היום נזכרתי שכתבתי לפני שנתיים בדיוק טקסט על שמלה שחורה ואהבה גדולה ויין. מלא יין.
ונזכרתי בזה עד כדי כך שהרגשתי רגשות של פעם, רגשות עזים כאלה, כמו ילדים שלוחצים על הפסטל עד שיוצא צבע חזק ולא ברור. רגשות כאלה של שנאה ואהבה מעורבבים חזק, ושל מבוכה וציפייה ופרפרים בבטן.
כתבתי לפני שנתיים, טקסט של מתבגרת, איזה פלא זה להיות מתבגרת. כל כך כיף. להרגיש בלי לחשוב. בלי מוח. רק לב.
לאהוב בלי לחכות לחיבוק חוזר, רק להרגיש את הלב מרגיש, להרגיש פשוט.
ואני פותחת שוב את הרשימות, ופותחת את הטקסטים המאוהבים האלה, וזה מצחיק אותי, ובאלי לחבק את הילדה הזאת שכל כך זקוקה לחיבוק.
ותכלס גם היום.
ונזכרתי בעיניים בוהקות. וכל כך רציתי שוב
איזה חפף
ונזכרתי בזה עד כדי כך שהרגשתי רגשות של פעם, רגשות עזים כאלה, כמו ילדים שלוחצים על הפסטל עד שיוצא צבע חזק ולא ברור. רגשות כאלה של שנאה ואהבה מעורבבים חזק, ושל מבוכה וציפייה ופרפרים בבטן.
כתבתי לפני שנתיים, טקסט של מתבגרת, איזה פלא זה להיות מתבגרת. כל כך כיף. להרגיש בלי לחשוב. בלי מוח. רק לב.
לאהוב בלי לחכות לחיבוק חוזר, רק להרגיש את הלב מרגיש, להרגיש פשוט.
ואני פותחת שוב את הרשימות, ופותחת את הטקסטים המאוהבים האלה, וזה מצחיק אותי, ובאלי לחבק את הילדה הזאת שכל כך זקוקה לחיבוק.
ותכלס גם היום.
ונזכרתי בעיניים בוהקות. וכל כך רציתי שוב
איזה חפף
- לקראת נישואין וזוגיות