ילדה דרמטית וטוטאליתנושבת באוויר!
שלום לכולם. אמנם לא מדובר בילדה פרטית שלי אך חושבת שאוכל לקבל פה מגוון רחב של נקודות מבט ועצות.

אני גננת ויש לי ילדה מקסימה בקייטנת הגן ( יש לי איתה היכרות מכל השנה ). והיא מאוד דרמטית והכל אצלה שחור הוא לבן. היא בעלת מזג מעט קשה נוטה לכעוס בקלות ושלילית לרוב.
היא אומרת משפים כמו
" אף אחד לא חבר שלי "
"הוא כל הזמן מציק לי"
" היא תמיד לא משחקת איתי"
" אני אזמין את כולםם אלי הביתה ואותך לא "
" אני תמיד לא מצליחה במשחק הזה"
" כל הזמן אני כועסת ועצובה וככה אני "

מיותר לומר שכל מכה זה צרחות, כל כעס ואי שביעות רצון דורשת זמן רב ולבד להרגע

לאחרונה הילדה עוברת משבר משפחתי אך המשפטים הללו והדרמטיות נאמרו לאורך כל השנה.

אני מחפשת דברים לעזור לה. מצד אחד להקשיב לדברים שלה להכיל אותה ולשקף את רגשותיה מצד שני ללמד אותה להיות יותר חיובית יותר שמחה. ללמד אותה שיש מגוון מצבים וגוונים בחיים וזה לא " תמיד , כל הזמן , אף פעם ".

חשוב לי לציין שהנסיון להראות לה נקודת מבט חיובית כשל ונגמר בפינגפונג לא מועיל בו אני מסבירה לה ומוכיחה לה שהעניין לא גורף והיא מתעקשת שכן.
לדוגמא
אני " היא לא כל הזמןן לא חברה שלך. מוקדם שיחקתן מאוד יפה יחד. נכון עכשיו אתן לא מסכימות וקצת כועסות וזה בסדר. נצליח להתגבר על זה יחד "
היא " לא נכון היא תמיד לא חברה שלי. זה לא בסדר שאנחנו כועסת לא נצליח להתגבר ונשאר ברוגז לעולם".

כשהיא נרגעת היא חוזרת לשחק ולהנות
נראה לי..בת 30
שהנסיון להראות לה צד אחר, חיובי יותר, אולי מעצבן אותה עוד יותר.
במיוחד אם באופי שלה היא יותר שחור-לבן, אז היא רואה שחור, והיא מרגישה כ''כ חזק שזה שחור, שהיא אומרת לעצמה ''מה היא אומרת לי עכשיו לבן...זה שחור!!"
יכול להיות שזה נותן לה תחושה כאילו את מתווכחת איתה. (למרות שברור לך שלא...)
אני חושבת, שאולי שיחה בסגנון אחר תעזור.
בעיקר- לשקף רגשות, ולנסות לדובב אותה ולהבין מה גרם לה להרגשה הזאת.

את הנושא של ראיה חיובית- את יכולה לתת לה כשהיא במצב חיובי. לתפוס אותה רגע כשהיא שמחה וחברותית ולהגיד לה תראי איזה יופי- איך כיף לך ואת שמחה. כדאי לך לזכור את ההרגשה הטובה הזאת.

ומעבר להכל- לפעמים ענין של אופי ...אין יותר מידי מה לשנות באופן מהותי
יפהכל זמן

נשמע כמו תקשורת מקרבת (מרשאל רוזנברג)

אולי בהשראתו...בת 30
מגניב שאת מכירה!כל זמן

ידעתי!

לא ראיתי סרטונים שלובת 30
אבל קראתי ושמעתי לא מעט דברים של ''הורות מקרבת''
יפה. לא הכרתי את המונח הזהכל זמן

אבל זה הגיוני. גם הקשר של מבוגר וילד / הורה וילד קשור ליחסי אנוש.

הורות מקרבתבת 30
זה על בסיס תקשורת מקרבת. אותם עקרונות ביישום בין ילדים להורים
שמחה ששמעתי על זה דרכך כל זמן


יש ספראמא וגם
של ביירון קייטי לילדים. אני לא זוכרת איך הוא נשמע אבל הוא בדיוק בעניין הזה של לעבוד על אמירות גורפות ולעזור לפתוח את המחשבה ולהתגמש.
ממליצה על הספר זום לתת לילדה כלי המודדות לפפורציות.דכ

זה ספר עם תמונות בלבד שמראה בדף הראשון תמונה של חפץ אדום ובדף הבא החפץ מתברר בתמונה לתרנגולת עם כרבולת אדומה בדף הבא התרנגולת כבר בתוך חווה וכך התמונות מדף לדף יוצאות כמו בזום אאוט לעולם שלם. ובסוף לכל העולם. אני מזכירה לילדים שהאדום הזה המצב /הרגש הטוטאלי יש לו תמונה יותר רחבה. כשהילד מכיר את הספר אחרי כמה פעמים של שיקוף בזמן הקושי ושיקוף לאחר שהקושי חלף ונרגע. כבר אין צורך להוציא כל פעם את הספר אלא לקרוא למצב כרבולת אדומה. זה כבר עוזר להזכיר שיש גם תמונה יותר רחבה. זה כמו פלסטר לפצע של ילדה שברור שעוברת בבית משהו לא קל שגורם לה להביע מצוקה בהתמודדות. ברור שהיא צריכה טיפול יותר מפלסטר אבל רבי נחמן אומר שקצת זה גם טוב.

נשמע נהדר אנסה להתאים את זה לילדה. היא צעירהנושבת באוויר!
איזה נוסטלגיה אמא וגם
ספר של פעולות!!!
אפשר גם פשוט לחזור על האמירה שלה עם סימן שאלה-פלאפל

לדוגמה:

הילדה "אף אחת לא חברה שלי!"

הגננת (באינטונציה של שאלה) "אף אחת לא חברה שלך??"

עדיף במצבים כאלו לא להוכיח לאדם עם האמירות הטוטליות את המצב האובייקטיבי, כי זו לא החוויה שלו.

עדיף לא להרבות במלל ובנאומים, רק להציב סימן שאלה על האמירה ולחכות בסבלנות ובשקט לתגובה שלו עם קשר עין ומבט אוהב ואמפתי.

לא לומר שום דבר מעבר לשאלה הזו! גם אם היא מכחישה את הרעיון הזה.

זה לא עובד על הניסיון הראשון, אבל עם עקביות לאורך זמן, היא תתרגל להציב בעצמה את סימני השאלה האלו ולראות את המצב בצורה יותר מאוזנת.

אפשר גם להגיב בטון אמפתי ומכיל עם משפטים שמכניסים את האמירות השחורות לפרופורציות-

הילדה "אף אחת לא חברה שלי!"

גננת " וואו... את מתכוונת לומר שהיום בזמן החצר אף ילדה לא רצתה להשתתף במשחק שלך?"

אולי כדאי לדבר גם עם האמא ולחשוב יחד.

ולזכור שאם יש התמודדות משפחתית כיום, זה באמת יותר מורכב וקשה.

בהצלחה!

לפתח חשיבה ביקורתיתשמואל_(הי)

הי, התעסקתי עם ילדים ביסודי, נכון שזה לא גן, אבל זה קרוב, וגם שם יש את אותה גברת רק בשינוי אדרת.
ויש לי שתי הצעות.
 

א. אמת, פשוט בלי שקרים תהי אמתית איתה.

"אני רעבה!"... "כרגע זה לא הזמן שאוכלים, זה הזמן לפעילות". זאת דרך קשה כי את תקבלי המון אגרופים, אבל הילדים היום שוכחים שהם צריכים לשמוע מה המבוגרים אומרים, ומניסיון, אם את לא תבלבלי את המוח, תעני על הכל בכנות מלאה, לאט לאט היא תתחיל לחשוב כמוך ולהבין את הצד שלך.

ב. לפתח חשיבה ביקורתית.

 

זה אומר, שאתה מלמדת את הילדה לחשוב שיש עוד דרכים אבל נותנת לה להגיע לתוצאות לבד.
"עכשיו תורי לשחק בצעצועים!"... "תסתכלי על הצעצועים שניה, האם רק מישהו אחד יכול לשחק? או שאפשר כמה?"
"אבל תורי!"... "אני יודעת חמודה, אבל רק תסתכלי ותעני לי, האם יותר ממישהו אחד יכול לשחק?"
"לא!"... "אל תפסלי את מה שאמרתי בלי לחשוב, תחשבי לפני שאת עונה, האם יש אפשרות לשניים לשחק?
"אה... אולי"... "תנסי, אם תצליחי כשיהיה עוד מישהו בצעצועים, תמיד את תוכלי לשחק איתו"

כפי שאת רואה זה דרך עם המון סבלנות, ואסור! אבל אסור! להתחיל להרגיש נחותה מהילדה, אם היא מרגישה שאת פוחדת, או שאת לא באמת מעליה, היא פשוט תצעק לא ותלך, את לא צריכה לעשות מה שהיא רוצה, את צריכה ללמד אותה מה לעשות.

מקווה שתצליחי

אין לי עצה. רק-אמא12

את פשוט מקסימה!!

הלואי שכל הגננות היו ככה אכפתיות לילדים לא פשוטים. נשמע שאת ממש מכילה ומבינה אותה שזה מקסים ממש!!

אשרייך ואשרי הילדים שתחתיך

תודה רבה על התשובות המחכימות והמחמאה 😍נושבת באוויר!
הפסימיות שלהבשורות משמחות
מפריעה לך?
הייתה לי תלמידה שהייתה ככה והגבתי לה כמוך.. גם היא על רקע משפחתמ רגיש וכו'
עד שהבנתי שאני מתנגחת בה במקום להכיל אותה ולעזור לה..
שיקפתי לעצמי את מה אני רוצה ממנה, והבנתי שבעצם רציתמ ממנה 'שקט תעשייתי' בדמות של 'נו.. תהיי חיובית! תהיי חברותית, תיראי כמו הילדים בגילך את העולם בוורוד תהני!!'
באחד הפעמים שנכנסתי איתה ממש לויכוח קולני היא אומרת לי 'אף אחד לא אוהב אותי!! מה כולם רוצים ממני? את לא אוהבת אותי וכו''
זהו פה קלטתי שמה שהיא רוצה בהתנהגות הפסימית הזו זה יחס חיובי, להגיד 'אני אוהבת אותך, אני רואה אותך, בעיני את קיימת!'
וזה עזר מאווד ברגע ששיניתי כלפיה את הגישה.
מבחינתה היא חווה עולם שבור, מפורק לא תמים, לא חלומי כמו שאר הילדים בגילה וזה הגיוני להיות פסימי אבל זכותה להרגיש אהובה, קיימת ומוערכת לפחות מדמות חשובה שמלווה אותה.
מהמםכל זמן


אז.. אצלה זה קצת שונה.נושבת באוויר!
השליליות הייתה עוד לפני המשבר המשפחתי.
טיפה קשה לי איתה לא כי היא שלילית היא גם לא פונה אלי הרבה בעקבות בעיות עם חברים.
אלא כי היא לא מקשיבה. יש לה רגעים שהיא לא סופרת אותי ומרשה לעצמה. לדוגמא אני קוראת לכל הילדים אלי. והיא לא מגיעה. רק אחרי שכולם יושבים ואני קוראת לה שוב היא מגיעה לאט בקצב שלה. וכן זה קצת מעצבן אותי שהיא מרשה לעצמה.
(זה קורה מידי פעם... יש לה גם פעמים שהיא קשובה ואני מאוד מעצימה את זה )

אני נאלצת " לוותר" לה. ולא לפעול מולה כמו כל ילד אחר שהיה מנסה. כי אני יודעת שכל תגובה שלילית מצידי תגרום לה להיכנס לפלונטר כזה של כעס וחוצפה ושתינו לא מרוויחות מיזה כלום. (כמובן שזה לעיתים פוגע במשמעת של הילדים האחרים).

אני מחבקת אותנ כל הזמן מעניקה אהבה בלי סוף מנשקת מלטפת.. פעמים רבות היא מתרפקת עלי במפגש תוך כדי שאני מדברת היא בידיים שלי ואני מאפשרת. אני אוהבת אותה באמת.
ז"א ההכלהוהאהבה הם לא מלאכותיים היא מרגידה אותם אמתייים
אין ילד פסימיבשורות משמחות
יש ילד שלא טוב לו..
מי אמר שהמשבר התחיל עכשיו יכול להיות שהתגובה הפסימית הזו כי כבר תקופה ארוכת טווח שהיא לא מרגישה יציבות במקום הבטוח שלה, בבית שלה, מריבות ויכוחים וכו' שהיא הייתה עדה להם.
אני בתור ילדה חוויתי סביבה כזו בבית שיש חוסר יציבות מורגש כולם עד היום טוענים שאני פסימית, אבל אני קוראת לזה חוסר תמימות, הבנה של החיים 'האמיתיים' כבר בגיל צעיר מאוד.
אני מסכימה שיכול להיות שהיא חשה חוסר יציבות עודנושבת באוויר!
לפני המשבר הגדול. עם באותה נשימה אני חושבת שיש ילדים/אנשים עם מזג יותר כעוס,יותר עקשן. מזג לא מרוצה נוטה לעצבנות ועצבות. וכמתברגים ומבוגרים אנו נוטים לעבוד על זה (לכל אחד יש על מה לעבוד )
לתת תליגיטימציה לרגש ולהרגיל לחשב בגמישותיש תקוה
לא קראת את כל התגובות, אז אולי אחזור על דברים שכבר כתבו,אם כן סליחה
1. לתת לגיטמציה לרגש- אני חושבת שבמקום להתווכח איתה על הפרשנות של העובדות כדאי בכלל לא לדבר עליהן אלא על איך שהיא מרגישה טלתת לגיטימציה לרגש ( משפטים כמו מאד רצית שהיא תשחק איתך? נפגעת מזה שהיא לא רצתה לשחק איתך? התאכזבת שהיא לא רצתה לשחק איתך? קינאת בהן שהן משחקות יחד וכו') הכעס הוא בד"כ הבעה חיצונית של רגש אחר וככל שיודעים לזהות את הרגש הבסיסי ולהתיייס אליו יש פחות צורך בכעס.
2. אחרי שדיברנו על מה שהיא מרגישה בצורה מכבדת ומכילה לרגש ( זה לא בהכרח לגיטימציה לתגובה ולמעשים שבאו בעקבותיו) לחשוב ביחד על 3 דברים שאפשר לעשות, אפשר אפילו להתחיל מדברים לא מציאותיים. הרעיוו החשוב הוא להתרגל שתמיד אפשר לחשוב על מספר תגובות ולבחור ביניהן.
בהצלחה
אהבתי את התגובהאמא גםאחרונה

לתת לגיטימציה לרגש זה חשוב ממש

כנראה שם זה יושב הכל

לדעתישירה515
מוזר לי שאף אחת לא כתבה בכיוון-
נראה לי שכל האמירות האלה והדרמטיות מטרתן להשיג את תשומת הלב שלך, והיא עושה זאת בהצלחה! היא למדה (בתת מודע!) שככה את מתייחסת אליה, מנסה לרצות אותה, להקשיב לה, ואפילו מחפשת פתרונות באינטרנט כדי לעזור לה!
הצעתי-
להפסיק להתייחס לאמירות האלה שלה. כאילו שהיא סיפרה לך שראתה זבוב על הקיר. לתת לה תשומת לב על דברים חיוביים (התנהלות ותגובות שלה שאת מעוניינת בהן), בדיוק כמו שאת נותנת לילדות אחרות בגן.

כל עוד היא מקבלת את מה שהיא זקוקה לו ממך בדרך הזו, קטן הסיכוי שהיא תפסיק. את יכולה ללמד אותה שזו לא הדרך אל הלב שלך, ואפשר אחרת.

בהצלחה!
אולי להיעזר בסיפור?מכחול
להמציא סיפור על ילד שקוראים לו ירחמיאל, ולספר כל פעם על דברים כאלה שקורים לו (על היום הוא משחק יפה עם הילדים, ופתאום יש רחב אז הוא אומר שאף אחד אף פעם לא משחק איתו. בארוחת צהריים יש המון מאכלים שהוא אוהב, אבל הוא לא אוהב את הפרי שמגישים לקינוח אז הוא אומר שלא היה לו מה לאכול והוא רעב. וכו' וכו', כמה שיותר בפירוט).
אפשר לספר את הסיפור לכל ילדי הגן ביום טוב שלה, לא אחרי שהייתה התפרצות כזאת.

כשיהיה אחר כך עוד מצב כזה, אפשר אולי להגיד לה "אני רואה שאת ממש כועסת. נראה לי שאת מרגישה כמו ירחמיאל"
מעדכנת .. רואה שזה עניין הרבה נושבת באוויר!
אז ניסיתי פה כמה עצות.
נסיתי להחזיר לה בשאלה " אין לך חברים בכלל ? "
"כולם מעליבים אותך?"
תוך כדי ניסיתי לשתף בלבד " זו הרגשה מאוד לא נעימה להעלב". היא הסתכלה עלי בעיינים הגדולות והילדיות שלה ואחר כך חיבקה אותי (כנראה שזה היה נכון עבורה)

בנוגע לדעתך @שירה515
כשזה הגיע להתפרצויות של בכי וצרחות אני והסייעת שלי הרגשנו שזה כדי לקבל תשומת לב. היא הייתה רצה לאיזה חור נסתר בגן ושם בוכה בקולי קולות. לא היינו ניגשות. כמובן שכאשר ניסתה להחמיר את ההתנהגות על ידי הרס של חפצים עצרנו אותה מייד אך לא המשכנו לשוחח איתה כשהיא בתוך מקום המסתור בוכה ונסערת.
כשיצאה ונרגעה שוחחנו גם על המקרה וגם על ההתפרצות הלא מועילה.
זה עוזר ומפחית את ההתנהגויות השליליות.

לגבי הסיפור זה רעיון ממש טוב משתמשים בזה הרבה בגיל הרך זה נקרא האנשה וזה עוזר לילדים מאוד!
פרשה חמורה התפוצצה ולא קיבלה מספיק כותרותבינייש פתוח

בגלל הרכבת הממשלה והדילמות של גדי אייזנקוט, והנה המאמר היחיד בynet:

מ' "יצא למלחמה" - ורק אחרי 5 שנים נחשף שם המורה שאנס אותו | קשה לקריאה

והנה החוויה האישית שלי והמסקנות:

בכיתה ז' ח' למדתי בחטיבה בנחלת ישראל בכפר חסידים.

היה אסור לקרוא הארי פוטר או לשמוע מוזיקה באנגלית כולל שימוש באוזניות, והמורה פתח מערך הלשנות, שהפך לפעיל על כל דבר וכל שיח על כל אדם.

כל הכיתה העריצה אותו ברמה גבוהה, ואני הייתי בערך היחיד שלא היה חלק בזה.

כולם התעניינו אך רק בו ובשיעורים שלו.

היו לו המון שיעורי חברה עם אופי של פסיכולוגיה, והוא השקיע מעל ומעבר בערבי כיתה מגבשים.

הוא קיבל כיתה מפולגת ומשוסעת והצליח להפוך אותה למגובשת מאוד.

מאחר וזה היה פנימייה, הוא היה גר ממש ליד הכיתה שלו, והיינו משחקים בהפסקה עם הבנות שלו שהיו אז ילדות קטנות.

כולם כולל אני עברנו קשיים של מתבגרים, והיינו מתייעצים איתו על הכל אפילו בסלון ביתו.

בימי שלישי הייתי מגיע לבית ספר באופן קבוע מוקדם מהרגיל, והיה לי המון זמן איכות איתו כשהוא ממש לימד אותי פעם להשתמש במקדחה.

היו לו לפעמים התנהגות משפילות כלפי תלמידים, אבל ביסודי חווינו ממורות השפלות גדולות יותר.

בקיצור, הוא התנהג בעיניי כמו אבא שלא תמיד יודע גבולות איפה להתערב, במיוחד כשהוא לא באמת היה אבא שלנו.

כלומר הערכתי אותו מאוד, אבל הייתי בערך היחיד שידע לשים לו גבולות, גם באופן גלוי.

האמת, פעם אחרונה שפגשתי אותו שמעתי ממנו בפירוש שהוא מתחרט על מערך ההלשנות, והיה אמור לדעת יותר את הגבול בין איסור לבין המלצה.

לאחרונה פרסמו את שמו בחדשות על הרשעה על אונס של שני תלמידים מהכיתה שלי.

הייתי טרף קל מאוד עבורו. וזה לא הוביל לכלום ושום דבר בינינו.

גם המפגש השבועי שלא היה בו כלום, וגם בהערצה של הכיתה שלא הייתי חלק ממנה.

הייתי עוף מוזר בכל קנה מידה אפשרי מול כיתה שמורידה ראש מול כיתה של בנות וגורסת שהארי פוטר זה תועבה.

אם היה פוגע בי, כמי שהתנגד לבד לדרכו, כל הכיתה שהעריצה אותו הייתה מגבה אותו באופן מלא וגורסת שאני מחפש לנקום בו.

זה עוד סיבה למה הייתי האדם הכי מתאים לפגוע בו.

מכאן אנחנו רואים שמי שמחפש לפגוע בילדים, מחפש רק את מי שהכי מחובר אליו ומעריץ אותו.

מחפשת בכל הארץ בית ספר טוב לבת שלי בכיתה ח'צמאה

הי אנחנו מוכנים לעבור לכל מקום בארץ

בשביל הבת שלנו

היא בדיכאון

ולא מסתדרת באולפנית שהיא לומדת בכיתה קטנה

היא לומדת בכיתת לקויות למידה

והיא צריכה כיתה רגשית שמלווה אותה בהתמודדות הנפש שלה.

היא מאוד נמנעת חברתית מכל קשר

ומסגורת בבית. .אשמח לשמוע כל רעיון שיעלה לכם על הדעת....

לפני שאת רצה לחפש לה מסגרתמשה

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

גם אני אציע לבדוק קודם לעומק מה הילדה צריכהמתואמת

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

מצטרפת לנאמרמתיכון ועד מעון

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

אני רק חיבוק גדול, שולחת כוחות ותפילות ❤️!!!קמה ש.

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

אל תמהרי לקבוע מסמרות. יש לי ניסיון עם זה.די שרוט

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

אנחנו מטופלים גם עם פסיכאטרית וגם פסיכולוגיתצמאה

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

לא קל. מצב מוכר. אנו מתייחסים לזה ככפרת עוונותאורין

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

מה הצוות החינוכי והטיפולי ממליץ?מתיכון ועד מעון

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינויaibrainora

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

מסגרת חדשה מהשנה מעולה בדולב.very emportant

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

תיכון גלvery emportantאחרונה

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונaibrainora

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

עשיתי את הסגולה של רבי מתיא בן חרש ונושעתישאלונת קטנטונת

תודה להקב"ה.

משתפת בפורום זה בגלל שזה בתחום ההורות 💕

ואואוריןאחרונה

מה עושים בשמחת תורהוהוא ישמיענו

שלום לכולם ומועדים לשמחה. כנראה הפעם הראשונה שאני כותב כאן.

רציתי לקבל רעיונות - אנחנו הורים לתינוקת בת כשנה וקצת חוששים מהחג. גם ככה בתקופה האחרונה שעות השינה שלה השתבשו לגמרי בגלל החגים -

איך מתנהלים עם זה נכון? שואל גם בכללי על הבוקר וכו' - מוותרים על חלק מההקפות? ואיך מגיעים לאיזון בחלוקת התפקידים בחג הזה?

השאלה יצאה קצת מבולבלת. הורים טריים, בכל זאת..

תודה מראש!

בטוח נשתמש ברעיונותיכם

תעתיק את השאלה לפורום נשואים טרייםזמירות

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תודה שהגבתוהוא ישמיענואחרונה

מחפש המלצה לפסיכולוגית דתיה למבוגרים טובה ומוכשרתמעל ההר

איזה אזור?אריק מהדרוםאחרונה

ילדה שמפחדת לקרואזאת שלצידך

שלום לכם.

יש לי ילדה מתוקה ומחוננת הן מבחינה רכישיצ והן מסחינת לימודית שעולה לכיתה ה

והיא ממש מפחדת ממורכבות בספר. מספיק שיש אדם רע או משהו מפחיד היא לא מסוגלת לקרוא.

יש לה נפש מאוד רגישה בכללי.

אשמח להמלצות מה אפשר לעשות. ואם יש לכם ספרים מומלצים בסגנון לילדה שאוהבת לקרוא ומסיימת ספרים בטיל.. אבל לא יכולה לקרוא ספרים עם מורכבות רגשית

אם יש לה נפש רגישהמשה

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

תביאי לה ספרים אחריםxmasterxאחרונה

רעיונות למתנות (וברכות) לשבת כלה/שבע ברכותdn5754

שלום

מקווה שזו במה מתאימה..

אשמח לעזרה ברעיונות לחפצים קטנים (אוצגםתפחות קטנים) ושימושיים (חשוב

)

לבית..

דברים בסגנון שאפשר לקנות בחנות סטוק/מקס סטוק וכדו'

ואפשר לקשר אותם לברכה, לברך איתך בשבת כלה/שבע ברכות וכדו'.

תודה רבה לכולם

לא יודע אם זה קשור לפה אבל ננסה מה יש להפסידראובן255

שלום לכולם\ן

אני כותב פה כי אני יודע שיש פה הורים לילדים שקוראים ספרים\מגזינים

יש לי חבר שהוא אח בבית חולים שניידר (שזה בית חולים לילדים)

ולפעמים בהרבה שבתות הילדים הדתיים שמאושפזים שם יש להם שיעמום מכיוון שאין טלפונים וההורים לא תמיד מספיקים להביא להם ספרים או מגזינים בגלל הלחץ של האשפוז או של השבת אז הוא החליט לפתוח להם גמ''ח של ספרים לציבור הדתי כדי להקל על ההורים אז אם יש למישהו ספרים או מגזינים שמתאימים לציבור הדתי (למשל מקום בעולם או אותיות וכו') שהוא לא צריך או לא משתמש אז אשמח שתפנו אליי בפרטי

תודה לעונים ושבת שלום