בתור ילד ונער, היו לי חברי נפש של ממש. אנשים שיכולתי לבלות איתם בכל רגע נתון, לספר להם את כל הסודות, להשתפך בפניהם על כל הרע ולשמוח איתם בכל הטוב.
עד היום, נשארנו קבוצה של 5 חברי ילדות שעושים שבתות ביחד ומדברים אחד עם השני די הרבה, אחרי למעלה מ-20 שנים שאנחנו ביחד.
מאז החתונה, ניסיתי להכיר חברים חדשים באותה הרמה של חברות, אבל זה פשוט לא עובד.
בקהילה שלנו יש לנו הרבה חברים, אבל זה לא מתקרב לרמה של חברי הילדות. אמנם נחמד לנו לאכול ביחד סעודות שבת, ואנחנו יכולים להנעים זה את זמנו של זה בשיחה על ענייני דיומא או על הילדים, אבל אני לא ארגיש בנוח לספר לאף אחד מהם על יום קשה שעבר עלי, וגם לא אשלח להם הודעה שמחה על ציון טוב שקיבלתי במבחן קשה.
אם אני עושה אירוע גדול (למשל ברית מילה), אני כנראה אשב בשולחן ביחד עם חברי הילדות ולא עם אותם שכנים/חברים.
בקיצור, אני רוצה להכיר חברים אמיתיים, ולא רק אנשים שנחמד לי לאכול בחברתם סעודת שבת.
אשתי אומרת שזה חסר סיכוי, ולעולם לא אצליח לרקום חברויות חדשות באותה הרמה של חברי הילדות שלי. ככל שאשלים עם זה מוקדם יותר, היא אומרת, כך זה פחות יכאב.
אז...
אשמח לשמוע את דעתכם בעניין.
יש לכם חברים חדשים אחרי החתונה? אם כן, איך עושים את זה?
תגובה נפלאה