ילדה דרמטית וטוטאליתנושבת באוויר!
שלום לכולם. אמנם לא מדובר בילדה פרטית שלי אך חושבת שאוכל לקבל פה מגוון רחב של נקודות מבט ועצות.

אני גננת ויש לי ילדה מקסימה בקייטנת הגן ( יש לי איתה היכרות מכל השנה ). והיא מאוד דרמטית והכל אצלה שחור הוא לבן. היא בעלת מזג מעט קשה נוטה לכעוס בקלות ושלילית לרוב.
היא אומרת משפים כמו
" אף אחד לא חבר שלי "
"הוא כל הזמן מציק לי"
" היא תמיד לא משחקת איתי"
" אני אזמין את כולםם אלי הביתה ואותך לא "
" אני תמיד לא מצליחה במשחק הזה"
" כל הזמן אני כועסת ועצובה וככה אני "

מיותר לומר שכל מכה זה צרחות, כל כעס ואי שביעות רצון דורשת זמן רב ולבד להרגע

לאחרונה הילדה עוברת משבר משפחתי אך המשפטים הללו והדרמטיות נאמרו לאורך כל השנה.

אני מחפשת דברים לעזור לה. מצד אחד להקשיב לדברים שלה להכיל אותה ולשקף את רגשותיה מצד שני ללמד אותה להיות יותר חיובית יותר שמחה. ללמד אותה שיש מגוון מצבים וגוונים בחיים וזה לא " תמיד , כל הזמן , אף פעם ".

חשוב לי לציין שהנסיון להראות לה נקודת מבט חיובית כשל ונגמר בפינגפונג לא מועיל בו אני מסבירה לה ומוכיחה לה שהעניין לא גורף והיא מתעקשת שכן.
לדוגמא
אני " היא לא כל הזמןן לא חברה שלך. מוקדם שיחקתן מאוד יפה יחד. נכון עכשיו אתן לא מסכימות וקצת כועסות וזה בסדר. נצליח להתגבר על זה יחד "
היא " לא נכון היא תמיד לא חברה שלי. זה לא בסדר שאנחנו כועסת לא נצליח להתגבר ונשאר ברוגז לעולם".

כשהיא נרגעת היא חוזרת לשחק ולהנות
נראה לי..בת 30
שהנסיון להראות לה צד אחר, חיובי יותר, אולי מעצבן אותה עוד יותר.
במיוחד אם באופי שלה היא יותר שחור-לבן, אז היא רואה שחור, והיא מרגישה כ''כ חזק שזה שחור, שהיא אומרת לעצמה ''מה היא אומרת לי עכשיו לבן...זה שחור!!"
יכול להיות שזה נותן לה תחושה כאילו את מתווכחת איתה. (למרות שברור לך שלא...)
אני חושבת, שאולי שיחה בסגנון אחר תעזור.
בעיקר- לשקף רגשות, ולנסות לדובב אותה ולהבין מה גרם לה להרגשה הזאת.

את הנושא של ראיה חיובית- את יכולה לתת לה כשהיא במצב חיובי. לתפוס אותה רגע כשהיא שמחה וחברותית ולהגיד לה תראי איזה יופי- איך כיף לך ואת שמחה. כדאי לך לזכור את ההרגשה הטובה הזאת.

ומעבר להכל- לפעמים ענין של אופי ...אין יותר מידי מה לשנות באופן מהותי
יפהכל זמן

נשמע כמו תקשורת מקרבת (מרשאל רוזנברג)

אולי בהשראתו...בת 30
מגניב שאת מכירה!כל זמן

ידעתי!

לא ראיתי סרטונים שלובת 30
אבל קראתי ושמעתי לא מעט דברים של ''הורות מקרבת''
יפה. לא הכרתי את המונח הזהכל זמן

אבל זה הגיוני. גם הקשר של מבוגר וילד / הורה וילד קשור ליחסי אנוש.

הורות מקרבתבת 30
זה על בסיס תקשורת מקרבת. אותם עקרונות ביישום בין ילדים להורים
שמחה ששמעתי על זה דרכך כל זמן


יש ספראמא וגם
של ביירון קייטי לילדים. אני לא זוכרת איך הוא נשמע אבל הוא בדיוק בעניין הזה של לעבוד על אמירות גורפות ולעזור לפתוח את המחשבה ולהתגמש.
ממליצה על הספר זום לתת לילדה כלי המודדות לפפורציות.דכ

זה ספר עם תמונות בלבד שמראה בדף הראשון תמונה של חפץ אדום ובדף הבא החפץ מתברר בתמונה לתרנגולת עם כרבולת אדומה בדף הבא התרנגולת כבר בתוך חווה וכך התמונות מדף לדף יוצאות כמו בזום אאוט לעולם שלם. ובסוף לכל העולם. אני מזכירה לילדים שהאדום הזה המצב /הרגש הטוטאלי יש לו תמונה יותר רחבה. כשהילד מכיר את הספר אחרי כמה פעמים של שיקוף בזמן הקושי ושיקוף לאחר שהקושי חלף ונרגע. כבר אין צורך להוציא כל פעם את הספר אלא לקרוא למצב כרבולת אדומה. זה כבר עוזר להזכיר שיש גם תמונה יותר רחבה. זה כמו פלסטר לפצע של ילדה שברור שעוברת בבית משהו לא קל שגורם לה להביע מצוקה בהתמודדות. ברור שהיא צריכה טיפול יותר מפלסטר אבל רבי נחמן אומר שקצת זה גם טוב.

נשמע נהדר אנסה להתאים את זה לילדה. היא צעירהנושבת באוויר!
איזה נוסטלגיה אמא וגם
ספר של פעולות!!!
אפשר גם פשוט לחזור על האמירה שלה עם סימן שאלה-פלאפל

לדוגמה:

הילדה "אף אחת לא חברה שלי!"

הגננת (באינטונציה של שאלה) "אף אחת לא חברה שלך??"

עדיף במצבים כאלו לא להוכיח לאדם עם האמירות הטוטליות את המצב האובייקטיבי, כי זו לא החוויה שלו.

עדיף לא להרבות במלל ובנאומים, רק להציב סימן שאלה על האמירה ולחכות בסבלנות ובשקט לתגובה שלו עם קשר עין ומבט אוהב ואמפתי.

לא לומר שום דבר מעבר לשאלה הזו! גם אם היא מכחישה את הרעיון הזה.

זה לא עובד על הניסיון הראשון, אבל עם עקביות לאורך זמן, היא תתרגל להציב בעצמה את סימני השאלה האלו ולראות את המצב בצורה יותר מאוזנת.

אפשר גם להגיב בטון אמפתי ומכיל עם משפטים שמכניסים את האמירות השחורות לפרופורציות-

הילדה "אף אחת לא חברה שלי!"

גננת " וואו... את מתכוונת לומר שהיום בזמן החצר אף ילדה לא רצתה להשתתף במשחק שלך?"

אולי כדאי לדבר גם עם האמא ולחשוב יחד.

ולזכור שאם יש התמודדות משפחתית כיום, זה באמת יותר מורכב וקשה.

בהצלחה!

לפתח חשיבה ביקורתיתשמואל_(הי)

הי, התעסקתי עם ילדים ביסודי, נכון שזה לא גן, אבל זה קרוב, וגם שם יש את אותה גברת רק בשינוי אדרת.
ויש לי שתי הצעות.
 

א. אמת, פשוט בלי שקרים תהי אמתית איתה.

"אני רעבה!"... "כרגע זה לא הזמן שאוכלים, זה הזמן לפעילות". זאת דרך קשה כי את תקבלי המון אגרופים, אבל הילדים היום שוכחים שהם צריכים לשמוע מה המבוגרים אומרים, ומניסיון, אם את לא תבלבלי את המוח, תעני על הכל בכנות מלאה, לאט לאט היא תתחיל לחשוב כמוך ולהבין את הצד שלך.

ב. לפתח חשיבה ביקורתית.

 

זה אומר, שאתה מלמדת את הילדה לחשוב שיש עוד דרכים אבל נותנת לה להגיע לתוצאות לבד.
"עכשיו תורי לשחק בצעצועים!"... "תסתכלי על הצעצועים שניה, האם רק מישהו אחד יכול לשחק? או שאפשר כמה?"
"אבל תורי!"... "אני יודעת חמודה, אבל רק תסתכלי ותעני לי, האם יותר ממישהו אחד יכול לשחק?"
"לא!"... "אל תפסלי את מה שאמרתי בלי לחשוב, תחשבי לפני שאת עונה, האם יש אפשרות לשניים לשחק?
"אה... אולי"... "תנסי, אם תצליחי כשיהיה עוד מישהו בצעצועים, תמיד את תוכלי לשחק איתו"

כפי שאת רואה זה דרך עם המון סבלנות, ואסור! אבל אסור! להתחיל להרגיש נחותה מהילדה, אם היא מרגישה שאת פוחדת, או שאת לא באמת מעליה, היא פשוט תצעק לא ותלך, את לא צריכה לעשות מה שהיא רוצה, את צריכה ללמד אותה מה לעשות.

מקווה שתצליחי

אין לי עצה. רק-אמא12

את פשוט מקסימה!!

הלואי שכל הגננות היו ככה אכפתיות לילדים לא פשוטים. נשמע שאת ממש מכילה ומבינה אותה שזה מקסים ממש!!

אשרייך ואשרי הילדים שתחתיך

תודה רבה על התשובות המחכימות והמחמאה 😍נושבת באוויר!
הפסימיות שלהבשורות משמחות
מפריעה לך?
הייתה לי תלמידה שהייתה ככה והגבתי לה כמוך.. גם היא על רקע משפחתמ רגיש וכו'
עד שהבנתי שאני מתנגחת בה במקום להכיל אותה ולעזור לה..
שיקפתי לעצמי את מה אני רוצה ממנה, והבנתי שבעצם רציתמ ממנה 'שקט תעשייתי' בדמות של 'נו.. תהיי חיובית! תהיי חברותית, תיראי כמו הילדים בגילך את העולם בוורוד תהני!!'
באחד הפעמים שנכנסתי איתה ממש לויכוח קולני היא אומרת לי 'אף אחד לא אוהב אותי!! מה כולם רוצים ממני? את לא אוהבת אותי וכו''
זהו פה קלטתי שמה שהיא רוצה בהתנהגות הפסימית הזו זה יחס חיובי, להגיד 'אני אוהבת אותך, אני רואה אותך, בעיני את קיימת!'
וזה עזר מאווד ברגע ששיניתי כלפיה את הגישה.
מבחינתה היא חווה עולם שבור, מפורק לא תמים, לא חלומי כמו שאר הילדים בגילה וזה הגיוני להיות פסימי אבל זכותה להרגיש אהובה, קיימת ומוערכת לפחות מדמות חשובה שמלווה אותה.
מהמםכל זמן


אז.. אצלה זה קצת שונה.נושבת באוויר!
השליליות הייתה עוד לפני המשבר המשפחתי.
טיפה קשה לי איתה לא כי היא שלילית היא גם לא פונה אלי הרבה בעקבות בעיות עם חברים.
אלא כי היא לא מקשיבה. יש לה רגעים שהיא לא סופרת אותי ומרשה לעצמה. לדוגמא אני קוראת לכל הילדים אלי. והיא לא מגיעה. רק אחרי שכולם יושבים ואני קוראת לה שוב היא מגיעה לאט בקצב שלה. וכן זה קצת מעצבן אותי שהיא מרשה לעצמה.
(זה קורה מידי פעם... יש לה גם פעמים שהיא קשובה ואני מאוד מעצימה את זה )

אני נאלצת " לוותר" לה. ולא לפעול מולה כמו כל ילד אחר שהיה מנסה. כי אני יודעת שכל תגובה שלילית מצידי תגרום לה להיכנס לפלונטר כזה של כעס וחוצפה ושתינו לא מרוויחות מיזה כלום. (כמובן שזה לעיתים פוגע במשמעת של הילדים האחרים).

אני מחבקת אותנ כל הזמן מעניקה אהבה בלי סוף מנשקת מלטפת.. פעמים רבות היא מתרפקת עלי במפגש תוך כדי שאני מדברת היא בידיים שלי ואני מאפשרת. אני אוהבת אותה באמת.
ז"א ההכלהוהאהבה הם לא מלאכותיים היא מרגידה אותם אמתייים
אין ילד פסימיבשורות משמחות
יש ילד שלא טוב לו..
מי אמר שהמשבר התחיל עכשיו יכול להיות שהתגובה הפסימית הזו כי כבר תקופה ארוכת טווח שהיא לא מרגישה יציבות במקום הבטוח שלה, בבית שלה, מריבות ויכוחים וכו' שהיא הייתה עדה להם.
אני בתור ילדה חוויתי סביבה כזו בבית שיש חוסר יציבות מורגש כולם עד היום טוענים שאני פסימית, אבל אני קוראת לזה חוסר תמימות, הבנה של החיים 'האמיתיים' כבר בגיל צעיר מאוד.
אני מסכימה שיכול להיות שהיא חשה חוסר יציבות עודנושבת באוויר!
לפני המשבר הגדול. עם באותה נשימה אני חושבת שיש ילדים/אנשים עם מזג יותר כעוס,יותר עקשן. מזג לא מרוצה נוטה לעצבנות ועצבות. וכמתברגים ומבוגרים אנו נוטים לעבוד על זה (לכל אחד יש על מה לעבוד )
לתת תליגיטימציה לרגש ולהרגיל לחשב בגמישותיש תקוה
לא קראת את כל התגובות, אז אולי אחזור על דברים שכבר כתבו,אם כן סליחה
1. לתת לגיטמציה לרגש- אני חושבת שבמקום להתווכח איתה על הפרשנות של העובדות כדאי בכלל לא לדבר עליהן אלא על איך שהיא מרגישה טלתת לגיטימציה לרגש ( משפטים כמו מאד רצית שהיא תשחק איתך? נפגעת מזה שהיא לא רצתה לשחק איתך? התאכזבת שהיא לא רצתה לשחק איתך? קינאת בהן שהן משחקות יחד וכו') הכעס הוא בד"כ הבעה חיצונית של רגש אחר וככל שיודעים לזהות את הרגש הבסיסי ולהתיייס אליו יש פחות צורך בכעס.
2. אחרי שדיברנו על מה שהיא מרגישה בצורה מכבדת ומכילה לרגש ( זה לא בהכרח לגיטימציה לתגובה ולמעשים שבאו בעקבותיו) לחשוב ביחד על 3 דברים שאפשר לעשות, אפשר אפילו להתחיל מדברים לא מציאותיים. הרעיוו החשוב הוא להתרגל שתמיד אפשר לחשוב על מספר תגובות ולבחור ביניהן.
בהצלחה
אהבתי את התגובהאמא גםאחרונה

לתת לגיטימציה לרגש זה חשוב ממש

כנראה שם זה יושב הכל

לדעתישירה515
מוזר לי שאף אחת לא כתבה בכיוון-
נראה לי שכל האמירות האלה והדרמטיות מטרתן להשיג את תשומת הלב שלך, והיא עושה זאת בהצלחה! היא למדה (בתת מודע!) שככה את מתייחסת אליה, מנסה לרצות אותה, להקשיב לה, ואפילו מחפשת פתרונות באינטרנט כדי לעזור לה!
הצעתי-
להפסיק להתייחס לאמירות האלה שלה. כאילו שהיא סיפרה לך שראתה זבוב על הקיר. לתת לה תשומת לב על דברים חיוביים (התנהלות ותגובות שלה שאת מעוניינת בהן), בדיוק כמו שאת נותנת לילדות אחרות בגן.

כל עוד היא מקבלת את מה שהיא זקוקה לו ממך בדרך הזו, קטן הסיכוי שהיא תפסיק. את יכולה ללמד אותה שזו לא הדרך אל הלב שלך, ואפשר אחרת.

בהצלחה!
אולי להיעזר בסיפור?מכחול
להמציא סיפור על ילד שקוראים לו ירחמיאל, ולספר כל פעם על דברים כאלה שקורים לו (על היום הוא משחק יפה עם הילדים, ופתאום יש רחב אז הוא אומר שאף אחד אף פעם לא משחק איתו. בארוחת צהריים יש המון מאכלים שהוא אוהב, אבל הוא לא אוהב את הפרי שמגישים לקינוח אז הוא אומר שלא היה לו מה לאכול והוא רעב. וכו' וכו', כמה שיותר בפירוט).
אפשר לספר את הסיפור לכל ילדי הגן ביום טוב שלה, לא אחרי שהייתה התפרצות כזאת.

כשיהיה אחר כך עוד מצב כזה, אפשר אולי להגיד לה "אני רואה שאת ממש כועסת. נראה לי שאת מרגישה כמו ירחמיאל"
מעדכנת .. רואה שזה עניין הרבה נושבת באוויר!
אז ניסיתי פה כמה עצות.
נסיתי להחזיר לה בשאלה " אין לך חברים בכלל ? "
"כולם מעליבים אותך?"
תוך כדי ניסיתי לשתף בלבד " זו הרגשה מאוד לא נעימה להעלב". היא הסתכלה עלי בעיינים הגדולות והילדיות שלה ואחר כך חיבקה אותי (כנראה שזה היה נכון עבורה)

בנוגע לדעתך @שירה515
כשזה הגיע להתפרצויות של בכי וצרחות אני והסייעת שלי הרגשנו שזה כדי לקבל תשומת לב. היא הייתה רצה לאיזה חור נסתר בגן ושם בוכה בקולי קולות. לא היינו ניגשות. כמובן שכאשר ניסתה להחמיר את ההתנהגות על ידי הרס של חפצים עצרנו אותה מייד אך לא המשכנו לשוחח איתה כשהיא בתוך מקום המסתור בוכה ונסערת.
כשיצאה ונרגעה שוחחנו גם על המקרה וגם על ההתפרצות הלא מועילה.
זה עוזר ומפחית את ההתנהגויות השליליות.

לגבי הסיפור זה רעיון ממש טוב משתמשים בזה הרבה בגיל הרך זה נקרא האנשה וזה עוזר לילדים מאוד!
השבת אבידה - כלבי האסקי סיבירייהודיה מא"י
שני כלבי האסקי סיבירי נמצאו בהר כביר ביום שישי האחרון (חוה"מ פסח)

מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי

אמהות לבנים עם אטופיק- יש תקווה לשרוול קצר בקיץ?שיח סוד

עד היום לבש ארוך בקיץ,

מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.

אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…

עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה

מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)

לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך


בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…

משהו אחד- במזגנים בקיץ לא כזה חם....יעל מהדרום
לק"י

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.


ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

ואפשר לקפל לו את השרוולים ולבדוק איך זהיעל מהדרוםאחרונה
לק"י

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

משפחה תורנית מחפשת יישוב קטן, קהילתיbula

עם קליטה פתוחה ודירות להשכרה

אשמח לרעיונות

באיזה אזור?פתית שלגאחרונה
מעון/משפחתון תורני מומלץ בהדר גניםאושי 9
בננו הבכור יהיה בספטמבר הקרוב בין שנה ותשעה חודשים. אנחנו אמורים לעבור להדר גנים, פ"ת. יש למישהו המלצות על מעון/משפחתון תורני ואיכותי?   הרף המינימלי, שתהיה למקום כשרות בשרית למהדרין. 
יש ברחוב בגין מעון חסידימתיכון ועד מעוןאחרונה
שנראה לי די מוצלח, המינוס העיקרי זה שיש בו המון ילדים, מנהלת ממש משקיענית ואכפתית
איך נותנים לילדים הרגשת יציבות בתקופה כזאת?מתוך סקרנות

אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.

לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...

,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?

אפשר לשתף את הגננתמענין

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

רעיון, תודהמתוך סקרנותאחרונה
סיר בישול איטיטרכיאדה

בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי. 

שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)

לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.

בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו 

שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.

אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)

בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!

אולי תשאלי בפורום מתכוניםיעל מהדרום
נראה שהיה חסר רוטבחילזון 123אחרונה

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

כשהאיש בעבודה בזמן המלחמהעקרת הבית

בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.

מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?

הוא יודענהג ותיק

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

אם יורשה לי (בתור מי שבעבודה, אמנם מהבית)משה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

משתפים מהלבתהילה 3>אחרונה

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה


אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

שלום מחפשת פסיכיאטר לילדים באיזור מרכזממתקית

או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי

בדרך כלל גם לפסיכיאטרים פרטיים יש מזכירהמתואמת

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

לא נכוןאריק מהדרום
יש לי פסיכיאטר שאני מתכתב איתו בווצאפ ובמייל וזמין בטלפון, הןא מקבל גם באזור המרכז ובזום אבל הוא לא לילדים.
תודה אבל צריכה לילדים.ממתקית

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

זה יפה! ומעניין כמה זה נפוץ...מתואמת
בכל אופן, זה רק אחרי הפגישה הראשונה איתו, לא?
אז זה באמת יפה...מתואמתאחרונה
יש את ד''ר מרים פאסקיןמתיכון ועד מעון

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות

אבל מה הטלפונים? אפשר בפרטי? בבקשה...ממתקית
אין לי בשלוףמתיכון ועד מעון
אבל יש בגוגל, בטוחה שיעלה לך שתכתבי את השמות

אולי יעניין אותך