשאני מקשיב למישהו ביחס לעולמו הפנימי, מה שמעניין ומעסיק אותו אני מרגיש שאני פותח צוהר לעולם שלו.

וכן, להיפך, שמישהו מקשיב לי וממוקד בי ובעולם שלי, אני מרגיש שהוא מתחבר אלי.

במקרים שתחומי העניין הם שונים אז העניין יותר בולט. כשאיש מקשיב לרעהו בצורה אקטיבית בנושא שאין לו בו יד ורגל, זה יכול לעורר חיבור גדול.

/forum/f76

ו"לא מתלהבים משטויות"...

כלומר, ברור שיש בזה אמת ולא קטנה בכלל, מצד אחד. אבל המשמעות של זה היא שאני עכשיו צריך להגיע לקשר כשאני "מושלם" (או לפחות עוטה מסכה של כזה). וזה לא נכון, כי החסרונות שלי והדפיקויות שלי יצופו בקשר כל עוד הוא קרוב מדי. למעשה, זה במידה רבה מבוא למערכות יחסים קצרות ומתחלפות כאשר עולה פגיעות או חיסרון.

זה בסדר לרצות להשתפר כדי להיות בן זוג ראוי יותר. אבל זה לא בסדר לצפות "למושלמות". אנחנו לא. לעולם לא נהיה. מלאכים יש בשמים ואמא שלי טוענת שאם בן הזוג טוב מדי אז אלוקים לוקח אותו.

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לגודל שלו.

וסליחה, אבל, אולי בוגרות יותר?

ולכן דיברתי על זה ולא על בוגרות. 

הוא כתב שהתחיל לצאת לדייטים לפני חצי שנה. מי ישמע כמה גדול הוא יכול להיות... לא בקטע רע, אבל לכן אמרתי גם על בחורות יותר גדולות. בדרך כלל זה גורם להיות יותר בשלים.

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.

בגלל הגיינה לקויה.

משאר הבחינות היה די סבבה, אבל ממש התביישתי להיות לידו. דיברתי עם מי ששידך, לא אמרתי בפירוש מה הפריע לי, והוא שכנע אותי לצאת פעם שנייה. קיוויתי שהיה משהו חריג באותו היום, אבל מסתבר שלא היה.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!