שאצל בנות בדרך כלל נראים ניצני שדיים וצמיחת שערות ערווה ובית שחי לפני המחזור, אז צריך לשים לב לסימנים האלו ברגע שהם מתחילים זה הזמן לנהל שיחה....

הסברים על יחסים.. לא יודעת. מתמודדת בעצמי.

אצל אנדרוקירנולוג. זה רופא שמבין בהורמונים וכו. בנוסף לא יודעת מה הגובה שלה אבל עכשיו יש לה שנתיים וקצת לגבוה. אם היא ממש נמוכה אז כדאי גם להתייעץ עם הרופא הזה וגם עם דיאטנית איך להעשיר לה את התזונה שתתאים לגדילה מואצת

בהצלחה!

תחבושת לא נשמע לי מוקדם מדי
לפחות שתראה את זה מדי פעם
אולי יותר סביב לידה של האמא, אם יש כזאת...

היא היתה בטוחה שהיא עומדת למות! זו ממש טראומה.

עדיף לדבר מוקדם מדי ממאוחר מדי, זו דעתי.

איתי אמא שלי דיברה בגיל 10 - כשהיא מדגישה שבדרך כלל המחזור מגיע בגיל 12-13, אך יש מקרים נדירים שהוא מופיע כבר בגיל 9-10 ולכן היא מדברת איתי עכשיו.

במציאות קיבלתי רגע לפני שנהייתי בת 14, הייתי כבר בתיכון...

אבל ברור, שבגיל כזה - עדיף מאוד מאוד שלא לדבר על איך נוצר תינוק, וקשר בין איש לאישה...

אלא פשוט על הדימום והרחם. (אין צורך להזכיר את החלק של הזרע, ואפשר בהחלט לומר שאחרי שמתחתנים, אם ה' רוצה - הביצית הופכת לתינוק, ושאיך זה קורה היא תדע בעוד כמה שנים.)

במיוחד לחדר של אבא ואמא

נדיר מאד שפותחים אצלינו דלת סגורה (לא נעולה) בלי לדפוק. לקח הרבה חינוך ותזכורות אבל היום אין מצב כזה

אם הדלת סגורה דופקים.

(ברור שאנחנו גם נועלים, אבל סתם דוגמא, כשאני מתלבשת אני לא נועלת)

עכשיו עברתי לשיחת- אם אמא הלכה לנוח דופקים רק במקרי חירום. עדיין לא עובד....

חוץ מזה, אולי לא חזיות, אבל גוזיות ודאו' כדאי שיהיה לה כבר בסביבה, גם אם לא תשתמש בהתחלה

אולי לקנות לה איזה ספר על המחזור

ועוד משהו אני לא בטוחה שהשיחה על מחזור חייבת לבוא באותה נשימה עם השיחה על יחסים
זה כמובן נושאים קשורים, אבל לא חייב לקשר אותם מייד

אפשר לדבר על המחזור וההתבגרות וכל מה שסביבו (גם אם היא כבר יודעת הכל, זה טוב לעשות סדר, ולדבר על זה בצורה מסודרת)
ובלי קשר בפעם אחרת לדבר על יחסים, במיוחד לאור מה שקרה לכם

אחרי שהיא תתרגל לגוף ולהתליך אפשר לדבר על טמפונים. אבל אצלי היא לא הצליחה למרות שמאד עודדתי. גביעונית הכי הכי לא לגיל הזה לדעתי. 

אני בתור בחורה לא הסתדרתי עם טמפון וגם הבת שלי לא... אולי זה ענין של מבנה. אבל בהחלט עודדתי אותה לזה מאד

רק לדעתי לא בהתחלה. צריך כמה חודשים להתרגל למה שקורה

מכיון שדי ברור שאף אחת לא תצליח את זה על המחזור הראשון וגם לא על השני.

לא צריך לעבד את כל המידע בבת אחת. 

אבל זו רק דעתי

https://www.aviya-sadeh.com/

מאוד ממליצה לחפש חומר על זה לאמהות, זה יכול לעזור לך 

יש כל מיני מנחות דתיות למיניות בריאה היום , כדאי ממש ללמוד מה לעשות גם עם הבנות וגם עם הבנים

אני סיפרתי לבת שלי,ובאמת מזל,חשבתי שהיא תקבל בגיל מאוחר כמוני, ופתאום היא קיבלה מוקדם (ואז שוב היתה הפסקה ארוכה שלא קיבלה) 

בשיחה ששמעתי האמירה היתה לומר באופן מפורש: איבר מין בתוך איבר מין. וזה אחרי שמספרים את הביצית והזרע שמתחברים וכו. וכמובן התהליך שקורה בתוך הגוף שלה. עם הוספה מאוד חשובה שזה נעשה רק מתוך אהבה ורצון הדדי בין בני זוג. ושכרגע זה נראה אולי מוזר ומצחיק,אבל כשתגדל היא תבין שזה נעים כשזה נעשה נכון ומתוך קשר. 

אולי זה שאלה זה מקובלות ורמת חשיפה שכנראה שונה מאוד בין כל מיני מגזרים ורמות דתיות...

אבל אני פשוט לא מבינה למה לחבר את שני הנושאים?

למה אי אפשר פשוט להסביר שהגוף של האישה בנוי כך שלאישה יש רחם שבבוא הזמן שם מתפתח ההריון. 

וכשההריון עוד לא מתפתח יש תהליך שקורה כל חודש ויוצא דם, כמובן להסביר הכול על תחבושות ומצבי רוח וזה

אבל למה להכנס ליותר מזה? 

ככה לי זכור שהסבירו לי וקיבלתי את זה לגמרי... 

לי זכור שגם הציגו לי את זה כתהליך משמח שסה"כ מראה שהכול תקין בגוף וזה חלק מההתפתחות הטבעית.

אם הילדה עצמה יודעת ושואלת זה משהו אחר אבל אם לא למה לקשר את שני הנושאים?

סהכ ילדה בת 10..... 

שזה נורא משתנה ממגזר למגזר ומסגנון לסגנון

מסכימה איתך שאם הילדים יודעים עדיף שידעו ממך

אבל הייתי קודם משקיעה בחסימה ובהגבלה לאינטרנט,

ולא , לא לתת סמארטפון מגיל אפס לילדים ...

זה מאוד ענין של מוסכמות שונות ואפשר לראות את זה רק בפורום הזה- יש פה תיאורים של שיחות שמעולם לא הייתי חושבת לשתף ילדות בגיל 10... פשוט לא מתאים ואין להם כלים לקבל את זה... זו דעתי. 

בכל אופן לדעתי לא צריך להיות קשר בין 2 הדברים

כי באמת צריך כנראה להקדים את השיחה על המחזור עם השנים... 

אבל לא כל דבר מתאים להגיד באותה נשימה.

מכיון שבגיל 10 כשאמרתי לבת שלי שלאבא יש זרע והוא נותן אותו אחרי שמתחתנים לאמא ונוצר תינוק, היא לא חקרה הלאה. קיבלה את זה וזהו, לא ממש ענין אותה מה ואיך. ובגיל יותר מבוגר היא היתה מתחילה לחקור אז לי זה היה נכון לעשות ככה. כמובן כל אחת מכירה את הילדה שלה ואת הבשלות שלה וצריכה להתאים לה את השיחה לפי זה. זה לא מתכון אחד לכולן.

לי היה ועד עצם היום לא נעים לי לדבר עם אמא שלי. אבל זה , סליחה שאני אומרת עליה, אשמתה. היא בחיים לא דיברה איתי.

הבנות שלי מרגישות מאד נוח לדבר איתי על הכל ועובדה שהגדולה באה לשאול אותי מה ומו. 

אז אני לא אומרת שזה משוואה של שחור לבן. ולא תמיד זה עובד. אבל אני כן חושבת שצריך בהחלט לחסום ערוצים כמו אינטרנט וחברות (למשל כשדיברתי איתן על מחזור הדגשתי שזה לא נושא שיחה לחברות ברוב עם.. חברה טובה מאד אחת אפשר לשתף שקיבלתי וכואב לי וכו לשם התמיכה, אבל לא לעשות מזה שיח כיתתי) ומצד שני כן ליצור ערוץ פתוח עם הילדות. וזה אומר לדבר איתן המון. לפתוח נושאים כאלו כמו מחזור וכו, ובאופן כללי לדבר ולספר על החיים שלי ומה שעובר עלי וקשה לי וטוב לי ורע לי ועוד

קשה ליישם. אכן..

אחת על השניה ולהחליף בתדירות גבוהה. תלוי ברמת הדימום שלה.

לשאלה שהיא שאלה אני אמרתי פשוט- לפני החתונה לומדים איך עושים את זה, בע"ה אני אסביר לך גם. כן כן, כללי מאד, אבל זה המידע שלדעתי התאים לגילה. לא קישרתי את זה לאהבה וחיבוקים בכלל, השארתי את זה ברמת הטכני.

צאי איתה לטיול וגלידה, והיא לא צריכה לדבר איתך. את תדברי והיא תקשיב. תגידי לה שהיא לא צריכה לענות כלום , את תסבירי והיא רק תקשיב,  והיא יכולה לבוא אלייך מתי שבא לה בהמשך אחרי שהיא חשבה על הדברים.

ממה שאני מכירה, בדרך כלל מתזמנים את החידוש של הלק ללפני המקווה.

יש כאלה שעושות רק בתקופה שאין הרבה טבילות, כמו הריון או הנקה.

ונקי ללא פגמים, סדקים או קילופים. כזה שהיית הולכת איתו לאירוע נחשב.

אם את עושה לק חדש סמוך ככל האפשר למועד הטבילה, לא צריכה להיות בעיה לטבול ככה.

פ

ואם בתקופה "רגילה" אז מיד אחרי טבילה כדי שעד הטבילה הבאה זה ירד (לא מחדשת כל פעם רק באירועים מיוחדים)

אני יודעת שיש דעות שמתירות לטבול עם לק ג'ל שלם.

אישית אני מעדיפה להדר ולטבול בלי לק בכלל אבל כן יש גם את השיטה הנ"ל...

יש פסיקה שאם זה ממש לפני המקווה שאז הלק שלם לגמרי מותר לטבול ככה

אבל זה לא לפי כל הפסיקות

לפי הפסיקה שלנו אסור, אולי רק בדיעבד

אבל לכתחילה בלי לק, גם אם הוא ממש שלם

זאת הסיבה שעשיתי רק בזמן הריון, כי לא בשבילי כל פעם ללכת להוריד ואז לחזור שוב לעשות חדש

(עכשיו כבר עושה לעצמי לק מתי שרוצה)

תבדקי מה הפסיקה שלכם

אם מותר עם לק שלם, אז אחלה

תעשי יום לפני

אני מורידה לפני המקווה ועושה חדש אחרי

יש הרבה שאני מכירה שטובלות עם חדש אז עושים צמוד למקווה

הניתן לטבילה. (כשיצאה לי טבילה בחול המועד, שאלתי רב והוא אמר שעד שבוע זה בסדר, בתנאי שהלק שלם)

ועשיתי זאת גם בתקופה שהייתי טובלת כל חודש והיה בסדר גמור.

ו- @שלומית. לק ג'ל לא יורד לבד

צריך ללכת להוריד אותו כי קשה מאוד להוריד בבית

אולי התכוונת ללק רגיל

אצלי יורד בבית לבד, עשיתי כמה פעמים לק ג'ל אני יודעת מה זה.

אבל אולי יש לי ציפורניים מיוחדות (;

( עשיתי כמה פעמים כל פעם אצל מישהי אחרת אז זו לא בעיה של מישהי ספציפית או משהו כזה)

10-15 דק' לכל יד וסיימת סיפור, אפשר אפילו פחות אבל עדיף להיות סבלניים

מספיגים כדורי צמר גפן במסיר לק או אציטון, שמים על הציפורן ועוטפים עם נייר כסףאת האצבע יחד עם הצמר גפן

מחכים 15 דק' ואז שפשפים או מקלפים את הלק

פשוט אצלי זה בד"כ יורד לבד בלי כל ההליך

שהלק לא מאד איכותי🫣

אגב אולי הלק עצמו יורד אבל גם שכבת הבסיס?

הייתי בודקת כי זה בעייתי הלכתית ומהווה חציצה. לרוב שכבת הבסיס יורדת רק בשיוף

אני עושה קבוע לק גל.

ממה שאני יודעת מהרב שלנו אפשר לטבול עם הלק גל כאשר הוא חדש ולא רואים תוספת ציפורן שגדלה ואז זה מהווה חציצה. אז לרוב אני מסנכרנת את התור ללק גל שיהיה ממש יומיים גג שלושה לפני הטבילה.

אבל הוא במצב שאת לא מקפידה עליו ואת מסתובבת ככה בחוץ זה בסדר.

אישית יצא לי עד עכשיו לעשות רק בתקופות שמותרים. לא יודעת מה אעשה בהמשך.

בחודשים האחרונים התחלתי.

עושה יום יומיים לפני המקווה.

ביום המקווה מקפידה לנקות מתחת לציפורניים.

זה ממש עושה לי טוב

ומחדשות אחרי. הן מכירות את זה...

אבל זה באמת מייגע ללכת פעמיים, וגם צריך לתזמן את התורים ולא תמיד מסתדר.

עושה לפי הפסיקה הרווחת

מחדשת לפני המקווה

כמה קרוב שאפשר

אבל גם כמה ימים לפני זה בסדר אם זה שלם, יפה והייתי הולכת כך לאירוע

זה עושה לי ממש טוב אוהבת את ההתחדשות של זה לפני מקווה 🤭

ואחרי המקוה הולכת לשים

לא מכירה המלצה על ד', שמעתי על ג'.

היה להם מבחן סינון בכיתה, והיא עלתה לשלב השני.

הדפסתי לה איזה שתי דוגמאות למבחנים שמצאתי ברשת. כדי לחשוף אותה לסגנון השאלות.

יש גם חוברות יותר מקיפות בתשלום, אבל לא קניתי.

כיום היא בכיתה ד' ולומדת כבר שנה שנייה בתוכנית מחוננים.

אני שמחה שלא חיכיתי עם זה, והיא יכלה כבר להתחיל בתוכנית.

הבן שלי עכשיו בכיתה ב'.

אני צריכה לראות אם בבית הספר שלו נותנים לילדים לעשות את המבחן הראשוני. אם כן, אני אגיש אותו. ואם הוא יעבור לשלב השני, אני אגיש אותו גם אליו.

היא הסתדרה עם המבחן מבחינת לחץ וארגון?

ואם אפשר לשאול, היא מהקטנות בשכבה?

לא הייתי איתה שם, אלא בעלי, והיו איתה עוד כמה חברות.

היא ילידת ספטמבר. די קטנה בשנתון, אבל לא מההכי קטנות.

ואז הנסיון הראשון הוא מעין תרגול.

הבן שלי לא עבר בפעם הראשונה (התקבל למצטיינים) ובפעם השניה עבר אבל עברו שנתיים בין לבין כי פספסתי את ההרשמה בכיתה ג.

אבל אפשר סה"כ לגשת פעמיים, אז לא רוצה "לבזבז" את הפעם הזו אם זה בכלל לא ריאלי

אבל אז אולי אני כן אשקול לעשות איתו בג' ולא בב'.

פורטל הורים - תהליך איתור תלמידים למסגרות ולתוכניות למחוננים ולמצטיינים

הם ממליצים בכיתה ג חוץ ממקרים מיוחדים (גם היינו צריכים לחתום שאנחנו יודעים שזה לא לפי המלצת משרד החינוך)

הגשתי אותה בב', היא ילידת סוף נובמבר ממש מהקטנים בשכבה.

היה לה בסדר גמור, כמובן שהסבתי לה בדיוק מה הולך לקרות ואיך במבחן הולך.

וכמובן, הדגשתי לה שזה מבחן שבודק איזה תכנית יכולה להתאים לה ולפי זה נרשום אותה לחוג העשרה או משהו כזה, בכלל לא אמרתי שיש עניין לקבל ציון גבוה

לק"י

לא חשבנו על זה יותר מידי.

פשוט ניגשו כשהיה..

אבל לגבי הבן הגדול זה היה די ברור שהוא יעבור אותו. כך שמכיתה ג' הוא נהנה מתוכנית המחוננים.

היא לא ממש התלהבה מהרעיון של תוכנית מחוץ לבית ספר

בעיני אם הילד מסוגל ממש כדאי

והתוכניות מתחילות כבר בכיתה ג..

זה שהתבניות מכיתה ג אני יודעת😁

ואיפה יש תכניות כאלה?

לק"י

נושאים שלא בתוכנית הלימודים, העשרה.

יש בהרבה מקומות. לרוב זה לא דתי, אלא יש שם גם תלמידים דתיים.

הבן שלי ניגש בב' ונמצא במחוננים מג', ילד אחר התקבל למצטיינים, אבל על זה ויתרתי לצערי

וההורים שלי ויתרו על זה

יצאתי בסדר😅

קשה להגיד על בנים מתבגרים שהם ''בסדר''.

אבל הבחירה בין לצאת מהעבודה מוקדם ולהסיע אותו שעות לבין לוותר ולשלוח אותו לחוגים בבית הייתה הכרחית עבור המשפחה

זה יהיה נח שהלידה תהיה, הגענו למסקנה שרק בשבוע 41 יהיה נח, ושבשבוע 38- זה הכי לא טוב

בסוף ילדתי בשבוע 38 ושרדנו את זה.

היה קשוח אבל לא נורא כמו שהצטייר לנו בדמיון... אני חושבת שבסוף כשמגיע הרגע של ההתמודדות דברים נראים אחרת ומסתדרים אחרת מאשר בדמיון

עד לא מזמן בעלך לא עבד במשך תקופה לא?

אז מה הלחץ על עוד רבע משכורת אם הסתדרתם בלעדיה עד לא מזמן?

קרה משו ששינה את המאזן הכלכלי בצורה דרסטית?

הדירה שאנחנו מקבלים מהקבלן מתעכבת כבר כמה חודשים

היה אמור להיןת לנו כבר מפתח אחרי העיכוב שחישבנו

מנגד, כן עברנו מההורים כי מצאנו להשכרה מציאה

וחוץ מזה

אני אדם לחוץ כלכלית עד מאוד מאוד מאוד ממש ממש ממש ואני לא מסוגלת קשה לי השכל שלי מתפוצץ

תסתכלי על זה בצורה קרה רגע: הרבע חודש הזה יקריס אותך חלילה? ימנע ממך מלשלם חשבונות? באמעל חשבון האוכל של הילדים חלילה?

אם לא - שחררי

לדעתי זה צורך סופר לגיטימי שלא מוותרים עליו סתם כך

ובכללי כאישה להיות לחוצה כלכלית זה מאוד לא בריא בעיניי. זה עבודה שהיא לא שלך.

המשפט האחרון שלך מאוד נכון חח

אבל מאןד קשה לביצוע…

יש ברוך ה' הרבה קניות, קניות שמחות ובריאות

ןאני לרגע לא מתלוננת גם ההורים חמודים מרעיפים

פשוט לחוץ לי הקטע הזה איפ

אני זוכרת את זה אצלך עוד מפעם

משרשורים קודמים שלך

במקומך הייתי מתעקשת על טיפול טוב שיעזור לך לעבוד על הנושא הזה מהעומק

ובעז'ה גם לשחרר ולהרפות

בכלל החיים שלנו והיומיום שחנו זה הרבה קניות

אנחנו צורכים הרבה

אבל זה חלק נורמטיבי ולגיטימי ומבורך בחיים

ואגב אאלט לא דיברת גם באחד השרשורים על היפוך תפקידים בין הבעל לאישה (זו היית את? לא בדקתי בכרטיס האמת),אז זה גם חלק מזה. להבין שאת יכולה וצריכה להוציא על עצמך. להתייחס לעצמך כאישה שמרשה לעצמה להשקיע בעצמה ולהרשות לעצמה ולהגשים את הרצונות שלה באמצעות כסף, בין היתר. אין מה לעשות בסוף זה אמצעי ולא מטרה ככל שתתייחסי לכסף שנחסך כבזבוז ותחיי במרדף אחרי עוד כמה שקלים שלא לצורך כשיש צורך להוציא, את מונעת מעצמך התקדמות חשובה בעיניי גם בעניין הזה כי את זו שעומדת על ה"שיבר" כביכול. זה אותו נושא בעיניי, זה חלק ממכלול

בקיצור - אני בדעה שצריך לטפל בזה.

כמו הרגע הזה וכמו החיים עצמם.

כסף נועד כדי לשרת אותנו ולא כדי שנעבוד אצלו.

לידה זה זמן מרגש ורגע ענק ומשמעותי בחיים, גם אם "יתבזבז" עליו יותר זמן מהמתוכנן, גם אם תפסידו כסף, גם אם תכנסו למינוס רגעי, אין תחליף לרגע הזה.

אם את מרגישה שיש לך לחץ מאוד חזק לכסף כדאי לחשוב על לטפל בזה בדרך כלשהי כשיהיה לך זמן, כי זה ממש לא קשור לכמות כסף שיש בחשבון, זה תודעה. אני מכירה מקרוב אנשים מאוד עשירים עם תודעה כזאת.

שיהיה בקלות ובמזל טוב❤️❤️❤️

שניסיתי להתחיל

את יודעת כמה עולה מפגש?

אז הפסקתי🙈

הרבה פעמים הלידה יוצאת בתזמון לא נוח, או שכל הזמן יש עומס ושום זמן לא נוח.

היו לי לידות בתקופות של חגים, טסט, מעבר דירה, חופש גדול, לידה מוקדמת פתאומית.

בסוף מסתדרים עם מה שיש.

יישאר איתך בבית יולדות?

כן, זה נחמד אבל זה לא מחוייב המציאות

אולי בלידה ראשונה, שניה זה מתאים. כשיש ילדים נוספים בבית צריך בעיני לבחון מחדש. הוא יכול ללכת לעבודה, לפחות לחלק מהזמן (אם זה אפשרי)

מי יהיה עם הילדות?

אם חושבים על הלידה כאירוע של כמה שעות ולא כולל הימים של האשפוז אז אפשר למצוא פתרונות של שכנה/ בייביסיטר/ אולי אפילו יסתייע וזה יקרה בזמן המסגרות

זמינות של הבעל ללידה- אולי צריך לחשוב על אופציה של מלווה אחרת שיותר זמינה לך ורק כשממש תהיי בחדר לידה בעלך יצטרף.

לא אומרת שככה הדברים צריכים להראות, פשוט חושבת שאפשר לשקול מחדש דברים שנראים לנו מובנים מאליהם

ולדעתי יש עניין שאחד ההורים יישאר עם אלה שבבית, לחלק מהזמן.

לשים אצל אנשים שקשה להם לשמור על ילדים זה קשוח קצת, לא?

שמתי לב שכשאני מארגנת לי בראש פתרונות לכל תרחיש, אני מצליחה להיות רגועה...

אבל לינה לדעתי לא שייך לבד (ואני הולכת לאיכילוב כדי לקבל חדר לבד כי מגעיל אותי להיות עם עוד…)

ולא שייך מישו שהוא לא בעל

עכשיו, גם לנו שני ילדים בבית.

בגדול הייתי ביות מלא, חדר לבד ובעלי היה איתי מעט מאוד.

כמובן שהיה בלידה. אבל אחר כך חזר הביתה בשביל הילדים.

הוא הגיע כל יום לשעתיים להיות איתי במהלך היום, אבל גם ככה הילדים עוברים שינוי משמעותי ולא רצינו שגם הוא ייעדר להם.

בגלל שהייתי לבד ובלי מלווה, כן הייתה חשובה לי שתהיה אופציה לתינוקייה. אבל בפועל רוב מוחלט של הזמן לא השתמשתי בה. פעם אחת כשהיה לי קשה

ובפעם אחרת האחיות שמרו עליה קצת בעמדה שלהם.

אז ברור שאצל כל אחת ההתאוששות אחרת, אבל זה כן אפשרי

אני ילדתי פעם אחת, ובדיוק כל בני המשפחה שלי נדבקו בקורונה. אז לא רק שישנתי לבד חמישה ימים (כי היה קיסרי) - בעלי אפילו לא בא לבקר אותי בכלל, שלא לדבר על הילדים.

זה היה בהחלט לא נחמד, אבל אפשרי...

וברור שבכל שאר הלידות, גם לא בראשונה, בעלי לא ישן איתי... למה שיסבול גם הוא?🤭 (כמובן גם לא הייתי בחדר שמאפשר את זה)

בקיצור, נראה לי שבאמת יש כמה הנחות שכדאי לך לסכל לפני שאת יולדת

ותתפללי שהכול יעבור בשלום, גם מכל הבחינות ה"שוליות" של נוכחות הבעל ושל השמירה על הילדות, וכמובן מבחינת הלידה עצמה!

לא בלידה הראשונה, לא בביות מלא, לא אחרי קיסרי, ולא בשבת.

וגם לא מישהו אחר.

לי אישית אין צורך שיהיו איתי כל הזמן.

וגם אם את מרגישה צורך, תשקלי את זה מול שאר השיקולים.

הנחות מאוד מגבילות שלדעתי מוסיפות לעומס וללחץ...

קודם על העניין הכלכלי. הכסף נועד לשרת אותנו ולא אנחנו אותו. ואם אנחנו עבדים של הכסף אז פספסנו את הנקודה...

וגם לינה. אצל רוב האנשים כשזו לא לידה ראשונה הבעל לא נשאר. והכל בסדר. טיפה מאתגר, נעזרים באחיות, והכל בסדר.

ואם חייבים עזרה בלילה, יש בהחלט הרבה אופציות שהן לא בעל. בת משפחה, חברה, דולה...

נשמע שהרבה מהלחץ והעומס יכול להיפתר בשינוי תודעה ולאו דווקא משינוי במציאות...

כמובן זו החלטה שלך אם זה שינוי שאת רוצה לעשות, מה גם שלפעמים שינוי תודעה לא קל יותר משינוי חיצוני

התאוששות הרבה יותר טובה אם את שואלת אותי

ולאחרים יותר קל לעזור כשאחד ההורים בבית ולא עסוקים בנסיעות וארגונים.

גם לילדים זה הרבה יותר מרגיע שאמא לא נעלמת לכמה לילות פתאום

בלידה השלישית שלי הייתי עם אמא שלי באשפוז אבל דווקא בחדר פרטי הייתי יותר מרגישה בנוח להיות לבד לגמרי (בלידה השניה הייתי לילה לבד במלונית).

כאילו מרגיש לי יותר נוח להשאיר את התינוק לבד ולהכנס לשירותים בחדר פרטי, מאשר בחדר עם עוד מישהו.

וברור שזה אישי, אבל מבחינתי גם חברה/ אחות/ דודה/ אמא זה ממש אופציה.

לא מדברת על כמה דקות אחרי הלידה, אלא כמה שעות אח''כ, אחרי שהתמקמתם ואת בסדר, בשביל מה צריך את הבעל 24 שעות?

מה זה קשור לילדה גדולה ?

אני ילדתי לידה שהייתה סבבה לפי הספר, ללא אפידורל וללא תפרים ב"ה

ובכל זאת הייתי חלשה מאוד מאוד מאוד

עשיתי את כל הזירוזים והגעתי ללידה עצמה חלשה וקל וחומר שאחרי

בעלי לא היה שם להרמת המורל אלא לעזור לי פיזית להביא אוכל ולהרים לי את התינוק להנקות. ברמה שאם הוא לא היה - כנראה שלא הייתי מצליחה להניק ומתיאשת.

עצוב התפיסה הזו שמצפים מיולדת יאללה ילדת הכל בסדר תחזרי לחיים.

ושוב לא מדובר כאן על זמן ארוך (הלוואי) אלא לזמן האשפוז.

אני אישית השתחררתי אחרי 36 שעות מבי"ח אבל כן כל זמן שיכלו להיות איתי ובעיקר ב24 שעות הראשונות זה קריטי להרבה נשים.

בלידה קודמת אכן תוך כמה שעות הייתי יותר מאוששת וזה לגמרי תלוי.

התכוונתי למה לבוא מראש עם הנחה שאת לא מסוגלת להיות לבד בלילה,

אלא לראות לפי העניין.

ברור! שלפעמים זה קריטי.

לפעמים לידה גם מסתיימת בניתוח...

אבל כאילו לצאת מנקודת הנחה שהבעל חייב לעצור את החיים ל48 שעות להיות עם היולדת זה פריווילגיה שלרוב האנשים יש אילוצים שלא מאפשרים,

ואין סיבה שרק עצם הנקודה שאת יולדת, אז את לא מסוגלת להיות לבד בלילה מחוץ לבית,

כי לזה עדיף לדעתי לחשוב מראש שאת מסוגלת ואת גדולה ויכולה, גם אם זה לא הכי נעים להיות לבד, ולאפשר לשאר בני המשפחה שגרה רגועה עד כמה ששייך גם בימים האלו.

אחת הסיבות שאני ריצה לקחת רק את בעלי

זה כי אני תמיד מסתדרת. אני מעולה ויכולה (גם כשאני לא)

אז אני צריכה שיהיה איתי מישהו לא כי יוצאת מנק הנחה שאני מסכנה חלשה ואומללה

אלא כי אני יודעת שגם מאחות כנראה לא אבקש עזרה

והוא ישים לב…

בעייני כן להתאמץ על זה שהבעל ישאר לשון איתך בבית החולים

זה עולם אחר

והתאוששות אחרת

העזרה עם התינוקי בלילה, התמיכה הנפשית ממנו,

אין לזה מחיר בעיני

( לא תמיד הצלחנו ונשארתי גם לבד, אבל זה בדיעבד ממש בעייני ופעם הבאה אתעקש על זה יותר)

זה עדיף

גם אם במהלך היום הוא ילך לנוח ולהיות עם הילדים האחרים ויהיה לך ליווי אחר - בלילה לפחות זו הרגשה אחרת

גם איתי בעלי לא ישן מעולם

לא חשבתי על זה בכלל, האמת.

כשהיה לי קשה ויתרתי על ביות מלא

זה אפשרי, רוב היולדות ככה.

אם זה חשוב לך ממש, אולי אחות?

אצלי כולם התחילו או בשבת או בלילה כך שאף פעם לא הייתי צריכה לקרוא לבעלי באמצע היום... ונראה לי שזה לא במקרה, הנחת של שבת או לילה מאפשרים ללידה להתחיל.

הקשיים שאת מתארת לא נשמעים לי חריגים לגיל, הבת 4.5 שלי עושה די את רובם ואני משתדלת (מאוד🙈) להתייחס לזה בסלחנות... זה באמת מעצבן אבל נראה לי תואם גיל. יכול להיות כמובן שלא תיארת הכל או שהעוצמה של התפרצויות וכו' כן חריגה, שעה וחצי של בכי על משהו בלי שהצלחתם להרגיע בשום דרך כן נשמע לי רציני יותר.אז סתם כותבת את זה בתור התחלה. אני כן חושבת שאם לכם קשה להתמודד עם זה זה סיבה ללכת להדרכה, גם אם הקושי נורמלי לגמרי וגם אם לא. הדרכה יכולה לתת המון.

לגבי ההדרכה עצמה שכתבת- האמת שאישית אני לא מתחברת לשפר (הגישה שכתבת פה) בכלל🙂 ואני חושבת שלתת הוכחה מההתנהגות בגן זה לא מאוד הגיוני, כי ברור שגם ילד עם קושי מצליח להתנהג יותר טוב בגן ואז כשמגיע הביתה למקום הבטוח שלו הוא מתפרק. והדרכה שלא שיפרה את המצב אלא החמירה אותו מבחינתכם- אולי זה סיבה לא להמשיך איתה.

אישית אני מתחברת יותר לגישה ההתקשרותית- (@אפונה מדריכה בגישה הזאת, לא מצליח לתייג לי) הנקודה שאני לקחתי ממנה ועוזרת לי ממש זה לחזק את הקשר עם ההורים ולתת מעצמנו את הקשר. ואני ממש רואה שבימים שאני נותנת לה יחס מעצמי ומשחקת איתה עושה איתה דברים ביחד היא הרבה יותר בטוב. (ועוד משהו שמשפיע כמובן זה רמות רעב ועייפות, תמיד לשים לב אליהם.)

בקיצור כתבתי קצת מבולגן, מקווה שתביני משהו😅

באמת סביר לגיל?

כאילו זה לא גיל שנתיים, יש שכל ויש הבנה

ולפעמים אנחנו מרגישים שאנחנו מדברים לקיר....

אגב, אני לא ידעתי איזה שיטה היא. וגם לא שאלתי.

אבל כשהיינו אצלה ראיתי ספר שכתוב גישת שפר.

אם הייתי יודעת מראש לא הייתי מגיעה אליה.

אני לא מכירה את השיטה לעומק אבל מהמעט ששמעתי פחות מתחברת.

באמת הרבה יותר מתחברת לגישה ההתקשרותית.

נראה לי שמי שכותבות פה עליה הרבה זה @אפונה ו- @אמאשוני

שבאמת למדתי מהן לא מעט!

כן קצת עלו לי מחשבות אולי לפעמים אנחנו נהיים קצת מידי מכילים ומבינים ומקבלים...

אבל מודה שמה שכתבת פשוט הקפיץ אותי.

גילוי נאות: הייתי גם בהדרכה בגישת שפר ובאתי בלי דעה מוקדמת והכל וגם קיבלנו המון תובנות כמו מה זה אמון ועוד.

אבל במקרה שלך לא, פשוט לא. פשוט אל!!

בבקשה ממך תעזבי אותה אתמול,

הילד זועק לעזרה ומה שהיא אומרת לך במילים אחרות: הוא עושה עלייך מניפולציה ואל תאמיני לו, אל תתרגשי ואל תתייחסי ואז הוא יפסיק לבקש.

נכון. הוא מבקש ממך להפשיט את אחותו, כי הוא מנסה לעשות ממך קציצה. נכון. לא בגלל שהוא לא מרגיש בטוח במקום שלו מסיבה כלשהי והוא לא יודע לבטא את זה..

אוף זה כזה מרגיז אותי אהההההההה

ומה שהכי מרגיז שמביאים את הטענה שזה עובד,

ברור שזה עובד.

כשתינוק בוכה בוכה ולא נענים לו הוא יפסיק לבכות.

אם שומר היער צועק ומזהיר יום יום ולא מקשיבים לו הוא יפסיק לצעוק. זה לא אומר שאין סכנה. זה אומר שההתרעה לא אפקטיבית. איך זה שזה עובד והוא מפסיק לבקש, זו ראייה שאין לו צורך אמיתי שלא קיבל מענה.

הילד זקוק לעזרה, אתם זקוקים לעזרה, אמא שלך צודקת.

אבל לא סוג עזרה כזאת.

את השאר אשאיר לאחרות או לזמן אחר, רק אומר שזה לא או להיענות למה שהוא מבקש (להפשיט את אחותו) או לא להיענות (לא להפשיט את אחותו)

זה הסימפטום, ככה את מבחנה שמשהו לא כשורה.

אבל זה לא הנושא, זה לא באמת מה שמפריע לו.

צריך לצאת לגמרי מעולם המושגים הזה ולנסות להבין מה הוא באמת צריך ואיך לתת לו את זה

את נשמעת מקסימה ואיזה אינסטינקטים נהדרים יש לך!

כדאי ללכת להדרכת הורים תומכת שתעזור לך ולילד באמת, בשורש, ואל תתעלמי ממה שהוא מנסה לספר לכם דרך ההתנהגות (המתאגרת מאוד) שלו.

אם את לא מוצאת פרונטאלי תחפשי בזום, למרות שיש היום המון הדרכות הורים שבאים בגישה פתוחה ובריאה אבל לא הייתי לוקחת סיכון.

מה שאני מכירה וממליצה זה דרך הבית להורות מקרבת.

מעבר לזה לא מכירה מדריכות להמליץ.

כן יכולה להזכיר את לריסה גינת שאני עוקבת אחריה מספיק זמן ברשתות החברתיות כדי לומר שאני אוהבת את הגישה שלה, אבל לא מכירה מה היא עושה בהדרכות בפועל שלה.

בהצלחה רבה!

אני מאד חכמה ומבינה ובכל זאת לפעמים מתנהגת בצורה מאד לא רציונלית,

כי יש מצבים שבהם המח הרגשי או אפילו המח הזוחלי תופסים פיקוד.

אם ילד נמצא במצוקה הדבר האחרון שהוא צריך זה שיסבירו לו (שעכשיו לילה, שאין ממה לפחד, שיפסיק לבכות)

זה לא מה שהוא צריך ולא השפה שלו...

כן נשמע לי סביר לגיל... בדיוק אתמול היה לילדה שלי טנטרום של חצי שעה כי אח שלה קיבל עוגיה לפניה, וגם לקום בלילה היא כמעט לא קמה אבל כשכן זה שיגעון ושעה - שעה וחצי של בלגן, של דרישות שלנו לא הגיוניות אבל לה לגמרי כן

כאילו בעיקרון היא לגמרי מבינה כשמדברים איתה, אבל כשהיא עייפה/ רעבה או משהו אחר מציק לה אי אפשר לדבר איתה וצריך למצוא דרך אחרת להרגיע אותה. בדרך כלל אני יציע חיבוק, לפעמים סיפור. וזה באמת הגיוני כי גם אני כשאני עייפה או רעבה מאוד יכולה לצעוק עליה למרות שאני לגמרי יודעת שזה לא תגובה הגיונית או מותאמת אבל קשה לי להשתלט על זה כשאני עייפה או רעבה, אז זה סופר הגיוני שבת 4.5 לא תצליח...

אבל כמו שכבר כתבתי מה שמשנה זה שלכם קשה עם זה ולא אם ההתנהגות תקינה או לא. ההתנהלות תהיה אחרת, אבל עזרה כדאי לקבל בכל מקרה...

תכלס אני גם במחשבות על אם אני באמת יותר מדי רכה ומכילה ומקבלת כל התנהגות, אבל זה נראה לי לגמרי עדיף מאשר הקצה השני של ''אתה גדול ואנחנו סומכים עליך שתתמודד'' שזה בעיני בעצם ''תתמודד לבד עם הקושי שיש לך כרגע ואל תפנה אלינו''

כשבוחנים אם התנהגות היא תואמת גיל, זה לא תמיד אומר שהיא תקינה (בעצם תקינה זה ממש לא המילה אבל אין לי כרגע אחרת.. אולי בהמשך תעלה לי)

הרבה פעמים התנהגות שמצויה בקרב אותה גיל היא ביטוי לקושי. למשל עלתה פה השבוע דוגמא של נשיכות בגיל הרך - תסכול הרבה פעמים מתבטא באגרסיביות, אז בגיל הרך זה יהיה נשיכות, בגיל גן ובית ספר מכות ובהמשך בהצקות והשפלות. וזה תואם גיל. כלומר ילד בית ספר שנושך - זה לא תואם גיל.

אבל זה לא אומר שככה זה, או שטוב שזה ככה, ובעיקר זה לא אומר שהבחירה היא בין לעצור את ההתנהגות (בהנחה שזה אפשרי) או להשלים איתה.

לצורך הדוגמא, ילד שלא מאד מתוסכל לא ינשוך גם אם הוא בן שנתיים.

כשמבינים ממה ההתנהגות נגרמת אפשר לטפל בשורש שלה..

עבר עריכה על ידי רק לרגע 1 בתאריך י"ז בחשוון תשפ"ז 11:37

מחשש לאוטיניג

מקווה שהספקת לקרוא אל לא אז בשמחה בפרטי

תראי את מתארת ילד שאתם מתקשים איתו כבר 5 שנים, ברמות שונות. מדריכת הורים ששומעת את זה ואומרת אין לו שום בעיה ושום קושי - בכנות, הייתי מתקשה לשמוע את המשך דבריה.

אולי יש לו קושי קל שאפשר בהכוונה להתגבר עליו, אולי הוא לא מבין איך להשיג דברים חוץ מאשר בצרחות ובכי וצריך ללמד אותו. אבל ילד שקם מהשינה כמה פעמים בלילה בהיסטריה זה לא ילד שאין לו שום קושי.

העובדה שהוא מצליח להחזיק בגן ומתפרק בבית ממש לא אומרת שהכל קל לו. לפעמים ההיפך.

סליחה שאני אומרת, אבל הרבה מההורים היום מתקשים בסיטואציות יחסית "קלות" כלומר כשאין שום קושי חריג, ושם באמת עצות גנריות יכולות מאד לעזור. ויכול להיות שהיא מאד מאד עוזרת שמה שצריך זה עזרה גנרית - "תדעו להציב גבולות" או "מותר לכם לומר לילד לא" ודברים בסגנון הזה.

זה לא אומר שההכוונה שלה תתאים גם כשצריך מענה ספציפי לקושי גדול יותר.

נשמע לי שאתם הורים מדהימים והצלחתם בכוחות עצמכם להביא לשיפור ממש משמעותי במצב, ואז הלכתם לאשת מקצוע שהרסה את כל מה שהשגתם.

אני גם חושבת שאת מתארת מצב שהוא חריג יחסית, אבל עשיתם עבודה והיה שיפור משמעותי עד תחילת השנה, נכון? כלומר אתם יודעים איך והבנתם מה עוזר לו ומה הדרך להתמודד.

ומתחילת שנה קשה לו במסגרת ולכן הוא מתקשה יותר, אבל נשמע שגם על זה יחסית התגברתם והגעתם לאיזה מצב לא אידיאלי אבל טוב. אז במקום להרוס את ההישגים הקודמים נראה לי שהייתי חוזרת למתכונת הישנה, ובמקביל בודקת את הגן - האם הוא טוב לו, האם הוא נוקשה מדי עבורו, האם משהו שם לא נעים. אולי אפילו הייתי שוקלת מעבר גן אם את חושבת שזה ספציפית קשור לגן, אבל לא אם זה נראה לך חלק מהאתגר הכללי שלו של חרדה.

ואם את מרגישה שעדיין יש לו קושי רגשי משמעותי אז שווה לשקול טיפול רגשי שמשלב הדרכת הורים

כתבו לך כאן מאד יפה,

אני רק אתייחס ל"פשוט תציבו את הגבולות שלכם כמו שמתאים לכם"

שאם זה היה אפשרי לא הייתם מגיעים להדרכה, נכון?

אם יש קושי עם גבולות -

ילד שמתקשה להסתגל

או הורה שמתקשה להציב גבול

או גם וגם.

אז הם צריכים עזרה ותפקיד המדריכה הוא בדיוק שם להבין מה הקושי ואיך אפשר לעזור.

כי הקושי הוא סימפטום ויש לו סיבה טובה, אי אפשר להתעלם מכל זה ולדלג לשינוי התנהגות.

יותר מזה

הילד שלך ימשיך לבכות בלילה כל עוד הסיבה לבכי קיימת, וכל עוד יש לו הורים לבכות להם.

את תבחרי איזה אלמנט במשוואה את רוצה לנטרל ולפי זה תבחרי את הגישה ההורית המועדפת עלייך...

במקרה שלכם די ברור שזה לא עניין של גבולות ויש פה מצוקה אמיתית של הילד (ושלכם כמובן) שצריכה לקבל מענה.

זה אף פעם לא זמן טוב לבנות הרגלים ותקשורת

בונים אותם בשעות היום ברוגע

לך קשה לקום בלילה כי השינה שלך הולכת

את אדם מבוגר

לו קשה בלילה מסיבה לא ידועה

אבל קשה לו

והוא ילד בן 5

בעיניי

אין מה לצפות שילד בן 5 יתמודד עם קושי

שגם מבוגרים מתקשים להתמודד (לחזור לישון אחרי שמתעוררים)

צריך לעזור לו

גם אם זה פוגע בשינה שלך

(אםשר לצמצם את הפגיעה

נניח עם מזרון לידך שישן שם כשהוא מתעורר)

ודבר שני אומר שאיש מקצוע שמבטל את התחושות שלכם - הוא לא איש מקצוע שאתם אמורים להקשיב לו.

ואם את מרגישה שיש פה משהו לא תקין, וגם אמא שלך מרגישה את זה - אז כבר יש פה שתי תחושות בטן אימהיות שאסור להתעלם מהן.

נכון, אולי באמת הבעיה פה נובעת מהדינמיקה הספציפית ביניכם, אבל אי אפשר לומר שזו לא בעיה.

ועוד דבר - ילד שרק בבית מראה את הקושי שלו זה לא אומר שאין לו קושי. זה פשוט אומר שבבית הוא מרגיש את הביטחון לבטא את הקושי שלו, כי הוא יודע שאבא ואמא יאספו אותו ויכילו אותו, מה שבגן לא יקרה...

ונקודה אחרונה - ממה שקלטתי יש שני סוגים של הורים: הורים שאם אומרים להם שיש בעיה לילד שלהם הם ננעלים ומנסים לברוח מהתגית ולהתמודד כאילו אין בעיה, והורים שכאשר הם מבינים שלילד שלהם יש בעיה אמיתית - הם מבינים פתאום שהם לא אשמים, ואז זה עוזר להם להתמודד טוב יותר עם הבעיה. (אני מהסוג השני, ונשמע שגם את...)

לכן מצטרפת לשאר שאמרו פה - להחליף מדריכת הורים. או לחפש מדריכת הורים בגישה ההיקשרותית, שהתרשמתי ממנה לטובה מהיכרות מהצד, או לחפש פסיכולוגית, שאולי תצליח להבין לעומק ממה נובע הקושי שלו.

שולחת לך שוב חיבוק, כי זו באמת נשמעת התמודדות קשה מנשוא (וכן, גם אני חושבת שזה כבר לא רגיל בגיל הזה), ומתפללת בשבילכם שתמצאו את הדרך הטובה לעזור לו ולכם!

סליחה שאני מתמקדת בזה

יש אנשים שמומחים לילדים רגילים, הם מבינים את המערכת הרגילה, יודעים לעזור לה ומדריכים מעולה בתוך המרחב הזה.

אבל הם מתקשים מאוד לזהות חריגויות ולהבין אותן.

הם לא למדו מספיק לדוג' על ויסות רגשי וחושי ואופני התקשרות שונים (לדוגמה, אני לא פסיכולוגית).

ולכן ההדרכה תהיה כזו שמתייחסת לילד כרגיל, עם כל העצות הרגילות.

נשמע שבאופן כללי, אתם עושים עבודה ממש טובה. וייתכן שיש קושי מהותי, ולכן הייתי הולכת להתייעץ עם מי שמכירה ולמדה על ילדים עם קשיים כאלה ויכולה להדריך בהתאם.

בנוסף, קצת מוזר לי שאחרי פגישה אחת היא קובעת שאין לו שום בעיה. אני חושבת שצריך קצת יותר מפגישה אחת כדי להחליט.

שלצערי אני פגשתי לא מעט מדריכות הורים עם כל מיני המלצות אבל עם שום הכשרה אמיתית...

הורים בגן שלי שהלכו לכמה כאלו ולא קיבלו שום עצה טובה ועשו רק נזק..

ממליצה לחפש נשות מקצוע עם הכשרה רלוונטית..

לצערי פגשתי לא מעט מטפלות בלי הכשרה שעושות הדרכת הורים לילדים עם אוטיזם, הפרעת קשב, ויסות חושי ועוד ועוד ועושות נזק...

לא כל מי שעשתה קורס בהדרכת הורים באמת יודעת מה לעשות...(תמיד כדאי לבדוק תואר רלוונטי והכשרה..)

ההתנהגות שלו נשמעת נורמלית.

יש לי ילד בן 5+

היה לו בכי כזה והתעקשות על שטות ודרישה ממש דומה למה שנתת.

דבר נוסף ראיתי שכתבת שהוא התחיל להתאזן זאת אומרת שכן תפסתם מה עוזר.

אבל לגבי זה שבגן הוא לא מתנהג כך וגם לא שמח ללכת לגן.ייתכן שהוא צובר המון בבטן בזמן שהוא בגן וההתפרקות פשוט יוצאת לו בבית בצורה הרבה יותר קיצונית.

מה שעלה לי זה דיברתם איתו ? שאלתם אותו בזמן רגוע תוך כדי משחק למה זה קורה?למה אתה בוכה בלילה? מה יכול לעזור לו?

אני שואלת את הבן שלי לא תמיד יש תשובה,אבל לפעמים הוא מצליח להסביר לי,לפעמים הוא לא יודע להסביר.

אבל שמתי לב שאם אני מדברת איתו מספיק זמן מראש זה מפחית את הפעמים של ההתפרצויות הללו.

אבל שלי לא קם בצרחות בלילה.

להגיד שילד שקם בוכה בצרחות בלילה שזה תקין נשמע לי לא תקין יש משהו שיושב על זה.

הוא לא מתעורר ובוכה כי יש מענה או אין מענה הוא בוכה וצורח כי משהו מציק,מפריע,מפחיד לא משנה מה יש סיבה אחרת....

ואם את מרגישה ככה בתור אמא אל תתני לאף אחד לערער את מה שאת מרגישה.

לי יש בת מתוקה בת כמעט 4.

גם אצלנו יש תקופות של בכי היסטרי על שטויות. ויש תקופות טובות יותר. (וגם אצלנו בגן היא רגועה ומתוקה ואהובה על כל הצוות, בלי רמז למה שקורה בבית...)

זה בהחלט יכול לקרות גם בגיל כזה. אבל ברור שיש פה קושי שצריך מענה.

באופן אישי אני התייעצתי פעם עם @אפונה וזה מאוד עזר לי.

האמת שזה היה בתקופה עמוסה מהרבה בחינות, אז הספקנו רק מפגש 'אינטייק' שבו היא שאלה אותי הרבה שאלות על הבת שלי, שנתנו לה תמונה מלאה יותר. ורק השאלות עזרו לי להבין טוב יותר את הילדה, מה בעצם עובר עליה ועל מה יושב הקושי. אחרי המפגש הזה כבר חווינו הקלה... (היו גם שינויים אחרים חיצוניים שהקלו קצת מהקושי, אבל גם ההבנה שלי, ועוד כמה טיפים שאפונה נתנה לי והשתדלתי ליישם, הקלו מאוד והפחיתו הרבה מהבכי. וכשהיו שוב טריגרים שהוסיפו קושי - ידעתי לזהות ולצפות לקושי ולאפשר את הבכי).

בקיצור - ממליצה מאוד על הדרכה בגישה ההיקשרותית. אני חושבת שזה יהיה לכם הרבה יותר מדויק ונכון.

באמת הרבה פעמים הורים מגיעים להדרכה ורוצים לשמוע משהו, לקבל איזה הנחיות שישפרו את המצב. ואז האינטייק נראה להם טרחני או אולי אפילו בזבוז כסף..

אבל האמת היא, כמו במקרה של הפותחת, שבלי להבין מה קורה בחיים של הילד לעומק זה ממש לא אחראי לייעץ ולהדריך.

ותודה על המילים הטובות! גם בפעם השניה זה משמח לשמוע

מתארים הכל לרופא ילדים והוא נותן הפנייה.

אצלנו בקופה היה גם מענה רגשי, גם ריפוי בעיסוק, גם עודת סוציאלית (יש גם קלינאית תקשורת אבל חא היינו צריכים)

והרגשתי שמנסים כולם יחד לעזור לילד

עיכוב בדיבור זה מתסכל מאוד, וככל שהם גדלים זה קשה יותר... ממש אפשר להבין אותה וגם את החשש שלך.

רק פה להגיד: איזה אמא מיוחדת את מתואמת, כל פעם שאני קוראת אותך אני חושבת כמה ברי מזל הילדים שלך.

(אני מקווה שהם באמת בני מזל, למרות הקשיים שיש להם...)

אולי באמת פשוט היא גדלה, ועכשיו מבינה יותר שאנחנו לא מבינים אותה, וזה מתסכל אותה...

אבל כן עלה חשד לנוזלים באוזניים, ורופאת אא"ג אכן ראתה נוזלים ואמרה שמכיוון שיש עיכוב בדיבור כדאי לעשות ניתוח כפתורים.

אנחנו מחכים עכשיו להתייעצות עם רופאת אא"ג מומחית יותר, כי אני לא שקטה עם ההמלצה הזו (גם כי לפי מה שאני רואה העיכוב בדיבור לא נובע מקושי בשמיעה, וגם כי יש לנו חוויה שלילית מניתוח כפתורים שעברה אחת הבנות שלנו).

היא הייתה צריכה לעבור ניתוח לסתימת הנקב בגיל 15, ניתוח שדרש מנוחה במשך חודש אחר כך, ועד אז סבלה נורא מכאבים בכל פעם שטיפת מים נכנסה בטעות לאוזן...

(חוץ מזה באוזן השנייה התגלה רק אחרי הניתוח שיש לה פגיעה עצבית, והיא צריכה להרכיב בה מכשיר שמיעה. לכאורה זה לא קשור לכפתורים, אבל אותי עדיין זה מלחיץ...)

יכול להיות שקר לה?

פשוט התחיל להתקרר לאחרונה

יש לי בת שהייתה עצבנית סביב גיל שנתיים, לקח לי זמן לקלוט שקר לה יותר מלשאר בני הבית, או שיותר נעים לה חם, בכל אופן אני מלבישה לה פוטר ללילה, לפעמים גם ליום

אפילו ששאר האחים שלה עוד מעדיפים קצר /שכבה דקה

והרבה יותר נעים לה ככה.

בלילה היא דווקא לובשת פיג'מה חמה (אוברול שהיא לא יכולה לפתוח ולהוריד את הטיטול), אבל במשך היום בגדים יחסית קיציים (ארוכים, אבל דקים).

אני באמת טיפוס שיחסית חם לו, אז אולי באמת אני לא מרגישה שלה אולי קר...

תודה על הכיוון!

לוקח זמן לגוף לחזור לעצמו, ובהחלט אלה ימים עם פחות סבלנות והנאה. גם לי היה לאחרונה חום יום אחד, אבל הרגשתי שאריות להרבה זמן באופן מפתיע. והיא אחרי עוד וירוס שבוע קודם, ועונת מעבר... אז זה נשמע לי תקין וממש לא דוקא ריגשי. טוב שיש לכם תור, שיהיה אפשר לעקוב ולשלול, אני במקומך לא הייתי מתאמצת עכשיו להקדים אותו ורואה איך הימים הקרובים עוברים עליה. שיהיה חורף בריא!

אז מקווה שנעבור את זה בקרוב, ושלא יהיו עוד וירוסים החורף הזה...

(עכשיו אני נזכרת שעם הילדונת שמעליה אני לפעמים יכולה לזהות מתי היא חולה - לפי רמת האגרסביות שלה שעולה... אז יכול להיות שכך זה גם אצל הקטנה...)

או סיור שמיועד לבנות מצווה (יש כל מיני כאלה, השאלה אם יש בתאריך המתאים), או יום כיף נשי של קניות וכדומה. כמובן, בתלות בכוחות שלך... לחלופין, אם את לא יכולה - שבעלך יצא איתה לטיול כיף.

ואל תוותרו לגמרי על החגיגה❤️ גם אם זה יהיה אחרי התאריך, חשוב מאוד לציין זאת. זה חשוב ומשמעותי בשביל הילדה/הנערה, שתרגיש שהגדילה ותחילת קיום המצוות הן משהו חשוב ויקר גם בעיניכם. (ואני מאוד מזדהה איתך - גם לי קשה מאוד עם חגיגות... ובכל שאת עושה את זה)

בלי קשר להצעות הנ"ל, אפשר ללמוד איתה ספר שמיועד לבנות מצווה, ואת זה אפשר לעשות לאורך השנה. ממליצה על פרקי הלל.

שיהיה בשעה טובה ובקלות ומזל טוב כפול!

ארוע!

אם את רוצה רק בבית- תכינו בצק והכלה תעשה הפרשת חלה,

תקשטו את הבית עם בלונים

תכיני/תקני עוגה

תכינו ארוחת צהריים חגיגית ומפנקת

אפשר שהקטנים יכינו לה שיר/ברכות/שלט

אם מתחשק לך לצאת- אפשר להתלבש חגיגי ולצאת למסעדה רק המשפחה המצומצמת, לנסוע לפני כן לכותל/קבר רחל.

אני מבינה את הילדונת שהיא עצובה

לא "אשמתה" שזה יוצא סמוך ללידה, ויותר מזה, דווקא בגלל שזה סמוך ללידה כדאי לחגוג לה, באופן שמתאים לכם אבל לא לעבור את היום הזה בלי לעשות כלום.

היום בת מצווה זה אשיו רציני מאד

יש בנות שעושים להן חגיגה מפוארת באולם, יש שמכינים להן קליפ מושקע, היא בטח שומעת מחברות וקשה לה.

אני גם עשיתי ברית בבית, אין כמו ארועים משפחתיים ואנטימיים

וגם בת מצווה עשינו בקונספט שונה ממה שכל המשפחה שלנו עושה.

אבל בת מצווה זה יום חשוב ושונה משאר ימי ההולדת... וכן ראוי לחגוג אותו.

מזל טוב

והרבה נחת ובריאות

ואז האירוע הוא שלה, לא שלך. את לא מזמינה אף אחד

אפשר לעשות להן משהו שבעיקרו אקטיבי- לשכור בריכה, לצבוע כלי קרמיקה, מקרמה, סיור שהיא מעבירה וכו.

כמובן להוסיף משהו קטן עם תוכן

אבל מבינה אותה ממש שזה מעציב אותה. זה סימן דרך שלה, לא שלך. בעיניי לא לציין יכול לייצר אצלה איזה חסך, כי באמת זה משהו שבאופן גורף מציינים, וגם בטח אם זה בגלל שאת בהיריון, זה יכול לצאת על זה שהתינוק אשם…

ובלי קשר, בת מצווה זה אירוע שאני לא מחבבת באופן אישי, אבל הן בגיל רגיש ומאוד רוצות. ויש אלף דרכים לעשות משהו.

ולהכין אלבום ברכות (קונים אלבום יפה עם אביזרים לקישוט ועטים וכל משתתף כותב ברכה ומעטר את הדף שלו)

ושיהיו בשעה טובה, ושמחות בנחת ולב שמח!

אצלינו במשפחה לא חגגו בת מצווה, רק יצאנו המשפחה הגרעינית למסעדה. אפילו בלי אלבום או משהו.

ומוסיפה רק משהו אחד, לא זוכרת להגיד לך איך הרגשתי בלייב, אבל אין לי משקעים או משהו או חסך, ככה זה היה וזהו, לא מרגישה איזה פספוס. כשחברות שאלו אותי אמרתי שאני לא חוגגת וזהו 🤷‍♀️

ולא הרבה חגגו, מה שהיום מי שלא חוגגת זה מוזר.

ובעיני טוב שזה השתנה והיום הבנות מקבלות יחס ולא רק הבנים

מהכיתה שלי, היינו 41 בנות, אני היחידה שלא חגגה. ואפילו מי שחגגה בכיתה ז' והייתה בבית ספר אחר, הזמינה את כל ה41 בנות מכיתה ו' של שנה שעברה. ובכל זאת לא הרגיש לי שקופחתי או משהו

מוסיפה שכן חגגו, פשוט הלכנו המשפחה הגרעינית למסעדה. אולי באמת פעם זה היה יותר נחשב מהיום. בכל מקרה עם חברות/ משפחה מורחבת לא חגגו לי

בת כמה את?

אני בת 35 וגדלתי בפריפריה אם זה משנה.

אחת חגגה באןלם, אחת מסעדה וכל השאר בבית. גם אני. זה היה מעין יומולדת משודרגת אבל לא בת מצווה של ממש.

בת 32 וגרה במרכז. כנראה זה משנה, כי הרוב חגגו באולם של בית כנסת, אף אחת לא חגגה בבית כמו יומולדת (אולי בגלל שבאמת היינו כ"כ הרבה בנות, לא יודעת).

וגרתי בפריפריה- מתוך הכיתה שלי היו 2 בנות שחגגו רק בבית

אצלינו בכלל היה גם בת מצוה משפחתית באולם וגם בת מצה של חברות בבית, היום אני רואה שעושים בת מצוה אחת לכולם.

הייתי בטוחה שהיום יש מהפך לעומת פעם אבל כנראה רק אצלנו..

כלומר בחצר הקטנה של ההורים, חגיגה מכובדת ויפה.

הילדים שלי יחגגו באולם כי המשפחה המורחבת שלהם גדולה כמעט פי 10 מהמשפחה המורחבת שלי.

לק"י

אבל כן, חלק מהבת מצוות היו קטנות יותר אע פשוטות יחסית.

יש כאלה שלבנים עשו חגיגה גדולה יותר.

ומי שכן ממש בפשטות, להבדיל מבנים

או באולמות, רובן בישוב, פשוטים יחסית. חלק בבית. אבל לגמרי היו שמלה, ריקודים, אוכל, יצירה לפעמים.

חלק באולם מפונפן

הרוב באולם של בית הכנסת.

אבל לגמרי היה אירוע

ולעשות לה משהו לא בתאריך, אלא מאוחר יותר.

את והיא

לפני/ אחרי הלידה

משהו שגם נוח לך וגם יעשה לה טוב

יש מסעדות שיש להם אולמות אירוח למשל

אפשר להביא לה מישהי שתעשה לה את הערב עם הפרשת חלה וקצת ריקודים

לדעתי חבל לא לציין את זה ואת לא חייבת להיות מאווד מעורבת. רק לשחם ולהיות

שלמרות שלך זה פחות נוח הרגשת את הבת שלך ואת רוצה למלא את הצורך שלה למרות שזה מתנגש עם מה שנראה לך נכון דווקא..

כדאי להציע לה 2-3 רעיונות מפורטים (שתדע למה לצפות מיכולותיכם, ושלא תתאכזב) ולשאול אותה מה היא מעדיפה

הרבה פעמים דוחים מכל מיני סיבות (ספירת העומר, החופש הגדול ועוד…) אז ברור שגם פה אפשר וכדאי לדחות.

ממש מבינה אותך שאת שונאת ארועים. גם אני ממש שונאת אבל לא העליתי על דעתי שלא לחגוג לבת שלי. יש בזה משהו מאד מאד פוגע.

מנסה לדמיין מציאות שבה לא עושים לילד בר/בת מצווה, וואלה זו יכולה להיות שריטה כואבת לכל החיים.

היא לא ראויה לחגיגה? לציון משמעותי?

אז ברור ומובן שקשה בתשיעי, תקבעו בחנוכה, תקבעו עוד חודשיים קדימה. אבל שבו איתה ותחשבו יחד מה המסגרת שנכונה לכם ולה. תקשיבו לרצון שלה ושלכם ותנסו לבנות משהו שיהיה לכם טוב, משמעותי ומצמיח.

בהצלחה רבה ולידה קלה!

לי לא חגגו בת מצווה.

ההורים שלי לא דתיים.

הם לא ראו צורך לחגוג לי בת מצווה.

לבנים כן, לי לא.

אין לי ספק שההורים שלי אהבו אותי, אוהבים אותי ויאהבו אותי לעולם.

אבל ההחלטה שלא לחגוג לי ולבנים כן, הייתה החלטה שפגעה בי למשך שנים קדימה.

ממש ממליצה לחגוג בקטן, אפילו לא במועד, תוך שיתוף הילדה במתכונת החגיגה.

אני אפילו לא זוכרת למה אבל מסכימה עם זה, צריך לחגוג. בטח אם הילד רוצה

אפשר משהו בקטנה כמו סדנא לחברות ואחכ חגיגה עם משפחה מצומצמת וחברות..

אבל לוותר לגמרי נשמע לי עוול, אני מניחה שרוב הבנות חוגגות.

אפשר משהו קליל, לקנות הכל מוכן.

מוזיקה, ריקודים

דבר תורה.. לא צריך הפקות, אבל לא יתכן שרק לה לא יהיה, לא פייר.

שזה שאת לא אוהבת חגיגות רלוונטי רק במידה מסויימת.

בדבר כזה גם הרצון של הילדה צריך לבוא לידי ביטוי או לפחות למצוא דרך אמצע ביניכן.

אבל לא הייתי מעבירה את התאריך הזה בלי שום ציון.

אפילו לציין עוד חודש חודשיים אחרי הלידה.

אולי שבת משפחתית עם הסבים והסבתות וכמה בנות דודות,

אולי סדנא וארוחה לחברות,

אולי טיול של שתיכן וארוחה משפחתית בחוץ,

בטח תוכלו למצוא משהו שיציין את השנה המיוחדת הזאת

אולי...

שלא תרגיש שהיא נדחקת הצידה, או ששכחו ממנה...

כל הכבוד לך שאת מוכנה להשקיע בזה משאבי נפש (וזה המון).

מוערך מאוד בעיני.

בת מצווה זה דבר גדול בגיל הזה, ולרוב הנשים שאני מכירה זה עדיין גדול בעיניהן עד היום.

אח'כ זה לפעמים 'עבר זמנו' ואין מוטיבציה להרים משהו

וגם שלא תרגיש שנדחקת הצידה כמו שנאמר כאן

מי ומה

ילדה בת 12 תזכור ועוד איך.

כדאי לשבת איתה ולהבין מה היא רוצה ומה האפשרויות שיעשו לה טוב.

זה שאת לא אוהבת אירועים- זה כבר גיל שצריך לעשות הפרדה ולהבין שאת זו לא היא ולהתאמץ בשבילה.

תנסי לחשוב מה את כן יכולה לעשות עבורה, ואיך מה שאת יכולה מתכנס עם מה שהיא רוצה.

אפשר לעשות בסגנון מסיבת בריכה עם החברות, מפגש חגיגי בבית קפה עם משפחה, (עמדת בלונים והקרנת מצגת למשל יכול להקפיץ מסתם מפגש לאירוע בלי לטרוח יותר מדי)

אפשר טיול חברות לכותל או לאתר אחר עם משמעות. (משכן שילה אתר מהמם אם אתם בקטע)

אפשר טיול אמא ובת.

האפשרויות רבות, אבל לדעתי צריך קודם להבין את ההפרדה בין ההעדפות שלך להעדפות שלה לגבי עצם הציון ולבדוק מה היכולות.

אגב הייתי משנה את הטרימינולגיה ממשהו קטן שנותן תחושה של צמצום לאירוע קונספט שנותן תחושה של מיקוד.

בהחלט צודקות .

כל מה שהעלתן רלוונטי ונכון. תודה

אפשר בחורף גם טייץ, או לא ללבוש כלום.

טייץ זה לא יפה בעיני

ואי אפשר בלי כלום כי קפוא

במקום קר מאוד. לרוב הולכת עם שמלה ארוכה ומגפיים, בימים קרים מגפיים יותר גבוהים. בפועל מתי אני בחוץ? קצת במעברים. לא עומדת בחוץ שעות. בימים ממש ממש קרים כן לובשת טייץ. גרביון אין סיכוי.

אבל רק אומרת שלדעתי זה שקר זה לא תירוץ...

כי אפשר ללבוש טייץ בלי שיראו אותו בכלל, למשל טייץ+ מגפיים גבוהים/ טייץ+ גרביים/ טייץ+ חצאית ארוכה... הרבה נשים לא אוהבות גרביונים (אני ביניהן...) ומתלבשות יפה וחם בחורף בלעדיהן. מה גם שרוב המכנסיים שבאופנה הן לא מחממות במיוחד...

אם את רוצה בגלל סטייל/ אופנה או כל סיבה אחרת כמובן זו החלטה שלך, אבל אני חושבת ששווה לדייק את הרצון גם בשבילך וגם בשביל להעביר אותו הלאה. .

זה אחד ההיבטים החשובים כשבוחרים מה ללבוש

ממש לא תירוץ

לרוב

דיוק בסיבה

לא ממש פותר קונפליקטים

במיוחד בנושא רגיש כמו לבוש

אני מאד רוצה לעבור למכנסיים ולא נעים לי ממך

ואולי שווה לחקור קצת לעומק את העניין של חצאית מול מכנסיים, למה היא נחשבת צנועה יותר.

יכול להיות שתגיעי למסקנה שבאמת זה לא משנה, אבל לפחות זה יהיה מתוך בירור, ותוכלי להציג לבעלך את הבירור הזה.

לפתוח זה הצד הפחות קשה

לשוחח בכנות על הרצון שלך

יש סיכוי גבוה שהוא לא רק יתאכזב

אלא יתנגד באיזשהו אופן

זה החלק היותר קשה

מה לעשות עם הקונפליקט

מי יוותר

(חוויתי קונפליקטים בלבוש

ממש מבינה את הצורך ללבוש מה שרוצים ולא בהכרח מה שמקובל בסביבה או על בן הזוג)

אין לו פה מה להתנגד, זה הגוף שלה והיא תתלבש כרצונה, אין לו פה say.. זה לא החלטה זוגית

זה לא סותר את זה שהיא תעשה מה שהיא רוצה בסוף

אם בעל מוריד כיפה לצורך העניין - אין לאישה זכות להגיד מה היא חושבת? אין לה say? אני לא מסכימה עם זה

זכות להביע תמיד יש גם אם זה לא משנה את התוצאה בפועל

להבעת דעה נגד אני לא קוראת התנגדות.

התנגדות אני מתכוונת גם ברמה הביצועית בהחלטות זוגיות, לדוגמא אחד מבני הזוג מתנגד למגורים במקום מסויים, לבית ספר מסויים, למשכנתא וכדומה. בכל הדוגמאות האלה צריך הסכמה של שני בני הזוג.

בלבוש של האישה הגבר יכול להגיד כמה שהוא רוצה שהוא לא בעד. שהוא לא היה רוצה, שזה מאכזב אותו, אבל אני לא קוראת לזה "מתנגד", כי ברמה הביצועית בפועל אין חשיבות לדעה שלו כי זה עניין האישה.

שגברים וגם נשים עושים לפעמים

מתנגדים לבחירות שבן/ בת הזוג עושה

גם אם זה הגוף שלהם

כמו שקשה לי יהיה להגיד לבעלי "אני מתנגדת שלא תקום היום לתפילה".

זה עניין של בן הזוג בלבד, לא שלי, אני רק יכולה להתבאס מזה, ולהתפלל על זה.

אבל הוא פשוט קיים ונפוץ הרבה יותר מלהתבאס בלי להתנגד

דווקא לסוג ההחלטות האלה הרבה יותר נפוץ להגיב ב: " לא הייתי רוצה..", "אני אתבאס ואתאכזב מאד אם..". נשמע מאד שתלטני להגיב ב "אני מתנגד/ת". מילא אם מוסיפים "אני מתנגד אבל זה בחירה שלך בסופו של דבר.."

זה נשמע קטנוני במילים אבל לדעתי הדיוק הזה חשוב ועושה הרגשה אחרת;)

אצלי המעבר היה הדרגתי

אבל אני כן זוכרת את 'השיחה' על המשמעות כלפי הבת שלנו וישור קו

היה די ברור לשנינו שזה החלטה שלי בלבד

גם אם הוא היה מעדיף אחרת

ושאני לא אוכל לדרוש מהבת שלי ללכתעם חצאיות כשאמא שלה לא...

אני חושבת שאם אין לו מושג בכלל- אין מנוס מפשוט לפתוח את זה

לא הייתי באה עם החלטה

יש בזה משהו מרתיע

כן הייתי באה עם אמירה שאצ חושבת על זה. את רוצה לשמוע את דעתו אבל ההחלטההיא בסוף שלך

דבר יפה זה ולא מובן מאליו

זכיתם

'היה די ברור לשנינו שזה החלטה שלי בלבד

גם אם הוא היה מעדיף אחרת'

מוכנה לכך

זה לא שונה בעיניי מהחלטה של גבר לעשות דברים בסגנון. ונשים מעידות פה שזה מאכזב

קחי בחשבון שכמו ש @מקקה כתבה את לא תוכלי לצפות מהבנות שלך לשים חצאית ויש מצב שזה משפיע על התגובה בנוסף ל- מה יגידו

אם כי אני חייבת לומר שיש לי דודה שלא הלכה לא עם כיסוי ראש ולא עם חצאית והילדות שלה כן הולכות עם חצאיות. לא עם גרביים ולא עם כיסוי מלא.

זה נכון, אבל לא סיבה בעינילאלעשות מה שנוח לך

ושאני לא אוכל לדרוש מהבת שלי ללכתעם חצאיות כשאמא שלה לא..."

מה לא הבנתי נכון?

לא אמרתי שלא תעשה.בכלל לא דיברתי על מה כן ומה לא כי זה לא רלוונטי הפותחת כבר החליטה, כתבתי על התגובה של בעלה ועל הסיבה לתגובה

אולי את מתכוונת לתגובה מפעם?

שזו הייתה מקרמה

אני מודה שלא הכי מבינה איך מתווכים את זה, אבל קיים.

לפעמים זה כשלאבא זה ממש חשוב

ולפעמים זה מגיע מהאמא. אמירה בסגנון של- חלק מהעניין בחצאית זה שרואים שאת דתייה, לי יש כיסוי ראש, לך (המתוקה שמתחת גיל 18) אין ולכן זה מוסיף לחשיבות.

ולפעמים זה בא בהסבר של להשתלב עם קו האולפנה כל עוד את בה.

זה הגדרות של תקנון והבנות לוקחות את זה טבעי דווקא.

זה יכול להשפיע על הבחירה בעתיד, יש הרבה דברים שיכולים להשפיע, סבבה.

עברתי גם שינוי חיצוני כשבעלי חושב אחרת.

ומותר לאכזב את בן/בת הזוג. אפשר לחיות עם האכזבה הזאת בשלום ושהיא לא תעיק על הקשר, עם הזמן היא יכולה להפוך לשולית ואפילו להיעלם.

הרבה יותר קשר לחיות עם אכזבה מעצמך ובגידה בעצמך.

אבל קנינו ללא מצב שבת והזמנו משהו שיתקין התקן חיצוני- כך שעובר לבד למצב שבת

אני ממש מרוצה מהמקרר- גדול ונוח והגמישות של התא נוסף שיכול להיות מקפיא או מקרר מאוד משמש אותנו

אני קניתי בצבע זכוכית שחורה ואני קצת מתחרטת כי צריך כל הזמן לנקות - כל נגיעה עושה סימן

איך הניקיון שלו?

ולדעתי גם הפלסטיקה מרגישה חזקה.

המדף התחתון במקרר קצת קשה לפרק (אני צריכה פעם בשנה בפסח )

נשמע טוב.... זאת פשוט הוצאה ממש גדולה, אז אני ממש לא רוצה להתבאס עליו בסוף...זה לא משהו שמקסימום נקנה אחר עוד שנתיים

של משמרת השבת

יש לי דגם שונה משלך והוא גם לא חדש אבל אני מרוצה

של משמרת השבת... אז אני מקווה שהוא בסדר...

חח מקווה שהוא ישרוד המקרר

בלי לזכור להעביר למצב שבת

4 דלתות מקפיא תחתון ותא גמיש עם מצב שבת.

אם תרצי חוות דעת בכיף